דרוש מידע חינוך ילדים 2 מה עושים כש.... ומה לא לעשות

  • הוסף לסימניות
  • #41
באופן כללי את צודקת בעניין שככה זה יחדור לו, אבל טוענים שלא טוב להגיד לילד מילות שלילה 'לא', 'אסור' וכיו"ב, אלא להסביר במילים חיוביות.
@אש קודש! , תודה על ההארה!
נכון, לא חשבתי על זה. אבל לפעמים אין ברירה (מה נגיד לו? "טוב לא להרביץ?" נשמע מסורבל). אז אולי פשוט מנגד להגיד לו מלא דברים טובים. או אולי יש למישהו רעיון איך מסבירים את זה במילים חיוביות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
באופן כללי את צודקת בעניין שככה זה יחדור לו, אבל טוענים שלא טוב להגיד לילד מילות שלילה 'לא', 'אסור' וכיו"ב, אלא להסביר במילים חיוביות.
לפי דעתי לפעמים יש מקום להגיד את המילים האלה.
ילד צריך גבולות ברורים, ולפעמים כשמוחקים את המילים "אסור" ו"לא" מהלקסיקון, הילד נשאר מבולבל.
"מומלץ להתרחק מאש" לא מעביר את המסר כמו "אסור להתקרב לאש!"
ואם משתמשים בזה רק כשצריך, הילד מבין את המשמעות של המילה ומתייחס לזה יותר ברצינות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לפי דעתי לפעמים יש מקום להגיד את המילים האלה.
ילד צריך גבולות ברורים, ולפעמים כשמוחקים את המילים "אסור" ו"לא" מהלקסיקון, הילד נשאר מבולבל.
"מומלץ להתרחק מאש" לא מעביר את המסר כמו "אסור להתקרב לאש!"
ואם משתמשים בזה רק כשצריך, הילד מבין את המשמעות של המילה ומתייחס לזה יותר ברצינות.
נכון. אני חושבת- להשתמש, אבל היכן שצריך ובמידה!
ולחזק בדברים אחרים עם מילים חיוביות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
לפי דעתי לפעמים יש מקום להגיד את המילים האלה.
ילד צריך גבולות ברורים, ולפעמים כשמוחקים את המילים "אסור" ו"לא" מהלקסיקון, הילד נשאר מבולבל.
"מומלץ להתרחק מאש" לא מעביר את המסר כמו "אסור להתקרב לאש!"
ואם משתמשים בזה רק כשצריך, הילד מבין את המשמעות של המילה ומתייחס לזה יותר ברצינות.
ברור שלא צריכים לשים וטו על המילים השליליות.
אולי באמת צריכים להשתמש בהם במקום סכנה.
אבל לא כל מריבה וכל בלאגן שהילד עושה הוא צריך לשמוע 'לא' ו'אסור'.
אם נשאיר (פחות או יותר, כן? אנחנו בני אדם...) את המילים האלו לדברים באמת נחוצים, נקבל יותר קשב וקבלה מהילדים.
ילד ששומע כל היום 'לא' ו'אסור' ישתגע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
בקיצור מה שיצא לי מהאשכול זה איזון אין שחור לבן...
הורה לא יכול להגיב ספונטני זה צריך להגיע מתוך מחשבה ושיקול!
יש איזה תזה של פעם והייום....
לדעתי ההבדל הוא בהורים לא בילדים
פעם להורים היה זמן רגיעות ... לחשוב וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
הוא לא מבין כמה זה חמור. ולמה הוא לא מבין? עוד לא הסבירו לו. הוא יבין- כמו הרבה דברים שמבינים- אחרי שיסבירו לו שוב ושוב בעקביות. בהתחלה להסביר לו לפני מעשה (נניח תוך כדי שקוראים ספר ויש שם ילד שמרביץ) בנעם: אסור להרביץ/ לחטוף, זו ממש עבירה חמורה/ אוי אוי אוי, למה הוא הרביץ? אסור/ אוי, הוא התנהג ממש לא יפה, נכון? לא מרביצים! זו עבירה. (בהמשך כבר הוא ידע להגיד לך את זה...)

ובשעת מעשה, אם הוא בא לספר לך: הרבצתי למוישי, תעני ישר (לפעמים אולי בפנים כועסות, תלוי מתי): חבל מאד, אסור להביץ. אוי, עכשיו מוישי בוכה, בא תפייס אותו ותעשה לו "טובה" (לטיפה)/ לא חוטפים, זה חמור מאד, תחזיר למוישי את המשחק. פחות ממליצה להגיב במעשים (להחרים את המשחק וכד') בגיל כזה, כי הוא עדיין לא יודע שהוא עשה מעשה חמור, אז איך הוא יבין למה העונש? אחרי שיסבירו לו שוב ושוב עד שהוא יבין, אז אולי כן.

ככה נראה לי, אם למישהו יש דעה שונה/ רעיון אחר, אשמח שתכתבו!
ילד שמספר שהוא הרביץ למוישי מחפש תשומת לב שלילית על מה שהוא עשה.
אני הייתי דווקא נותנת את מלוא תשומת הלב למוישי ומתעלמת באותו רגע ממה שהגדול עשה.
ושהגדול מתייחס אליו יפה, הייתי מחמיאה לו על ההתנהגות הטובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
איזון אין שחור לבן...
ה' יהיה בעזרנו לעשות את הדבר הנכון ולשמור על הפקדונות היקרים שהפקיד בידינו.
איזון. מאה אחוז. לא תמיד להגיד: לא, ולא תמיד להגיד: כן. לפעמים להראות פנים כועסות (לכעוס באמת אסור אסור אסור חס וחלילה! זה כן שחור) ולפעמים להגיב ברוגע. לפעמים לחכות עם התגובה ולפעמים להגיב מיד. לפעמים להסביר ולפעמים להמנע. תלוי בסיטואציה על כל חלקיה וגווניה. וה' יתברך יעזרנו לנהוג בחכמה בכל מצב, בעזרתו יתברך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
וואו! איזה חכם! מקיף את הנושא בצורה ברורה ומכוונת!
עצות נכונות ויפות!
תודה לכם (y) כיף לשמוע
אולי בהמשך נעלה עוד נושאים מעין אלה
אולי יש למישהו רעיון מה עדיף ??
להמשיך עם חינוך ?
או לעבור להתמודדות שונות שלנו בחיים ?
כמו למשל פגיעות אישיות ( שאנחנו נפגענו )?
ביטחון עצמי ?
או דברים מסוג הזה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה