[h=1]מושית השבע[/h]
| |
| [IMG2=JSON]{"alt":"7-Spotted-Ladybug-Coccinella-septempunctata-sq1.jpg","data-align":"none","data-size":"full","height":"250","width":"250","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/0\/08\/7-Spotted-Ladybug-Coccinella-septempunctata-sq1.jpg\/250px-7-Spotted-Ladybug-Coccinella-septempunctata-sq1.jpg"}[/IMG2] | |
| |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | חיפושיות |
| תת־סדרה: | Polyphaga |
| משפחה: | מושיתיים |
| תת־משפחה: | Coccinellinae |
| סוג: | Coccinella |
| מין: | מושית השבע |
| |
[IMG2=JSON]{"alt":"Wikispecies-logo.svg","data-align":"none","data-size":"full","height":"25","width":"21","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/d\/df\/Wikispecies-logo.svg\/21px-Wikispecies-logo.svg.png"}[/IMG2] Coccinella septempunctata
ליניאוס, 1758 | |
| |
| [IMG2=JSON]{"alt":"Lady beetle range map.PNG","data-align":"none","data-size":"full","height":"93","width":"200","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/he\/thumb\/a\/a5\/Lady_beetle_range_map.PNG\/200px-Lady_beetle_range_map.PNG?&~nfopt(r=9457)"}[/IMG2] | |
| [IMG2=JSON]{"alt":"\u05dc\u05e2\u05e8\u05d9\u05db\u05d4 \u05d1\u05d5\u05d5\u05d9\u05e7\u05d9\u05e0\u05ea\u05d5\u05e0\u05d9\u05dd \u05e9\u05de\u05e9\u05de\u05e9 \u05de\u05e7\u05d5\u05e8 \u05dc\u05d7\u05dc\u05e7 \u05de\u05d4\u05de\u05d9\u05d3\u05e2 \u05d1\u05ea\u05d1\u05e0\u05d9\u05ea","data-align":"none","data-size":"full","height":"11","width":"20","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/e\/e4\/Wikidata-logo_S.svg\/20px-Wikidata-logo_S.svg.png"}[/IMG2] | |
[IMG2=JSON]{"alt":"\u05e7\u05e8\u05d9\u05d0\u05ea \u05d8\u05d1\u05dc\u05ea \u05de\u05d9\u05d5\u05df","data-align":"none","data-size":"full","height":"16","width":"16","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/5\/51\/Information-silk.svg\/16px-Information-silk.svg.png"}[/IMG2]מושית השבע
מיון מדעי
שם מדעי
תחום תפוצה
[IMG2=JSON]{"data-align":"none","data-size":"full","height":"188","width":"250","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/0\/06\/Ladybird.jpg\/250px-Ladybird.jpg"}[/IMG2]
מושית השבע - מבט חזיתי
[IMG2=JSON]{"data-align":"none","data-size":"full","height":"156","width":"250","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/b\/bc\/Coccinella_septempunctata_couple_%28aka%29.jpg\/250px-Coccinella_septempunctata_couple_%28aka%29.jpg"}[/IMG2]
זוג מושיות שבע xxxxxxxx
[IMG2=JSON]{"data-align":"none","data-size":"full","height":"199","width":"250","src":"https:\/\/upload.wikimedia.org\/wikipedia\/commons\/thumb\/b\/b3\/Marienk%C3%A4ferlarve_%28Coccinellidae%29_1.jpg\/250px-Marienk%C3%A4ferlarve_%28Coccinellidae%29_1.jpg"}[/IMG2]
זחל מושית השבע
מוֹשִׁית הַשֶּׁבַע (
שם מדעי:
Coccinella septempunctata - מילולית: "ארגמנית שבע הנקודות"; מכונה "
פרת משה רבנו") היא
מין חיפושית בעלת גלגול מלא ב
סוג Coccinella שבמשפחת ה
מושיתיים. מושית השבע היא מין המושית הנפוץ ביותר ב
אירופה ומן ה
חיפושיות המוכרות ביותר ב
עולם.
[h=2]תוכן עניינים[/h] [הסתרה]
[h=2]מראה[
עריכת קוד מקור |
עריכה][/h]
כשאר ה
חרקים, למושית
שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-
כדורי בצורתו. למושית השבע שני זוגות
כנפיים עדינות שצבען
אדום, והן מנוקדות בשמונה נקודות
שחורות, ארבע על כל כנף. כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתלכדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת - ומכאן שמה, "מושית השבע". גם שמה הלטיני הוא "נסיכה עם שבע נקודות".
שאר חלקי המושית - הגפיים, הראש ותחתית הגוף - שחורים, אולם בצדי קדמת החזה שני כתמים
לבנים. למושית השבע 6 גפיים בסך הכל, 3 בכל צד. הגפיים קצרות יחסית לשאר הגוף, ובעת
תעופה או מנוחה הן מקופלות ואינן נראות. מושית השבע היא חיפושית קטנה יחסית - אורך פרט בוגר נע בין 4 ל-8.5
מילימטרים. [h=2]תזונה[
עריכת קוד מקור |
עריכה][/h]
המושית היא
טורפת; יש לה גפי פה נושכות, והיא ניזונה בעיקר מ
כנימות עלים שמזיקות לגידולים חקלאיים; במשך חייה מסוגלת נקבת מושית השבע לאכול כ-6,000 כנימות ובכך היא מסייעת לחקלאות (ראו בפסקה "
מושית השבע והאדם"). גם ה
פגית ("זחל") של מושית השבע היא טורפת יעילה של כנימות. [h=2]תפוצה ואורח חיים[
עריכת קוד מקור |
עריכה][/h]
מושית השבע נפוצה מאוד בחלקים נרחבים מ
יבשות כדור הארץ,
אירופה,
אסיה,
צפון אפריקה ו
אמריקה הצפונית. המושיות נפוצות באזורים
מיוערים ופתוחים כאחד, ולרוב הן חיות בקרבת
צמחים או על גבי
עלים, משום שעליהן לחיות בקרבת מושבות של כנימות עלים, המהוות את עיקר
מזונן. גם ב
ארץ ישראל וסביבתה נפוצות המושיות מאוד, וניתן לראותן במיוחד בעונת ה
אביב, אז הן פעילות יותר מבשאר השנה (ראו להלן).
עם תום האביב נישאות מושיות השבע הבוגרות, בעיקר על ידי ה
רוח (שכן למרות שהן מסוגלות לעוף מהר יחסית, מעופן מגושם), לאזורים גבוהים יותר (ב
ישראל בסביבות
החרמון והרים גבוהים אחרים) שם הן שוהות ב
קיץ במושבות-ענק, ועם בוא ה
סתיו הן חוזרות לאזורים הנמוכים יותר. [h=2]התנהגות[
עריכת קוד מקור |
עריכה][/h]
למושית השבע אין
דו צורתיות זוויגית מובהקת; ה
נקבה וה
זכר זהים במראהם, אך הזכר מעט קטן יותר.
כשאר מיני המושיתיים, צבעיה הבוהקים של מושית השבע מטרתם להרתיע אויבים פוטנציאליים, שכן בעולם הטבע צבעים כאלה מסמלים, לרוב,
רעל או חומרים מזיקים. בין טורפיה של מושית השבע ניתן למנות
עופות שניזונים מחרקים, וכן חרקים-טורפים אחרים. בעת סכנה נוקטת מושית השבע בטכניקה מיוחדת – גופה מתקשה והיא אינה זזה ומתחזה ל
מתה, עד שהאיום חולף. במקרה הצורך, מסוגלת מושית השבע להתיז חומר דוחה בטעמו שצבעו
צהוב מ
בלוטות באחורי גופה.
תוחלת חייה של מושית בין שנתיים לשלוש שנים. [h=2]מושית השבע והאדם[
עריכת קוד מקור |
עריכה][/h]
בשל העובדה שמושית השבע ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות מאוד ל
חקלאות, היא מסייעת עד מאוד לאדם ומהווה מעין "
מדביר טבעי"; חקלאים רבים הגדילו לעשות והם משתמשים בה ככלי ל
הדברה ביולוגית של חרקים – מושיות השבע משוחררות על ידי החקלאים בכמויות גדולות בשדות ומחסלות את המזיקים לגידולים מבלי להשתמש ב
חומרי הדברה כימיים.
בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע
מוניטין של בעל חיים חמוד המביא
מזל, וזאת בניגוד לתחושות הסלידה והגועל שמעוררים לעתים חרקים אצל האדם.
שמה המדעי של מושית השבע הוא "Coccinella septempunctata" - מ
לטינית: Coccine =
ארגמן, septem = שבע, punctus = נקודה. ובתרגום ל
עברית היא יכולה להיקרא "ארגמנית שבע הנקודות". ב
רוסית היא נקראת "פָּרַת־אלוהים", וב
יידיש – "סוּסוֹן משה רבנו". [h=2]גלריית תמונות[/h]
הַחיפּוּשיוֹת הֵן חֲרָקים נפוֹצים בּיוֹתֵר. זוֹהי סִדרַת בַּעֲלֵי הַחַיים הַגדוֹלָה בָּעוֹלָם וידוּעים כּ-250,000 מינים שֶל חיפּוּשיוֹת, שֶכַּמָה מֵאוֹת מֵהֶם נפוֹצים בּישׂרָאֵל. מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיים הַידוּעים לַמַדָע, אֶחָד מִכָּל שלוֹשָה שַיָיך לִקבוּצַת הַחיפּוּשיוֹת. חיפּוּשיוֹת רַבּוֹת מסוּגָּלוֹת לָעוּף והֵן בַּעֲלוֹת זוּג כַּנפֵי תעוּפָה וזוּג כַּנפֵי חֲפייָה קָשוֹת. כַּנפֵי חֲפייָה אֵלֶה מכַסוֹת עַל כַּנפֵי הַתעוּפָה וּמהַווֹת חֵלֶק מִכּיסוּי הַמָגֵן שֶל גוּף הַחיפּוּשית. בּעֵת הַתעוּפָה, בּרוֹב הַמִקרים כַּנפֵי הַחֲפייָה נִפתָחוֹת וּמוּסָטוֹת הַצידָה, כּדֵי לאַפשֵר לכַנפֵי הַתעוּפָה תנוּעָה. חיפּוּשיוֹת מסוּיָמוֹת הֵן טוֹרפוֹת פּעילוֹת; הַגָדית, לדוּגמָה, צָדָה ואוֹכֶלֶת חֲרָקים קטַנים. חיפּוּשיוֹת אֲחֵרוֹת, כּמוֹ הַשַחרוּרית אוֹ חִדקוֹנית הָאוֹרֶז, אוֹכלוֹת רַק חוֹמֶר צִמחי. חיפּוּשיוֹת אֲחָדוֹת גוֹרמוֹת נֵזֶק לָאָדָם: יֵש כָּאֵלֶה הַמַשמידוֹת יבוּלים, זרָעים, צִמחֵי גינָה ורָהיטים. קִמבּית הָאוּלמוּס מַעֲבירָה אֶת מַחֲלַת הָאוּלמוּס הַהוֹלַנדי, הַמַשמידָה אַלפֵי עֲצֵי אוּלמוּס. למינֵי חיפּוּשיוֹת רַבּים תַפקיד חָשוּב בַּטֶבַע כִּממַחזרֵי גלָלים, פִּגרֵי בַּעֲלֵי חַיים, נשוֹרֶת עָלים וחוֹמֶר צִמחי אַחֵר. הַחיפּוּשיוֹת גַם מסוּגָלוֹת לפָרֵק עֵצָה.
גחלילית
הגחלילית היא חיפושית. בחלק התחתון של קצה גופה האחורי יש איברים המייצרים אור ירוק בהיר, הזוהר או מאותת לסרוגין. הנקבה משתמשת באור כדי למשוך אליה זכרים, ובמינים מסוימים משמש האור לפיתוי טרף.
אַיָילית
הַחיפּוּשיוֹת מִסוּג אַיָילית קיבּלוּ אֶת שמָן בּשֶל דִמיוֹן לִסתוֹתֵיהֶן לקַרנֵי אַיָילים. רַק הַזכָרים מצוּיָדים בִּלסָתוֹת מפוּתָחוֹת בִּמיוּחָד, והֵן כֹּה כּבֵדוֹת עַד שֶאֵין בּכוֹחָן לִנשוֹך בּחוֹזקָה. תַפקידָן הָעיקָרי שֶל לסָתוֹת אֵלוּ הוּא בִּתצוּגוֹת רַאֲוָוה, לָמָשָל כִּשֶזכָרים מאַיימים זֶה עַל זֶה אוֹ אַף נֶאֱבָקים עַל הַזכוּת להִזדַוֵוג עִם נקֵבָה.
זִבלית
הזִבליות, או כפי שנקראו פעם 'חיפושיות הזבל', קרויות כך משום שהן מטילות את ביציהן בצוֹאַת בעלי חיים. הזַחַל בוקע וניזון מן הצוֹאָה עד הפיכתו לגולם. יש זִבליות היוצרות כדור מן הזבל, מגלגלות אותו למחילותיהן ואז מטילות בו ביצים. בישראל מצויים כ-200 מיני זבליות.
במִצרַים העתיקה נחשבו הזבליות לחיות מקודשות. המצרים יצרו תכשיטים, קמיעוֹת וחותמות בדמותן. 'חַרפּוּשיוֹת' אלה, כפי שמכַנים אותן, נמצאו גם באתרים אַרכיאולוגיים בישראל.
פָּרוֹת מֹשֶה ('מושיות')
צבעיה הבולטים של פָּרַת מֹשֶה מזהירים טורפים מפני טעמה הדוחה. החיפושית הזאת אהודה על אנשים בשל מנהגה לאכול כּנימוֹת המזיקות לצמחי הגינה. רק חיפושית ה-12 (שעל כנפיה 12 נקודות שחורות) מזיקה לחקלאות.
זִבלית פִּרחית
הַזחָלים שֶל זִבליוֹת מסוּיָמוֹת נִיזוֹנים מִשוֹרשֵי צמָחים אוֹ מֵרַקבּוּבית, ולא מִצוֹאַת בַּעֲלֵי חַיים. זִבליוֹת אֵלוּ קרוּיוֹת פִּרחיוֹת, מִפּנֵי שֶהַבּוֹגרוֹת נִיזוֹנוֹת מִפּרָחים. הַפִּרחיוֹת הֵן מעוֹפפוֹת איטיוֹת, והֵן נִתקָלוֹת לעִתים בּחַלוֹנוֹת הַבָּתים בִּמעוּפָן אֶל הָאוֹר. הַמָלַדרָה הַמַטרידָה (הַמכוּנָה 'חוּמֵייני'), שֶהִגיעָה ליִשׂרָאֵל בַּשָנים הָאַחֲרוֹנוֹת, שַיֶיכֶת אַף היא לַפִּרחיוֹת מִמִשפַּחַת הַזִבליים.
מַחֲזוֹר הַחַיים שֶל יַקרוּנית
החיפושית מתחילה את מחזור החיים שלה כביצה, שממנה בוקע זַחַל. הזחל של חיפושיות מסוימות, כמו היַקרוּנית למשל, אוכל עץ וקוֹדֵחַ מחילות בתוך רהיטי עץ. במהלך חייו בתוך המחילה הזחל הופך לגולם ולבסוף לבוגר. הבוגר המֵגיח מן המחילה מותיר אחריו חור יציאה. ברהיטים ישנים ניכרים לפעמים חורים רבים שאותם מיחסים רבים, בטעות, ל'תוֹלעי עץ'.