חישב את הקץ

  • הוסף לסימניות
  • #1
9:55

הספרות ריקדו על השעון בלעג. הוא הביט בהם ולא הצליח להיזכר איזה יום היום. מה שלא יהיה המצב גרוע.

הבית היה שקט מאוד. הוא החל לשוטט בחדרים. אה. ברור. יש פלטה על הכיריים זאת אומרת ששבת. וזאת אומרת גם שהוא חזר אתמול נורא מאוחר מהשולם זכר של ברוידא, ופטפט למטה עם חבר נשכח מימי הישיבה, וטעם מהצ'ולנט. אז עכשיו כמעט עשר. תתמודד.

מוחו החל סורק את האפשרויות. זמן קריאת שמע חלף הלך לו בלי יכולת לתקון. המנין הישיבתי הרגיל שלו, לא רלוונטי. וגם לא המנין השני.
צריך להיעזר במצביעי אגודת ישראל.
הוא הזדרז להתלבש, מוותר על העניבה כי בכל מקרה הוא הולך למנין חסידי, וגם חוסך בזמן על הדרך. עטיפת הטלית נעשתה אגב קפיצת מדרגות בשלשות תוך כדי שהוא מטיח לקיר תינוק של בית רבן, ששערי דמעותיו נפתחו ולא ננעלו. בדרך הוא מלמל את שאר ברכות השחר בדרך שהזכירה יותר דחיסת גזרים למעבד מזון.

מחשבה אחת מלאה את כולו. איפה אוחזים עכשיו בז'מירוב. אחזו שם בהוידי. לא להיט.
נטל סידור בנוסח לא מוכר והרגיש קצת כמו בעל תשובה שמסתבך במילים. עיניו משוטטות בכל. אין להם כמעט ספרים. רק סידורים וחומשים. לא מספיק מאוחר עוד מגיעים כל הזמן חדשים. מתי הם רוצים לגמור היום? מבקר המדינה.

לפתע קלט שהוא יכול להספיק את זמן תפילה השני.
הרגשת צידקות מילאה את כולו. כולם פה יתחילו שמונה עשרה בדיעבד שבדיעבד, והוא, יתחיל וגם יגמור בזמן. יש לפניו כברת דרך של פסוקי דזמרה והוא הולך לטחון אותם במהירות.
עם עין בשעון ועין בסידור, ובשיטת הדילוגים, הצליח להגיע לגאל ישראל כשלוש דקות לפני סוף הזמן. כל התפילה עמדה בו מחשבה אחת: אני. מתפלל. בזמן.
לאחר התפילה נותר לו זמן להתבונן במצבו. הוא לא מתכונן להישאר בז'מירוב עד שהם יגיעו לשמונה עשרה. חבל על הזמן. ביטול תורה.
אפשר לקמבן בינתיים מוסף אצל קהילת ברודי ואז ישר לשמוע קריאת התורה בז'מירוב מה שאומר רווח נקי של 22 דקות.
במהירות תקע את הסידור מול ילדון מסולסל פאות ואץ לברודי.
היה שקט למדי. הוא פתח את הדלת והאזין.
די. אוף. למה. איזה פספוס. הם אחזו באמצע העליה של הכהן. אם רק היה דוחס את המילים בפסוקי דזמרה קצת יותר מהר היה מספיק קריאת התורה בברודי שנחשבים לסחבנים יחסית פחות מז'מירוב.
מושפל, יצא החוצה.
בעצם, נצנצה בו מחשבה, אולי אני יספיק קריאת התורה באוסטרוב. דקה הליכה. באוסטרוב אחזו באמצע קריאת התורה, אבל הוא לא נתן לעצמו להתאכזב. אם הוא מחשב נכון, הוא יספיק להתפלל מוסף באוסטרוב בזמן שבז'מירוב יגמרו שמונה עשרה. ואז ישמע שם רק קריאת התורה והביתה, לצ'ולנט. נטל ספר כלשהו והתיישב בפינה. קריאת התורה הסתיימה. באיחור קלט שהמילמולים החרישיים שבאו לאחר מכן היו במקום קריאת ההפטרה.
הוא הרגיש ממש כמפקד במבצע שמקבל עדכונים שוטפים מהשטח, ומכריע ברוב תבונה על המהלכים.
קפיצה מהירה לז'מירוב לבדיקת מצב. לא איכזבו. אוחזים באמת ויציב.
חזרה לאוסטרוב. מוסף, חזרת הש"ץ, וריצה מהירה לז'מירוב. הם אחזו כבר באמצע חזרת הש"ץ של שחרית. הפסיד קדושה. אבל בכל אופן כל הכבוד לו שעל אף שקם מאוחר הוא עושה כמיטב יכולתו ללהטט בין המנינים.
ועכשיו, מכירת העליות. טקס ארוך, נסחב, מלא בדיחות פנימיות שחוזרות על עצמן כל שבוע.
משום מה יוצא שככל שאתה קם למנין יותר מאוחר כך הוא יותר סוחב. בעצם, זה מאוד הגיוני. אנשים שקמים בעשר זה אנשים שלא ממהרים לשום מקום.
אף אחד לא נראה לחוץ חוץ ממנו. בשעה טובה התחילו קריאת התורה. אה, מי שברך, איך שכח. בבית כנסת שלו הברכות לא חורגות מטווח מתפללי בית הכנסת ובדרך כלל גם פחות מכך. פה, הוא יברך את, ואת, ואת, ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא. ברוכים כולכם ובלבד שתמשיכו כבר.
בעצם מפטיר והפטרה הוא כבר שמע, אז הוא יכול ללכת מיד אחרי שביעי.
וכך, בחיוך של מנצחים, החליק את החומש למדף ויצא החוצה בפסיעות שמשתדלות לא למהר.
הוא הביט בשעון. לפי חישוביו הרויח בכל הקומבינות יחד כשלוש עשרה דקות תמימות.
הוא הסיח את דעתו מהמחשבה כיצד נראה המלאך שנברא מתפילה כזו והחיש צעדיו למצוות טועמיה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
צריך להיעזר במצביעי אגודת ישראל.
הוא הזדרז להתלבש, מוותר על העניבה כי בכל מקרה הוא הולך למנין חסידי, וגם חוסך בזמן על הדרך. עטיפת הטלית נעשתה אגב קפיצת מדרגות בשלשות תוך כדי שהוא מטיח לקיר תינוק של בית רבן, ששערי דמעותיו נפתחו ולא ננעלו. בדרך הוא מלמל את שאר ברכות השחר בדרך שהזכירה יותר דחיסת גזרים למעבד מזון.
הפסקה הזו- ליגה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
נראה לי בברודי היה מרוויח את קריאת ההפטרה מנביא, צריך לבדוק שוב את השיקולים האסטרטגיים שמניעים אותו.

היטבת לתאר. ובעיקר לגעת בנקודה. שזה מה שחשוב.
רגש הצדיקות שתוקף אותנו כשאחרים עוברים על משהו שאצלנו הוא בילד אין מעורר הערצה. לא משנה כמה עברות עברנו על הדרך.
הייתי מוסיף גם את חשבון המנין לחזן האם המספיק תשע להתחיל חזרת השץ בשביל להספקי גם אותו בזמן תפילה השני... וכו' וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נראה לי בברודי היה מרוויח את קריאת ההפטרה מנביא, צריך לבדוק שוב את השיקולים האסטרטגיים שמניעים אותו.
וכי תעלה על דעתך שבית כנסת שמתחיל תפילה אחרי 9 יחזיק נביא להפטרה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הערה טרחנית של נצר למצביעי אגודת ישראל במשך ארבעה דורות רצופים:
יצויין כי בימים בהם התפילה מתחילה מאוחר מכדי להספיק זמן קריאת שמע, המתפללים, או לפחות הרציניים שביניהם, קוראים ק"ש לפני כן בבית בזמן.
(וגם בדפי הזמנים של בתי הכנסת, נכתב שיש לקרוא ק"ש לפני סוף הזמן כי המניין יגיע לשם אחריו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שתי תשובות בדבר:

א. הסבים של כולנו היו ממצביעי אגודת ישראל מכורח המציאות, ואעפ"כ התפללו בזמן.

ב. נכון, אבל, (עם האגודל עמוק למטה ולהעלות בתנועה חדה, בדיוק!) הם ביטלו ברכות קריאת שמע בזמנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

...ולפי היסוד הזה יש לחקור מה הדין במי שהניח נר חנוכה מעל עשרה טפחים אם יצא יד"ח, דהרי צורת המצווה בנר חנוכה זה שיאיר מתוך רשות היחיד לרשות הרבים, וכיון שאין רשות הרבים למעלה מעשרה ממילא חסר בפרסומי ניסא, או דלמא יש לחלק דגבי שבת הוי פטור מיוחד לזורק ונח מעל עשרה דלא הוי כעין העגלות, אך בנר חנוכה הוי דין בראייה, וכאן מגיע הדיוק מהפסוק כי עין בעין יראו אע"ג דקי"ל דלא ירדה שכינה למטה מעשרה, חזינן דבראייה אין זה מעכב, וצ"ע.
עד כאן בערך הקטע הכבד, ופה הוא יכניס את הסיפור עם ר' חיים והרכבת. הוא מקווה שכולם יאחזו ראש. הרבה צעירים נכנסו לאחרונה. עוד לא יבש הצ'ולנט של ליל שישי מעל שפתותיהם.

כבר בתחילת הזמן רצה לעבור לכולל יותר משופשף לולי הראש כולל שהתחנן אליו ומינה אותו להיות ממלא מקום במסירת השיעור של יום חמישי. ועדיין, הוא לא יודע אם הצר שווה בנזק המלך.
זה היה ברור שהמשא המרכזי במסיבת חנוכה - חוץ מהמשא של הראש כולל - שייך לו. לא מתוך גאווה או שתלטנות חלילה, פשוט עניין טכני, אין מישהו אחר בסביבה שמסוגל לעשות את זה.

הוא העביר מבט סביבו. גרינברג-דוידסון-כהנא, שלושה אברכונים גלוחי פנים שרוב שיגם ושיחם נע בין קורולה עתיקה לבוגבו חדשה, וייל עם הזקן המאפיר שאמנם נחשב ת"ח גדול אך מופנם מאוד, קרביץ שהתחיל לאחרונה לעשות שימוש אצל הרב רויטבלוט, אברהמי שאפשר איכשהו לדבר איתו בלימוד ברמה סבירה, מבטי כולם היו מופנים אל ראש הכולל שניגן כבר את משפטי הסיום עם אתנחתא בין מילה למילה: והשם יעזור, שבעזרת השם, עם הכוח, של ה"קבעום ועשאום", ומה זה "ועשאום", בתחילה של ברזל היו, העשירו עשאום של כסף, וכמובן, זה מדובר על תורה, בשמאלה עושר וכבוד...
שוין. אין לו הרבה זמן לחלום. עוד יוונים יוונים אחד והזמן שלו לדבר.

משהו השתבש. ראש הכולל הפסיק באחת וחיוך גדול פשט על שפתיו. הוא הפנה ראש אחורה.
לא. למה היום. שיבוא אתמול. שיבוא מחר.
הנדיב הנכבד, מקים עולה של תורה בעירנו, מוקיר ורחים וצורבא, ה"ה, הגה"ג, רבי מנחם גד זילבר שליט"א, ובקיצור 'גדי' התורם ה"כבד" של הכולל. ראש הכולל הזמין אותו בהפתעה או שהוא הזמין את עצמו.
כך או כך, דבר אחד ברור: הנדיב הגדול חובב את המיקרופון. הדרשה שלו - הושלכה בזה הרגע אל מתקן הגניזה. אולי יוכל לומר חלק ממנה אצל השווער, אבל לא יהיה לזה אותו טעם. הוא יצטרך להשמיט את הוורט עם העקיצה אשר פריו ייתן בעתו שרומזת למילגה שמגיעה לסירוגין, ועוד כל מיני רמזים ששתל למי שצריך להבין.
הבורקס היבש נעשה תפל. לא שקודם הוא היה יותר טוב.
בהחלטה של רגע סימן לשלזינגר שיפנה לו מקום, נטל את הכובע והלך. מאחוריו נשאו קולות השירה.

הבית היה ריק. כולם אצל השוויגער. הוא צנח על הספה.
אנחה גדולה מלאה את חלל הסלון. אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא. מה הוא ביקש בסך הכל. לקיים את דברי רבא. לא נותנים לו הזדמנות. הוא בנה על זה שהראש כולל ייסע לאסוף כסף מאחרי החגים ועד חנוכה, וככה השיעור של יום חמישי יהיה שלו. ומעשה שטן עסקיו של גדי צלחו יתר על המידה וראש הכולל נשאר בארץ. קרב קץ הישועה כי ארכה לנו השעה.

בהיסח הדעת נטל קובץ שקנה לאחרונה, שהתיימר להכריע במחלוקת השיעורין על פי חשבון מפולפל של כמות השמן בפך שהספיק בדיוק משיעור מיל אחרי השקיעה ועד היום השמיני 16.1 מעלות לפני הנץ בירושלים בניכוי ההרים. בערך בעמוד הששי קלט שהוא סתם הופך דפים והניח את הקובץ לנפשו.

מבטו נפל על חיבור אחר:
דמויות עוד. הוא דפדף. גיחוך נשפך על שפתיו. מי זה האנשים האלה.
איזה מידע'ס השם ירחם. אם מרן היה חי היה צועק עליהם גאווה גאווה גאווה. אנשים לא קולטים איך הם נראים מבחוץ.
לאט לאט החיוך על שפתיו גווע. זה היה מצחיק אם זה לא היה המאיר'קה שלנו. לא נעים לספר, אפילו את עצמו הוא זיהה באחד הפרקים.
את עצמו, את החברותא, את הגבאי, את השכן, את החבר הכי הטוב מהישיבה, את ההוא שהיה לפניו החבר הכי טוב מהישיבה עד שסירב לחתום ערבות על ההשקעה בצרות עילית, את הרב'ה של אהר'לה, את המנהל, את החבר עירייה, את אשפתא, ואת ויזתא...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה