- הוסף לסימניות
- #1
אצלנו כמו אצלכם היום מתחיל בלקום בבוקר ולקחת את הילדים למוסדות הלימודים.
אצלנו, לא כמו אצלכם, ברגע שאני יוצאת מהשער של המתחם היהודי, אל רחוב עותמאן בן עפאן ליד קבר שמעון הצדיק,
קופצים עלינו שלושה כתבים/ות עם שלושה צלמים/ות וזה נשמע בערך ככה (במבטא ערבי כבד):
"למה אתם בוחרים לגור בשכונה של פלסטינים??"
"איך זה להרגיש גנבים??"
"חכו חכו חמאס יבוא, סבלנות סבלנות, אנחנו ברמאדן, לכם יש צה"ל, לנו יש את אלוקים"
וכמובן שאני ממשיכה כרגיל בלי לענות להם או לסובב את הראש, אבל הילדים (1,3,4) כן רואים וכן שומעים.
אני ממשיכה לכיוון תחנת האוטובוס ואחרי 300 מטר הליכה, נצמדים אלי מאחור 3 נערים בני מיעוטים. אני חוצה את הכביש, הם אחרי.
אני מוציאה את הפלאפון ומחייגת 100, הם קולטים ונעלמים מעבר לעיקול.
אבל זה שום דבר לעומת מה שקורה פה בלילה.
משעה 6 בערב כל הרחוב שלנו, שבכולו מתגוררים ערבים חוץ מהמתחם הקטן שלנו (במקור גרו בו משפחה ערבית אחת, כרגע חולק עבור 8 משפחות) ערוך לסעודת החג של שבירת הצום, שולחנות שולחנות לכל האורך ערוכים ומלאים באוכל ובקבוקי שתיה, וברגע הישמע האות הערבים מתנפלים על האוכל בהמוניהם, ומיד לאחר האוכל מתחילה ההפגנה.
זה ככה כבר יותר משבועיים, הם מתחילים לזרוק לכיוון הבית שלנו מכל הבא ליד - בקבוקי פלסטיק וזכוכית, כיסאות כתר (שקנו להם ברוב טובם אחינו השמאלנים. כן - באמת) אבנים, ועוד ועוד. חלונות של רכבים ושל בתים מתנפצים, אנשים ושוטרים נפגעים.
ב"ה בשעות האלה הילדים שלי כבר ישנים, אבל יש אצלנו במתחם גם משפחות בוגרות יותר עם ילדים גדולים וגם עם נערים ואין צורך לומר איך הם מרגישים.
אנחנו יושבים בביתנו, עושים את אותם דברים שאתם עושים, מנקים אחרי ארוחת הערב, מקפלים כביסה ושוטפים כלים, אבל אצלנו יש ברקע קריאות של מאות ערבים "שייח ג'ארח אל ערבייה, פלסטין ערבייה" שריקות, מחיאות כפיים ופיצוצי רימוני הלם.
אתמול אפילו ירו לנו זיקוקים בתוך המתחם.
באיזשהו שלב מגיעים פרשים של המשטרה, מחטזי"ת (בואש בלע"ז), וכוחות יס"ם מתוגברים.
הם הולכים, וההפגנה ממשיכה כרגיל. וגם כשהם פה הם לא תמיד עושים משהו.
סתם דוגמא, ביום רביעי האחרון במשך שעה ארוכה עמדו קבוצת נערים בתוך חצר אחת הבתים - ולא הפסיקו לזרוק משם אבנים בקבוקי זכוכית, פחיות, וזה פוגע בשוטרים ובשכנים שלי, והשכנים צועקים לשוטרים "הנה זה הוא זרק את האבן!! הנה בא איתי אני ראיתי מי זרק את הבקבוק הזה שפגע בך!!" והשוטרים עומדים דוממים ולא זזים.
זה היה פשוט הזוי..
באיזשהו שלב הם התחילו לזרוק גם לגג המתחם, (גובה 2.5 קומות) בעלי רץ לבדוק שאני לא שם וחטף אבן בגודל אגרוף היישר לפנים.
כשנכנסנו לאמבולנס עם התינוק על הידיים, עמדו משני הצדדים אנשים עם כיסאות כדי להגן עלינו.
ב"ה שזה נגמר ב 5 תפרים בגבה ולא יותר חמור.
טוב, אם קראתם עד לכאן כנראה שזה באמת מעניין אתכם.
נתתי לכם חלון הצצה למה שקורה אתנו כאן בשבועיים האחרונים, בירושלים, ב - 2021.
ורציתי גם לבקש משהו....
אנחנו כאן באמת במצוקה, וכל עזרה שהיא בכל תחום שהוא תתקבל בברכה ותרים פה את המוראל.
השכנות בקושי מבשלות, רק לעשות את המינימום ההכרחי בשביל לעבור את היום.
משחקים, ספרים, אוכל מבושל, (חלק גדול מהמשפחות חרדיות), פעילויות או כל דבר העולה בדעתכם.
לא בשבילנו, אנחנו ב"ה עוד מצליחים להתמודד עם המצב אבל יש פה משפחות שאני יודעת שהם פשוט מפורקות, הילדים בחרדות, והחיים בבית פשוט לא אפשריים.
מספר הפלאפון שלי - 054-8465146 / hadarmoshe310 שטרודל ג'ימל.
תודה שקראתם עד כאן.
(זה מול הבית שלי, צפייה קצרה במה שכתבתי: https://www.93fm.co.il/radio/688890/?utm_source=site&utm_medium=search)
אצלנו, לא כמו אצלכם, ברגע שאני יוצאת מהשער של המתחם היהודי, אל רחוב עותמאן בן עפאן ליד קבר שמעון הצדיק,
קופצים עלינו שלושה כתבים/ות עם שלושה צלמים/ות וזה נשמע בערך ככה (במבטא ערבי כבד):
"למה אתם בוחרים לגור בשכונה של פלסטינים??"
"איך זה להרגיש גנבים??"
"חכו חכו חמאס יבוא, סבלנות סבלנות, אנחנו ברמאדן, לכם יש צה"ל, לנו יש את אלוקים"
וכמובן שאני ממשיכה כרגיל בלי לענות להם או לסובב את הראש, אבל הילדים (1,3,4) כן רואים וכן שומעים.
אני ממשיכה לכיוון תחנת האוטובוס ואחרי 300 מטר הליכה, נצמדים אלי מאחור 3 נערים בני מיעוטים. אני חוצה את הכביש, הם אחרי.
אני מוציאה את הפלאפון ומחייגת 100, הם קולטים ונעלמים מעבר לעיקול.
אבל זה שום דבר לעומת מה שקורה פה בלילה.
משעה 6 בערב כל הרחוב שלנו, שבכולו מתגוררים ערבים חוץ מהמתחם הקטן שלנו (במקור גרו בו משפחה ערבית אחת, כרגע חולק עבור 8 משפחות) ערוך לסעודת החג של שבירת הצום, שולחנות שולחנות לכל האורך ערוכים ומלאים באוכל ובקבוקי שתיה, וברגע הישמע האות הערבים מתנפלים על האוכל בהמוניהם, ומיד לאחר האוכל מתחילה ההפגנה.
זה ככה כבר יותר משבועיים, הם מתחילים לזרוק לכיוון הבית שלנו מכל הבא ליד - בקבוקי פלסטיק וזכוכית, כיסאות כתר (שקנו להם ברוב טובם אחינו השמאלנים. כן - באמת) אבנים, ועוד ועוד. חלונות של רכבים ושל בתים מתנפצים, אנשים ושוטרים נפגעים.
ב"ה בשעות האלה הילדים שלי כבר ישנים, אבל יש אצלנו במתחם גם משפחות בוגרות יותר עם ילדים גדולים וגם עם נערים ואין צורך לומר איך הם מרגישים.
אנחנו יושבים בביתנו, עושים את אותם דברים שאתם עושים, מנקים אחרי ארוחת הערב, מקפלים כביסה ושוטפים כלים, אבל אצלנו יש ברקע קריאות של מאות ערבים "שייח ג'ארח אל ערבייה, פלסטין ערבייה" שריקות, מחיאות כפיים ופיצוצי רימוני הלם.
אתמול אפילו ירו לנו זיקוקים בתוך המתחם.
באיזשהו שלב מגיעים פרשים של המשטרה, מחטזי"ת (בואש בלע"ז), וכוחות יס"ם מתוגברים.
הם הולכים, וההפגנה ממשיכה כרגיל. וגם כשהם פה הם לא תמיד עושים משהו.
סתם דוגמא, ביום רביעי האחרון במשך שעה ארוכה עמדו קבוצת נערים בתוך חצר אחת הבתים - ולא הפסיקו לזרוק משם אבנים בקבוקי זכוכית, פחיות, וזה פוגע בשוטרים ובשכנים שלי, והשכנים צועקים לשוטרים "הנה זה הוא זרק את האבן!! הנה בא איתי אני ראיתי מי זרק את הבקבוק הזה שפגע בך!!" והשוטרים עומדים דוממים ולא זזים.
זה היה פשוט הזוי..
באיזשהו שלב הם התחילו לזרוק גם לגג המתחם, (גובה 2.5 קומות) בעלי רץ לבדוק שאני לא שם וחטף אבן בגודל אגרוף היישר לפנים.
כשנכנסנו לאמבולנס עם התינוק על הידיים, עמדו משני הצדדים אנשים עם כיסאות כדי להגן עלינו.
ב"ה שזה נגמר ב 5 תפרים בגבה ולא יותר חמור.
טוב, אם קראתם עד לכאן כנראה שזה באמת מעניין אתכם.
נתתי לכם חלון הצצה למה שקורה אתנו כאן בשבועיים האחרונים, בירושלים, ב - 2021.
ורציתי גם לבקש משהו....
אנחנו כאן באמת במצוקה, וכל עזרה שהיא בכל תחום שהוא תתקבל בברכה ותרים פה את המוראל.
השכנות בקושי מבשלות, רק לעשות את המינימום ההכרחי בשביל לעבור את היום.
משחקים, ספרים, אוכל מבושל, (חלק גדול מהמשפחות חרדיות), פעילויות או כל דבר העולה בדעתכם.
לא בשבילנו, אנחנו ב"ה עוד מצליחים להתמודד עם המצב אבל יש פה משפחות שאני יודעת שהם פשוט מפורקות, הילדים בחרדות, והחיים בבית פשוט לא אפשריים.
מספר הפלאפון שלי - 054-8465146 / hadarmoshe310 שטרודל ג'ימל.
תודה שקראתם עד כאן.
(זה מול הבית שלי, צפייה קצרה במה שכתבתי: https://www.93fm.co.il/radio/688890/?utm_source=site&utm_medium=search)
נערך לאחרונה ב:
הנושאים החמים