שיתוף - לביקורת חכו חכו

[+shira]

בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא


חַכּוּ רֶגַע,

עֲווֹנוֹת, פְּשָׁעִים

וּבוּשָׁה

חַכּוּ,

פִּנּוֹת חֲשׁוּכוֹת,

חֲדָרִים אֲפֵלִים,

וְאַשְׁמָה

חַכּוּ,

בְּגָדַי הַיְשָׁנִים

הַסְּחִי וְהַגֹּעַל,

חַכִּי, הַמַּרְאֶה.


חַכּוּ, לֹא שָׁכַחְתִּי מִמְּכֶם.

וְהָאֱמֶת שֶׁאֵין לְאָן לִבְרֹחַ,

וּבַסּוֹף,

כָּךְ אוֹ כָּךְ,

נִפָּגֵשׁ.


אֲבָל עַכְשָׁו חַכּוּ בַּצַּד

חַכּוּ בְּשֶׁקֶט,

אַל תַּפְרִיעוּ.


שְׁבוּ בִּדְמָמָה

וְתִרְאוּ,

אֵיךְ אֲנִי מַמְלִיכָה

עַל נַפְשִׁי הַמְּסֻכְסֶכֶת וְלִבִּי הַקָּרוּעַ,

מֶלֶךְ אֶחָד

שָׁלֵם.


תִּרְאוּ,

אֵיךְ הוּא שָׂמֵחַ בִּי.

 

[7שבע7]

שיר נהדר! גם הכתיבה, וגם הרעיון המדהים. איך צריך לזכור לא ליפול לתוך הזרועות של החטאים, לא להתעסק רק בהם - אלא לנתב את ההתעסקות בהם לתשובה אמיתית, לזיכרון של המלך האמיתי...

מִמְּכֶם

מִכֶּם.

 

[מ"ם]

יפה מאוד.

מעניין להשוות לחלק מהתוכן הדומה בשיר הבא של צבי יאיר:

תְּפִלָּה לְשִׁלְהֵי אֱלוּל

מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ תֹּאחֵז
אֶת הַכֹּל חֲרָדָה מֵאֵימַת דִּינֶךָ.
וּבְבוֹא הַשָּׁעָה לִפְנֵי בֹּאֶךָ –
יְמַהֵר כָּל אֶחָד
לְהַטְמִין סְחִי הַמֶּרֶד וְהָאַשְׁמָה
שֶׁצָּבַר כָּל הַשָּׁנָה,
מִנֶּגֶד עֵינֶךָ –
וְיַשְׁלִיךְ בְּהֵחָפְזוֹ
אֶל מַחֲבוֹא סָמוּי בְּיַרְכְּתֵי לְבָבוֹ.

וְכָל אֶחָד יַסֵּב פָּנָיו
אֶל הַקִּיר
וְיָלִיט אֶת עֵינָיו
וְיָסִיחַ אֶת מַבָּטוֹ
מֵעַקְמוּמִית לִבּוֹ
לְבַל יִרְאֶנָּה –
בְּקַוּוֹתוֹ, כִּי אָז
גַּם אַתָּה לֹא תִרְאֶנָּה.

וּמִפְּנֵי עַצְמוֹ יִבְרַח,
וּמִפְּנֵי עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו יָנוּס
וְאֶת נַפְשׁוֹ יַשְׁבִּיעַ:
הַחְבִּיאִי, הַצְפִּינִי
לְשָׁעָה קַלָּה זֹאת,
עַד עֲבֹר חֹמֶר הַדִּין
אֶת צְרוֹר הַפִּגּוּל הַזֶּה,
לְבַל יִרְאֵהוּ בְּבוֹאוֹ,
שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ.
וְאַחַר יַעֲמֹד כָּל אֶחָד עֲצוּר-נְשִׁימָה
וְעֵין לִבּוֹ בְּאֹמֶץ מְאֻנָּס
מֻפְנֶה הַצִּדָּה מִפִּנַּת הַתֻּרְפָּה,
כְּנַעַר בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם –
וְנַפְשׁוֹ בְּפַחַד לְבַל תִּגָּלֶה הָרָעָה.

וְאַתָּה בְּקוֹל שׁוֹפָר תּוֹפִיעַ
וּבְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה –
וּבָאתָ וְנִצַּבְתָּ בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנִּרְעָשָׁה,
וְהִבַּטְתָּ בִּפְנֵיהֶם;
פְּנֵי נוֹכְלִים נִבְעָתִים
פְּנֵי לֵצִים מִתְאַפְּקִים,
פְּנֵי מוֹרְדִים נִתְפָּסִים,
מְבַקְּשֵׁי חֶסֶד לִפְנֵי כֵּס מוֹשְׁלָם,
שֶׁמִּרְדָּם בְּקִרְבָּם עוֹמֵד בְּעֵינוֹ,
וּמִתְחָרְטִים וְנִחָמִים יִתְרָאוּ,
לִגְנֹב אֶת דַּעַת אֲדוֹנֵיהֶם
וּלְרַמּוֹת חֶסֶד מִיָּדוֹ,
בִּכְלוֹת אֲלֵיהֶם הָרָעָה.

וְעָמַדְתָּ בִּקְהָלָם רֶגַע דְּמָמָה, וְרָאִיתָ
וְיָדַעְתָּ הַכֹּל, כִּי יוֹדֵעַ כָּל אַתָּה.

וְצִוִּיתָ עַל כָּל הַחֶלְאָה הַחֲבוּיָה:
צְאִי!...
וְהִיא תַּגִּיחַ וְתוֹפִיעַ.
בְּרֶגַע הַדְּמָמָה הַנֶּאֱדָר הַהוּא, תִּגָּלֶה
לְעֵינֵיהֶם וּלְעֵינְךָ, וְתִזָּרֶה עַל פְּנֵיהֶם.
וְכָכָה יַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ
מְגֹאָלִים
מוּרְדֵי-רֹאשׁ וּמָשְׁפְּלֵי-עַיִן
כְּגַנָּב הַנֶּאֱחָז בַּמַּחְתֶּרֶת -

לַשָּׁעָה הַזֹּאת אֲנִי מַפִּיל תַּחֲנוּנַי לְפָנֶיךָ:
יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ עַל תּוֹלַעַת הָאָדָם
הַזֹּאת הַמִּתְבּוֹסֶסֶת בִּקְלוֹנָהּ לְעֵינֶיךָ.
חֲמֹל נָא עַל בֶּן יְחִידֶךָ,
הַנִּכְלָם לְהָרִים פָּנָיו אֵלֶיךָ
תְּהִי נָא בָּשְׁתּוֹ – סְלִיחָתוֹ!
תְּהִי נָא חֶרְפָּתוֹ – כַּפָּרָתוֹ!
צְחַק נָא לוֹ
בַּת צְחוֹק
טוֹבָה, סַלָּחָה.

כִּי הַבֹּשֶׁת אָהַבְתָּ,
וְהַחֶסֶד מִדָּתֶךָ,
אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן.

לַשָּׁעָה הַהִיא אֲנִי מַפִּיל
תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ,
אָב טוֹב וְסַלָּח.

 

[הוריקן]

נגעת בנקודה הזאת מעולה.
ממש אהבתי!