תנו לי ביקורת חלב שווה זהב

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #21
  • הוסף לסימניות
  • #23
תמונות מדהימות!!
משדרות מאד את הגיל הרך והממיס הזה!!
החלב מתאים פה בול
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 2 696
    • ש
    תנו לי ביקורת השלמה קטנטנטנהה 😉
  • שולמית צילום //
    • לפני כמה שבועות שיתפתי את התמונות מעקב גדילה של קילוש המתוקה שלי
    וקיבלתי הרבה תגובות באישי שמזכירות לי שלא שיתפתי את האלבום ניו שלה...
    אז משלימה עכשיו...
    טוב מאוחר מלא כלום 🤩

    חלק א' - אפשר לראות פה,

    הכל צולם בטווח הגילאים משבועיים עד חודש+
    במשך כמה וכמה ימי צילום לאט לאט בקצב של יולדת..
    כל יום סט שתיים

    השתדלתי לסנן כמה שאפשר שלא יהיה כפילויות
    יש עוד מלאא זויות מעובדות

    אז נתחיל בהיר ורך,
    אני כ"כ אוהבת עדין וטהור
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (9).jpgקילא - צילום שולמית 0548483863 (11).jpgקילא - צילום שולמית 0548483863 (13).jpg
    תכלת, כמה שזה מיוחד לבנות. אוהבת.
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (6).jpgקילא - צילום שולמית 0548483863 (7).jpg
    לבן - בראשיתי וטהור
    כמעט שלא עובר יום צילום בלי סשן אחד לפחות לבן
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (8).jpg

    כמובן שא"א לוותר על צבע שובר שגרה,
    אני בעד כמה שפחות ורוד לבת :)
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (23).jpgקילא - צילום שולמית 0548483863 (20).jpg
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (22).jpg

    עוד שילוב צבעים שישבור את כל הפסטלי הזה,
    אבל שוב לא הצלחתי לצאת מזה ויצא כ"כ רך 🤗
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (3).jpg
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (6).jpg
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (7).jpg
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (8).jpg
    קילא - צילום שולמית 0548483863 (9).jpg
    ועוד 9 נוספים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שני 100, אסתרינה!, ידידים ועוד 31 משתמשים34 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דינה מילר
    שולמית זה פשוט מושלם!! איזה כיףף תמונות רכות מדוייקות ויפווות וקיילא פשוט בובה!!
    • נעול
    396
    • מ
    בקשה חייבת עזרה -איך להשתחרר מביקורת
  • מיכל לל //
    • מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה אני סופגת ביקורת בלתי נגמרת מאמא שלי.
    על ההתנהלות שלי. על כך שאני לא מספיק טובה\מאורגנת\זריזה ובעיקר על כך שאני מתנהגת בחוסר שיקול דעת.

    גם היום אחרי שהתחתנתי ויש לי בית ומשפחה משל עצמי עדיין הביקורת ממשיכה. וכל ביקורת כזאת גורמת לי לריסוק פנימי של הנפש.

    השאלה שלי איך אני מצליחה להתנתק רגשית שהביקורת לא תפריע לי.

    אני יודעת ש:
    -- הבעיה היא לא בי, אני טובה כמו שאני, וגם אם יש דברים שטעונים שיפור זה לא קשור לביקורת.
    -- זו השלכה של החסרונות שלה, וסוג של שליטה.
    אבל אני לא מצליחה להשתחרר רגשית.

    פתרונות כמו לנתק קשר לא רלוונטי כי:
    -- אם הייתי מצליחה להתנתק רגשית אז לא היה מפריע לי הביקורת. הבעיה היא שבתוכי אני כל הזמן צריכה לקבל אישור שאני כן בסדר, אז זו הסיבה שאני לא מסוגלת לא לענות לה לטלפון.
    חוץ ממה שהביקורת תהיה קטלנית על זה שאני לא עונה........

    עברתי על האשכולות של נרקיסיזם, [לא בטוחה שהמקרה שלי הוא אכן נרקסיזם אבל חיפשתי שם תובנות] ולא מצאתי פתרון איך ליצור לעצמי חומת הגנה וניתוק רגשי.

    כשקראתי את הסיפור המדהים הזה פשוט בכיתי בכל הפרקים הראשונים...........
    אני לא באותה סיטואציה, אבל הניתוק של ההורים שלא רואים את הילדה שלהם והקשיים שהיא חווה גמר אותי.
    ובהזדמנות @הודיה לוי תודה ענקית על הסיפור. בפרט על הפרקים הראשונים, זיהיתי את עצמי שם בכל סיטואציה.
    אני לא יכולה להגיב שם אז מגיבה מכאן.
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: תודה על חיים..., אהרן 1, תפוח מלון ועוד 6 משתמשים9 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פוינט
    נשמע שאת מתמודדת באופן לא פשוט כל הכבוד על הדרך שעשית עד כה, ובהצלחה בהמשך הדרך קורס העצמה כמו...
  • 1K
    • ש
    חלבי ממתקים חלביים מופלאים בחמש דקות!!!
  • ששונית //
    • טוב, תקשיבו, זה מתכון שבאמת חייבים להכין כי שילוב הטעמים וקלות ההכנה הם נדירים ממש!
    כמובן שגם המתכון הזה הוא מהאתר האהוב עלי לייף לאב אנד שוגר
    www.lifeloveandsugar.com

    Magic Cookie Bars Recipe - A Seven Ingredient Wonder

    You have to try these Magic Cookie Bars! Chocolate, butterscotch, coconut, and pecans are layered over a graham cracker crust, drizzled with sweetened condensed milk, and baked to chewy perfection.
    www.lifeloveandsugar.com www.lifeloveandsugar.com
    המתכון זוכה שם באתר לשם "חיתוכיות קסם"!! עד כדי כך.
    וכמו תמיד התמונות באתר הן לא אילוסטרציה אלא ככה ממש יצא לכן אמן.
    אז אלו המצרכים:

    כוס וחצי - 210 גרם פירורי עוגיות קרמל
    חצי כוס - 112 גרם חמאה
    כוס שוקולד ציפס חום
    כוס שוקולד ציפס לבן (במתכון המקורי יש שוקולד ציפס שאין כאן בארץ אז אפשר גם בטעם קרמל רק לדעתי לשוקולד ציפס קרמל יש איזה טעם לוואי)
    כוס פקאנים קצוצים גס
    כוס קוקוס (אצלנו לא כל כך חברים של קוקוס אבל כולם התלהבו מאוד כי הטעם שלו לא מודגש במתכון הזה)
    400 גרם חלב מרוכז
    עכשיו תשמעו איזו מהירות ההכנה:
    מחממים תנור ל180
    ממיסים חמאה ומערבבים עם הפרורים ושוטחים באופן שווה בתבנית אלומיניום רגילה
    על הפירורים מפזרים בצורה שווה את שני השוקולד ציפס
    על השוקולדים מפזרים בצורה שווה את הפקאנים
    על הפקאנים מפזרים בצורה שווה את הקוקוס
    מזלפים את החלב מרוכז על הכל עד שלא רואים מה יש מלמטה
    אופים כ20 דקות עד שהעוגה משחימה
    מקררים
    חותכים לקוביות קטנות כי כל ביס מפוצץ טעמים!!
    אוי ואבוי כמה שזה טעים!!
    שיהיה לכל העם המקסים שלנו חג שבועות מרומם עם כמויות של השפעות מבורכות
    • תודה
    Reactions: BKS, נחמה רובין, Eli-7 ועוד 9 משתמשים12 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    M
    msc613
    תודה. הכנתי יצא יאמייי השתמשתי בביסקוויטים רגילים ויצא מעולה.
  • 93
    • משה פפירוב
    שיתוף - לביקורת פאנפיק "זהב לבן" - פרקי סיום לספרים זהב אדום/שחור של נחמן גרשונוביץ
  • משה פפירוב //
    • לפי כמה שנים
    כתבתי פאנפיק - סוג של המשך/סגירת קצוות
    לספר של נחמן גרשונוביץ - זהב אדום / שחור
    קראתי לזה: "זהב לבן - מה עוד נשאר"
    בזמנו זה פורסם ע"י נחמן גרשונוביץ בשם בדוי - לבקשתי
    ועכשיו אני רוצה לשתף את כולכם
    הפרולוג מבוסס על קטעים מתוך הספר של נחמן גרשונוביץ
    והשאר זה בעיקר כתיבה שלי - כמובן מבוסס על הספרים
    אני בעצם סוגר כמה פינות בעלילה
    כי כמי שמכיר את גרשונוביץ
    ההמשך שהובטח לספר
    ככל הנראה לא יצא בשנים הקרובות...

    לתשומת לב
    מי שלא קרא לאחרונה את הספר המדובר - לא יבין את הסיפור
    עדיף לקרוא קודם כל את הספר המדובר.
    ואז תבינו מה אני בא לסגור כאן.

    פרולוג
    סטאניסלב סקולוב טיפס במעלה החבל, מתנשף, רשרוש קל מעליו, המפקד
    בלוב בחן את פניו רגע ארוך, עיניו הכחולות בוהקות מתוך הבור האפל,
    מבע של תימהון משתקף בהם, המפקד בלוב הגה בלא קול "מצטער"...
    ודוקרן זעיר צץ בין בתי האצבעות בכפפה שלו.
    החבל נקרע.
    מתוך הבור נשמעה צעקה מתמשכת.
    הוא התאמץ לקום, כאב מצמית תקף את רגלו, הוא גרר את רגלו על גבי
    הקרקע, מותיר בה חריץ ארוך לא אנושי.
    ●●●
    שנים רבות הוא כאן, מצייר על הקיר, כמעט השלים את הציור.
    הוא עומד על דרגרג הברזל המוכתם בכתמי צבע רבים מספור, בגוונים
    רבים עוד יותר.
    הוא שמע פסיעות, הרבה קטפיליסטים עברו כאן מאז, אבל הפעם...
    דיבורים, הוא התרכז, הקול נשמע לו מוכר.
    למרות שהיה מודע לנוכחותם הוא לא הסתובב אליהם, אף לא הראה סימן
    של התעניינות, פניו כמעט צמודות לקיר, ידו מעל ראשו, מכחול זעיר נע
    בתנועה איטית, בלתי-מורגשת, כאלו עומד על מקומו.
    הוא מעתיק מזכרונו את קומפוזיציה שבע מאת ואסילי קנדינסקי, זו היצירה
    הכי מורכבת שלו, הוא ראה אותה כשביקר עם בתו לודה בגלריית
    טרטיאקוב במוסקבה.
    הקולות התחזקו, "את באמת זוכרת כל דבר שאת רואה וקוראת"?
    "את האיור הזה ראיתי עוד לפני שהיו לי כישורי צילום מנטלי" קולה התגבר
    "הייתי ילדה... ביקרתי עם אבא בגלריית טרטיאקוב במוסקבה..."
    רגע האם אני מדמיין? או שזה אמיתי? אני שומע אותה, את לודה, לודה
    בתי המקסימה...
    הוא הציץ בהם במבטו, כן, זאת היא, אני בטוח.
    אבל אסור לי להתגלות, שלא יתפסו אותי, ההוראה היא לחסל את כל חברי
    פרויקט 'זהב אדום', עד שימצאו את האוצר ובו מוצפנים שמות כל חברי
    הקג"ב ויעצרו אותם, אני חייב להישאר כאן.
    ●●●
    ירפולק עבר שוב על פני אולם קומפוזיציה שבע, האמן הפרוע עדיין נמצא
    באותו מקום, כמו בובה על חוטים, זז בקושי.
    האמן השמיע קול שיעול קצר כאשר נעצר ירפולק בפתח האולם...
    הוא פנה ללכת משם, ואז נעצר שוב, מסתובב, מחזיק את הנר רחוק מגופו,
    כמה פעמים ראה כאן את האולם, ואת האיור הזה, מעולם לא החליף מילה
    עם האמן, מעולם לא ראה את פניו...
    כנראה עוד פליט מן החיים...
    זו קומפוזיציה שבע של קנדינסקי, המורכבת שביצירותיו, וכאן מדובר
    בהעתקה, אבל האם זו העתקה מן הזכרון?
    ירפולק נטה מעט הצידה, מנסה לראות אם יש בידיו של האמן תמונה או
    דפים, לא הצליח לראות.
    לפתע נרעד כולו, האמן מוכר לו מעט, הוא מיקד את מבטו שוב, והביט
    בריכוז בפניו העצובות של האמן.
    הוא מאוד דומה לאבא שלי, "מוי פאפא..." (אבא שלי - ברוסית)
    "פאפא..." הוא לחש, ספק לעצמו, ספק לקירות המנהרה.
    "פאפא..." הלחישה כמעט הפכה לצעקה.
    האמן הפנה את מבטו לעברו, ואז עצר נדהם...
    "אתה טי ירפולק?" (זה אתה ירפולק? - ברוסית) שאל בלא קול.
    "דה פאפא" (כן אבא - ברוסית) קולו רעד.
    הם נפלו זה על צווארי זה, גועים בבכי, בכי של התרגשות.

    1
    הנר שבידו הבהב הבהוב גסיסה.
    באחת הכל הפך שחור.
    ירפולק שלף מכיסו פנס, אלומת אור לבנבנה האירה במעט את החושך.
    סולם נראה כמה מטרים לפניהם.
    "בא אבא, נצא מכאן, לפני שהכל יתמוטט".
    "לא, לא... לפני שיוצאים..." ענן אבק התקדם לכיוונם "אאטטששיי" הזקן
    השתנק "יש עוד אוצר"...
    "מה? באמת?? יש עוד אוצר???" מבט התמיהה על פניו גבר עם כל מילה שהוציא מפיו.
    שנים רבות חיפש את האוצר וחקר אחריו ואף פעם לא שמע על אוצר נוסף...
    הזקן לא הצליח לענות, רק הצביע לכיוון כלשהו ובקושי מלמל "לשם".
    הם התקדמו באיטיות תוך כדי סדרת שיעולים עזה שהופקה בצורה מעוררת
    השתאות מפיו של הזקן, סדרת שיעולים שהיתה מנצחת בתחרות על שיא
    גינס, אם רק היה מתמודד עליו.
    הזקן גורר את רגלו, מותיר בקרקע חריץ ארוך...
    ●●●
    רעש עמום נשמע מתקרת המנהרה, "הכל הולך לקרוס!!!" צעק ירפולק.
    הם התחילו לרוץ, ירפולק תומך באביו, תקרת המנהרה החלה להתמוטט
    מאחוריהם.
    הזקן התנשף בקושי רב "לא. אני. לא. יכול. יותר!"
    "אבא רוץ, הכל מתמוטט!!!!!!!!" שאג ירפולק.
    "לא, אני לא יכול!!" צרח הזקן בהחלטיות. "תעזוב אותי, תציל את עצמך!!!"
    "לא. לא אבא, אתה-לא-עוזב-אותי. נשימה. תמשיך בשביל לודה, כבר
    שנים אתה מחכה לרגע הזה".
    נשמע רעש אדיר.
    תקרת המנהרה קרסה.
    "איייייייייייייי!!!!"
    ירפולק התכופף "פאפא שתו סלוצ'ילס סתבוי???" (אבא מה קרה איתך? - ברוסית)
    "האבן..." הוא נאנח בכאב "היא... נפלה לי על... הרגל".
    ירפולק הרים את אביו על כתפיו, ורץ לכיוון היציאה מהמנהרה.
    "לא... רגע... אבל... האוצר?.." התחנן הזקן "לא, אני לא יכול לצאת מכאן
    לפני שנמצא אותו..."
    "אבל אבא..."
    "אתה לא תבין..."
    ירפולק לא הגיב.
    "יש כאן מימין פניה שדרכה ניתן להגיע לאוצר."
    הם פנו ימינה, מתקדמים בזהירות, רצפת המנהרה הייתה זר

    2
    הם פנו ימינה, מתקדמים בזהירות, רצפת המנהרה הייתה זרועת מכשולים,
    סלעי ענק התנשאו בכל פינה. וענני אבק כיתרו אותם מכל עבר...
    פינג דה הופיע מולם "הי, לאיפה אתם הולכים??".
    "מה השאלה? אנחנו הולכים הביתה".
    "לא כל כך מהר..." הרהר לעצמו פינג דה תוך שהוא משחק בקצוות שרווליו
    בצורה מוכרת.
    "אל תנסו לעבוד עלי" סינן, "אתם מחפשים את האוצר השני?!" ספק שאל
    ספק קבע, נותן להם את ההרגשה שהוא יודע הכל...
    "לא... זאת אומרת כן, אבל זה, לא מה שאתה חושב..." אמר הזקן.
    פינג דה הביט בזקן במבט בוחן "אז איפה האוצר??" שאל.
    "תשמע רגע, אתה לא מבין... אין לך מה לעשות עם האוצר הזה, זה משהו
    אישי..."
    רעש מהיר של חיתוך באוויר...
    מטח מחטים...
    "לא, לא, בבקשה!" זעק נואשות הזקן "תקשיב רגע... האוצר הזה הוא משהו
    אישי, אתה..." לא מספיק להשלים את המשפט, נופל על הקרקע, כשכמות
    לא מבוטלת של מחטים מקשטת חלקים נרחבים ביותר מגופו.
    ירפולק התנפל, מנחית אגרופים, פינג מסתובב בתנועות מהירות רגועות
    משהו.
    אגרוף, חסימה, נעילה, השתחררות מהירה, בעיטה, חדירה.
    ירפולק היה מאומן היטב באומנות ה'טו קאן דו', הוא למד אותה בעת
    שהותו בצרפת, בנסיונותיו למצוא את זהב אדום, בין ניסיון אחד למשנהו,
    והגיע לדרגות גבוהות ביותר.
    הוא זכר את שאמר לו המאסטר באימון הראשון... "תזכור... שמה של
    אומנות הלחימה הוא 'טו קאן דו' שתרגומו 'רגליים וגם ידיים', מה שאומר
    שהקובע באומנות זו הם הרגליים הרבה יותר מהידיים, אני יודע שיותר
    קשה לתרגל תנועות מדויקות ורכות עם הרגליים, אבל זהו הסוד... האויב
    בדרך כלל לא יהיה מאומן כמוך ברגליים, כיוון שבשאר האומנויות נותנים
    פחות מקום לרגליים, וזהו היתרון שלך על פני אויבך..."
    הוא אכן זכר זאת.
    גם פינג היה מאומן, הוא בלם את המכות אחת לאחת בצורה מעוררת
    השתאות, כך שנראה שהוא בכלל עומד ברוגע על מקומו באמצע איזושהי
    מדיטציה, ובסך הכל מנסה לגרש עם ידו האחת זבוב טרדן.
    הקרב היה קשה...
    פינג כמעט וניצח, אך בעיטותיו של ירפולק עמדו לפינג בעוכריו, באומנות
    שבה לחם לא נתנו משקל כה רב לרגליים כמו ב'טו קאן דו'...
    דריכת אקדח.
    הם היו עסוקים בקרב, כל אחד ידע שזהו קרב לחיים ולמוות, מי שמאבד את
    הריכוז אפילו לשנייה נופל שדוד, לא שמים לב לכלום מחוץ לטווח גופו של
    היריב...
    יריה.
    פינג דה נפל מדמם בראשו.
    ●●●
    "איזו סייעתא דשמיא שפגעתי בו" אמר הזקן.
    "סטול-טיש ריבה-פיש נוזק-מסר לוצה-בסר" לחש ירפולק.
    "פיענחתם כבר את המשפט הזה??" שאל בחיוך הזקן.
    ירפולק הנהן.
    "טוב אבא, אעזור לך לשלוף את המחטים".
    כעבור שמונה דקות ושלושים וחמש שניות, ארבעים ושש מחטים, וכמות
    לא מבוטלת בעליל של אנחות כאב, הם המשיכו בדרכם לאוצר.
    "אבא, אולי תספר לי קצת על האוצר, במה בדיוק מדובר".
    "זהו סיפור ארוך..." אמר הזקן באקסטזה... והתחיל לספר...
    הם המשיכו ללכת לאורך המנהרה, ערמות אבנים, סלעים, אבק, חול,
    מתקדמים באיטיות לכיוון בלתי נודע...

    אפילוג
    הזקן הפנה את אצבעו לנקודה כלשהי ברחבי רצפת המנהרה, "הנה כאן
    הנחתי בזמנו את האוצר".
    הם חפרו בידיהם החשופות בעפר, מחפשים...
    פתאום חש ירפולק במשהו, הוא חפר במרץ מוגבר.
    מעלה בידיו דף נייר לבן חלק...
    הוא שלף אותו באיטיות והגיש לאביו "זה מה שחיפשנו?" הוא שאל.
    "כן", אמר הזקן בחיוך דומע, "שנים חיכיתי לרגע הזה..."


    אשמח לתגובות
    נ.ב. תנסו להיות עדינים עם ביקורות
    זה שיתוף ראשון שלי בפורום
    כתבתי את זה לפני שנים
    וזה הדבר הראשון שכתבתי...

    אשמח לשתף עוד עם יש רצון בכך...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בובה בובה, אוראל סולטן ו-Chaya Lea3 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משה פפירוב
    משה פפירוב
    תודה רבה תוקן!
  • 23 24 25
    • נעול
    22K
    • GPS
    ביקורת חתונה או קריסה כלכלית- איפה הגבול?
  • GPS //
    • עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
    כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

    מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (    כאן).
    על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
    ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

    "משכנתי את המיטות שלהם"
    הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
    "אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
    עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

    השיחה ששינתה הכל​

    הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
    "אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
    הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
    אז נתתי.
    חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
    פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

    חשבון נפש מול דף הגמרא​

    הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
    לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
    אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
    כבוד שאין לו כיסוי.

    המתמטיקה של הטירוף​

    היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
    אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
    כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
    אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
    זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

    על חשבון מי הכבוד הזה?​

    ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
    נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
    ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
    הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
    והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
    תגיד, מה עשית?
    אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
    חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

    היו אמיצים!​

    הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
    אל תתנו את מה שאין לכם!!!
    זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
    צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
    תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
    בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
    רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
    זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
    אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

    עד כאן מאמר הזהב.

    ועכשיו אני שואל:
    האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
    אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
    למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
    שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

    אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
    שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
    אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
    לאן הגענו?
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: חיבור*, שירן מזור-קוסמטיקאית, תם מה הוא אומר ועוד 95 משתמשים98 //
    493 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שקף
    2 סיפורים שאחד מהם כבר כתבתי כאן באשכול אחר שהיה בעבר בנושא זה. 1- המחנכת שלי של ו' סמינר בסמינר...
    הצטרפות לקהילת צלמים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה