שיתוף - לביקורת חסר התפתחות

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י הזעצער שאינו טועה:
רבותי, למה לרצוח את נפש האמן, היוצרת, הבונָה, וכי מעולם לא שמעתם על אמנות חופשית, והבעת רעיונות אבסטרקטיים נשגבים בשורות מלל צפוף? כך הרגיש האמן, כך שרבט קולמוסו, וכך מצאה נפשו מנוח מסערות החיים, ומי אנו - קטני מעש, קרוצי חומר, כי נביט אל ההרים הרמים והנשאים ואל מכרות ה @רודיום , ונֹאמר 'אנחנו יודעים לעשות זאת יותר טוב'! יתכבד נא המון העם - הנרגז על רוחו של האמן - לשבת אף הוא תחת גפנו ותאנתו, ליטול נוצתו בידו, ולכתוב בכל אשר תאַוֶה נפשו ביין בבקר ובצאן, בשָׁמים ובאדמה, רק הניחו נא לאמן לכתוב את יצירותיו. אנא! בשם איגוד האמנים החופשיים בטיבט.
וכבר אמר החכם: 'נפש האמן מי ידע'?
לחצ/י כדי להרחיב...
לחזור לקטע הזה, ולראות את ההשקעה בהגנה עליי.
כיף!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 185
    • ה
    שיתוף - לביקורת נורמלי מאז ולתמיד
  • הטעם המושלם //
    • הפרטים טושטשו, הסיפור אמיתי בפרטים שאני יודעת/ שמעתי/ ראיתי, חלק כמובן שונה.

    אני הולך בעולם שלכם.
    מסתובב בעולם שלכם.
    רואה את העולם שלכם.
    אבל חיי את העולם שלי.

    בעולם שלי כולם רעים.
    בעולם שלי אין טובים.
    בעולם שלי הכל שחור.
    בעולם שלי אין לבן.
    בעולם שלי גם אין צבעוני.
    הכל שחור, מר, בלתי נסבל.

    רואים אותי, אומרים משוגע.
    מסתכלים עליי, צעד אחורה לוקחים.
    מביטים בי- איפה הכלבה? שואלים.
    מי אני בכלל? לא מנסים להבין.

    שומעים אותי מדבר כבת,
    רואים אותי לובש עגיל, ולא באף,
    צופים בי עונד על ידי טבעת
    מזהים לצווארי אפילו שרשרת.

    אולי אתם לא יודעים,
    אולי אתם לא מעוניינים
    לדעת על מה ולמה כל זה.
    למה בכלל אני נראה כזה.

    אספר לכם סיפור קטן.
    ילדים טובים ה' לי נתן.
    ילדי חמד, כיפה לראשם.
    נמצאים הם אי שם.

    גדלתי בבבית, שני הורים לי.
    שכנים לידי, שכנים ממולי.
    בית קטן וחמים לי משלי.

    בא הזמן, חלף לו ועבר.
    הלכו הילדים
    הלכה גם האישה.
    הלכו ההורים
    הלכו גם האחים.
    הלכו כולם לדרכם.

    ואני לבדי נותרתי
    אני והכלבה
    הכלבה ואני.
    הייתה לי כבת.
    שמרתי עליה כבבת.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ספרות בנשמה, מוז'יניקית, שלומיקו ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    יפה מאוד!! נוגע ללב! אני אשמח להמשך... בצורה הזו.
  • 123
    • ר
    שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
  • ראש חריף //
    • הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

    ואז.... ראיתי אותו.
    הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

    " X מה אתה עושה פה???"
    הוא שותק. הוא כזה חמוד...

    "אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

    "בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

    "אה" הוא שותק.

    ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

    הוא שתק.

    "תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

    הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

    "לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
    הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

    "זה כיף לך??"

    משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

    "אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
    אתה חושב שזה היה לי טוב??"

    אני שותק.

    איך הוא דיבר.

    בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

    "תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

    "אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

    ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

    "אפילו"

    האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

    לבד.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: -רות-, ספרות בנשמה, יהודית אחת ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 30
    • א
    שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
  • א. פרי //
    • אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
    באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
    אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
    הבעיה שזה רק מחשבה.
    כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
    והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

    והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
    כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
    כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
    למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
    והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
    והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
    ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
    אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
    *
    האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
    אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
    יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
    הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
    והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
    וזה בסדר.
    כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
    גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
    אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
    אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
    יש התנהלות ויש תוצאה.

    *
    אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
    הפנימיות דורשת את שלה.
    הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
    החיצוניות דורשת למצוא חן.
    הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
    *
    והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
    ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
    לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
    אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
    מלך, עם. זהו.
    לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
    אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
    אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
    את החיצוניות.
    את החשיבה הקבועה, היציבה.
    אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

    *
    זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
    זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
    מול הסכמה שאני לא הכי.

    קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: eli7123, שקופה, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה