בריאות חרדה מבדיקות דם

[*רות]

מכירה מקרוב
אני גם עם פחד נוראי מדקירות- וזה שזה לא כואב לא עוזר באמת
זה עצם הדקירה, לא הכאב (הדקירה לא באמת כואבת)
ולא, אין לי פחד מדם
זה התחזק יותר אחרי אישפוז בגיל צעיר בבית חולים
ואחרי נסיונות כל פעם למציאת וריד וכמה דקירות וסיבובים עד שמוצאים אותו....
חושבת שטיפול (פסיכולוגי) בפחד יכול לעזור
אני טיפלתי בזה קצת - הפחד לא ירד לגמרי לגמרי
אבל נהיה הרבה יותר טוב
אני מסוגלת ללכת לבדיקת דם, וגם לנשום לפניה ואחריה...
אני מבקשת מהאחות לפני כן שאני מעוניינת לשכב (עוזר מאד)

 

[אמא6]

אולי שתנסה דמיון מודרך.

 

[מלכה שליסל]

@ריקי נמל ציינת שמדובר בבדיקת דם
שהיא חלק משגרת בדיקות מעקב שהיא צריכה לעשות.
יכול להיות שהחרדה קשורה גם בחשש מפני תוצאות הבדיקה
ולא רק עניין של פוביית מחטים קלאסית?

מכירה מקרוב
אני גם עם פחד נוראי מדקירות- וזה שזה לא כואב לא עוזר באמת
...
זה התחזק יותר אחרי אישפוז בגיל צעיר בבית חולים
ואחרי נסיונות כל פעם למציאת וריד וכמה דקירות וסיבובים עד שמוצאים אותו....

יישר כח רות על השיתוף
זה בהחלט יכול להסביר עוד היבט של הפוביה.
@ריקי נמל , האם גם אצל הילדונת הנחמדת המדוברת יש היסטוריה כלשהי של בדיקות רפאיות/ מחטים/ בית חולים ושות'?
את כמובן לא חייבת לענות פה, זו רק עוד נקודה למחשבה שיכולה לתת כיוון על סוג העזרה שיכול להועיל.

פינת ההעשרה ב-300 מילה:
יש את הכאב עצמו.
כבני אדם, אנחנו מתוכנתים להירתע מכאב. וזה מצוין בשביל ההישרדות שלנו.
מתי זה הופך להיות מטריד?
כשזה משתק אותנו
וכשזה גורם לנו להימנעות מהגורם מעורר כאב בצורה שפוגעת באיכות החיים שלנו
ואז הסיפור המרכזי הוא לא הכאב אלא הפחד מהכאב
מה שמכונה: הגל השני (הגל הראשון הוא הכאב עצמו)
ויש גם את הגל השלישי= הפחד מהפחד
שרק מחריף את המצב...
במקרה כזה, בד"כ מומלץ לטפל קודם כל בגל השני והשלישי
כי כמו שרות הסבירה יפה "זה שזה לא כואב, לא באמת עוזר"
כי השורש הוא החרדה מהכאב.
ברור שככל שיכאב פחות, זה יכול לתמוך. אבל הרבה פעמים זה אכן לא יעזור (כמה מתסכל!)
כי השורש הוא לא בערוץ החושי והשכלי, אלא בערוץ הרגשי,
וזה כבר מצריך שפה שונה.

נקודות נוספות שכדאי לשים לב אליהם:
* יש אנשים שיש להם רגישות חושית גבוהה ואז ההיבט החושי הוא גם מרכיב דומיננטי
ובדרך כלל יהיה באמת חשוב לאלחש כדי לאפשר בכלל עבודה בהיבט הרגשי.
לכן לפני לרוץ לעבודה רגשית, באמת כדאי לאלחש קודם ולראות אם זה מספיק.
אם כן - מצוין.
אם לא - גם מצוין.
כי עכשיו אנחנו נעשים מודעים לכך שיש פה עוד היבט.
וידיעת הבעיה, אמר החכם, היא חצי פתרון.
* לפעמים בבסיס הפוביה יושבים עניינים קצת אחרים מאשר "פוחדת שיכאב לי".
קחו למשל, בדיקת דם פשוטה.
לפעמים היא לא כזו פשוטה.
תחשבו על היבטים כמו:
- הפחד והמתח מהתוצאות של הבדיקה
- חוסר השליטה הכרוך בפעולה הזו (ואנשים שיש להם עסק עם "שליטה", לא 'סתם עושים עסק' מזה)
- תחושה של חודרנות (השורש ח.ד.ר. הוא זה שמעורר את השורש ח.ר.ד.)
ועוד

ברור שלא לכל אדם ההיבטים האלו יהיו משמעותיים, או בכלל יתפסו את תשומת הנפש,
יחד עם זאת, למי שיש רגישות לכך או "סיפור" עם זה, זה יכול לעורר, באופן מאד הגיוני, את מערכת ההישרדות.

הבשורה הטובה היא:
גם בזה אפשר לטפל. ולרוב אפילו בטיפול ממוקד מאד.

טיפ שאפשר לנסות בבית:
אם אתם רוצים לקבל כיוון על מקור הקושי
(זה לא אבחון. כן? רק כיוון.)
תמיד אפשר לעשות את "מבחן הסוכריה".
תציעו לילדה סוכרייה ותשאלו אותה:
"אם היו מבטיחים לך שאת לוקחת את הסוכריה הזו
מברכת
מוצצת
בולעת
ואז עושה את הבדיקה ו... נס!
את לא מרגישה שום כאב. כלום.
היית רוצה לקחת כזאת סוכרייה?"

היו סקרנים לגבי התשובה.
היא אתחלתא דגאולה...

בשורות טובות
והרבה בריאות!

 

[BRAYNDY]

ממתי התחלתם לטפל בפחד?
יש לי בת בת 8+ שמפחדת כל מה שקשור לרפואה.......
לאט לאט מסכימה להכנס בחדר של רופאים עם מליון אזהרות שלא נוגעים בה.....
להסתכל באוזן עם המצלמה לא נותנת....חוששת מהכל.
ממה שמלכה שליסל הסבירה אני חושבת שהפחד מגיע:
מהפחד מהכאב. הפחד מהפחד..... יש לה גם רגישות חושית גבוהה....
מאיזה גיל מתחילים לטפל? מה הטיפול?....בכל אופן היא בת....

 

[*רות]

ואוו @מלכה שליסל איך פישטת את הדברים בצורה ברורה ומסודרת
אכן חלק נכבד מהפחד שלי היה הפחד מהפחד- למדתי להתסכל לפחד בעינים ולברר אותו
וגם מה שהוספת - רגישות חושית גבוה+ תחושת חוסר שליטה- ממש ככה

@BRAYNDY
שאלת אותי?
אפשר בגיל צעיר מאוד,
אם את מציינת רגישות חושית גבוהה, הגיוני שזה תוקע אותה בעוד מישורים בחיים, מעבר לפחדים מדקירות
מה הטיפול - לא כ''כ מבינה כדי להמליץ לך, בגיל הזה אולי תרפיה באומנות?

 

[GBSA]

בגיל הזה לא ממש יעיל העשרות וחיזוקים.
צריכה טיפול קצר מועד שברוב המקרים יעזור.
לפעמים זה דבר שיכול להפתר במספר קצר של פגישות, אך לפעמים החרדה יושבת על תשתיות הרבה יותר מורכבות, ואז קשה לדעת.
טיפול CBT הכי מומלץ - (אולי גם NLP אני לא מספיק מכיר.)
גם בגיל הזה CBT יעיל - רק צריכים מטפלת מנוסה ולא CBT שטחי.

המלצתי האישית במיוחד במקרה כזה - היא על CBT של צישינסקי - זה CBT הרבה יותר מדוייק והרבה פחות שטחי.
זה ממש לא ללכת ראש בקיר..
רק חייבים מטפלת מנוסה - וכנראה שהעלויות בהתאם,
אני מניח שאם תפני אליהם (ל'קיויתי') ותבקשי מטפלת מנוסה וותיקה הם יביאו מישהי מתאימה.

בהצלחה!

 

[שולמית רוז]

בלת"ק חלקי.
לגבי רסקיו- זה משהו טבעי ועדין.
תני לה כדור הרגעה אמיתי, כמו קלונקס. הרבה יותר עוזר!

 

[Yes it's me]

בפוביה ממחטים אפשר לעבוד גם בבית לשפר את המצב
אם למישהו יש איזה בדיקת דם בקרוב והוא מפחד ממחטים-
שמעתי שאפשר בעזרת דמיון מודרך לטפל בזה
לדוגמא ראשית כל להתחיל לאמר את המילה "מחט" מלא פעמים להתסתובב בבית " מחט מחט מחט" בסוף זה כבר נהיה צחוקים כל הבית "מחט מחט מחט"
לאחר מכן לומר בדיקת דם שוב הרבה פעמים זה עוזר לפרק את ההדחקה
אחרי זה לוקחים עיפרון ועושים כאילו דקירה ביד
הילדה יודעת שזה לא יכאב וזה מאד מגמד לה את הפחד
שווה לנסות

 

[*רות]

בפוביה ממחטים אפשר לעבוד גם בבית לשפר את המצב
אם למישהו יש איזה בדיקת דם בקרוב והוא מפחד ממחטים-
שמעתי שאפשר בעזרת דמיון מודרך לטפל בזה
לדוגמא ראשית כל להתחיל לאמר את המילה "מחט" מלא פעמים להתסתובב בבית " מחט מחט מחט" בסוף זה כבר נהיה צחוקים כל הבית "מחט מחט מחט"
לאחר מכן לומר בדיקת דם שוב הרבה פעמים זה עוזר לפרק את ההדחקה
אחרי זה לוקחים עיפרון ועושים כאילו דקירה ביד
הילדה יודעת שזה לא יכאב וזה מאד מגמד לה את הפחד
שווה לנסות

ואוו, קשה לי לקרוא את זה
מאמינה שלא חווית פחד אמיתי מדקירות
מה עוזר לדבר על זה ולעשות צחוק
אם משהו בתת מודעה מפחד מזה פחד מוות?
דבר כזה רק מגביר את הפחד ואת החרדה לדעתי
לדקור עם עיפרון? אויש נשמע נוראי

 

[Yes it's me]

ואוו, קשה לי לקרוא את זה
מאמינה שלא חווית פחד אמיתי מדקירות
מה עוזר לדבר על זה ולעשות צחוק
אם משהו בתת מודעה מפחד מזה פחד מוות?
דבר כזה רק מגביר את הפחד ואת החרדה לדעתי
לדקור עם עיפרון? אויש נשמע נוראי

אני מבינה ויש צדק בדברייך
מה שכן אני התכונתי לפחד במינון לא כ"כ גבוה כזה שדורש טיפול אצל מטפלת
אלא כמשהו משחרר מתחים כמה ימים לפני בדיקת דם
אגב זו שיטה מאד מומלצת ואם תעשי חיפוש בגוגל אני בטוחה שתמצאי
אמנם אני לא חויתי פחד כזה אבל אחד מבני משפחתי כן חווה
וכל מה שכתבתי פה זה תאור של כמה ימים לפני בדיקה שעברה ברוך ה' בשלום
(כן כולל העיפרון והצחוקים!)