שיר //טִּבְעוֹ שֶׁל מַטְבֵּעַ//

[כותב השורות]

מַטְבֵּעַ אָהוּב, מַטְבֵּעַ קוֹלֵעַ -
לְטַעְמוֹ שֶׁל מַחֲזִיק בָּאַרְנָק הַפָּתוּחַ.

מַטְבֵּעַ זָהוּב, מַטְבֵּעַ תּוֹבֵעַ -
לַעֲמֹל, לַעֲבֹד, וְעָלָיו לְהַזִּיעַ.

מִטִּבְעוֹ שֶׁל מַטְבֵּעַ
הַדִּין כָּךְ קוֹבֵעַ
לַעֲנוֹת אֶת הַכֹּל הוּא יוֹדֵעַ.

מַעֲרִיצָיו עֲלוּלִים
בְּעֶטְיוֹ גַּם לִפְשֹׁעַ
לִגְנֹב, לַחֲמֹד, אַף לִרְצֹחַ.

עַל כֵּן טִיבוֹ לֹא יָדוּעַ
גַּם כִּי, אֵין לִשְׁכֹּחַ
אֶת צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל מַטְבֵּעַ -
בּוֹ עַל קַרְקַע שׁוֹכֵב הוּא מֻכֶּה וְשָׂרוּעַ,
רוֹדֵף הַמָּמוֹן -
אֲחוּז אֶמּוֹק, טוֹבֵעַ.

גַּם שָׁפוּי שֶׁכָּמוֹהוּ
שֶׁלִּשְׁמֹר קְצָת יֵדַע,
מִמָּנֶה וּמָאתַיִם לְעוֹלָם לֹא יִשְׂבַּע.
וְתָמִיד לוֹ חָסֵר וְחַיָּיב לְהוֹסִיף
גַּם צָרִיךְ הַחוֹבוֹת הָרַבִּים לְהַחֲזִיר.

וּמִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים מִנִּסְיוֹן הַחַיִּים
וְדָמִים שֶׁנָּגְעוּ בְּדָמִים.

עוֹלֶה הַמְּחִיר לְקַבֵּל הַמֵּידָע
כִּי מֵעֹשֶׁר לְאֹשֶׁר
אֵין שׁוּם קֶרֶשׁ קְפִיצָה.​