קורונה 'טול קור(ונ)ה' מאמר חזק וחיזוק לרגל במצב

[אלף-בית-גימל]

מקור: פורסם בעדכוני קורונה.

טול קור(ונ)ה מבין עינך
כל אחד מרגיש שאנחנו חיים בתקופה היסטורית. היו מגיפות בעבר, אבל הטרנזיציה החדה
בין העולם המפותח והגאה שהיה רק לפני חודשים ספורים, לעולם המבולבל והמפוחד שיש
עכשיו, דומה שלא היה כמותה מימות המבול.
בעת צרה, יהודי יר"ש מחפש במה להתחזק, ולב יודע מרת נפשו. הרבנים עוררו במכתביהם
את ענייני השעה השונים הטעונים חיזוק, ונקודה אחת חזרה על עצמה בדברי רוב הרבנים,
חיזוק בענייני טכנולוגיה, ושמירה מאינטרנט.
במאמר המוסגר, ישנם המתרעמים על ריבוי הדיבור על עניני האינטרנט, וטוענים שמספיק
להגיד את זה פעם אחת, ולא צריך לדבר על זה שוב בכל הזדמנות. ובאמת אם האינטרנט
היה נשאר סטטי ללא שינוי, אולי היה מספיק לדבר עליו פעם אחת. אבל מה לעשות
שהאינטרנט כל כך דינמי, מתחדש בכל יום וכובש עוד ועוד תחומים. כך שאין ברירה מלדבר
על זה שוב ושוב ולהמשיך לעורר על סכנות הנפילה ברשת.
אבל, אם הרבנים מדברים ומעוררים על כשרות האינטרנט, שמי שנזקק לחיבור לרשת לצורך
פרנסתו חייב להשתמש בחסימה הכי טובה ולדאוג שלא תישאר שום אפשרות ח"ו להיכשל,
ישנה נקודה שלא מדברים עליה כמעט, והיא נתונה לאחריותו של כל אחד ואחד.
ידוע שמכשול הראיות אסורות הוא רק אחד המכשולות שיש באינטרנט. הסיבה שכל כך
מעוררים ונלחמים בזה היא שחז"ל אומרים "עריות נפשו של אדם מחמדתן". בן אדם לא יכול
להתמודד לבד מול ניסיון של עריות וצריך חסימה יותר חזקה מהאדם שלא תיתן לו כלל מקום
להתמודדות.
שאר הבעיות של האינטרנט הן הדעות הפסולות, ואיבוד הזמן. הסינונים השונים דואגים
(כמעט) לגמרי לבעייה הראשונה, קצת פחות לבעייה השניה (אתרי כפירה כמובן סגורים, אבל
גם במיילים ובפורומים מאושרים אפשר להיחשף לדעות פסולות), וכמעט לא נותנים מענה
לבעייה השלישית.
וכאן אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. הרבנים לא באים להגיד לנו איך לנהל את הזמן, וגם חברת
הסינון לא תדאג לניצול הזמן שלנו. אם בן אדם שורף שעות ארוכות מהזמן שלו על אתרי
חדשות כשרים, פורומים, או אתרי מידע, לא יעשו על זה כנסים ציבוריים. אבל האדם הזה נפל
באינטרנט. כי מהות האינטרנט היא לשאוב את האדם לתוכו ונתינת תחושה ש"אין עוד מלבדו"
ח"ו.
אולי בימים אלה שאנחנו מסוגרים בבתים, זו הזדמנות לחזק את בדקי הבית ולבדוק – עבור
מי שמחובר לאינטרנט – האם יש צורך אמיתי באינטרנט בבית, אולי אפשר להוציא אותו החוצה
למשרד חיצוני? והאם באמת צריך גישה לכל כך הרבה אתרים? יש בנטפרי אפשרות לבקש
להצטרף לפיקוח קהילתי ולהשאיר רק את האתרים שבאמת נזקקים לעבודה, אפשר גם
להשאיר אתרי בנק וקופת חולים, אבל למה להשאיר גם חדשות, פורומים, קניות ברחבי העולם,
וכל מיני אתרי פנאי שהם אמנם נקיים מפריצות, אבל אין בהם שום צורך פרנסה?
וגם אם קשה לעשות את זה בפעם אחת, אולי יש אתר אחד שאנחנו יכולים לסגור. אתר אחד
שימנע מאיתנו לבזבז זמן. באמת נחמד להתכתב בפורומים, או לצפות בסרטוני חדשות, אבל
אולי לפחות אתר אחד נוכל לחסום ולהגיד להקב"ה, אני שואף להתרחק מתרבות הגוים,
להתרחק מהתדבקות בטכנולוגיה, כרגע זה מה שאני מסוגל, יהר"צ שתתן לי כוחות להיות
דבוק רק בך. (ואולי אולי בעלי הסמרטפונים המוגנים גם יתעוררו לצמצם את שימושם
במכשירים, להחזיק מכשיר כשר לשיחות, ואת המוגן רק לצרכי פרנסה, בצנעא).
וכמו שכתב הגר"מ קסלר שליט"א בשם גדולי הדורות, מי שיזכה לינצל באחרית הימים, הוא
מי שיהיה מובדל מתרבות העמים.
מייל לתגובות
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[תמי רוטנברג]

צודק בכל מילה