טוק טוק מי אני ומה שמי

[GRN]

אצלי זה פשוט מאוד:
G גמני
R רוצה
N ניק


אה, ורותי, את גמרת אותי עם הבחירות של ההורים שלך...

 

[מריומה~]

אצלי זה פשוט מאוד:
G גמני
R רוצה
N ניק


אה, ורותי, את גמרת אותי עם הבחירות של ההורים שלך...

היה לך ספק אם יהיה או לא?

 

[פקאן]

את יכולה אלפאביתית - על משקל 'אנאלפאביתית'

חשבתי גם על הרעיון הזה..
אבל נראה לי שלמילה הזו יש קונוטציה של בורות, גם כשמורידים את ה"אנ".
ממש לא הקונוטציה שמלפפון רוצה ליצור..

 

[Ok - מירי טריטל]

אותי מאוד מסקרן מה נפל על "יונה יונה" כשבחרה את השם. מילא יונה אחת, אבל למה שתיים?

 

[הני מושקוביץ]

נראה לי שבדיוק שמעה ברקע את השיר של מלכהלי "יונה יונה בואי אלי"...

 

[חפציבה]

בילדותנו היינו מציירות בשיעורים דמויות משעשעות, שנשאו את השמות מתילדה וחפציבה.
מכיוון שהשם שלי מתחיל באות ח' ומסתיים בה' בחרתי בחפציבה...

 

[פלאפונית]

בילדותנו היינו מציירות בשיעורים דמויות משעשעות, שנשאו את השמות מתילדה וחפציבה.
מכיוון שהשם שלי מתחיל באות ח' ומסתיים בה' בחרתי בחפציבה...

חשבתי שבחרת חפציבה , כ את גרה בשכונה שם..

 

[חפציבה]

חשבתי שבחרת חפציבה , כ את גרה בשכונה שם..

לא דרכתי שם בחיים

 

[יונה יונה]

אותי מאוד מסקרן מה נפל על "יונה יונה" כשבחרה את השם. מילא יונה אחת, אבל למה שתיים?

גם אותי מסקרן,
לא זוכרת כבר מה עבר לי באותו רגע בראש

 

[תמר21]

שבוע טוב.
חח.. אתן מצחיקות ביותר.
ואם כבר נהניתי אז קצת נשתתף - שלי לא מקורי ביותר, בכל אופן רציתי איזשהו קשר גם למיל. שלא יבוא מהאוויר. אז זה מה שבחרתי.
ואם יכול להיות שהשם הדי מוכר שלי יהפך להיות משהו טוב, אז למה לא לתת לעצמי הזדמנות?
ועכשיו תורכן לומר לי אם השם שלי נחשב מענין ומספיק נחשב כטוב. אפילו רק כעוד ניקית מפרוג..
מקוה שכן. זה ברור
אשמח לתת עזרה בכל דבר שאני יודעת לשביעות רצון הלקוחה.
והמוטו המוביל אותי - (אפילו שאין לי יומולדת בחנוכה...) הוא המספר שמסמל את יום בנית המשכן ויום טיהור המקדש - וחנוכת המזבח, להכניס את הקדושה בכל דבר שה' בחר בי לבצע.
וכן. ברור. זה תאריך חשוב ביותר ולא רק בחנוכה. יום אחרי - זה תאריך שקרוב לליבי.
בהצלחה לכולנו בלעשות רק טוב - הנראה והנגלה ושמח. אמן

 

[mig]

אה, ורותי, את גמרת אותי עם הבחירות של ההורים שלך...

לפחות הם התחשבו

ולא נתנו איזה שם פרטי מסוג:
נשמה טובה שירדה לעולם בערב שבת בין השמשות,

ושם משפחה עם 15 אותיות לא כולל א' ו-ע'...

 

[חורש]

זה אשכול לעניין ... טוב שהיה השנה פורים קטן
אז גם אני לא כ"כ מעניינת.
אמנם אישה, אבל לא סיגל א...
זה פשוט חלק מהאותיות של שמי ומשפחתי.
אהה ולמה לא שם מלא? לא היה לי נעים מכמה אנשים שמסתובבים פה...

אה... אז למה גילית להם ת'חדשות?!

 

[- Dassi -]

אני זורקת את התיק בכניסה לחדר שלי בהתעלמות מופגנת מכללי הבית שממנו אני חלק, וממהרת למטבח ברגליים כושלות לחפש לי איזה זנב של ופלה.
השעה כבר קרובה לחצות ואני מהבקר ועד לפני רבע שעה ישבתי בחדר המחשבים האפל של הסמינר ברוטינה של שיעור- הפסקה- שיעורי בית- פטפוטים- שיעור- פטפוטים- הפסקה וחוזר חלילה.
"דסי" ממעמקי הארון אני שומעת את אבא שלי קורא לי- - - "כן, אבא" הייתי צריכה לגשת אליו עכשיו, ברור. אבל אחרי חצי יממה מול המחשב הסמינרי הראש כבר לא חושב בהגיון. אוף איפה הוופלים???
"יש כאן איזה פורום שאני חושב שיענין אותך, זה בחינם. לעשות לך מנוי?"
"כן, תודה אבא" וזה לא כי באמת אני יודעת על איזה פורום מדובר אלא כי פשוט קל לי יותר לענות כן מאשר לחשוב עכשיו על משו לעומק כשאני רעבה ועיפה כל כך. מזווית עיני אני מגלה חבילה של וופלים, אני מושיטה יד אליה רק כדי לגלות בשניה הבאה שהיא... ריקה.
"אז איזה שם משתמש לעשות לך?", אני מתקרבת למחשב גם כי זה לא מכובד מה שעשיתי עד עכשיו, וגם ובמיוחד שאני מבינה שוופלים כבר לא יהיו לי היום. אולי מחר כשאני אשוב מהסמינר כפי הנראה שוב קרוב לחצות.
"למה לא דסי?" אני שואלת בהגיון תמים של בת סמינר שאין לה מושג מה זה פורומים בכלל. למה צריך להסתתר מאחורי שמות לא מוכרים? מסתבר שמשו מההגיון הרגיל עוד נשאר לי.... למרות שוופלים אין.
"לא יודע, אני רואה שהרוב כאן רושמים בשמות אנונימיים, כדאי לך גם".
"טוב, תרשום אילה" אני נכנעת. למה אילה? אולי כי זה שם שאני אוהבת. אולי כי היה לה, לילדה הזאת חלום למצוא משו לכרסם והחלום נגוז. "שיהיה אילה".
"צריך גם משפחה" הוא מודיע. ורגע לפני שאני מאבדת את זה לגמרי אמא שלי מגיעה ומצילה את המצב "תעשה לב" היא אומרת לו. "גם כי זה חלק מהמשפחה שלנו, וגם כי זה מתאים לדסי".
אין לי אפילו זמן להנות מהמחמאה, בתוך כמה שניות ובהינף מספר הקשות מקלדת אני הופכת לישות חדשה. ויקרא שמי מאותו יום עיף ויגע אילה לב.

מים רבים עברו בירדן מאז, הניק כמעט ולא היה בשימוש כי ילדה- טובה- סמינר- גור- אשדוד בכלל לא נוגעת במחשב בבית. הספקתי לעבוד במשרד פרסום ולעקור לעצמאית, ותמיד נשאר לי הניק האנונימי והכל כך לא מאפיין "אילה לב".
היו אינספור רגעים שרציתי להחליף אותו, לעמוד מאחורי שמי האמיתי, לשים את הלוגו ולהעלות עבודות ממיטב יצירותי ולקוחותי. אבל תמיד, רגע לפני שאני עושה את זה, אני מרגישה את אילה לב הפשוטה והאנונימית הזאת מסתכלת עלי בעיניים מתחננות ואומרת לי: דסי, תראי כמה דברים טובים עשיתי כאן. תראי איך תמיד נתתי לך לדבר בשמי כמה שרצית. בבקשה, תשאירי אותי כמו שאני.

- - - וזה בדיוק מה שאני עושה- - -

 

[מריומה~]

יפהפה!

 

[bbr]

אני זורקת את התיק בכניסה לחדר שלי בהתעלמות מופגנת מכללי הבית שממנו אני חלק, וממהרת למטבח ברגליים כושלות לחפש לי איזה זנב של ופלה.
השעה כבר קרובה לחצות ואני מהבקר ועד לפני רבע שעה ישבתי בחדר המחשבים האפל של הסמינר ברוטינה של שיעור- הפסקה- שיעורי בית- פטפוטים- שיעור- פטפוטים- הפסקה וחוזר חלילה.
"דסי" ממעמקי הארון אני שומעת את אבא שלי קורא לי- - - "כן, אבא" הייתי צריכה לגשת אליו עכשיו, ברור. אבל אחרי חצי יממה מול המחשב הסמינרי הראש כבר לא חושב בהגיון. אוף איפה הוופלים???
"יש כאן איזה פורום שאני חושב שיענין אותך, זה בחינם. לעשות לך מנוי?"
"כן, תודה אבא" וזה לא כי באמת אני יודעת על איזה פורום מדובר אלא כי פשוט קל לי יותר לענות כן מאשר לחשוב עכשיו על משו לעומק כשאני רעבה ועיפה כל כך. מזווית עיני אני מגלה חבילה של וופלים, אני מושיטה יד אליה רק כדי לגלות בשניה הבאה שהיא... ריקה.
"אז איזה שם משתמש לעשות לך?", אני מתקרבת למחשב גם כי זה לא מכובד מה שעשיתי עד עכשיו, וגם ובמיוחד שאני מבינה שוופלים כבר לא יהיו לי היום. אולי מחר כשאני אשוב מהסמינר כפי הנראה שוב קרוב לחצות.
"למה לא דסי?" אני שואלת בהגיון תמים של בת סמינר שאין לה מושג מה זה פורומים בכלל. למה צריך להסתתר מאחורי שמות לא מוכרים? מסתבר שמשו מההגיון הרגיל עוד נשאר לי.... למרות שוופלים אין.
"לא יודע, אני רואה שהרוב כאן רושמים בשמות אנונימיים, כדאי לך גם".
"טוב, תרשום אילה" אני נכנעת. למה אילה? אולי כי זה שם שאני אוהבת. אולי כי היה לה, לילדה הזאת חלום למצוא משו לכרסם והחלום נגוז. "שיהיה אילה".
"צריך גם משפחה" הוא מודיע. ורגע לפני שאני מאבדת את זה לגמרי אמא שלי מגיעה ומצילה את המצב "תעשה לב" היא אומרת לו. "גם כי זה חלק מהמשפחה שלנו, וגם כי זה מתאים לדסי".
אין לי אפילו זמן להנות מהמחמאה, בתוך כמה שניות ובהינף מספר הקשות מקלדת אני הופכת לישות חדשה. ויקרא שמי מאותו יום עיף ויגע אילה לב.

מים רבים עברו בירדן מאז, הניק כמעט ולא היה בשימוש כי ילדה- טובה- סמינר- גור- אשדוד בכלל לא נוגעת במחשב בבית. הספקתי לעבוד במשרד פרסום ולעקור לעצמאית, ותמיד נשאר לי הניק האנונימי והכל כך לא מאפיין "אילה לב".
היו אינספור רגעים שרציתי להחליף אותו, לעמוד מאחורי שמי האמיתי, לשים את הלוגו ולהעלות עבודות ממיטב יצירותי ולקוחותי. אבל תמיד, רגע לפני שאני עושה את זה, אני מרגישה את אילה לב הפשוטה והאנונימית הזאת מסתכלת עלי בעיניים מתחננות ואומרת לי: דסי, תראי כמה דברים טובים עשיתי כאן. תראי איך תמיד נתתי לך לדבר בשמי כמה שרצית. בבקשה, תשאירי אותי כמו שאני.

- - - וזה בדיוק מה שאני עושה- - -

כתיבה מדהימה!
שניה, אני קמה להביא ופלים, חייבת!!

 

[זיסונת]

אני פשוט אם כפול 3 ילדים בלע"ר.
ומה יקרה שיוולדו עוד בעז"ה? יעשו גם לך קידוש?

 

[רותי המניק]

אני זורקת את התיק בכניסה לחדר שלי בהתעלמות מופגנת מכללי הבית שממנו אני חלק, וממהרת למטבח ברגליים כושלות לחפש לי איזה זנב של ופלה.
השעה כבר קרובה לחצות ואני מהבקר ועד לפני רבע שעה ישבתי בחדר המחשבים האפל של הסמינר ברוטינה של שיעור- הפסקה- שיעורי בית- פטפוטים- שיעור- פטפוטים- הפסקה וחוזר חלילה.
"דסי" ממעמקי הארון אני שומעת את אבא שלי קורא לי- - - "כן, אבא" הייתי צריכה לגשת אליו עכשיו, ברור. אבל אחרי חצי יממה מול המחשב הסמינרי הראש כבר לא חושב בהגיון. אוף איפה הוופלים???
"יש כאן איזה פורום שאני חושב שיענין אותך, זה בחינם. לעשות לך מנוי?"
"כן, תודה אבא" וזה לא כי באמת אני יודעת על איזה פורום מדובר אלא כי פשוט קל לי יותר לענות כן מאשר לחשוב עכשיו על משו לעומק כשאני רעבה ועיפה כל כך. מזווית עיני אני מגלה חבילה של וופלים, אני מושיטה יד אליה רק כדי לגלות בשניה הבאה שהיא... ריקה.
"אז איזה שם משתמש לעשות לך?", אני מתקרבת למחשב גם כי זה לא מכובד מה שעשיתי עד עכשיו, וגם ובמיוחד שאני מבינה שוופלים כבר לא יהיו לי היום. אולי מחר כשאני אשוב מהסמינר כפי הנראה שוב קרוב לחצות.
"למה לא דסי?" אני שואלת בהגיון תמים של בת סמינר שאין לה מושג מה זה פורומים בכלל. למה צריך להסתתר מאחורי שמות לא מוכרים? מסתבר שמשו מההגיון הרגיל עוד נשאר לי.... למרות שוופלים אין.
"לא יודע, אני רואה שהרוב כאן רושמים בשמות אנונימיים, כדאי לך גם".
"טוב, תרשום אילה" אני נכנעת. למה אילה? אולי כי זה שם שאני אוהבת. אולי כי היה לה, לילדה הזאת חלום למצוא משו לכרסם והחלום נגוז. "שיהיה אילה".
"צריך גם משפחה" הוא מודיע. ורגע לפני שאני מאבדת את זה לגמרי אמא שלי מגיעה ומצילה את המצב "תעשה לב" היא אומרת לו. "גם כי זה חלק מהמשפחה שלנו, וגם כי זה מתאים לדסי".
אין לי אפילו זמן להנות מהמחמאה, בתוך כמה שניות ובהינף מספר הקשות מקלדת אני הופכת לישות חדשה. ויקרא שמי מאותו יום עיף ויגע אילה לב.

מים רבים עברו בירדן מאז, הניק כמעט ולא היה בשימוש כי ילדה- טובה- סמינר- גור- אשדוד בכלל לא נוגעת במחשב בבית. הספקתי לעבוד במשרד פרסום ולעקור לעצמאית, ותמיד נשאר לי הניק האנונימי והכל כך לא מאפיין "אילה לב".
היו אינספור רגעים שרציתי להחליף אותו, לעמוד מאחורי שמי האמיתי, לשים את הלוגו ולהעלות עבודות ממיטב יצירותי ולקוחותי. אבל תמיד, רגע לפני שאני עושה את זה, אני מרגישה את אילה לב הפשוטה והאנונימית הזאת מסתכלת עלי בעיניים מתחננות ואומרת לי: דסי, תראי כמה דברים טובים עשיתי כאן. תראי איך תמיד נתתי לך לדבר בשמי כמה שרצית. בבקשה, תשאירי אותי כמו שאני.

- - - וזה בדיוק מה שאני עושה- - -

אם הייתי יודעת כמה וופלים יש במטבח של פרוג..
אם היה תחרות באשול הזה היית זוכה

 

[א-ירושלמית]

אילה לב... שיא האנונימי, שיא המתוק. אוהבת את השם הזה. כמה פשוט ככה יפה.
לקנות לך חבילת ופלים?

 

[אלפא ביתא]

הלו, לא פייר כך לגנוב לי את הלילה...
למה קראתי לעצמי בשם הזה?
האמת שלא חשבתי כ''כ הרבה. לא רציתי שם מזהה, כי עוד לא הכרתי את פרוג ואני טיפוס מאד זהיר
האותיות הראשונות שעלו לי בראש היו אלף בית כמובן, ועם שינוי קטן זה הפך לאלפא ביתא
OV, האשכול פשוט-- מגניב! (לא בסלנג, הוא פשוט גנב לי חצי לילה!!!)

 

[♦ברכי קעניג♦]

אהבתי את האשכול!
אבל איפה כולם?
יש כאן ניקים שממש מעניין אותי מה עומד מאחורי בחירת השם
(נאסד? איפה את? מחכים להסבר)

כאן.

האמת מזמן רציתי לומר לך שאני לא אוהבת את השם שלך. תמיד את מצטיירת לי איזו עלמה עם רעלה...
כשבמציאות את מה זה נחמדה...
שתפי אותנו בבחירת השם. אולי כך תנוח דעתנו...

איך רואים שאני נחמדה? לפי המצח? לפי הא' של התגובות?
אולי לפי השעות שהן נכתבות? (היאכנעס הולכות לבדוק)

נכון! נאסד- תמיד התגובות החמות שלך היוו סתירה עבורי לשם עם הקונוטציה הכל כך ערבית...

ו-א ירושלמית היא אישה מקסימה ומוכשרת (שלימדה אותי גם אי אלו תוכנות גרפיקה)

והשם שלי---
טוב, אז השם הפרטי שלי הוא יפית. והיה תפוס. חיפשתי איזה עצם להצמיד והדבר הכי קרוב שנזכרתי בקשר לשם שלי זה "כדור הארץ ליפית"- הקריאה המוכרת של מטה חלל בארץ לאסטרונאוט. ובגלל שאני רחפנית ברמות- פשוט הצמדתי את מקום שעליו בד"כ אני נמצאת- או שככה הסובבים אותי טוענים בכל אופן (כלומר: כוכב, ל'לכת' כבר לא היה מקום...)

מצחיק האשכול הזה, אני פיתחתי מזמן נוהל חקירת בחירת שם סקרן לכל ניק שיוצרת עימי קשר טלפוני...

כולם חושבים על קונוטציה ערבית, אין עוד שחושבים על דברים יותר מרתקים?
ואת יפית, באמת כוכב, מכל כוון שהוא.

טוב,
לי היו הרבה רעיונות
חשבתי על שמנת חמוצה, אבל... מ.... נשמע חמוץ,
אז אמרתי,טוב,נלך על כיוון יותר חיובי ומשכנע "שמנת מתוקה"- ונא לא לתפוס כי כבר נתתי לחברה שמצטרפת,
אולי ריבת חלב -גם כבר תפסתי לחברה נוספת אז לא להשתמש...
בקיצור
בסוף החלטתי על שם הסטודיו שלי ...

ו-
נאסד,
מכירה את הגברת מקרוב,
והסיפור שעומד מאחורי שם הניק משעשע כ"כ ורחוק מלהיות ערבי כמרחק עזה מאומן
מחכה כבר שתשתף אותנו

כמעט וגילית את הסיפור מאחורי השם.

איפה כל הניקים משנת 2007? התנדפו?
בכל האשכול יש אולי 3 משנה זו,

אני בחרתי בשם האמיתי שלי
ועוד הספקתי לפני שהגיעו עוד ברכיות,

הנה-
בגללה.


היא תפסה לי את השם האמיתי שלי. היות ואת השם המשפחה אני לא מוכנה לגלות בשלב הזה (שם משפחה שפוזר עם מלחיה בלי פקק- יש הרבה כאלו), חשבתי שלפחות שם פרטי אני אכתוב- כי יש מלא ברכי בעולם.
אבל מתברר שאלו תפסו את השם בכל האופציות האפשריות.

ובכלל הניק נפתח בשעה לא שעה, וזרקנו שם שאצלנו משמש בדיחה משפחתית- רק כדי להיות מחוברים לפורומים רצויים,
ובכלל לא חשבתי להיות פעילה.
רבות מחשבות בלב.

קיבלתי כבר דשים על השם, אולי זה יוחלף, אבל אולי כיף להישאר עם כזה שם. אולי, עוד לא החלטתי.

ובכלל צריך לקרוא לזה ככה-
נאסויד
במחשב שבו נפתח הניק- לא היה ו'.