טור דעה פתוח לדיון | ספר לי על זה...

  • הוסף לסימניות
  • #21
דיון כלבבי.
תיאורים אכן מאוד תלויים בסיטואציה כמו שהטיב להבהיר נריה. לפעמים הם מתאימים כמו כפפה ליד ולפעמים כמו דגל למכונית.
המוקש העיקרי בתיאורים, לדעתי, הוא שהכותב, שנמצא בעומק הסצנה, יכול לדשדש בהם בריקוד יחיד מביך ביותר ולא קולט שאין לו שותפים למסיבה. לפעמים הוא נשאב למערבולת של תיאורים קסומים, אבל הקורא הממוצע לא מבין מה הוא רוצה מחייו. כולה חדר של רווק מסכן, סע הלאה. ושם הוא מאבד אותו, לא לפני שהוא סופג ממנו צרור קללות קזאחיות אכזריות.

דימויים הם אומנות בפני עצמה, לבחור את הדימוי הנכון והמקורי שיטיב לתאר את האווירה. וכשזה טוב, אין ספק שזה מוסיף לחווית הקריאה בלי שום השוואה.
ונדמה לי שיואל ארלנגר הוא המבצע המוצלח של כגון דא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
המוקש העיקרי בתיאורים, לדעתי, הוא שהכותב, שנמצא בעומק הסצנה, יכול לדשדש בהם בריקוד יחיד מביך ביותר ולא קולט שאין לו שותפים למסיבה. לפעמים הוא נשאב למערבולת של תיאורים קסומים, אבל הקורא הממוצע לא מבין מה הוא רוצה מחייו. כולה חדר של רווק מסכן, סע הלאה. ושם הוא מאבד אותו, לא לפני שהוא סופג ממנו צרור קללות קזאחיות אכזריות.
אמת
ונדמה לי שיואל ארלנגר הוא המבצע המוצלח של כגון דא.
גם זו אמת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יש נקודה ברורה בעניין: הכלל הבסיסי הוא שאין כללים.
אין מתווה שאומר לך עשה כך או עשה כך. כל סופר לגופו, כל סיפור לגופו וכל מקרה לגופו.
זכורני בעבר באחד ממוספי הסיפורים של מודיע כתב חנוך ריגל תיאור שנמרח על שמונה עמודים ללא כל סיפור. לא היה אחד שקרא את תיאורו. לעומתו התפרסם סיפורו של מנחם קלוגמן, שלא כלל אפילו מילה אחת של תיאור, ולחרדתי שמעתי רבים שאפילו נהנו ממנו...
אני באופן אישי אוהב תיאורים בגבול הטעם הטוב, אבל יחד עם זאת אם תהיה לי ברירה בין לתת לקורא להבין את הסיטואציה אשתדל למעט במילים.
אכנס לדבר שמנחה אותי בכתיבה; כלל בקופירייטינג.
עליך לתת לקורא להפעיל את הראש.
כל עוד הקורא לא הפעיל את הראש הוא לא נהנה. נקודה. בשביל ליהנות צריך להיכנס לתוך הסיפור סלאש תיאור הכתוב. כמה שתיתן יותר לקורא לתאר את המתרחש בעיני רוחו הוא יתחבר יותר. על הסופר לתת לקורא את הכלים לדמיין לעצמו את המתרחש, אבל לא להאכיל אותו בכפית.
לכן במקרה הנ"ל שהזכיר גדי אעדיף בבירור את האופציה השניה, שנותנת לקורא להבין מעצמו את המתרחש.
מן הבחינה הזו יש שינוי מסויים בין תיאורי סביבה שתלויים מאוד בסיטואציה (לא דומה חדרו של שלומי בפנימיה, דבר שיכול להיות רלוונטי וחשוב, למספר קני הנברשת שבהיכל הישיבה וצבעה בה בוהה שלומי מידי ערב. החדר צריך לקבל קוים כלליים כדי שהקורא יוכל לדמיין אותו. הנברשת ממש לא), לבין תיאורי דמויות שלעולם לא אתאר. במקרי קיצון אתן לדמות מסויימת להפטיר לעצמו בזעף את פרופיל האישיות של השני. (קובי: אוף! שלומי המעצבן הזה... חושב שבגלל שהוא רווק מגיע לו הכל...).

ויש מקום להאריך ואין זמני בידי. אולי בהזדמנות אחרת.
כל אות.
בודאי שב'תיאור' התכוונתי תיאור הסצנה לפרטים בכדי להכניס את הקורא לתוך הסיפור. ולא לתיאור מתפייט ומפליג למחוזות לא נודעו שהוא מתאים לסיפורי אגדות ומלאה את הקורא בתחושה שהסופר עסוק בעשיית רושם יותר מאשר לספר את העלילה.
התיאורים יתמקדו בסיטואציה ולא יסחפו אל מחוצה לה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
דיון כלבבי.
אכן.
תרשו לי רבותי להוסיף נקודה לדיון. תיאור או סיפור קשור בקשר בל ינתק לז'אנר הסיפורי בו הוא נכתב. לו היה כותב מ. גוטמן ספרי מתח כדוגמת יונה ספיר, הרי שהיינו מקבלים הביתה בקניית הספר שלושה קרטונים של ספרים המתארים את הסיפור.
אפילו גוטמן וולדר לא ישכנו יחדיו באותו הז'אנר התיאורי.
לכן כשאנו באים לתת תיאור או סיפור, שומא עלינו לנתח תחילה את מטרתו של הספר ואופי כתיבתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
  • הוסף לסימניות
  • #27
  • הוסף לסימניות
  • #29
שאלת אגב, ציפור לחשה לי, שיונה ספיר הוא/היא לא אחר מאשר רות רפופורט, מישהו שמע/יודע?
אינני חושב שזה ממש משנה החדשות הצהובות האלו.
לדעתי הסדרה שלו/ה "מרגל להשכרה" דורשת אשכול דיון נפרד, אבל רק לחובבי הז'אנר, מי שקרא ספר אחד או יותר מהסדרה שירים אצבע, וירטואלית כמובן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אינני חושב שזה ממש משנה החדשות הצהובות האלו.
לדעתי הסדרה שלו/ה "מרגל להשכרה" דורשת אשכול דיון נפרד, אבל רק לחובבי הז'אנר, מי שקרא ספר אחד או יותר מהסדרה שירים אצבע, וירטואלית כמובן...
ההתנקשות מהסדרה? קראתי אותו, את השאר הספרים אינני זוכר, אולי בעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אפילו גוטמן וולדר לא ישכנו יחדיו באותו הז'אנר התיאורי
לא קרב זה אל זה. האחד מעמיס עד להתפקע (לא תמיד, אבל...) והשני מדלג באלגנטיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לא קרב זה אל זה. האחד מעמיס עד להתפקע (לא תמיד, אבל...) והשני מדלג באלגנטיות...
בדבריי שם, כיוונתי לדיון 'תיאור או סיפור' בו דנו מלומדי הפורום עד היכן התיאור יתפוס את מקומו של הסיפור, כתבתי שם את דעתי שסיווג הז'אנר יקבע את כמות התיאור בתוך הסיפור.

והראייה היא משה גוטמן גופו, שהפתיע את עצמו והוציא לפני חצי שנה ספר לילדים סטייל חיים וולדר 'כל הילדים טובים', גם הספר החדש 'ייצוב פנים' אנשים כן משתנים, דומה מאוד לספרי וולדר 'אנשים מספרים על עצמם'.

ספריו החדשים של גוטמן מוכיחות את טענתי בנוגע להשפעת הז'אנר על כמות התיאור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אפשר, צריך לכתוב טור ביקורת אחר כך אפשר יהיה לדון 'קצת
אך אני בשורש נשמתי פחות אוהב לחפור, קורא, מעקם את האף במידת הראוי כל אחד לפום חורפיה דיליה, און מיגייעט וויטער
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
בדבריי שם, כיוונתי לדיון 'תיאור או סיפור' בו דנו מלומדי הפורום עד היכן התיאור יתפוס את מקומו של הסיפור, כתבתי שם את דעתי שסיווג הז'אנר יקבע את כמות התיאור בתוך הסיפור.

והראייה היא משה גוטמן גופו, שהפתיע את עצמו והוציא לפני חצי שנה ספר לילדים סטייל חיים וולדר 'כל הילדים טובים', גם הספר החדש 'ייצוב פנים' אנשים כן משתנים, דומה מאוד לספרי וולדר 'אנשים מספרים על עצמם'.

ספריו החדשים של גוטמן מוכיחות את טענתי בנוגע להשפעת הז'אנר על כמות התיאור.
סלח לי ידידי היקר מר @הגשש בלש, אבל הקשר בין 'יצוב פנים' לבין 'אנשים מספרים על עצמם' נע בעיקר סביב הכריכה...
ההשוואה ביניהם איננה במקומה. אם כל הכבוד לחיים ולדר, סופר הוא לא, ואני יודע שאני הולך להקים עלי את כל חברי הפורום.
יש לו סיפורים נהדרים יותר או פחות, משנה פסיכולוגית שרבים הולכים לאורה ורבים חולקים עליה וכו' וכו' - אני בין אלו שמחבבים את ספריו על אף שאני מטיל ספק גדול בנוגע למדיניותו המחשבתית והרעיונית, אבל לא כל אוחז בעט נקרא בשם 'סופר'.
משב גוטמן לעומתו הוא סופר. סגנון מסויים מאוד ו'נישה' משלו בעולם הסיפרות - יש שאוהבים אותה ויש שלא, אבל 'סופר'.
ובנוגע לספ-ר הילדים התמהוני והמוזר -בעיני גם חסר הטעם- שהוא הוציא; צר לי עליו. אני הערכתי אותו הרבה מעבר. כנראה שאין לו אץ הגיש לסגנון הרדוד איתו ניסה להשתמש. בסגנון הזה ולדר עולה עליו עשרת מונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
@נריה מגן, ניתוח מדויק ביותר. הן לגבי חיים ולדר והן לגבי משה גוטמן.

ובכל זאת, מה אפשר לעשות שהציבור רוכש את ספרי חיים ולדר בכמויות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
יש ספרים שרוכשים בשביל חוויה מסוג אחר, לאו דווקא חווית קריאה.
מחר תגידו שגדי פולק הוא סופר בגלל 'א אידישע קאפ'...
לכן כתבתי את המשפט הבא:
אני בין אלו שמחבבים את ספריו על אף שאני מטיל ספק גדול בנוגע למדיניותו המחשבתית והרעיונית,
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
@נריה מגן החשוב, ביקורתך מדויקת מאוד. תרשה לי להגדיר זאת בכמה מילים.
חיים ולדר התחיל כסופר והמשיך כסוחר. משה גוטמן התחיל כסופר ורוצה להמשיך כסופר, אך המשכנתא(או חתונות הילדים או אנ'לא יודע מה) קראו לו והוא החליט להצטרף לסוחר של ולדר.
חיים ולדר מזמן מזמן הפך למכונת ספרים, למרות שח"ו אני לא מדבר על חיים ולדר המחנך הדגול, השדרן האהוב והמייעץ המוצלח.
אני מדבר רק על הסופר שבו שאיכשהו נעלם והופיע במקומו מכונה כזאת שמוציאה ספרים עם מרווחים ענקיים, אותיות גדולות, ציורים על עמודים שלמים ו...הופ יש ספר נוסף בסדרה, היי, רגע... שכחתי שיש בספר גם כמה סיפורים.
כשקראתי את משה גוטמן לילדים ואת הסיפור שהוא הפיץ במייל מתוך 'ייצוב פנים', ראיתי את בבואתו של מנהל חשבון הבנק המשה גוטמני מצקצק בלשונו, מזפזפ בעיניו ומתופף בידיו על קצה המהגוני הפרוס לפניו כשולחן עורך בליל הסדר מרוקאי, תוך כדי עיון בנתוניה הבלתי מחמיאים של המשכורת ההמודיעאית ואומר בקול רדיופוני "משה? עליך לעשות משהו בנידון! חשבונך איננו יכול להתנהל כך".
חיש קל נשלפו אי אלו סיפורים הטמונים עמוק במגירות ראשו הווירטואלי של הסופר המוצלח, הרווחים רווחו, האותיות הוגדלו, הספרים נדפסו ולחשבון הייתה אורה ושמחה וששון במחיר לא יקר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה