טור נסיוני: על סבא, חדווה, ומיכאל מהישיבה---

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י פנס בערפל;n5081909:
נריה- אנשים כבר באמת מאמינים שאתה וגדי הם אותו אדם.

היי, במסגרת המהדורה המרכזית היו הדלפות בקשר לזהויות זהות, אבל דווקא אתה מכולם אמור לדעת שאין קשר:mad::rolleyes::cool::):p(חברו את כל האייקונים לאחד. זו התוצאה הרצויה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י פנס בערפל;n5081909:
נריה- אני יודע שלא, אבל אנשים כבר באמת מאמינים שאתה וגדי הם אותו אדם.

וכך מוציאים דברים מהקשרם... אחרי התיקון שערכת ההודעה הקודמת שלי הפכה ללא רלוונטית, כמובן. (אייקון של אחד-שמחפש-אייקון-מספיק-מוצלח-ולא-מוצא)

ואם כבר, זה הזמן לשאול מעל גלי האתר: האם ישנם חלק מחברי צוות הביקורת שמעוניינים להמשיך ולקבל במתכונת פרק לשבוע - ומתכוונים גם להגיב ולהעיר את הארותיהם ולההאיר בהערותיהם? כי אם כן אול נפתח קבוצה חדשה בפורמט מצומצם יותר - אבל גם עירני יותר. (ואולי, ממש ממש אולי, אם כתובות הדוא"ל שלכם אינן חסויות או לחילופין בעלי שמות פיקטיבים נוכל לעשות זאת במתכונת קבוצתית ולא רק במתכונת מוסתרת, וכך הדיונים יהפכו לנחלת כלל המשיבים. כמובן - בהסכמת כ---ל הנוגעים בדבר ובמקלדת).
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אף על פי שלכבוד הוא לי, מכל מקום, לומר שגדי ונריה זה אותו אדם, משול ללחשוב שפנס בערפל וניגון הנפש הם שני אנשים שונים. ובמקרה זה נסתום את הגולל לכל הנסיונות לקשר אותי ואת ניקי לכל כותב באשר הוא עלי פורום, בבחינת די לחכימא בכורמיזא.
לגבי צוות הביקורת. אכן חככתי בדעתי שתועלתי יהא אם מר נריה הנכבד ישלח את ספרו פרק בפרק ולא בחדא מחתא. כך שישתמר התאבון ויעמוד ימים רבים, ויתקיים בנו אינו דומה שונה פרק 100 לשונה פרק 101. כמו כן המתכונת הקבוצתית רצויה בהחלט, בה יתבשמו חברי הפורום הן בהגיגיו הנפלאים של מר נריה הנ"ל והן זה מזה, הן בכלל והן בפרט.
אגב, יישר כח למשויטט היקר שניסה להחזיר את הטור הנסיוני למסלולו. נודה לו מאד אם יתכבד נא להחזיר שוב את השרשור הסורר לדרך הישרה. [אייקון עם מבט של ולא-אני-לא-משויטט!!]
ואפשר שזה המקום בו נשטח בקשה להנהלת פרוג הכבודה לחדש את מלאי האייקונים, טרם יעברו כולם להשתמש בסוגריים מרובעות דרך קבע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בבקשה הנהלת פרוג- כאן חברי קבוצת המנסים- למצוא- אייקונים- ולא- ממש- הולך- להם, נשמח ממש ממש אם תוכלו לעזור לנו להיחלץ מצרת כתיבת האייקונים [אייקון עם חיוך- מתחנן- ומתחנחן- כורע- ברך- וקורץ- לחבריו- שמאחור].
ובכך תזכו לחסוך מאנשים דקות ארוכות בהם הם מנסים (ללא הצלחה יתרה:) ) לפענח את תחושותיו של הכותב התורן שניסה להביא אותן לידי ביטוי ב"כתיבת" אייקונים נרגשים ומצומררים.
תודה רבה מראש! צוות הבקשות בע"מ.:D:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י ציפה דריפה;n5083969:
בבקשה הנהלת פרוג- כאן חברי קבוצת המנסים- למצוא- אייקונים- ולא- ממש- הולך- להם, נשמח ממש ממש אם תוכלו לעזור לנו להיחלץ מצרת כתיבת האייקונים [אייקון עם חיוך- מתחנן- ומתחנחן- כורע- ברך- וקורץ- לחבריו- שמאחור].
ובכך תזכו לחסוך מאנשים דקות ארוכות בהם הם מנסים (ללא הצלחה יתרה:) ) לפענח את תחושותיו של הכותב התורן שניסה להביא אותן לידי ביטוי ב"כתיבת" אייקונים נרגשים ומצומררים.
תודה רבה מראש! צוות הבקשות בע"מ.:D:rolleyes:

ומי שיוסיף על הבקשה הנ"ל הרי הוא בבחינת "מוסיף- והולך לו!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י גדי ישראלי;n5083932:
אף על פי שלכבוד הוא לי, מכל מקום, לומר שגדי ונריה זה אותו אדם, משול ללחשוב שפנס בערפל וניגון הנפש הם שני אנשים שונים. ובמקרה זה נסתום את הגולל לכל הנסיונות לקשר אותי ואת ניקי לכל כותב באשר הוא עלי פורום, בבחינת די לחכימא בכורמיזא.
לגבי צוות הביקורת. אכן חככתי בדעתי שתועלתי יהא אם מר נריה הנכבד ישלח את ספרו פרק בפרק ולא בחדא מחתא. כך שישתמר התאבון ויעמוד ימים רבים, ויתקיים בנו אינו דומה שונה פרק 100 לשונה פרק 101. כמו כן המתכונת הקבוצתית רצויה בהחלט, בה יתבשמו חברי הפורום הן בהגיגיו הנפלאים של מר נריה הנ"ל והן זה מזה, הן בכלל והן בפרט.
אגב, יישר כח למשויטט היקר שניסה להחזיר את הטור הנסיוני למסלולו. נודה לו מאד אם יתכבד נא להחזיר שוב את השרשור הסורר לדרך הישרה. [אייקון עם מבט של ולא-אני-לא-משויטט!!]
ואפשר שזה המקום בו נשטח בקשה להנהלת פרוג הכבודה לחדש את מלאי האייקונים, טרם יעברו כולם להשתמש בסוגריים מרובעות דרך קבע.

גדי (ונריה מגן, משוייט, אבריימי, קקטוס, נחמצ'יק או כל אחד משמותייך.. כולכם אותו אדם, לא?), לאור תחינתך צוות מיוחד מטעם משרד הכלו"ם פעל בנמרצות כל הלילה, ובין בטלה למנוחה מצא פתרון לבעייתך:

? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ?
רגע, כעת אני רואה שכמו כל פיתרון ממשלתי הפיתרון ממש גרוע.
הנה פתרון נוסף:

? ? ? ? ? ? ? ☺️ ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ☹️ ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ?
לא התחברת?
צוות הכלו"ם פוטר הרגע!
יעקב דולר נכנס לתמונה, וזה מה שיש לו להציע:


? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ☕️ ? ? ? ?
רוצה לפשוט על משרד הכלו"ם ולקחת לבד אימוג'ים?
בסדר! רק אל תשאיר עקבות...
כנס לפה ותרווה נחת:
http://getemoji.com/#people

??

שלך בידידות אמת לאורך כל הטרמינל, פנס בערפל:
?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
ובצבעוני:
emoji_u1f600.png
emoji_u1f601.png
emoji_u1f602.png
emoji_u1f603.png
emoji_u1f604.png
emoji_u1f605.png
emoji_u1f60e.png
emoji_u1f60b.png
emoji_u1f60a.png
emoji_u1f609.png
emoji_u1f606.png
emoji_u1f618.png
emoji_u1f617.png
emoji_u1f619.png
emoji_u1f61a.png
emoji_u263a.png
emoji_u1f642.png
emoji_u1f636.png
emoji_u1f611.png
emoji_u1f61a.png
emoji_u1f619.png
emoji_u1f617.png
emoji_u1f618.png
emoji_u1f917.png
emoji_u1f607.png
emoji_u1f914.png
emoji_u1f610.png
emoji_u1f636.png
emoji_u1f910.png
emoji_u1f62e.png
emoji_u1f625.png
emoji_u1f623.png
emoji_u1f60f.png
emoji_u1f644.png
emoji_u1f62f.png
emoji_u1f62a.png
emoji_u1f62b.png
emoji_u1f634.png
emoji_u1f60c.png
emoji_u1f913.png
emoji_u1f613.png
emoji_u1f612.png
emoji_u1f641.png
emoji_u1f61d.png
emoji_u1f61c.png
emoji_u1f61b.png
emoji_u1f614.png
emoji_u1f615.png
emoji_u1f616.png
emoji_u1f643.png
emoji_u1f637.png
emoji_u1f912.png
emoji_u1f624.png
emoji_u1f61f.png
emoji_u1f61e.png
emoji_u1f632.png
emoji_u1f911.png
emoji_u1f915.png
emoji_u1f622.png
emoji_u1f62d.png
emoji_u1f626.png
emoji_u1f627.png
emoji_u1f628.png
emoji_u1f629.png
emoji_u1f621.png
emoji_u1f635.png
emoji_u1f633.png
emoji_u1f631.png
emoji_u1f630.png
emoji_u1f62c.png
emoji_u1f620.png
emoji_u1f608.png
emoji_u1f47f.png
emoji_u1f479.png
emoji_u1f47a.png
emoji_u1f480.png
emoji_u1f63a.png
emoji_u1f4a9.png
emoji_u1f916.png
emoji_u1f47e.png
emoji_u1f47d.png
emoji_u1f47b.png
emoji_u1f638.png
emoji_u1f63b.png
emoji_u1f63c.png
emoji_u1f63d.png
emoji_u1f640.png
emoji_u1f466.png
emoji_u1f64a.png
emoji_u1f649.png
emoji_u1f648.png
emoji_u1f63e.png
emoji_u1f63f.png
emoji_u1f474.png
emoji_u1f474.png
emoji_u1f476.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!?
איזה כיףףףףףףףף?..
כבר מזמן אמרנו שאם לא יעקב דולר- לא היה... (אימוג'ים של ירקות?).
תודה לצוות הכלומני"ק שדאג למלא לנו מחסור כבד.
בברכה
emoji_u1f910.png
(אנחנו:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
גדי ישראלי -
באחד האשכולות באיש את רעהו איזה נוד-ניק ציין שאני ואתה-היינו הך!
לא ידעתי שאני כותב עד כדי כך טוב:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אהבתי מאוד את הסגנון כתיבה
זה קצת מזכיר לי את הכתיבה של "סוללה חלשה" במגזין זמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
משויטט, עדיאל קשישא פספס גם את האשכול הזה...
תתמנה למעוירר הקבוע?
[לא יודע להשתמש באייקונים, זה שייך לדור הצעיר...]
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הספרנית בספרייה שלנו, ג'ודי, הייתה רווקה מבוגרת עם משקפי פלסטיק ענקיות ומבטא אמריקאי. היא הייתה נחמדה ואהבה לצחוק ולפטפט עם הילדות שבאו לשאול ספרים.

הספרייה הייתה המקום שאני הכי אהבתי לבקר בו. כל מדף היה מלא בהבטחות של הרפתקאות חדשות, דמויות מרתקות, ועולמות קסומים. גם את ג'ודי אהבתי, אבל היא לא ממש הייתה חברה שלי, אחרי הכל יכולה הייתה להיות סבתא שלי... (את המשפט הזה כדאי לכם לזכור).

פעם קראה לי מהדלפק שלה "בתאל. למה כל הספרים שאת מחזירה מלאים כתמים?"
"אחרת לא הייתי יכולה להחזיר אותם" חייכתי.
היא הסתכלה עלי דרך המשקפים הגדולות שלה.
"אחרת לא הייתי מצליחה לסיים לקרוא אותם". אמרתי לה, נהנית להתעלל בחוסר ההבנה שלה.
"זה בגלל סבא שלי" אמרתי אחרי שראיתי שהיא מתחילה להיות קצרת רוח. "אני אספר לך הכל, אבל עוד שלוש דקות נגמר הזמן ואת תכבי אורות ואני עוד לא הספקתי לבחור חדשים.
"תבחרי מהר ואחר כך תספרי לי" הסתקרנה ג'ודי.

בחרתי לי ספר אחד מצחיק, ושני ספרים מותחים.
בנתיים היא כבר כבתה את האורות וזרזה את המתאחרות.
לבסוף הזמינה אותי אל מאחורי הדלפק שלה ונשארנו שתינו בספרייה יושבות מתחת למנורת ניאון בודדת.
ואז סיפרתי לה על סבא שלי, שהיה אדם חכם ומשעשע ותמיד ממציא פטנטים.
הפטנטים של סבא שלי היו מגוונים ומשוגעים, ותמיד גרמו קצת לצחוק וקצת לחשוב, ולדעת שאין גבול לדמיון האנושי.
הוא היה גר בדרום אפריקה ועבד שם עבור הממשלה בפרויקט סודי כלשהו. אשתו הראשונה, רחל, התגרשה ממנו בגלל הסודות הרבים שהיה נאלץ להסתיר מפניה, היא לא סבלה זאת.
אחר כך עלה ארצה והתחתן עם שירה, שהיא הסבתא שלי. שהייתה שחקנית תאטרון שחזרה בתשובה, הם היו זוג משמים, שניהם שנאו את השגרה, שניהם בעלי מזג טוב, והם חיו חיים משוגעים.
עד שסבתא שירה נפטרה. לפני ארבע שנים.
מהקורונה.
סבא שלי שמר עדיין על חיוניותו, אבל מאז עננה אפלה התיישבה על מצחו עטור השיבה וסרבה להתפוגג.
הייתי הולכת לישון אצלו הרבה, הנה אני מתקרבת לספר על הכתמים".
ג'ודי צחקה. "כל כך מעניין היה הסיפור, ששכחתי בכלל למה הוא התחיל".

אני מאד אוהבת לקרוא, אבל יש לי בעיה רצינית, בעיית ריכוז, בבוקר אני לוקחת תרופה לבית הספר, אבל בלילה כשאני קוראת ספר. אני קוראת ומפסיקה קוראת ומפסיקה. שזה דבר לא נורא בפני עצמו, מה שמשגע אותי הוא שכשאני חוזרת לקרוא, אני לא זוכרת איפה הפסקתי.
ואני לא רוצה לקרוא עוד פעם משהו שכבר קראתי, ובטח שאני לא רוצה לדלג.
ועד כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מצליחה בשום אופן למצוא את הנקודה שבה הפסקתי.
אז עושים קיפול בדף למעלה - תגידו.
ובכן, צריך לזכור לעשות את זה, ובשביל ילדת קשב זו משימה לא פשוטה.

סיפרתי את זה לסבא.
"אוי בתאל", צחק, "אני מבקש סליחה, אבל זה בגללי. את ירשת את זה ממני".
"אני, אמא שלך, ואת... נושאים בגאון את לפיד הריחוף! תתפללי שלא תעבירי אותו הלאה..."
"סבא" אמרתי לו, "נראה לי שהחיים שלך לא היו כאלה מעניינים בלעדי הלפיד הזה".
"ייתכן, בתאלוש, את ילדה חכמה" הוא ליטף את ראשי "נראה לי שיהיו לך חיים מעניינים לא פחות".
"אמן" עניתי. ואז הוא הראה לי את האלבומים המרתקים שלו.

למחרת הוא הביא לי שקית עם סוכריות אדומות. "קחי אחת" ציווה.
ברכתי שהכל ומצצתי את הסוכריה. ואז הוא אמר:
"שמתי לב שכשאת הופכת דף בספר את מרטיבה את האצבע בלשון. בואי תעשי את זה עכשיו, הוא הגיש לי ספר פתוח.
כתם אדום הופיע על פינת הספר.
"זהו זה, מהיום תדעי בדיוק איפה את אוחזת בספר. רק תתרגלי למצוץ סוכריות בזמן הקריאה.

הספרנית לא יכלה להפסיק לצחוק. "תספרי לי עוד על סבא שלך".
סיפרתי לה שעה ארוכה את כל מה שזכרתי מהחיים של סבא. ועל הפטנטים שלו.
הכי היא צחקה מהתחבולה שעשה שהשכנים שלו יפסיקו להרעיש בלילות.
היה משהו כל כך רגוע ויפה בשיחה עם ג'ודי, אולי בגלל שהיא הייתה מיוחדת, אולי בגלל שסבא שלי היה מיוחד. בכל אופן, הרגשתי כאילו גיליתי פינה חדשה בעולם, פינה בה ג'ודי לא הייתה רק ספרנית, אלא גם אדם עם לב רחב, אוזן קשבת, ומאור פנים שבדרך כלל פחות מצוי בגילאים האלה.


עברו מאז כמה שנים, ואם אתם רוצים אני מוכנה עדיין לספר לכל מי שמעוניין, על סבא שלי.
על חוכמתו, מעשיו הטובים, עלילותיו (מה שהותר לפרסום), על שמחת החיים שלו, על לפיד הריחוף, ועל הפטנטים כמובן, והתחבולות המשוכללות.
וגם על שלושת נשיו! רחל, שירה, ו...
ג'ודי.
כשסבא וסבתא של קלמן הגיעו לבקר,
זו היתה התחלה של הרפתקה ארוכה.

כי סבא הביא להם במתנה את הגביע העתיק שלו, שעבר במשפחתם מדורי דורות.
בני המשפחה היו נרגשים ולא הפסיקו להסתכל על הגביע הכסוף המרשים עם ריקועי הגפן המדויקים.

גם קלמן הנרגש הביט על הגביע בעיניים נוצצות, יחד עם בני משפחתו האזין לתיאור המופלא:
"הגביע שייך לסבא רבא שלי, הרב שמואל כ"ץ שהיה צדיק גדול ואני קרוי של שמו", סיפר סבא שמואל בפנים נוהרות.
הילדים הנרגשים סיפרו כמובן לחבריהם בכיתה ובשכונה על הגביע, ובאחד הימים שמע קלמן את הוריו משוחחים, אבא אמר בקול דואג:
"אני חושש שאנשים לא ישרים ישמעו על הגביע, צריך לחשוב על פיתרון".
"אולי נבקש לשמור על הגביע בכספת בביתם של משפחת נחום", אמרה אמא.
"אשאל אותם", אמר אבא.
*
לא עברו ימים רבים, והאנשים הלא ישרים, או נכון יותר הפורצים, נכנסו לביתם של משפחת כ"ץ ולקחו את הגביע מהוויטרינה.
הוריו של קלמן היו אובדי עצות,
אבל אז בארוחת הערב נכנס קלמן למטבח ובידיו החפץ היקר.
"הגביע היה אצלי, החלטתי לשמור עליו", אמר בקול צלול.
"אתה לקחת את הגביע?"
"רציתי לשמור על הגביע, אבל שמעתי שאתם חושבים שנכנסו פורצים אז אני מחזיר אותו", הכריז קלמן בקולו הדקיק והמתוק.
את אנחת הרווחה ניתן היה לשמוע עד דירתם של סבא וסבתא בירושלים.
אבא אמר: "תודה קלמן על התזכורת, אתה צודק הגביע כה יקר צריך שמירה של הזמן".

הוא הביט על הגביע בהערכה, כאילו קיבל אותו רק עכשיו, "אתם יודעים", פנה אבא לבני הבית, "חוץ מהגביע, שהוא פריט יקר ערך עבורנו, קיבלנו במתנה גם אוצרות רוחניים שעברו אלינו מדור לדור, את האוצרות הרוחניים שהם התורה והמצוות והאמונה, ברכות בכוונה ואהבת חינם. גם אותם צריך לשמור מכל משמר, מפני פורצים בחוץ, אבל אנחנו לא נאבד את האמונה, ולא נשכח שהתורה והמצוות הם הנכסים הכי יקרים שלנו. נעשה תחבולות לשמור עליהם, כמו קלמן היקר שחשב איך לשמור על הגביע ולא התעצל".
קלמן חייך, העיניים שלו נצצו.
הוא ידע שאביו צודק, וכמו נכסים גשמיים שיש להם ערך, צריך לשמור על מצוות התורה כל הזמן ולא להתעצל.
 תגובה אחרונה 
בתחילת המלחמה העולם נתן לנו לגיטימציה אך לאט לאט העולם חזר להרגליו ולדעותיו המקוריות.
ואז היה לי רעיון לסיפור , סיפור שיהפוך לסרטון הסברה.
אפילו היה לי תסריט מסודר ודמויות.
כמובן שזה לא יצא לפועל...

מעלה אותו כאן, מעניין אותי לדעת מה תאמרו עליו
כמובן שהסיפור כתוב בצורה הכי פשוטה, כמו סיפור ילדים.


היה היה ילד קטן שמאוד אהב להציק לאנשים.
במיוחד הוא אהב להציק לילד שישב לידו בגן.
הוא צעק עליו, בעט בו, ירק עליו.
הילד היה מתעצבן בקולי קולות, אבל לא מחזיר לילדון.
וגם כשהגננת אמרה לילד הקטן "נו נו נו פלסטין!"
פלסטין לא התייחס והמשיך להציק לחברו לספסל.

יום אחד פלסטין עשה מעשה נורא.
והילד כעס מאוד, רדף אחריו והחליט ללמד אותו לקח.
הגננת שנמאס לה שפלסטין עושה שטויות. החליטה לחפש מישהו שישמור עליו.

בהתחלה היא הלכה לסבא אירן ובקשה "אולי אתה יכול לשמור על הנכד שלך?"
וסבא אירן מיד ענה "אני שומר עליו מרחוק"
הגננת אמרה "טוב, ננסה ללכת לסבא השני, סבא סעודיה"
וסבא סעודיה ענה "אני עסוק, תחפשי משהו אחר"

הלכה הגננת וחפשה מי יכול לשמור על פלסטין הקטן.
"אולי אמא מצרים תסכים" ומיד דפקה בדלת הבית.
אמא מצרים פתחה את הדלת וענתה "לא ולא, פלסטין שלי ילד גדול, יכול להסתדר לבד" וסגרה את הדלת.

ושוב הגננת נשארה לבד, בלי אף אחד שידאג לפלסטין הקטן.
פתאום עלה לגננת רעיון! "הרי ירדן מאוד אוהב את פלסטין, הוא בטוח ישמח לעזור"
אבל גם ירדן לא הסכים.
ואפילו הדוד קטאר שתמיד מביא מתנות שוות לפלסטין, לא מוכן לעזור.

פנתה הגננת כה וכה "מי יכול לעזור לי?"
והנה היא רואה ממולה את חברו האומלל של פלסטין. ואז הבריק הרעיון במוחה.
ניגשה הגננת לחבר ואמרה "פלסטין באחריותך! שמור עליו"
והלכה...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה