טיטולי האגיס

  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו ניסה את טיטולי האגיס שנתיב חהסד (סופר חסד) ומגה מייבאים מטורקיה???
איך הם?
האגיס טוענים שהם פחות איכותיים מהאגיס של הארץ, ומותאמים לרמת הייצור של טורקיה. להאמין להם?????
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם את שואלת אותי, דעה אישית שלי ואין לי מניות אצל אף אחד.. האגיס הם טיטולים גרועים!! כל פעם שניסיתי התאכזבתי מחדש. במיוחד החדשים (כותנה אורגנית). יש תמיד נזילות בצדדים!

לעומת זאת, אני מעריצה נלהבת של פמפרס! הגדולה שלי, היתה תמיד סובלת מגירויים, כל סוגי הטיטולים היו עושים לה אדום, ממש היו מצבים שנהיה לה כמו צריבה! היתה ממש סובלת. הטיטול היחיד שלא גרם לה לגירוי, ולהפך - היה מעביר את ה"אדום" אפילו ללא משחה, זה היה הפמפרס. (הודות לאלוורה שיש בו) מלבד זאת, הוא דק דק, כזה כיף. לא עבה כמו לא יודעת מה. וכמה שהוא דקיק, הוא יכול לספוג כמויות..

וגם הקטן שלי עכשיו, ניסיתי לו האגיס והייתי מאוכזבת נורא, כנ"ל טיטולים פרימיום. אבל רק ניסיתי את פמפרס (קיבלתי ממאוחדת ערכה ללידה עם 12 טיטולי פמפרס) וזה היה פשוט תענוג, הילד קם יבש! וגם פחות אדום (ההאגיס היו ממש עושים לו כמו שפשפת בצדדים).

אז אם טוענים שהאגיס מטורקיה גרועים יותר, אז אפילו לא הייתי חושבת על זה בצחוק..
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י sarit_f;600279:
במיוחד החדשים (כותנה אורגנית). יש תמיד נזילות בצדדים!
יש תביעה יצוגית, מה איתה?

ובקשר לטיטולים (שזה אגיס בנוסחה יותר זולה) ולפמפרס, לדעתי זה תלוי במבנה גוף. ומה גם שמסתבר שאצל בנים יותר טוב הפמפרס!

(אני גם לא הבנתי למה מתלהבים מאגיס)

נ.ב. בחבילות של הג'מבו של פמפרס המחיר ממש זול!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
דווקא אני מאוד מרוצה מהפרימיום
האגיס ופמפרס עשו לה תיפרחת מזעזעת
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עוד לא הבנתי למה הם לא תיקנו את הבעיה הם רק מחלקים חבילות חינם מה הענין איתם???
גם אצלי רק האגיס היה טוב הכל עשה לבת שלי אדום וגם פמפרס! האגיס היה היחיד שספג לגמרי.
אבל עם הכותנה האורגנית זה סיוט!!
ומי שלא צריך דווקא פמפרס פרימיום הם ממש מצוינים (אצל הבן שלי)

לגבי שאלתך- אם זה כמו אלה העודפים שמוכרים בחבילות השקופות אז זה ממש דפוק אני לא ניסיתי אבל כשקניתי עודפים בחבילה שקופה הם היו ממש גרועים כאילו זה מיוצר אצל ערבים
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בעלי קנה לאחרונה חבילת טיטולים של אגיס -
החבילה היתה קצת שונה מהרגיל אולי הכיתוב היה בשפה אחרת לא כ"כ זוכרת....

בכ"א הטיטולים היו על הפנים!!!!!! :eek::eek:

הכל היה יוצא מכל הצדדים......
הטיטול היה נופל לו פתאום מהרגליים....
וכו' וכו' ............בקיצור היה לי עבודה בלי סוף ---לרחוץ אותו להחליף לו בגדים וכו'....

אני מרוצה מאד מפמפרס...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש לי את הטורקים ואני מאד מרוצה
לא יודעת מה עם השאר
הילדים שלי קיבלו פריחה באיזור הטיטול יום אחריי שהחלפתי להם סוג שונה של חברה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ציטוט-
האם בקרוב תביעה ייצוגית נגד 'האגיס'? לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוגשה בקשה לאשר תביעה ייצוגית בסכום שלמעלה ממיליארד שקל, כנגד חברת 'חוגלה קימברלי', בשל התקלה של בחיתולי 'האגיס – כותנה אורגנית', שנמצאו דולפים.

המבקשת לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, יהא עו"ד אפרת קינן, שמציגה עצמה כאם לילדים ולקוחה של חיתולי 'האגיס' שלטענתה רכשה חבילות רבות של חיתולים מאותו קו חדש 'האגיס כותנה אורגנית', וזאת בשל הפרסומים על כך שמדובר בדגם משופר, אך לטענתה בניגוד לפרסומים, החיתולים אינם סופגים כלל, גורמים לפריחה על העור, ומדיפים ריח רע של שתן, טענה העו"ד בבקשתה לתביעה, ואף הוסיפה כי החברה הודתה בתקלה בייצור החיתולים אך פניות של לקוחות שנפגעו מהתקלה לא זכו להתייחסות".


בבקשתה היא מבקשת לראות בתביעה כתביעה ייצוגית, ולהורות לחברה לפצות את הלקוחות בגין הנזקים שנגרמו להם משימוש בחיתולים הפגומים וכן בגין הטעייה, חוסר תום לב, הפרת חוק הגנת הצרכן וחוק המכר, רשלנות, עשיית עושר ועוגמת נפש.

כמו כן בבקשה לבית המשפט מבקשת התובעת להורות לחברת חוגלה לספק את נתוני המכירות, הייצור והשיווק של המוצר.

מהחברה נמסר בתגובה: התביעה שהוגשה היא תביעה קנטרנית, העושה שימוש ציני בהודעה שפרסמה החברה עצמה. חברת "חוגלה קימברלי", יצרנית חיתולי "האגיס", פעלה בשקיפות ובאחריות כשהודיעה ללקוחותיה על התקלה הנקודתית שהתגלתה בקו ייצור מסוים. החברה קראה מיוזמתה לכל לקוחותיה שחוו את התקלה לפנות אליה, ופיצתה כל לקוח שהתלונן על התקלה בפיצוי נדיב.
מהרו להתלונן!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כפילות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מה הפיצוי שקיבלו? שוב טיטולים דולפים??
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא קיבלו כלום, זה הענין -
אני נפלתי עם כמה חבילות כי קניתי יותר מאחת באותה קנייה-
ודלף ודלף...
ראיתי את המודעה שפרסמו, התקשרתי, חיכיתי חצי שעה על הקו -
והליצן ענה לי בסוף לקח בנימוס את פרטי הקניה -
ו... סגר,
לא לפני שאמר 'תפוצו בהתאם',
ובהחלט לפני ששאל לשמי, מקום מגורי או מספר הטלפון שלי.
משעשע, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
"רשת מגה מתחילה בייבוא מקביל של חיתולי האגיס ולדברי ערוץ 10 זה יוריד את מחירי החיתולים ב 25% .. חיתול לדברי מגה יעלה לפני מבצעים 92 אגורות כאשר כיום הממוצע הוא 1.20 לחיתול
חוגלה קימברלי מהארץ אומרים בתגובה שהמותג שמגה תביא הוא מותג נחות מטורקיה"
מקור:http://www.sugarbaby.co.il/babyblog/?p=899
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
"רשת מגה מתחילה בייבוא מקביל של חיתולי האגיס ולדברי ערוץ 10 זה יוריד את מחירי החיתולים ב 25% .. חיתול לדברי מגה יעלה לפני מבצעים 92 אגורות כאשר כיום הממוצע הוא 1.20 לחיתול
חוגלה קימברלי מהארץ אומרים בתגובה שהמותג שמגה תביא הוא מותג נחות מטורקיה"
מקור:http://www.sugarbaby.co.il/babyblog/?p=899
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני ממש לא מכירה את מה שאתן מדברות עליו. ב"ה אני לא נתקלתי בשום בעיה עם האגיס ומרוצה מהם עד הגג!!!!!!!!!!!!!!
גם אצל הגדול וגם עכשיו.......
גם אני קבלתי פמפרס כמתנה באיזשוהיא חבילה וכל פעם שהייתי צריכה להחליף טיטול הייתי צריכה גם להחליף את הבגדים........
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
האגיס פירסמו לא ממזמן שהיתה להם תקלה עם המידות 4 ו5 אני מבינה שהם טיפלו בה.

אני משתמשת רק בהאגיס מאוד מרוצה! (בהילד הזה מהבית חולים בכותנה אורגנית יש לה גיזרה יותר צרה מהאגיס הרגיל ולכן לו זה היה יותר טוב)

לגבי השאלה של האשכול אני לא יודעת לענות לך על כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אז אני השתמשתי לבן שלי מאז שהוא נולד בהאגיס החדש וקבוע הוא היה מתרטב!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני גם ניסיתי את פמפרס - והשתגעתי מהכביסות.

היום אני נהנית מטיטולים פרימיום - ממש סופג ויותר זול מהאגיס
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מוזר לי לשמוע. הבת שלי כבר שנה וחצי עם פמפרס ואני מרוצה עד הגג, והבן שלי כאמור - עם פמפרס ופרימיום תמיד רטוב. והפמפרס יבש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
זה תלוי במבנה של הגוף!
לכל ילד טוב משהו אחר. (ככה שמעתי)
אני חושבת שלילד שמנמן לא כ"כ מתאים האגיס החדש כי יש לו גיזרה צרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לי אין אמון בטיטולי האגיס. חבילה שלמה שלהם (מהכותנה האורגנית) השביעה אותי מרורות בשביל שלא אסתכל עליה, ולא ארצה אפילו בחינם!!
בשנה החולפת עברתי כמה חברות טיטולים בתחילה השתמשתי בפרימיום והייתי מרוצה עד הגג. גם מחיר לא יקר וגם אפקטיבים. פעם אחת כשהלכתי לקנות טיטולים ראיתי שיש מבצע משתלם של האגיס והתפתתי לקנות (בראש שלי תמיד היה שהאגיס הם ה'טופ' של הטיטולים), ומאז אני לא נוגעת בשלהם. - אבד לי האמון בסוג הזה. (פעם פעם, דווקא נהנתי מטיטולי האגיס מאוד) היה קטסטרופה - הכל דלף מכל הכיוונים - ולא מדובר בתינוק פצפון אלא בילדון כמעט בן שנה! שמעולם לא דלף לו כשהשתשמתי בפרימיום. אחרי שנגמרה החבילה הגרועה - התחילה בעיה חדשה עם הפרימיום - נוצרה אדמומית נוראה. החלטתי לנסות את הפמפרס - ואני לא מחליפה אותם יותר (בלי נדר)! מכל הבחינות יש שיפור - קודם כל האדמומית נעלמה, דבר שני הנוחות של הילד עם הטיטול הדק, שסופג כראוי ולא דולף. בקיצור אני שייכת לנהנות מהפמפרס.
(דרך אגב, הגורם שהוביל אותי לנסות בכלל את פמפרס היה פירסום בדיוור ישיר שהניחו על דלת הבית שקית ובה טיטול של פמפרס, ניסיתי - ראיתי כי טוב, וקניתי.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈





עולם של נוער

הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





-----


מכפתרת את הכפתורים בבוקר

מלבישה גם חצאית כפלים,

מגוהצת.

גרבים.

לוק מושלם,

שרה שנירר הייתה גאה.

גם הוא,

מלביש את החולצה הלבנה,

חליפה,

הולך עם גב ישר,

אף אחד לא מתבלבל,

לאיזה מגזר הם שייכים.

אבל.

זה לא נגמר בה,

וגם לא בו.

זה ממשיך רחוק,

אולי יותר מידי רחוק.



לא,

הם לא התכוונו,

לא רצו.

שומרים על עצמם,

משתדלים.

אבל העולם הזה קשוח,

וצריך לברוח מהר,

כדי לא ליפול,

לא להתבלבל.



זה שתי עולמות,

עולם אחד נראה,

נוכח.

וגם מרשים.

הגברת רוצה אותה לבן שלה,

והראש ישיבה שם עין עליו,

לקטנה שלו.



אבל,

קיים גם עולם נוסף.

עולם ענק,

מושך,

לא פחות מציף.

ועליו לא הרבה יודעים.

הוא קיים בעיקר בלילה

---

היא לא נבהלת,

כי יודעת שכולן רואות,

שומעות

ככה לפחות אומרת לעצמה.

מרגיעה מצפון,

הוא גם,

לא באמת רוצה.

אבל הסרט הלילה בישיבה

רואים בחדר שלו.

ואיך שהוא

הוא לא יודע איך

גם הוא מחכה לפרק הבא...



מפה לשם,

זה פוסע עוד פסיעה,

ועוד אחת.

ובאיזה שהוא שלב,

זה כבר רץ.

והם-

פוחדים.

לא רק שישימו לב,

הם פוחדים על עצמם.

על הנשמה.

על כל מה שמאבדים.

עולם של נוער.



---

הם כן-

חושבים

על מה יקימו,

איזה הורים יהיו,

יחנכו,

הם לא קטנים,

לא טיפשים,

לא מרדנים.

לא מחפשים דרך אחרת,

טוב להם פה.

אוהבים את החיים שלהם,

נהנו במשפחה הגדולה.

אהבו את השבתות,

את החגים.

ובעיקר-

אוהבים את ה'

מאמינים בו.

וכן, מאמינים גם בדרך

בסך הכל-

ילדים טובים.



ואז

פתאום זה קורה

לא בגלל שהם רצו,

לא בגלל שהתכוונו,

הגיל עושה את שלו,

החוויות מתחלפות,

משתנות,

חדשות.

רגשות חזקים,

רצונות חדשים,

ובעוצמות

מה שבאמת מחפשים

הוא עדיין לא נכון.

ממתינים בסבלנות.

כדי להישאר שווים

אחד אל השנייה.



ואז בשלב הזה

שהרגש מבולבל, לא יציב

לא כ"כ מבינים מה הולך.

זה פשוט נכנס,

פולש.

וכן,

זה עוד ידע,

עוד מראות,

לא דברים שהיו רצים לחפש

אולי אפילו היו נגעלים.

אבל שזה כ"כ בקלות,

כל כך נגיש

הם אפילו לא שמים לב.

שזה לא עוד תמונה

שאמורה להיות להם בראש.

הרגישות משתבשת,

הצניעות מתערערת,

ולא משנה כמה נפלו שם

בעולם

המלוכלך הזה.

יש עוד שלבים למטה.



והם,

ילדים טובים.

עם נפש גבוהה,

שלא שייכים לשם.

נכנסו לזה מסקרנות,

מרצון לדעת עוד.

אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

הם היו תמימים

מאד.

עכשיו הם כבר יודעים את זה.

הם בוכים על מה שעשו,

מצטערים במה השתתפו.

מתבאסים ממה שצחקו.

לא רוצים להתחתן ככה.

ובעיקר,

לא רוצים לחזור ככה אל ה'

הם מנסים לצאת,

זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



---


וזה לא סיפור אחד,

לא מקרה קיצוני.

כל כך לא.

זה התמודדות של דור

עולם שלם של נוער

סקרן.

שנולד ומרגיש

שיש יקום מקביל,

נגיש

נגיש מאד.



והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

ללמוד, לסיים מסכת.

אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

והיא, אוהבת להתפלל,

להתחבר.

קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

מדברת בעדינות.

אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

על איזה לבוש היא מתלהבת.

היא כבר נכנסה לזה.

גם אם עוד הרבה בחורות

שרוקדות מול הטלפון בשבת,

אוהבות את המראה הזה.



אוצצ.

צביטה,

מתאפסים.

חוזרים לחיים.

מסתכלים על עצמם במראה.

כועסים

רוצים לצעוק

על ה"אני" שנמצא מולם,

עולם זוועה.

עולם צבוע.

מי קרא להם צדיקים?

עולם של שקר.

לא,

לא יפה.

זה בוטא.

זה שופט

זה לא עולם של צבועים.

לא עולם של שקרנים.

ממש לא.

זה עולם של גיבורים,

מתמודדים בקרב

קרב אכזרי,

קשה,

מאתגר.

אסור להתעלם,

להוריד אחריות

כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

לא מדויק פה.

צריך להאמין,

לתת גב,

לסמוך.

על דור שלם

שמתמודד,

ממשיך להתלבש שונה,

מול כולם.

לדבר שונה,

לחשוב שונה,

זה לא שהם מקבלים הערכה.

על התאמצות,

הם בסה"כ סיימו את הילדות,

וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

כבר שומעים צחוק גס,

פוגע.

ולמרות הזלזול,

ולמרות הבלבול,

הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

והם בעיקר יודעים

מה הם לא רוצים.

אז רק תאמינו עוד קצת,

כי אלוקים, שהיה שם איתם

כל הזמן.

חיבק, תמך.

והמשיך לאהוב.

הולך לקבל המון נחת בקרוב.

---
אני רוצה להעלות נקודה שפתאום 'קפצה' לי.

כאשר בחור ספרדי מישיבה בפריפריה נוסע הביתה כי לא חש בטוב, והמשטרה הצבאית מופיעה באותו לילה בביתו. זה לא ולא קרה במקרה, נכון?


נניח שמו בישראל: יהודה בן זקן.

נניח רגע לשאלה המקוממת לכשעצמה למה נטפלים דווקא לספרדים, ונתמקד בשאלה הבאה: איך הם ידעו? מי גילה להם שבליל י"ד כסליו אפשר לתפוס עריק פלוני בכתובת הוריו??


יש 2 אפשרויות בסך הכל.


  1. איכון סלולרי על כל המוגדרים עריקים
  2. רשת עניפה של משתפ"ים

נפרק את זה רגע לבנה אחרי לבנה, אוקיי?

אם יש איכון – האם לכל בחור ישיבה יש קו סלולרי על שמו? אני די בטוח שלא. אז המשמעות היא שהם צריכים להשיג רשומות של כל בעלי הקווים במשפחה, נגיד למשפחה בן זקן מנתיבות יש 10 קווים. ואז לאכן את כולם, ולבודד אחד מהם שנמצא בקביעות במשך ימים ארוכים באותה נקודה, ואז בהצלבה עם מערכות מידע אחרות יודעים שהכתובת X בבני ברק היא ישיבה כלשהי. שם לומד כנראה העריק "שלהם" – יהודה ני"ו.

מסקנה?

עריק יהודה בן זקן משוייך למס' סלולרי 05555555 שרשום על שם האבא, אליעזר בן זקן. ואז כאשר המספר הנ"ל פתאום מגיע לילה לבית הוריו – הגייסים יכולים להתנפל.

מה שמעלה את השאלה הבאה...

עד כמה זה חוקי, למען ה'?

נגיד נגיד שהמשטרה הצבאית ביקה אישור מגלי בהרב מיארה שאישרה בחפץ לב לבצע איכון אחר מס' סלולרי הרשום על שם יהודה בן זקן. העריק. אני מניח שהוגשה בקשה רוחבית כזו ואושרה בחיוך גדול.

אבל איזה פעלול חוקי יכול לגרום לאישור לעשות איכון סלולרי אחרי מס' של האבא? אליעזר? מבחינת החוק הוא אזרח שומר חוק, שבנו בן ה 18 לא ברשותו.

חשבתם על זה?

ובוא ניגע באפשרות השניה. ב'.

כדי שבחור מישיבת כסא רחמים או כל ישיבה אחרת, יסכים להיות חלאת המין האנושי ולדווח לגייסים על כל בן ישיבה שנוסע להוריו, הוא צריך להיות יצור מאוד מריר, מאוד אוהב כסף, ומישהו שקל לשכנע אותו לעשות את העבודה שלו. להלשין.

אז אם הייתי רכז שטח בשב"כ, הייתי מפעיל חמ"ל עם כמה עשרות בני תורה לשעבר, שמכרו את נשמתם לשטן, והם 'מדובבים' בחורי ישיבה תמימים, חלשים, בכל ישיבה ספרדית, נותנים להם כמה מאות שקלים על כל פיסת מידע, ומבטיחים להם שלא יקרה שום רע לכל בחור שהם ילשינו עליו.

אוקיי?

אבל זו אפשרות לא סבירה. כי כדי להפעיל רשת כזו צריך המון כוח אדם מאוד ספציפי. אנשים שמכירים את השפה, הז'רגון של בני התורה הספרדים, ויכולים להפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים חכמים, ולהפוך אותם למשת"פים.

כמה חבר'ה כאלו יש? כנראה בודדים. אז הצבא צריך לאתר כמה עשרות כאלו, שמוכשרים בשכנוע, לתת להם כלים וכסף ולסייע להם במערך שלם וענף להשיג משת"פים בכל ישיבה ספרדית...

זה לא מחזיק, כי מתישהו מישהו יישבר, הלב היהודי יכה בו, והוא יספר לרב של הישיבה שהוא בתפקיד כזה וכזה – והרשת כולה תיחשף וכולם יהיו זהירים.

אז מה כן קורה פה? (עשו לי חסד ואל תיכנסו לפוליטיקה פנים חרדית, זה לא מעניין אותי)
לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה