טיילת לילית...

  • הוסף לסימניות
  • #1
בימים האחרונים בעלי ואני עייפים עד כדי הרדמות תוך כדי טיפול בילדים, שאלתי אותו מה נראית לו הסבה לכך, כבר התחלנו לחשוב על הליכה לבדיקות.
הלילה שמנו לב לתופעה שממנה אנחנו עיפים כ"כ.
פעם, הלילות היו רגועים ושלווים, ילד אחד היה קם פעם אחת ודי.
בלילות האחרונים, זה הפך לתופעה!!!
הגדול קם מהמיטה, ניגש לבעלי ומעיר אותו בבקשת שתיה, בעלי קם, נותן לו לשתות, מחזיר אותו למיטה.
אחרי רבע שעה קם שוב וניגש להגיד לבעלי ש"זזה לו השמיכה" בעלי קם שוב ומכסה אותו. אחרי רבע שעה דואג ל"חבר" שיהיה ער איתו...
השני קם ניגש אלי ומבקש שאפתח לו את הדובון כדי שיוכל ללכת לשרותים, אני פותחת, הוא הולך, שוב חוזר, עכשיו צריך להלביש בחזרה, אני מלבישה והוא הולך למיטה, אחרי דיונים שמשתדלים להיות שקטים, הוא בא לבקש שנכסה אותו, אני קמה ומכסה, ואז הם מתחילים לריב, וכל שניה מישהו אחר בא להתלונן על מכה\צביטה הכאה.
כשנמאס, הם פונים להעיר את הקטנה ששמחה להצטרף לחגיגה ודורשת מהם סיפור ומנעימה בשירה...
ואז הם באים בתורנות לבקש שתיה\כיסוי...
החדר מחומם, לובשים בגדים חמים, מכוסים בשמיכה חמה, לא מזיעים או משהו שותים טוב לפני השינה הולכים 3 פע' לשרותים לפניה, שבעים, אין להם ב"ה חלומות רעים.הולכים לישון בזמן סביר (7:30) לא ישנים בצהריים.
איך מפסיקים את התופעה???
חוצמיזה שלשלווה שלהם זה לא מועיל כי אנחנו כל היום עייפים ועצבנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אמרת שהיה לכם בתקופה האחרונה סיבות משמחות ליציאה מהמסלול..
לוקח זמן עד שהבית חוזר למסלולו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תרחמי גם עליהם, את יודעת כמה הם עייפים מלעבוד כל כך קשה בלילה?

תעשי מה שנראה לך אבל מה שאני הייתי עושה במקרה כזה, פשוט מציבה גבולות, אחרי תקופה שהסדר יום משתבש זו הזדמנות לילדים לבדוק גבולות.
אז הנה, הם בודקים אם בלילה אמורים לישון או כמו שקרה לאחרונה שהיה ערבוב רציני בין הימים ללילות.
אני הייתי אומרת להם בצורה ברורה: בלילה ישנים, לא קמים ולא מסתובבים, ולא מעירים את ההורים.
אם את אומרת שחם להם ולא חסר להם כלום, זה רק בדיקת גבולות, תעשי איתם חסד ופשוט תני להם את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אני לא יודעת מה הגילאים של הילדים,
אבל אצלי הבנות בגילאי 4 ו6, קמות לפחות פעם אחת בלילה לשירותים ושתיה.
אבל הן עושות את זה לבד. לא צריכות להעיר אותנו בשביל זה, וחוזרות לישון.
יש פעמים שאכן קשה להן להרדם חזרה אחרי שקמו- ואז באמת מתחיל סרט,
אחת מעירה את השניה וכו'.
לכן במקרה שאני מרגישה שהן לא נרדמות או שהן מעצמן לא נרדמות במיידי, הן מבקשות שאדליק להן טייפ.
ואז אני קמה לדקה ומדליקה להן את הטייפ עם הסיפור שאיתו נרדמו ממש בשקט, וזה מעסיק אותן בשקט עד שנרדמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אנחנו כבר כמה ימים מנסים להחזיר את הבית, הבעיה היא שזה נגרר, הם קמים בלילה מעירים אותנו ואנחנו כמו "טאטאלע'ך" קמים, מגישים דואגים וחוזר חלילה, בתחילה חשבנו שזה רק לילה אחד, אבל זה כבר הפך לתופעה.
הלילה התחלנו להציב גבולות, דבר ראשון הבהרנו להם שמעכשיו הדלת שלנו נעולה ואנחנו סומכים עליהם שיסתדרו לבד, כי הם גדולים, הלילה אנחנו מתכננים ללמד אותם להתכסות בעצמם (גם ההורים שלי לימדו אותנו בגיל הזה להתכסות לבד) ואת השני להתמודד עם דובון.
בעצם השתדלנו לפתור את כל הבעיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בני כמה הם? למה הם לא יכולים לקחת שתיה / ללכת לשירותים לבד?
אם הדובון מפריע- תלבישו להם פיז'מות רגילות.

להבהיר באופן מוחלט שאסור להעיר אחד את השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כל ההבהרות והאזהרות צריכות להעשות כמובן בשעת הערב לפני השינה ולא באמצע הלילה.

ואולי מבצע יעזור... תתלי להם מול המיטה, כדי שברגע שיפתחו עיניים יראו אותו
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אצלי זה כבר הגיע למצב כזה שהם נכנסים לך למיטה ומעיפים אותך לרצפה!!! ממש כך - כי צפוף להם...
ואם את נועלת את הדלת- יש צרחות!!! מאחורי הדלת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תאמינו לי גם לי זה קורה ואני קמה בבוקר עיפה
אני עושה משמרות עם בעלי יום אני נותנת לו לישון ויום אני מעירה אותו לעזרה

אבל לפעמים המחשבה שלי שהילד מסכן
הוא משתעל וזה לא נעצר רק שנכנס לשינה עמוקה
ואז כבר שירותים ועקיצת יתוש :)
אמרתי לו בבוקר "תרחם עלי אני עיפה...
מנגד הוא סופר לי כמה פעמים שמתי לו טיפות אף ונתתי לו סירופ לשיעול"

הם כאלה חמודים שקשה לך לכעוס עליהם בלילה

ורק תפילה עוזרת
לבקש ולהתפלל ללילה רגוע ושלב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אתמול בצהריים, בעלי ואני פיהקנו בתורנות (המחשה:D) שאלנו אותם אם הם יודעים למה אבא ואמא כ"כ עייפים, הם ענו שלא, (כמובן...)
סיפרנו להם שכל לילה כשמעירים אותנו אנחנו מאוד עייפים, הבהרנו להם שהם גדולים והטלנו עליהם את האחריות לטיפול בעצמם ללא יכולת לגשת ע"מ להעיר אותנו. (אתם מסוגלים ללכת לשרותים לבד, לא לשתות לילה שלם וכו')
אמרנו להם כללים בצורה מאוד ברורה. (הולכים לשרותים לבד, אין פטפוטים, ציוץ אחד ו...)
הסברנו להם מה יקרה אם לא יעמדו בכללים. (ל"ע יקבלו מכה...)
וסיפרנו להם מה יתרחש ביום שלמחרת אם לא ישמרו על הכללים (אמא תהיה עייפה ולא יהיה לה כח להכין אוכל ועוגות, אבא ירצה כל הזמן לישון ולא יוכל להקשיב לסיפורים שלכם וכו')

הפלא ופלא, לילה שקט ב"ה ללא קימה אחת אפילו!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י מלכי;1432864:
אצלי זה כבר הגיע למצב כזה שהם נכנסים לך למיטה ומעיפים אותך לרצפה!!! ממש כך - כי צפוף להם...
ואם את נועלת את הדלת- יש צרחות!!! מאחורי הדלת....

להציב גבולות, זה לא קל,
בטווח הקצר זה יכול להיות ממש קשה ומתיש,
אבל לטווח הארוך, זה משתלם, הילד יתחנך, וגם אתם תוכלו לישון בלילה.
(ואני מדברת מנסיון אישי, כי גם אני העדפתי שקט מקומי, עד שקלטתי שזו לא דרך)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י חותם1;1434182:
להציב גבולות, זה לא קל,
בטווח הקצר זה יכול להיות ממש קשה ומתיש,
אבל לטווח הארוך, זה משתלם, הילד יתחנך, וגם אתם תוכלו לישון בלילה.
(ואני מדברת מנסיון אישי, כי גם אני העדפתי שקט מקומי, עד שקלטתי שזו לא דרך)

הילדים שלי "רגילים" לגבולות...
הם יודעים שכש"נחה עלינו הרוח" החיים נהיים קשים...:D
ב"ה ילדים מייצרים את הצורך בגבולות, ומידי פעם אנחנו מחזקים גבול אחר...

לדוג' לא אחזנו בהגבלת הילדים במקומות המשחק או במשחקים עצמם, הם מאוד אוהבים לדמיין, והיצירתיות שלהם, עולה על כל דמיון, בל"ע.
עד שיום אחד הם החליטו ליצור בריכת שחיה בחדר הכביסה, או אופרוף מקליקסים תוך כדי שלקחו את השטריימל (האמיתי!!) של אבא שלהם והיו החתנים...

הבנו שפה הגיע הזמן לגבול.
הגבלנו את מקומות המשחק, את החפצים המותרים לשימוש, את הארונות\מגירות שהם יכולים לפתוח.
בהמשך נגביל כבר גם את המשחק עצמו, ז"א אין להוציא יותר ממשחק אחד, וכן אין להוציא משחק לפני שמסדרים את הקודם.

לילדים הגבולות מעולים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י שושיה;1434622:
הילדים שלי "רגילים" לגבולות...
הם יודעים שכש"נחה עלינו הרוח" החיים נהיים קשים...:D
ב"ה ילדים מייצרים את הצורך בגבולות, ומידי פעם אנחנו מחזקים גבול אחר...

לדוג' לא אחזנו בהגבלת הילדים במקומות המשחק או במשחקים עצמם, הם מאוד אוהבים לדמיין, והיצירתיות שלהם, עולה על כל דמיון, בל"ע.
עד שיום אחד הם החליטו ליצור בריכת שחיה בחדר הכביסה, או אופרוף מקליקסים תוך כדי שלקחו את השטריימל (האמיתי!!) של אבא שלהם והיו החתנים...

הבנו שפה הגיע הזמן לגבול.
הגבלנו את מקומות המשחק, את החפצים המותרים לשימוש, את הארונות\מגירות שהם יכולים לפתוח.
בהמשך נגביל כבר גם את המשחק עצמו, ז"א אין להוציא יותר ממשחק אחד, וכן אין להוציא משחק לפני שמסדרים את הקודם.

לילדים הגבולות מעולים.

בגבולות יש תחום שאסור - הלכה וסכנה, מותר - כל דברי הרשות.
ואפור שזה לפי מנהגי ההורים בכל בית.

בתחום האפור כדאי מאד לחשוב על דברים שהילדים מעצמם לא יעשו כשיגדלו,
דברים שהם לא נעימים למבוגרים או לא נוחים להורים אך מעולים לילדים.
ודברים שהם נימוסים ודרך ארץ, פרקטיקה וכישורי חיים שכדאי להקנות לילדים.

לפעמים עומס הגבלות יוצר מרדנות,
ולעיתים אנחנו בעודף הגבולות מדכאים את הילדותיות והיצירתיות שלהם.

לכן מה שחשוב בגבולות זה לדעת מה לעולם אסור, מה לעולם מותר, ובגבול האפור מותר להורים להתגמש, לדוג' למה להגביל למשחק אחד? המשחק בכמה משחקים בו זמנית מעשיר מאד את הדמיון ומפתח את היצירתיות.
או משחק בכל רחבי הבית אינו דומה למשחק בחדר אחד (אצלי כל חדר הוא בית של ילד אחר, האמבטיה הופכת לאוטובוס, מרפסת שירות לצרכניה וכו')
אבל מה, אני עומדת עליהם לאסוף בעצמם מכל רחבי הבית את המשחק ואני מגבילה לאן לא נכנסים (לחדר שינה, לתוך הארונות...מועדף!:))
כנ"ל, אין להעיף משחקים, ברגע שחלקי משחק מעופפים המשחק נגמר.
וכן, אם אני אספתי לבד את המשחקים, כשהילדים התעצלנו... לא הצטרפו נעלמו... המשחק נעלם לתקופה... - יעיל מאד, אצלי בכל אופן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י mig;1434639:
בגבולות יש תחום שאסור - הלכה וסכנה, מותר - כל דברי הרשות.
ואפור שזה לפי מנהגי ההורים בכל בית.

בתחום האפור כדאי מאד לחשוב על דברים שהילדים מעצמם לא יעשו כשיגדלו,
דברים שהם לא נעימים למבוגרים או לא נוחים להורים אך מעולים לילדים.
ודברים שהם נימוסים ודרך ארץ, פרקטיקה וכישורי חיים שכדאי להקנות לילדים.

לפעמים עומס הגבלות יוצר מרדנות,
ולעיתים אנחנו בעודף הגבולות מדכאים את הילדותיות והיצירתיות שלהם.

לכן מה שחשוב בגבולות זה לדעת מה לעולם אסור, מה לעולם מותר, ובגבול האפור מותר להורים להתגמש, לדוג' למה להגביל למשחק אחד? המשחק בכמה משחקים בו זמנית מעשיר מאד את הדמיון ומפתח את היצירתיות.
או משחק בכל רחבי הבית אינו דומה למשחק בחדר אחד (אצלי כל חדר הוא בית של ילד אחר, האמבטיה הופכת לאוטובוס, מרפסת שירות לצרכניה וכו')
אבל מה, אני עומדת עליהם לאסוף בעצמם מכל רחבי הבית את המשחק ואני מגבילה לאן לא נכנסים (לחדר שינה, לתוך הארונות...מועדף!:))
כנ"ל, אין להעיף משחקים, ברגע שחלקי משחק מעופפים המשחק נגמר.
וכן, אם אני אספתי לבד את המשחקים, כשהילדים התעצלנו... לא הצטרפו נעלמו... המשחק נעלם לתקופה... - יעיל מאד, אצלי בכל אופן.

בכל בית יש הרגלים ונתונים שונים, אצלי ספציפית, הילדים, כשאני מאפשרת, עוד חדרים, ברור להם למרות כל הגערות\אזהרות\עונשים, שכל מה שמכיל החדר הספציפי, מיועד לשרותם, כדי למנוע מהם את העצבים שלי, אני פשוט גודרת אותם.
בחדר שלהם, מותר להם לעשות ככל העולה על רוחם (כמעט) בפרט שהם לא מסדרים, אני בהחלט מרשה להם לשחק אופרוף, אבל רק עם קליקסים, כי הם לא מסוכנים (אל דאגה, הם לא מטיחים אותם) הם ממש עפים הלאה עם הדמיון...
אם אני אאפשר כניסה לכל החדרים מובטח לי שבית תוהו ובוהו, יהיה מחמאה על הבית שלי.
הם מומחים גדולים בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אצל אחותי היה נראה בדיוק כמו שתיארת בהודעה הראשונה, עד שהם החליטו שהם נועלים בלילה את דלת חדר ההורים, כמה לילות היו בכיות וילדים שנרדמו על הרצפה ע"י הדלת, אבל אחרי כמה ימים שב השקט לשרור בית ונשמר היטב כבר כמה שנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י grafix;1434715:
אצל אחותי היה נראה בדיוק כמו שתיארת בהודעה הראשונה, עד שהם החליטו שהם נועלים בלילה את דלת חדר ההורים, כמה לילות היו בכיות וילדים שנרדמו על הרצפה ע"י הדלת, אבל אחרי כמה ימים שב השקט לשרור בית ונשמר היטב כבר כמה שנים.

נשמע מזעזע. נראה לי שבכל אופן גם אם הילד מנצל והדרישות שלו לא מוצדקות הוא חיב לדעת בודאות שאמא ואבא נמצאים בשבילו בשעת הצורך. דלת נעולה זה אומר אבא ואמא לא פה. אני חושבת שאני בתור ילדה הייתי מאד פוחדת בסיטואציה כזו.
בכלל באופן כללי אני מגדלת ומחנכת את הילדים לפי הכלל איך זה יראה בעוד כך וכך שנים לדוגמא:בחורה בת 16 לא תבוא לישון עם אמא במיטה. נכון? אין ילד שנכנס לישיבה עם מוצץ.צודק?מגיע איזשהוא גיל במוקדם או במאוחר שהילדים מתחילים לישון באופן סדיר אפילו שהאמא הצעירה היום לא מצליחה לדמיין אפשרות כזו. אני נותנת את עצמי באהבה ובחיוך לכל ילד שצריך אותי בכל שעות היממה.ובתור אמא גם לגדולים ממש אני יודעת שיבוא היום ואני אישן לילה שלם בלי הפרעה ואולי עוד אתגעגע לתקופה שהיו לי אפרוחים.
לילה טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כבר ניתקלתי בבחורה בשידוכים שבסודי סודות בחדרי חדרים היתה....
מוצצת מוצץ.
כך שגבולות צריך להציב תמיד.

אני מידי פעם צריכה לרענן נהלים.
ז"א יש תקופות שהילדים ישנים בצורה שקטנה ונעימה כל הלילה.
ואז טיפין טיפין, זה מתעורר וזה מתעורר,
זה מגיע למיטה שלי, וזה מגיע למיטה שלי,
וכשזה עובר את הגבול,
אני פשוט מזהירה אותם בערב שבלילה לא באים למיטה של אבא ואמא בשום אופן!
וזה פשוט עוזר. הם שוב מפסיקים להתעורר למשך תקופה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י ANONYMUS;1434801:
כבר ניתקלתי בבחורה בשידוכים שבסודי סודות בחדרי חדרים היתה....
מוצצת מוצץ.
כך שגבולות צריך להציב תמיד.

הלחצת אותי...:eek::eek::eek:
הילדה שלי כמעט בת 4, ונפשה קשורה בנפש המוצץ:mad:
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י efrat1;1434886:
הלחצת אותי...:eek::eek::eek:
הילדה שלי כמעט בת 4, ונפשה קשורה בנפש המוצץ:mad:
כל הילדים שלי בגיל 4 היו קשורים בנפש המוצץ וכל אלו שעברו את גיל 6-7 הבינו מעצמם שזה לא מתאים לגילם. אף פעם לא דיברתי מילה בנושא. בחורה גדולה עם מוצץ זה דבר נדיר מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י פורום;1434773:
נשמע מזעזע. נראה לי שבכל אופן גם אם הילד מנצל והדרישות שלו לא מוצדקות הוא חיב לדעת בודאות שאמא ואבא נמצאים בשבילו בשעת הצורך. דלת נעולה זה אומר אבא ואמא לא פה. אני חושבת שאני בתור ילדה הייתי מאד פוחדת בסיטואציה כזו.
בכלל באופן כללי אני מגדלת ומחנכת את הילדים לפי הכלל איך זה יראה בעוד כך וכך שנים לדוגמא:בחורה בת 16 לא תבוא לישון עם אמא במיטה. נכון? אין ילד שנכנס לישיבה עם מוצץ.צודק?מגיע איזשהוא גיל במוקדם או במאוחר שהילדים מתחילים לישון באופן סדיר אפילו שהאמא הצעירה היום לא מצליחה לדמיין אפשרות כזו. אני נותנת את עצמי באהבה ובחיוך לכל ילד שצריך אותי בכל שעות היממה.ובתור אמא גם לגדולים ממש אני יודעת שיבוא היום ואני אישן לילה שלם בלי הפרעה ואולי עוד אתגעגע לתקופה שהיו לי אפרוחים.
לילה טוב.

בחורה בת 16 לא תבוא לישון עם אמא במיטה, אבל בחורה בת 16 שהתרגלה כל החיים שאמא שלה נותנת את עצמה באהבה ובחיוך בכל שעות היממה, תמשיך עם ההרגל הזה, לא?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפורו המדהים של הרב משה חיים גרינוולד מניו יורק



אבי מורי הרה"ג ר' אברהם צבי גרינוולד זצ"ל נולד בלודז' אשר בפולין ובגיל שמונה התייתם מאביו. אמו שנשארה מטופלת בשבעה יתומים קטנים ודאגה מאד לחינוכו של בנה הבכור, שלחה אותו לבן דודה, הלוא הוא הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה הי"ד, אשר גידל את אבי במסירות רבה וכמובן דאג ללימודו ואף היה לומד עמו בעצמו.

אבי היה כמעט בגיל שבע עשרה, כאשר התקיימה בוורשה החתונה הגדולה חתונת בתו של כ"ק הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל עם כ"ק הרבי מליובאוויטש ותמיד היה אבי מורי זצ"ל מספר בתור חוויה רוחנית גדולה על החתונה ההיא, הן על עצם החתונה שבה השתתפו כל שמנה וסלתה של גדולי יהדות פולניה החסידית, והן על שאז זכה לראשונה להיות פנים אל פנים עם החתן הצעיר הלוא הוא הרבי, ולפגישה הזאת, כך הסתבר לו מאוחר יותר, היתה משמעות גדולה בעתיד.

כיצד זכה אבי להיפגש עם החתן – הרבי – פנים אל פנים?

ובכן, כאמור, הוא היה בחור צעיר אז, כמעט בן שבע עשרה, והוא הגיע לחתונה יחד עם קרובו ומחנכו הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד. למחרת החתונה אמר לו ר' מנחם זמבה שהוא הולך לבקר את החתן במלון שבו הוא מתאכסן, ואם הוא רוצה הוא יכול להתלוות אליו, כמובן שאבי הסכים וכך הלך לפגישה של ר' מנחם זמבה עם החתן.

אבי לא יכל לזכור ולחזור על מה דיברו השניים אבל הוא זכר היטב כי בסוף השיחה, לפני שנפרדו שני האישים, פנה אליו החתן – הרבי – ואמר לו "הרי עוד כמה ימים חנוכה – האם ידוע לך למה בנר חמישי של חנוכה עושים יומא דפגרא בכל ה'שטיבלאך'?"

אבי לא ידע מה לענות, והוא זכר שגם ר' מנחם הי"ד לא ענה ורק הסתכל בחתן כממתין לתשובה, ואז החתן – הרבי – פנה לאבי ואמר לו: "נר חמישי דחנוכה מסמל את החושך הכי גדול, כי היום הזה לא יכול אף פעם לחול בשבת קודש, ועל ידי נר חנוכה מאירים גם את החושך הכי גדול בעולם, ומשום כך החידוש והכח של חנוכה בא לידי ביטוי דווקא בנר החמישי שהוא הסמל של החושך וזו התפקיד של כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, בוורשא או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

כאמור, אבי לא זכר את מה ששוחחו ביניהם שעה ארוכה החתן ור' מנחם הי"ד, אבל הוא אמר שלעולם לא שכח את העובדה ש"כל מסכתות הש"ס עפו שם בחדר", כשיצאו מהמלון – כך סיפר אבי – היה הגאון ר' מנחם זמבה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח באותם ימים.



*



מאז עברו קרוב לעשרים שנה. אבי עבר את כל מוראות השואה, בתחילה בגטו ואח"כ במחנות ההשמדה. אשתו הראשונה וחמשת ילדיו הקטנים נטבחו מול עיניו, וכשנסתיימה המלחמה ובחסדי השי"ת נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, היה שבור ורצוץ בגופו ובנפשו.

במשך שנתיים ימים התגלגל במחנות ההצלה ממחנה לשני, הוא ניסה ונדד בהרבה מקומות לברר אם יש ניצולים ממשפחתו הקרובה והרחוקה, ולדאבון הלב התחוור לו כי כל אחיו ואחיותיו עד אחד ניספו על ידי הצורר ימ"ש.

בשנת תש"ח נסע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי אביו, ר' משה חיים גרינוולד, מחסידי אמשינוב אותו הוא לא הכיר פנים אל פנים כי הדוד נסע לאמריקה עוד בטרם נולד – אבל הוא ארגן את נסיעתו וקיבלו באהבה רבה כאשר הוא עושה הכל כדי להקל עליו ולנסות לשקם אותו לאחר מנת הייסורים הנוראה שעברה על אבי זצ"ל באירופה הדוויה.

בלחץ הדוד ובהתערבות האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל החליט אבי לשקם את חייו שנהרסו כליל ונשא לאשה בזיווג שני את אמי ע"ה, אף היא ניצולת שואה. אמי ע"ה ילידת קרקוב בתו של הר"ר זושא סינקביץ הי"ד, מחשובי חסידי אלכסנדר, ניצלה יחד עם אחותה והצליחו להינצל מיד בתחילת המלחמה כשהוברחו ממדינה עד שהפליגו לקנדה, שם גדלה בבית דוד אמם, הנגיד החסיד ר' קאפל שוורץ מחשובי יהודי טורונטו.



*​



לפני הנישואין של אבי עם אמי לקח ר' קאפל שוורץ את אבי לניו יורק ליחידות לכ"ק הריי"ץ מליובאוויוטש זצוק"ל כדי שיברכו. אבי מורי זצ"ל סיפר לי שממש נחרד ונדהם לראות את השינוי והזקנה הגדולה שקפצה על הרבי הריי"ץ מאז שראהו בחתונה בוורשא והיה קשה מאד להבין את דיבורו של הריי"ץ, ואחד מזקני החסידים שהיה בחדר הסביר ומסר את דברי הרבי.

ר' קאפל אמר לריי"ץ זיע"א שאבי הוא "אוד מוצל" שאיבד בשואה את משפחתו, ואז מעיניו הק' של הריי"ץ החלו לזלוג נהר של דמעות טהורות. הריי"ץ בירך את אבי לבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות. לפני שיצא אמר אבי לריי"ץ כי הוא זכה להיות בחתונה הגדולה בוורשא ואז – סיפר אבי – אורו עיניו של כ"ק הריי"ץ זיע"א והוא אמר לו כי כיוון שחתנו נמצא כאן עכשיו, וכיוון שאבי היה בחתונה – על כן כדאי שיכנס אליו לומר לו שלום.

ר' קאפל ואבי ירדו למטה ואחר שהראו להם איפה נמצא חדרו של ה'רמ"ש' כפי שנקרא אז – דפקו ונכנסו ואמרו שבאו על פי הוראת הרבי...

אבי היה בהתפעלות עצומה מכך שהרמ"ש הכירו מיד והשאלה הראשונה שלו היתה שיתאר לו את ימיו האחרונים של ר' מנחם זמבה הי"ד כי שמע שנהרג בגטו ורשה אך לא ידע את הפרטים. לאחר שאבי סיפר לו מה שידע אמר הרמ"ש לאבי "כיון שהרבי אמר לכם להכנס אלי – אם כן אני מחויב לומר לכם דבר תורה וכיון שאנו בחודש כסלו בסמיכות לחנוכה, הרי ידוע המנהג אצל רוב החסידים ממשיכי דרך הבעש"ט הק' לעשות "יומא דפגרא" בנר החמישי. ומהי הסיבה? מכיון שנר החמישי אף פעם לא יכול לחול בשבת אם כן זה ענין של חושך הכי חזק, וזה הכח והחידוש של נר חנוכה להאיר גם את החושך הכי חזק וגם התפקיד של יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו יורק או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

אין צורך לומר שאבי היה נדהם ונרעש, כאשר הוא עצמו הספיק כמעט לשכוח במהלך השנים את אותה אימרה בדיוק שה"רמ"ש" אמר לו כעשרים שנה קודם לכן, והנה עכשיו, פרץ הזכרון בבת אחת, וממש חזר כמעט מלה במלה על מה שאמר לו אז במלון, בוורשא, לפני עשרים שנה והלוא דבר הוא.



*

לאחר חתונתו שימש אבי מורי זצ"ל כרב ומלמד בקהילת "עדת ישראל" ב"וושינגטון הייטס", שם נולדנו גם אני ואחותי, אבי התגורר שם כחמש שנים ואח"כ בהשתדלות ר' קאפל שוורץ עבר להתגורר לידו בטורונטו ושימש גם שם כרב ומלמד בקהילת החרדים שם.

במשך השנים, בטורונטו, התקרב אבי מאד לחסידות סאטמאר שהיו בעיר, כיון שעבודתו ברבנות ובהוראה היתה אצל חסידי סאטמר, אף שלא שלח אותנו להתחנך בסאטמר, שלח אותנו למוסדות הקרובים לרוחה, אותי ואת אחי שלח לישיבת "נייטרא" המפורסמת.

למרות שבהשקפותיו היה אבי קרוב לשיטת סאטמר מעולם לא דיבר חלילה נגד הרבי מליובאוויטש, ואדרבה, תמיד היה מדבר עליו בהערצה וחרדת כבוד מיוחדת וזה החדיר גם בנו, הבנים והבנות.

בחורף של שנת תשכ"ט התחתנתי אני, אבי אמר לי כי למרות שאיננו חסיד ליובאוויטש – הרי מכיון שלפני החתונה שלו זכה לקבל את ברכתו של הרבי, על כן ליבו אומר לו והוא מרגיש צורך ורצון להכנס עמי לרבי מליובאוויטש לקבל ברכתו לפני החתונה, למרות שמאז, למעלה מעשרים שנה, לא התראה עמו.

אני הסכמתי בלב שלם אבל אז התברר שזה לא כ"כ פשוט להיכנס לרבי, רק לאחר דו"ד עם המזכיר של הרבי – וכך לאחר שאבי הסביר לו שלא יכול לחכות כמה חדשים להזמין תור ל"יחידות" כי ברצונו לקבל ברכה לפני החתונה – הסכימו לתת לנו תור להכנס ובלבד שנבטיח שזה יהיה "רק לבקש ברכה" ולא נעכב את הרבי, אבי הבטיח ונסענו במיוחד מטורונטו ביום שנקבע לנו.



*



אינני זוכר את השעה המדוייקת שנכנסנו לרבי, אבל זה היה קרוב לבוקר מאשר ללילה, אי שם באשמורת הבוקר, אני ראיתי פעם ראשונה פנים אל פנים את פניו של הרבי, ובפרט עיניו הק' עשו עלי רושם גדול, אבי נתן לרבי את ה"פתקה" כנהוג ושם השמות שלי ושל הכלה שלי ובקשת הברכה של אבי שנזכה לבנין עדי עד וכו'.

כשלקח הרבי הפיתקה מיד אבי, עוד בטרם פתח אותה, הביט באבי בחיוך רחב ואמר לו: "נאך העכער צוואנציק יאר שוין טאקע געקומען די צייט, בפרט אז דער שווער האט דאך אייך געשיקט צו מיר" [-אחרי יותר מעשרים שנה באמת הגיע כבר הזמן, בפרט שחותני הרי שלח אתכם אלי...].

אבי נותר על עומדו נדהם ונפחד ונרעש ולא מצא כח לפתוח את פיו, בינתיים הגבאי הדופק בחוזק בדלת אך הרבי עשה תנועת ביטול בידו כמי שאומר אל תשימו לב, תוך כדי כך הרבי פתח את הפתקא הביט בה כהרף עין ותיכף התחיל לתת לנו את ברכותיו הקדושות שיהיה בנין עדי עד וכו' וגם בירך את אבי באריכות ימים ושנים טובות וכו' ואמר לו בערך בזה הלשון: אזוי ווי איר האט משמח גיווען ביי מיר אויף דער חתונה, וועט אייך דער אייבערשטער געבן כוחות און נחת משמח זיין אויכעט ביי דער חתונה פין אייער אייניקל " (כמו ששמחת בחתונה שלי ה' יתברך יתן לך נחת וכח לשמוח בחתונת הנכד שלכם).

מעיניו של אבי זלגו דמעות של התרגשות וגם אני מאד התרגשתי, ביודעי עד כמה אבי שבור ורצוץ בגופו מכל מה שעבר עליו במחנות וכו' ועד כמה יקרה לו ברכה כזו של הרבי.

לפני שיצאנו הרהיב אבי עוז ושאל את הרבי: היות והבטיח למזכיר שאנחנו נכנסים רק לבקש ברכה, בכל זאת כיון שיש שאלה שמאז מציקה לו האם הרבי מרשה לו לשאול.

הרבי חייך מאד ואמר לו (בערך(: "אזוי ווי דער רבי דער שווער האט אייך גישיקט צו מיר – מוז איך אייך ענטפערן אלע קשיות". (כיון שכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר שלח אתכם אלי – אני מוכרח לענות לכם על כל הקושיות). וכששוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת שוב עשה הרבי בידו סימן שלא נשים לב.

אבי פנה אל הרבי ואמר: מסיבות שונות יצא לי במשך כל השנים להיות בקרב חסידי סאטמר והחוגים שלהם ושם אני שומע כל הזמן טענות ומענות על שיטת ליובאוויטש, ואף שחלילה איני מקבל כל הלשון הרע שאני שומע וכו' אבל בכל זאת הצליחו גם אצלי לעורר קושיה גדולה על השיטה של ליובאוויטש בכל הקשור להתחברות לרשעים וכו', והרי ידועים הפסוקים כמו "משנאיך ה' אשנא" וכו' ואיך זה שליובאוויטש מתחברת במאור פנים עם רשעים הלוחמים נגד השי"ת ותורתו וכו'.

אבי אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על עצם השאלה ולא התכוון חלילה לקנטר אלא אדרבה רוצה להבין שיטתו של הרבי כדי שיוכל לענות גם לעצמו וגם לאחרים וכו'.

הרבי פנה אל אבי בשאלה: מה היה עושה אותו קנאי מהשכנים שלך, אם חלילה הבת שלו היתה יוצאת לתרבות רעה? האם היה מנסה להחזירה לדרך התורה והמצוות או שהיה אומר "משנאיך ה' אשנא" ו"אסור להתחבר לרשעים" ולכן יתרחק ממנה ולא ירצה לקרב אותה?

הרבי לא המתין לתשובה, ומיד המשיך: אותו קנאי, היה עונה בודאי שכשמדובר בבת שלו זה שונה, כי על זה נאמר: "ומבשרך אל תתעלם" וכאן הרצינו פניו הק' של הרבי והוא עצם את עיניו הק', דפק על השולחן ואמר "ביי דער אויבערשטן איז יעדער איד טייער ווי א בן יחיד ביי דעם רבי'ן דער שווער איז יעדער איד ומבשרך אל תתעלם!" [ - אצל הקב"ה כל יהודי יקר כמו בן יחיד אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם'].

לאחר מכן הביט הרבי בי ובאבי במבט חודר ואמר: "ומסיימין בברכה כידוע נהגו אצל כל החסידים לחגוג את נר חמישי דחנוכה מה הטעם? כיון שנר חמישי של חנוכה לעולם לא יכול לחול בשבת ולכן זה מסמל את שיא החושך ובכח של נר חנוכה אפשר להאיר גם את העניין הכי חשוך, זה תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקומות הכי חשוכים, ולא משנה אם הוא נמצא בטורונטו או בלונדון, כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, בנו יחידו של הקב"ה וכשמדליקים את הנשמה שלו בנר של קדושה – מתעורר גם היהודי הרחוק ביותר במקום החשוך ביותר".

אבי שהיה נדהם ונרעש באופן הכי מבהיל, לא שמע גם את מלות הברכה האחרונות של הרבי והוא אפילו לא זכר איך הוצאתי אותו מהחדר של הרבי.

כל הדרך חזרה לטורונטו הוא לחש רק שתי מלים, פלאי פלאים, פלאי פלאים.



*



מאז עברו בערך כעשר שנים. בשנת תשל"ט התחתן אחי הצעיר בעיר לונדון, וכל המשפחה, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני נסענו לחתונה. במטוס בדרך ללונדון ראיתי שאבי מוטרד ומשהו מעיק לו, שאלתי במה הענין, ובתחילה לא רצה לספר, רק אחרי כמה פעמים ששאלתי סיפר לי:

כמה דקות לפני שעזב את הבית בטורונטו, נכנס אליו השכן, מהמכובדים ביותר בקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש, ואמר לו שמה שהוא מספר לו עתה זה סוד כמוס ושלא יספר לאיש רק בלית ברירה הוא מספר לו אולי יוכל לעזור.

ובכן מסתבר שהבת של אותו שכן הידרדרה מאד ביהדותה, בתחילה ההורים לא כל כך ידעו מכך כי הסתירה לגמרי מפניהם, אבל לפני שבועיים התברר להם למרבה האסון והבושה שהיא ברחה עם איזה גוי ללונדון ומאז אצלם בבית בכי ומספד ותשעה באב כל הנסיונות שלו על ידי קרוב משפחה בלונדון לאתר אותה עלו בתוהו ולכן הוא מבקש מאבי, בהיות שהוא נוסע ללונדון, שיראה לטכס עצה ולהתעניין אולי יחוס אולי ירחם ה', אולי יוכל לעזור למצוא את הבת ולמנוע ממנה מרדת שחת.

אבי שהיה בידידות קרובה מאד עם השכן, היה נרעש מהסיפור, וגם אני מאד לקחתי ללבי וחשבתי איך ומה נוכל לעשות בענין זה בלונדון.

החתונה היתה בשעטומ"צ, ובלילה הראשון של השבע ברכות פנה אבי למחותן, סיפר לו את המעשה עם בת השכן, ושאל אותו אולי יכול לייעץ לו איך ואיפה – אם בכלל שייך – להתעניין ולעשות משהו בנידון.

המחותן מיד כששמע הסיפור, אמר לאבי מורי שאם כי הוא אין לו שום מושג בזה, הרי יש לו ידיד חסיד חב"ד, שהרבי מליובאוויטש מטיל עליו תמיד כל מיני שליחויות ושמו הוא הר"ר אברהם יצחק גליק, ואם יש מישהו שיוכל לעזור בזה הרי הוא האיש, כי כבר איתמחי גברא להציל ברחבי אירופה הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות.

עוד באותו לילה צלצל המחותן לרב גליק, סיפר לו את כל סיפור המעשה ועד כמה הענין דחוף, והרב גליק ביקש הטלפון של הורי הנערה מטורונטו אולי יודעים אי אלו פרטים וכתובות שיתנו לו קצה חוט איפה להתחיל בחיפושים. הרב גליק בצידו הבטיח לעשות את כל המאמצים וההשתדלות.



*



אינני יודע איפה חיפש הרב גליק, לאן הלך, אצל מי בירר, אבל באחת הלילות כעבור כעשרה ימים – אבי ואמי נשארו בלונדון עד אחרי חנוכה – צלצל הרב גליק למחותן ואמר שיבוא אליו בדחיפות "יש לי הפתעה מאד טובה".

המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק, כשנכנסו לביתו ראו בסלון ביתו יושבת בחורה וממררת בבכי. בפתח הסלון דלקה החנוכיה.

לפתע, תוך כדי שאבי מסתכל על החנוכיה ורואה את חמשת הנרות הדולקים – אבי כמעט נפל מתעלף ארצה. הוא נזכר במשפט המוזר שהרבי הקדוש אמר לו לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים.

"נר חמישי של חנוכה מסמל את הכח של החנוכיה והתפקיד של יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בוורשא או בלונדון, בניו יורק או בלונדון, בטורונטו או בלונדון"...

"מה יעשה אותו קנאי", אם הבת שלו תדרדר... אצל הקב"ה כל יהודי הוא בן יחיד... אצל כ"ק מו"ר אדמו"ר כל יהודי הוא "מבשרך אל תתעלם"...

אין צורך לומר שהבחורה חזרה בתשובה שלמה, ואין גם צורך לומר שמאותו יום לא פתח יותר אותו "קנאי" את פיו נגד ליובאוויטש...



*

כשחזר אבי לקנדה עשה כל המאמצים להיכנס לרבי מליובאוויטש, הוא הרגיש צורך וחובה נפשית לאחר מה שקרה להיכנס לקודש פנימה אבל באותן שנים כבר היה קשה מאד להיכנס לרבי ל"יחידות".

רק בתשרי הבא, שנת תש"מ, לאחר מאמצים מרובים הצליח אבי להיכנס ל"יחידות" באותו לילה שנכנסו קבוצת האורחים שהגיעו לרבי לחגים.

אבי סיפר לי שמרוב התרגשות לא יכל להוציא הגה מהפה, וכשהתחיל לדבר ולספר את הסיפור פרץ בבכי. הרבי שמע ממנו רק כמה משפטים, ואז פנה לאבי ואמר לו: "דער שווער האט דאך געהאט א ווייטן קוק"... [לחותני הרי היה מבט רחוק]...

וכל פעם שסיפר אבי מורי זצ"ל את הסיפור היה אומר שהרבה יותר מהמופת הפלאי של הרבי מליובאוויטש, שכבר לפני חמישים שנה בהיותו חתן, ראה כל כך למרחוק... הרבה יותר מהמופת הזה הוא התפעל בכל ליבו על גודל הענווה השמיימית של הרבי שאמר לו בפשטות הכי גדולה וברצינות הכי גדולה "דער שווער האט דאך געאט א וויטען קוק"...

ושרשרת המופתים הפלאיים לא פסקה: בי"ד כסלו תשמ"ט, בדיוק שנגמר השבע ברכות מחתונת בתי הבכורה (כפי שהרבי בירך אותו שישמח בחתונה של הנכד) ובדיוק ביום שבו מלאו ששים שנה מהחתונה הגדולה בוורשא של הרבי – באותו ערב שבק חיים לכל חי והשיב נשמתו למרומים.



זכותו תגן עלינו

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה