ממש לפני שבועיים התקיים טקס לר"ה
, הפעם עשו אותו במתכונת מורחבת, מושקע ממש. במתחם ששכרו במיוחד וכו'. עם חברת הפקה גדולה.
בדרך כלל, אני עושה דחייה לאירועים האלה אוטומטית וזהו.
אבל הפעם היה גם טקס מצטיינים. ואני נבחרתי למצטיינת מחלקה. (יחידה).
יום אחרי - זימון לפגישה עם הר"צ. - היא מברכת אותי על הזכייה, ומיידעת אותי שהשתתפותי חובה, ואין עם זה בעיה, האירוע מקצועי ומושקע מאד, ולהפך - אני צריכה לחשוב על זה שיראו שחרדית קיבלה הצטיינות. "תחשבי איך בפעם הראשונה מישהי חרדית תהיה על הבמה עם התעודה והפרס!"
יומיים לפני האירוע שלחו תכנייה. חשכו עיני. חודש אלול.....
היה לי ברור שאין סיכוי שאני דורכת שם, אבל איך אני אומרת את ה- לא??
ניסחתי מייל מהוקצע, מודה, ארוך וכו' (GPT גם עזר כאן
)
חיכיתי בפחד.. באמת שלא ידעתי מה תהיה התגובה...
כעסו עליי קצת, ובעיקר לא הבינו.. בפרט אחרי שהיא אמרה שזה יהיה ממש מקצועי וכו'
אבל בכל זאת העבירו לי... ואפילו את טקס ההצטיינות עשו לי לפני כמה ימים במשרד בנוכחות כמה אנשי הנהלה בודדים.
יום אחרי האירוע - מישהי דתית לייט מאד (מכנסיים, בלי כיסוי ראש..) אמרה לי שהיא הלכה באמצע האירוע כי היא הרגישה לא בנוח (!!!) ושאיזה כיף לי שלא באתי, תארי לעצמך מה אישה חרדית יחידה הייתה עושה באירוע כזה.
בקיצור -
חוויתי את עולם העבודה בהייטק גם כרווקה וגם כנשואה. ב - 2 המקרים, מאד לא נוח לסרב. אבל זה ימים בודדים של אי נוחות מול סיוט. ממש סיוט של אירוע מעורב שהרשמים שלו לא נמחים גם אחרי הרבה מאד זמן.
הנושאים החמים
