טמבל מלידה | סיפור קצר

  • הוסף לסימניות
  • #1
הלקסוס השחורה קיפצה בשביל העפר המשובש, ומשה לייב שנחר במושב העור, התעורר משנתו ושיפשף את עיניו.
"הגענו", אמר הנהג ברוסית, "חצי שעה", הוא הוסיף באנגלית.
בקתה קטנה בין מבני תעשיה נטושים, עושיים מלבנים אדומות, רוכל מקומט שעישן סיגריה עם ריח מוזר, עמד ליד דוכן מלא בזוטות וצעצועי עץ, ובעזרת ביתו הקטנה והאסרטיבית ניסה למכור לו מזכרות.
"ואן דולר!" הכריזה הבת, "פליז!!" היא התחננה באופן משכנע, והושיטה בבושקה מעץ עם ציור גרוע, מדגימה כיצד אפשר לפרק אותה עד אחרונת הבבושקניות הזעירות.
היא נשפה לתוך חליל עץ קטן ומעוטר, ממחישה עד כמה יפה ונעים הצליל שלו.
משה לייב נופף בידו בביטול, אבל הנערה חזרה בקול מתחנן: "פליז!! ואן דולר", אז הוא נפרד מהדולר האחרון שהיה לו בארנק, תמורות שקית של גרעיני חמניה שחורים ולא קלויים, יהיה לו מה לנשנש בטיסה חזור.
השביל היה יפה באופן קיצוני, כולו מדרגות של עץ, סיגליות וורדים פרחו סביבו בפראות, והאוויר היה צלול והשמיים כחולים עם עננים לבנים כמו בציור.
הנהר הקרוב רעש לתוך מפל סלעים, ומשה לייב התענג על הצליל, "רבה רבה רבה.." הוא זמזם תוך כדי טיפוס, "איך וויל מקשר זיין צו דיר" הוא נאנח והסתכל על דוכן המזון שהוקם בשנים האחרונות, מוכר אוכל כשר לתיירי הצדיקים, קבוצת נשים חילוניות שראשן עטוף בצעיף, האזינו להרצאה נלהבת שנשאה רבנית צעירה בטורבן גבוה וקול דק.
הוא סובב את ראשו לצד השני והמשיך לטפס, המעקה היה רטוב, מגשם קל שהענן הלבן והתמים התעקש להמטיר דווקא עכשיו, המדרגות גבוהות, גבוהות, אבל אין לחישות, עכשיו הכל בצעקות.
מתוך הציון פרץ חסיד אפוף בפאות ארוכות, ועטוף בטלית קטן לבנה ומתנפנפת: "מה קורה אחי היקר!" הוא הכריז בחיוך ענק ובעיניים מתגלגלות, "חיבוק, רבינו?!" הוא הציע.
למשה לייב לא היה נעים לסרב, והבחור פרש את זרועותיו סביבו בחיבוק חזק, נותן למשה לשאוף את ניחוח השמפו המפתיע שנדף מזקנו המתולתל של הבחור.
כבר הרבה זמן שאיש לא חיבק אותו, אף אדם.
הוא חי על מדרגות, המדרגות של הגמ"ח של קופרמן, של הרבנות, ומדרגות החירום של מפעל המגבונים ביוקנעם, שם הוא היה יושב ומעשן סיגריות עם יבגני, העובד היחיד שהיתה לו איזו שפה משותפת איתו.
אחרי הגירושין הוא לא חזר לכולל, הוא לא יכל להראות את הפנים שלו שם, הוא היה אשם בהכל, טיפש ואידיוט שעשה שטויות בלי לחשוב על ההשלכות, פשוט טמבל, זאת ההגדרה.
וטמבל לא יכול להמשיך ללמוד בכולל, זה פשוט לא מתאים, פס האריזה במפעל המגבונים הרבה יותר מתאים לטמבלים.
"הכל בסדר?" המזוקן הרפה מהחיבוק, "מה יש לך אחינו?" שאל בקול צרוד מסיגריות, "דבר איתי".
"כלום", משה לייב התחמק, אבל זה נפלט לו: "אני טמבל".
המזוקן התרחק לרגע, הביט בו בעינים חומות ומצומצמות, והניד בראשו מספר פעמים,
"פעם ראשונה שלך פה?" שאל פתאום והצית סיגריה.
"אהה", הנהן משה לייב.
"וכבר אתה טמבל?"
"נולדתי טמבל", אמר משה לייב, "וכל החיים שלי אני כזה".
"יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
"הייתי מתחלף איתך בשמחה", אמר משה לייב ומולל את קצה הגרטל המגולגל בכיס שלו.
"אתה כזה טמבל!" צחק אסף, "עד שיש לך ביד משהו שווה, אתה נותן אותו בחינם? הלוואי והייתי טמבל כמוך".
"לא היית רוצה להיות כמוני".
"הייתי רוצה להיות טמבל כמוני בדיוק, כמו אסף האמיתי, טמבל מושלם, כזה שכולם עובדים עליו, זה שעושה את כל הטעויות, בכיף שלו, בלי לפחד, בלי לחשוב שעתיים על כל מחשבה, לא לטחון במוח תרחישים ובסוף לא להעיז לעשות כלום, כי אתה מודע מדי לתוצאות שעלולות להתרחש, תן לי להיות טמבל מוחלט, והחיים שלי יהיו תותים".
"אני בדיוק באתי לכאן כדי להתפלל שאהיה חכם יותר"
"אחי אין סתירה, אתה יכול להיות גם חכם וגם תם באותו בן אדם"
"נכון מאוד", משה לייב הציץ בשעון שלו, "תכלס יש לי כאן זמן חצי שעה להתפלל, ובמקום להתפלל אני עומד פה מתווכח עם אסף מי יותר טמבל".
"לך תתפלל אחי, אבל שניה לפני שאתה מתחיל, תגיד תודה להשם: "ברוך שעשני טמבל!" אני אומר לך שאין לך מושג איזו מתנה קיבלת.
מהעמק עלתה פתאום מנגינת חליל קלושה, כנראה הנערה עדיין מנסה לפתות איזה טמבל להשאיר אצלם את הדולרים שלו.
ובתוך הציון משה לייב התיישב על כסא, לא העז לקחת שום תהילים או תיקון הכללי, רק בהה בשמים הכחולים שבקעו מתוך הפתח של הציון.
רק הוא , והשומר האוקראיני שהצטנף לתוך עצמו בדממה.
וכמו טמבל אמיתי, הוא לא הספיק להתפלל אצל רבי נתן, רק בהה בשמים האלה, ואחרי כמה דקות הוא התרומם, ובלב קל ורגוע הוא הוא התחיל לרדת במדרגות העץ לעבר הלקסוס השחורה, שתיקח אותו אל שדה התעופה.
רבי נתן.jpeg
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
כתוב מושלם!
והתמונה מוסיפה לגמרי (רק מי שהולך כמוני מיד לסוף, בטוח שהטמבל זה ההוא שיושב לו שם...)
ודווקא כשאני הייתי כל מתחנני הדולרים שם על המדרגות, זרקו את המילים בעברית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו.
איזו כנות. איזה יופי.

הצגת אותו טמבל מושלם. מהתחלה. אה, מלידה.
והסוויט'ש בכיוון החשיבה!

למה לא לאתגר הנהדר על חישוב מסלול מחדש?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו.
איזו כנות. איזה יופי.

הצגת אותו טמבל מושלם. מהתחלה. אה, מלידה.
והסוויט'ש בכיוון החשיבה!

למה לא לאתגר הנהדר על חישוב מסלול מחדש?
לא יודע, כאן אני מקבל יותר לייקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וכמו טמבל אמיתי, הוא לא הספיק להתפלל אצל רבי נתן, רק בהה בשמים האלה, ואחרי כמה דקות הוא התרומם, ובלב קל ורגוע הוא הוא התחיל לרדת במדרגות העץ לעבר הלקסוס השחורה, שתיקח אותו אל שדה התעופה.

הסוף הזה עולה על כל הסיפור.
אפשר להרגיש רק בניחוח קלוש של הרגיעה שהחלה לחדור אליו.

לטעמי זה שיעור באיך לשמור על סיפור טוב. יכולה רק לדמיין איזה קוועץ' היה נהיה ממנו אם היה למשל מסתיים בתיאור דרמטי של השלווה הבאה אל לבו, או התפילה שפרצה מתוך תוכו בלהט...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
"יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
הזכרת לי סיפור ליטאי.

היה בקובנא בית המוסר, והפרושים היו יושבים שם ומדברים לעצמם דיבורי ביטול היש.

מי אני, מה אני, אני הבל הבלים, אני אפס אפסים.
נכנס לשם יום אחד אדם פשוט והופתע לראות את גדולי העובדים מייסרים עצמם במילים קשות.
מיד תקף אותו רגש נחיתות והוא החל לומר, אוי ואבוי מי אני ומה אני בכלל, כלום שבכלום.

שמע את זה אחד הפרושים ואמר לו אני כבר שלוש שנים מנסה להיות כלום ואתה תוך חמש דקות נהיית כלום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
רק מי שהולך כמוני מיד לסוף, בטוח שהטמבל זה ההוא שיושב לו שם...
הוא גם טמבל, אבל הוא לא כמו הטמבל של הברסלבער ההוא. הוא סתם טמבל טמבל...

איך אמר רבי נפתלי מרופשיץ (ובטח מישהו פה יצטט לי עוד כמה רבנים מברסלב שאומרים ככה):
צריך להיות פיקח גדול כדי להיות תם.
וזה בול מה שכתוב כאן:
"אחי אין סתירה, אתה יכול להיות גם חכם וגם תם באותו בן אדם"
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #11
שינית לי תפיסת עולם.
פתאום מתחשק לי גם להיות תמימה,טמבלית.
והתמונה,בול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ראשית, טוב ששבת. ואם זה תלוי ב'לייקים' - נפרגן לך יותר.

שנית, הסיפור יפה, כתוב יפה. מאד, כרגיל.

שלישית, ברור שתם וטמבל הם שני עולמות שונים.
דוקא ה'תם' מסיפו"מ לא היה עובר את מה שה'טמבל' כן עבר, לעומת ה'חכם' שכן היה מסוגל לזה.
אבל אולי זו כבר ירידה מעצבנת לפרטים.
ותודה על התמונה (לפחות נכנסת, גם משהו...).

איי, רבי נתן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לא משנה באזו פלטרפורמה התפרסם. פשוט כיף לקרוא.
במיוחד את זה:
וטמבל לא יכול להמשיך ללמוד בכולל, זה פשוט לא מתאים, פס האריזה במפעל המגבונים הרבה יותר מתאים לטמבלים.
קצר וצורב ונוקב.
וזה:
"יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
גאוני ומולבש במדויק על אפיון דמות המשנה.

רק הערה נודניקית: לבובת העץ קוראים מטריושקה.
רק אנחנו הישראלים טועים וקוראים להם בבושקה- כינוי חיבה לסבתא.
.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
סיפור מדהים. ר' @יואל ארלנגר

אפרופו טמבל.
שולי רנד שר את השיר 'טמבל' - ביחד עם ארקדי דוכין בהופעה בקיסריה לפני תשע וחצי שנים.

היה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל / אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל / עד שיום אחד פגש במזל / שהעיף אותו לארץ בחלל / כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל / שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל / הוא היה טמבל, טמבל

שר: ארקדי דוכין. מילים: ולדימיר ויסוצקי. תרגום לעברית: יהונתן גפן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

אשכולות דומים

"רד למטה," אומר לי משה דרך קו הטלפון המקוטע למחצה, "אני מחכה לך."

אני, כמו כל בן משפחה טוב, לוקח את מעט מטלטלי ויורד, על אף שאין לי מושג על מה ולמה יצא דווקא עלי חרון האף הזה הנקרא נסיעה ברכב במשך שמונה שעות רצופות.

"יופי, טוב שהגעת," משה צופר לי בלי סיבה, ואני פותח את הדלת ונכנס פנימה.

משה מסיע אותי לירושלים.

כלומר, אני מניח שזה ירושלים. עם משה אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אצל משה יש שני סוגי נסיעות: נסיעות לירושלים ונסיעות שמתבררות בסוף שהן היו בעצם לירושלים.

הוא נוהג בשלווה עמוקה של אדם שיודע בדיוק לאן הוא נוסע אבל מסרב לחלוק את המידע הזה עם שאר האנושות.

אחרי כמה דקות של ישיבה מעיקה, הכוללת החלפת תחנות ברדיו כל דקה ורבע וקולות שתיה מפחית קולה מצ'וקמקת שניצבת על מסעד הנהג שבנינו, מוחי כבר קודח מרוב חום ולעיני כבר נמאס לספור רכבים צהובים, ולכן אני שואל סוף סוף: "משה, לאן אנחנו נוסעים?"

משה לא עונה.

זה לא שהוא לא שמע. משה שומע הכול. פעם הוא שמע אותי חושב. אבל יש לו עיקרון: לשאלות פשוטות הוא עונה רק בעקיפין, ואם אפשר הדרך המועדפת היא סיפור.

אנחנו חולפים על פני משאית, שלט חום שמכריז על אתר ארכיאולוגי שבו כנראה נמצא פעם כפתור מתקופת החשמונאים, ומכונית עם מדבקה שמכריזה בגאווה: 'אני פולט עשן!' (יש מצב שבסוף היה סימן שאלה, אבל אני לא זוכר כרגע.). אני שואל אותו שוב: "משה, חם לי כבר ואני צמא, והצ'קמוקים של הקולה עושים לי כאב ראש. למען השם, תוכל להגיד לי כבר לאן אנחנו נוסעים?"

משה מהנהן קלות, כאילו נגעתי בשאלה הפילוסופית העתיקה ביותר מאז שאנוכי שאלתי אם קטניות הן חמץ או לא חמץ, ואומר: "תשמע סיפור."
.​

"במקום אחד," לוחש משה בפתאוס, "היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם."

מפה כבר ידעתי לאן זה הולך. אני מכיר את הסיפור עוד מהזמן שהייתי זאטוט חצוף בגן רוחמה. אבל נתתי לו להמשיך.

"עכשיו," הוא אומר, "אחד האחים נשוי עם ילדים, והשני רווק."

אני מהנהן. משה ממשיך.

"בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את התבואה שלו וערם אותה לעומר גדול. אך בלילה, שכב האח הרווק במיטה וחשב לעצמו: 'זה לא הוגן שבגלל שאין לי אין ילדים ואני אוכל קצת אני גם אקבל חלק קטן יותר.'

והוא קם מהמיטה, הלך לשדה, הסתכל על שני העומרים, ואז העביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו."

"סליחה?" אמרתי.

"חכה," אמר משה.

"באותו הזמן בדיוק, שכב האח הנשוי במיטה וחשב לעצמו: 'אחי רווק. הוא לא אוכל הרבה. הוא בטח לא ישים לב אם אקח לו קצת'. ואז גם הוא קם מהמיטה, הלך לשדה, והעביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו.

"בבוקר קמו האחים. כל אחד מהם הסתכל על העומר שלו וחשב: 'מה זה? למה הוא קטן יותר?' אבל אף אחד מהם לא אמר כלום."

אני מהנהן שוב, לוגם בסתר מהפחית הריקה למחצה שהגנבתי לכיס חליפתי.

"בלילה השני כבר הייתה התקדמות לוגיסטית. האח הרווק הגיע עם שק, והאח הנשוי הגיע עם עגלה קטנה. כל אחד מהם מעביר אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו, משוכנע שהוא היחיד שעלה על הרעיון הגאוני.

בלילה השלישי האח הרווק מביא חמור, והאח הנשוי מביא שני בני דודים. שהם, כידוע, המנוע האמיתי של כל פעילות חקלאית, פוליטית או פלילית במזרח התיכון.

בלילה הרביעי השדה כבר נראה כמו אזור פריקה בנמל חיפה. אלומות זזות מצד לצד בקצב כזה שאם איזה היסטוריון היה רואה את זה הוא היה חושב שנקלע לתקופה הלא נכונה.

בלילה החמישי הם סוף סוף נפגשו באמצע השדה. האחד סוחב שק על הגב, והשני גורר עגלה."

אני שותק, הרכב החבוט מטרטר בעלייה הרחבה של כביש אחד.

"הם נעצרו. מביטים זה בזה.

שתיקה ארוכה בלה בלה בלה תיאורים ספרותיים בלה בלה בלה, ואז אמר הראשון: "אהה! אז אתה הגנב!"

השני אמר: "אני הגנב?! אתה גונב לי כבר שבוע!"

"כעבור חצי דקה הם כבר צועקים.
כעבור דקה הם כבר דוחפים.
כעבור שתי דקות בני הדודים נכנסים לפעולה."

כאן משה כבר מאט את האוטו. אני רואה שאנחנו בתוך ירושלים.

"ובאחרית הימים, כמובן, נחש מה נבנה שם?"

"בית המקדש?" אני מנחש, מרגיש מכווצ'ץ כמעט כמו הפחית הריקה.

משה עוצר בצד הדרך, מחייך. ומצביע דרך השמשה, הישר אל מיקומו של משכן הכנסת.

תודה רבה לרב שלום ארוש שליט"א, דרכו הגעתי לסיפור הנפלא והכה אקטואלי הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה