מנסיוני האישי:
אני התחלתי את תהליך הנהיגה די מלמטה, עם קואורדינציה נהיגתית (מושג חדש. נכון יפה?) נמוכה יחסית.
ככה זה. יש אנשים שבתוך זמן קצר הם נוהגים כאילו הם נהגים וותיקים, ויש את אלו שצריכים לעבוד קשה יותר והרבה יותר כדי לתרגל ולרכוש את המיומנות הזו .
ואני עוד התעקשתי לעשות את זה עד הסוף וללמוד לרישיון ידני..
בשיעור הראשון אמרתי למורה דבר אחד: יותר משאני רוצה רישיון, אני רוצה לדעת לנהוג. אל תשלח אותי לטסט לפני שאתה בטוח שאני יודע לנהוג לגמרי.
למדתי את התיאוריה ברצינות (ענין של 10-12 שעות בערך) ועברתי במבחן הראשון.
עשיתי בסביבות 40 שיעורים, עד שהמורה הודיע לי שאני מוכן לטסט.
ובכן, חשוב מאוד להגיע רגוע ואופטימי, וכשאתה מרגיש בפנוכך שאתה באמת מוכן, אתה גם משדר את זה החוצה.
בנוסף לנהיגה רגועה ואחראית בפועל, חשוב גם לייח"צן אותה. דהיינו, להחצין טיפה יותר זהירות מהנדרש, כמו למשל לבדוק במראות מפעם לפעם, וגם, חשוב ומרשים מאוד: להאט לפני כל מעבר חציה ולהראות זהירות.
תבין שהמורה הוא בסה"כ בן אדם, וכשהוא מתרשם בסה"כ שאתה נוהג כחוק ואתה זהיר יחסית לנהג חדש, אין לו סיבה לפסול אותך.
ועזוב אותך מקונספירציות.
אפשר בהחלט לעבור בטסט ראשון, ואני לא היחיד שהעבירו אותי (על אף שפישלתי בחניה הסופית, כאשר פשוט לא ידעתי איך לכבות את הרכב הידני, פשוט בגלל שלא עשיתי את זה אף פעם לפני זה...)
והכי הכי חשוב, תדאג באמת לדעת לנהוג. אל תחשוב לרגע על הרישיון. תחשוב על הנהיגה.
רמת נהיגה טובה מצילה את החיים שלך ושל היקרים לך ושל אנשים חפים מפשע בכביש, היא חוסכת דלק, משאירה לך עצבים בריאים בגוף ומונעת ממך הוצאות מיותרות על רכבים פגועי תאונות.
דרך צלחה לך אדוני
הנושאים החמים
