טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

[רבנים]

טראמפ נשיא, או מתמודד לנשיאות?

 

[עקיבא1]

איסור דאורייתא למהדרין!

אני לא מכיר הרה''ג ר' אליהו רוטנברג שליט''א, אבל קשה להאמין שהוא נותן הכשר ל''שרימפס'' שהוא בחמש לאוין!!!! תסתכלו בתמונה בצד שמאל. מי שמכיר את הגרפקאי

 

[Natan Galant]

אני לא מגלה מאיזה אתר זה.
אציין כי מדובר באתר נכבד מאוד, הכותרת מהבוקר.

 

[מושי998877]

עיתון שמקבליםבמייל

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

יותר מעצבן מ"מלפגת", זה המשפט החסר: "נסיונותיו הפאתטיים לחזור למערכת הפוליטית דרך מתקפות חסרות בסיס..." - זה אינו משפט נכון, והקורא יראה שהעתיקו משפט זה מגוף הכתבה, ללא הסוף שלו "...גובלים בהפקרות".
וגם הקטע "כתב במפלגת הליכוד ברשת החברתית" ...??

 

[מושי998877]

לא עינתי בכלל בעצם הכתבה
רק הכותרת ממש זועקת

 

[דיוק רב]

טעות במודעות רחוב:

מי יודע מה זה "הצום התשיעי"?

 

[נירוש]

כתבה שפורסמה היום בעמוד הבית - באתר חרדי

סוער בשכם הפלסטינית: מהומות בעקבות רצח מבוקש שרצח שוטרים
חשוב שנעצר להרג שני שוטרים פלסטינים נעצר [פעמיים??] והובא לתחנת המשטרה שם ביצעו בו השוטרים לינץ' •

אין שום מבקר תוכן באתרים הללו?

 

[מה הענינים]

היום בעיתון היומי:
'2 אזרחים לקחו בחרדה בעקבות ירי הרקטות'

 

[עימוד ספרים]

תחרות: מי שקולט בזמן הכי קצר מה כתוב בכותרת יקבל את העיתון בחינם

 

[זוית חדה]

כותרת מהיום בעיתון יומי חרדי מכובד:
הרוג ושני פצועים בשלושה תאונות עבודה!

 

[קברניט]

כתבה רגילה ואחריה (בהדגשה) הטיוטה כפי שהמפרסם שלח אותה... [כך היא פורסמה באתר חרדי]

הנגיד תרם מיליון דולר וקיבל קערת ליל הסדר מיוחדת מהרבי מסאטמר

5000 מחסידי סאטמר, לומדי חבורת 'יסודי התורה' התכנסו למעמד מיוחד לרגל 'סיום מסכת עירובין', בראשות האדמו"ר והנגידים המחלקים את המלגות החודשיות ללומדים
יוסף גרינבוים כ"א אב התשע"ו / 25.08.2016 15:55
סאטמר
צילום: SOS ויוסי גאלדבערגער
0
קרוב ל-5,000 מחסידי סאטמר, הלומדים בחבורת 'יסודי התורה', התכנסו למעמד מיוחד לרגל 'סיום מסכת עירובין', יחד עם חגיגת יובל העשור להתייסדות החבורה.

החבורה היא אחת משלושת החבורות הפועלות בחסידות, והיא נוסדה על ידי הרבי מסאטמר לפני עשור – שבועיים אחרי שהוכתר לכהן כמנהיג הקהילה, בשנת תשס"ו.

בתחילת הלימוד בחבורה למדו בכל פעם מסכת, ללא סדר מיוחד. לפני שנתיים וחצי התחילו ללמוד 'ש"ס על הסדר'. בנוסף נערכים בכל חודש מבחנים ללומדים וחלוקת מלגות למצטיינים.

השבוע, לרגל סיום מסכת עירובין והתחלת מסכת פסחים, התקיימו מעמדים מיוחדים ברחבי העולם.

המעמד הגדול ביותר התקיים בניו יורק, באולם שעל ידי ראקלינט קאנטי קולג' במונסי, לשם התאספו אלפי חסידים בראשות האדמו"ר מסאטמר.

הנגידים שתורמים את המלגות החודשיות ישבו במקום מיוחד, וקיבלו מהאדמו"ר כרך של מסכת עירובין עם הקדשה של האדמו"ר.

תחילה קיבל הנגיד רבי שמואל חיים בראך, המעניק את המלגות בבורו פארק, ולאחר מכן הנגידים רבי מנחם גרשון לעבאוויטש, רבי יחזקאל בערקאוויטש, רבי אברהם בראך ורבי חיים לעבאוויטש, שמשלמים את המלגות בווילאמסבורג. כמו כן קיבל הנגיד רבי עקיבא צבי קליין מקרית יואל, המעניק את המלגות בקרית יואל.

בתחילת המעמד נאם הגאון רבי אברהם שאהר, ולאחר מכן נאמו לכבוד הנגידים כמה מקרוביהם.

אחרי כניסת האדמו"ר למעמד, נאם החברותא של האדמו"ר – הגאון רבי יעקב אלי' אונסדופר.

האדמו"ר מסאטמר סיים את המסכת ואמר את ההדרן. אמירת הקדיש נקנתה על ידי הנגיד רבי ארי' לייב רוזנבערג, לע"נ אביו – ראש הקהל רבי יצחק רוזנבערג ז"ל, שטבע בחוף במיאמי לפני יותר משלושה חודשים.

לאחר מכן יצאו כולם בריקודים סוערים לכבודה של תורה.

האדמו"ר הכריז בדבריו, כי הנגיד רבי צבי עקיבא קליין התחייב לשלם בכל חודש 75 אלף דולר עבור מלגות ללומדים ונבחנים, כאשר רק על מסכת פסחים שילמדו בשנה הקרובה הוא ישלם קרוב למיליון דולר. בתמורה לכך העניק לו האדמו"ר קערת ליל הסדר – מיוחדת לחג הפסח.

האדמו"ר גם הבטיח שלומדי מסכת פסחים ינצלו מלהצטרך לחזר על הפסחים רחמנא ליצלן.

קרוב ל5000 חסידי סאטמר לומדי חבורת יסודי התורה
התכנסו למעמד האדיר "סיום מסכת עירובין"
יחד עם חגיגת יובל העשור להתייסדות החבורה
החבורה המדובר היא אחת משלושת החבורות הקיימות בחסידות
והיא נוסדה ע"י האדמו"ר מסאטמר שליט"א לפני עשור
שבועיים אחרי שהוכתר לכהן כאדמו"ר מסאטמר בשנת תשס"ו
בתחילת הלימוד בחבורה למדו בכל פעם מסכת בלי סדר מיוחד
ולפני שנתיים וחצי התחילו ללמוד "שס על הסדר"
בנוסף לכך מתקיימות בכל חודש מבחנים ללומדים וחלוקת מלגות למצטיינים
והשבוע לרגל סיום מסכת עירובין והתחלת מסכת פסחים
היתקיימו מעמדים מיוחדים ברחבי העולם כולו
המעמד הגדול ביותר התקיימה בניו יורק באולם שע"י
ראקלינט קאנטי קולג' במונסי לשם התאספו אלפי חסידים
בראשות האדמו"ר מסאטמר שליט"א מייסד החבורה
במקום מיוחד ישבו הנגידים שמוזילים מכיסם למלגות החודשיות
שהם זכו לקבל מהאדמו"ר כרך של מסכת עירובין עם הקדשה של האדמו"ר
בראש וראשון הנגיד ר' שמואל חיים בראך המשלם למלגות בבורו פארק
הנגידים ר' מנחם גרשון לעבאוויטש ר' יחזקאל בערקאוויטש ר' אברהם בראך ור' חיים לעבאוויטש הנגידים שמשלמים המלגות בווילאמסבורג
ואחרון חביב הנגיד ר' עקיבא צבי קליין מקרית יואל המשלם למלגות בעיר קרית יואל
בתחילת המעד נאם הגאון ר' אברהם שאהר שליט"א
ואח"כ נאמו לכבוד הנגידים כמה מקרוביהם
אחרי הופעת האדמו"ר שליט"א למעמד נאם החברותא של האדמו"ר הגאון ר' יעקב אלי' אונסדופר
האדמו"ר סיים את המסכת ואמר את ההדרן אמירת הקדיש נקנה ע"י הנגיד ר' ארי' לייב רוזנבערג
לע"נ אביו הראש הקהל הבלתי נשכח ר' יצחק רוזנבערג ז"ל
ואח"כ יצאו כולם בריקודים סוערים לכבוד התורה
בדברות קודש של האדמו"ר שליט"א
הכריז האדמו"ר שהנגיד ר' צבי עקיבא קליין לקח על עצמו לשלם בכל חודש 75 אלף דולר למלגות ללומדים ונבחנים על החומר בכל חודש
שזה יוצא למסכת פסחים שילמדו במשך השנה הקרובה קרוב למליון דולר
ובתמורה לזה הוא קיבל מהאדמו"ר קערה ליל הסדר מיוחדת במינו לחג הפסח
האדמו"ר גם הבטיח שלומדי מסכת פסחים ינצלו מלהצטרך לחזור על הפסחים רח"ל
בשעה מאוחרת אחרי כמה שעות של קורת רוח רוחנית
יצאו אלפי הלומדים עם מסכת פסחים מיוחדת בתקוה שכולם יגמרו את המסכת ויבחנו על הלימודים

 

[אילתי]

בהחלט טעות, השאלה למי?

הכותבים לעיל קובלים על העדר כתיבה מקצועית עם כללי הדקדוק הנדרשים, אכן מצער מאוד שזה לא קיים או לפחות מצוי רבות. אבל שכחתם שהעיתונות החרדית מעולם לא ראתה ערך בעברית תיקנית אלא אדרבא נתנה מקום לטעויות בכדי להדגיש שהעברית ביסודה שפה שגויה ומסלפת את שפת המקור הלא היא לשון הקודש. השאלה בה אני מתחבט, מה לדעתכם נדרש היום במציאות של ה121, הלא כבר כולנו דוברים וחושבים עברית, האם כדאי לשפר את מיומנות השפה וכמוכ גם בעיתונים, או שמא עלינו להיות ראש בקיר?

 

[עימוד ספרים]

נציג של דגל התורה או של ש"ס

 

[ערך רב]

מה לדעתכם נדרש היום במציאות של ה121,

התכוונת בטח במציאות של המאה ה-21.

 

[גלבוע]

הכותבים לעיל קובלים על העדר כתיבה מקצועית עם כללי הדקדוק הנדרשים, אכן מצער מאוד שזה לא קיים או לפחות מצוי רבות. אבל שכחתם שהעיתונות החרדית מעולם לא ראתה ערך בעברית תיקנית אלא אדרבא נתנה מקום לטעויות בכדי להדגיש שהעברית ביסודה שפה שגויה ומסלפת את שפת המקור הלא היא לשון הקודש. השאלה בה אני מתחבט, מה לדעתכם נדרש היום במציאות של ה121, הלא כבר כולנו דוברים וחושבים עברית, האם כדאי לשפר את מיומנות השפה וכמוכ גם בעיתונים, או שמא עלינו להיות ראש בקיר?

הצעתי לחוששים:
כתבו לפי כללי הדקדוק של מדקדקי ספרד.
ללא חשש ציונות,טבל ושביעית
אבל אל תכתבו בלשון עילגת.
זה לא מכבד אף אחד.

 

[משויטט]

רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

 

[מה הענינים]

רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

מתנגדת לתחילת הקטע,
אם כותב רואה את עצמו מתאים בשביל להעביר לנו מסר - שיעשה את זה בצורה נכונה. כתיבה בשגיאות כתיב אכן מלמדת על זלזול באינטלגנציה של הקורא, אבל עוד יותר מכך - היא מוכיחה שהאדם הכותב לא מרגיש צורך להיות נאמן למציאות. ואם לא משנה סטירה או סתירה, גם לא משנה אם הדברים היו כך או אחרת.
וזו רק נקודה אחת מתוך מכלול שמפריע.
כך גם לגבי שפה תקנית, תחביר נכון וכו' וכמובן - פיסוק נכון.

 

[ysb794]

ירושלמים, גם לכם האוטובוסים מחכים "בתחנה מהאבן"?

 

[דיוק רב]

רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

דעתי מנוגדת לחלוטין.
אם בן אדם משלשל מתחת לאצבעותיו מלים, ואינו עובר עליהם לראות האם הן מילים כדרבנותיהן האם כדאי לכתוב אותן, באמת צריך לתפוס אותו "על המילה" ולהעמיד אותו על מקומו.
מה רע בלעבור שוב (לפחות פעם אחת) על הטקסט עם המסרים החשובים שלו לפני שהוא מגיש אותו לקהל ה"צמא"?
לא מוכר לך המשפט: "חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן"?
כן! כשמדברים אל קהל, צריך לדייק בלשון (המעטה).