טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

נכתב ע"י משויטט;2214490:
רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

דעתי מנוגדת לחלוטין.
אם בן אדם משלשל מתחת לאצבעותיו מלים, ואינו עובר עליהם לראות האם הן מילים כדרבנותיהן האם כדאי לכתוב אותן, באמת צריך לתפוס אותו "על המילה" ולהעמיד אותו על מקומו.
מה רע בלעבור שוב (לפחות פעם אחת) על הטקסט עם המסרים החשובים שלו לפני שהוא מגיש אותו לקהל ה"צמא"?
לא מוכר לך המשפט: "חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן"?
כן! כשמדברים אל קהל, צריך לדייק בלשון (המעטה).
 
נכתב ע"י משויטט;2214490:
רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

כשתשמע את הקרין ברדיו (כשתהיה באוטובוס, כן?) אומר בני ברק (בקמץ קמץ) או קרית ספר (בשוא ופתח) גם תגיד העיקר שהובנה הכוונה, או שתלעג לבורותו ותתמרמר על הזלזול באינטליגנציה של השומעים?
מאנשי מקצוע מצופה שיהיו בקיאים בתחומם.
סופר שמסוגל לכתוב (ואפילו באווחת מקלדת) קרוב במקום כרוב או סטירה במקום סתירה - אכן ראוי לגינוי... (ואם הוא יודע שעלולות לצוץ לו שגיאות כגון אלו - שיתכבד ויבקש הגהה ממגיה מוסמך.

עוד נקודה - אם הבעיה היא מחסור בתקנים של מגיהים בעיתונות - אכן זו בעיה! עיתון שמכבד את עצמו (ואת קוראיו) ראוי לו שישקיע בהגהה לפחות כמו שמשקיע בפרסומאי.

וגם אם תגיד שזה נובע מאהבת עצמי ומהערכת כבודי האישי - איני בושה בעובדה שאני מעוניינת לקרא עיתון (או ספר) חף משגיאות - הן לשוניות והן דקדוקיות.
כן, כשהעיתון מלא שגיאות כאלו ואחרות אני מרגישה שמזלזלים בי! ומי שמזלזל בי - מותר לי לזלזל בו - או לכל הפחות לתבוע את כבודי האבוד...

חני
 
נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;2217849:
כשתשמע את הקרין ברדיו (כשתהיה באוטובוס, כן?) אומר בני ברק (בקמץ קמץ) או קרית ספר (בשוא ופתח) גם תגיד העיקר שהובנה הכוונה, או שתלעג לבורותו ותתמרמר על הזלזול באינטליגנציה של השומעים?
מאנשי מקצוע מצופה שיהיו בקיאים בתחומם.
סופר שמסוגל לכתוב (ואפילו באווחת מקלדת) קרוב במקום כרוב או סטירה במקום סתירה - אכן ראוי לגינוי... (ואם הוא יודע שעלולות לצוץ לו שגיאות כגון אלו - שיתכבד ויבקש הגהה ממגיה מוסמך.

עוד נקודה - אם הבעיה היא מחסור בתקנים של מגיהים בעיתונות - אכן זו בעיה! עיתון שמכבד את עצמו (ואת קוראיו) ראוי לו שישקיע בהגהה לפחות כמו שמשקיע בפרסומאי.

וגם אם תגיד שזה נובע מאהבת עצמי ומהערכת כבודי האישי - איני בושה בעובדה שאני מעוניינת לקרא עיתון (או ספר) חף משגיאות - הן לשוניות והן דקדוקיות.
כן, כשהעיתון מלא שגיאות כאלו ואחרות אני מרגישה שמזלזלים בי! ומי שמזלזל בי - מותר לי לזלזל בו - או לכל הפחות לתבוע את כבודי האבוד...

חני

א. גם אני לא מתווכח עם העובדה שלא נעים ואפילו מעליב לקרוא טקסטים לא ערוכים ורוויי שגיאות כתיב. אני בעצמי תיקנתי את ההודעה הראשונה שלי בגלל שגיאת כתיב... אני רק שואל למה זה כך? הרי מילים של שפה הן הסכם לאומי. לדוגמא, אם נסכים שכוונת המילה 'קרויצנוס' תהיה פלפל ברוטב, אזי, זו תהיה המשמעות. וכל עוד מבינים את המשמעות - מטרת השפה הוגשמה, הלא כן? אז מדוע זה מפריע לנו?
ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?
 
נכתב ע"י משויטט;2218005:
עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

א. רוצה בבקשה של העיתון הזה ש90% מן הכתבות בו מהוקצעות, בהירות וחפות משגיאות. אני לא מצאתי אותו, וגם לא 50%.
ב. בעיה נוספת היא האינטרסים, ולכן? בגלל שיש עוד בעיה, הבעיה הראשונה נדחקת?
ג. את האמת האישית? יצא לי לקרוא כמה פעמים קטעים שכתב בנ"א אומן בלשונו, שפה יפה ותיקנית, ניסוח מקסים, איות ודקדוק ברמה גבוהה.
בקטע הכתוב הוא לא הצליח להעביר שום מסר ולא חידש כלום, אבל, משום מה, הרגשתי שכיף לקרוא את המאמר. אם לא החכמתי בנושא המאמר - החכמתי בנושא כתיבה יפה. אבל זה רק אישי.
 
נכתב ע"י משויטט;2218005:
א. גם אני לא מתווכח עם העובדה שלא נעים ואפילו מעליב לקרוא טקסטים לא ערוכים ורוויי שגיאות כתיב. אני בעצמי תיקנתי את ההודעה הראשונה שלי בגלל שגיאת כתיב... אני רק שואל למה זה כך? הרי מילים של שפה הן הסכם לאומי. לדוגמא, אם נסכים שכוונת המילה 'קרויצנוס' תהיה פלפל ברוטב, אזי, זו תהיה המשמעות. וכל עוד מבינים את המשמעות - מטרת השפה הוגשמה, הלא כן? אז מדוע זה מפריע לנו?
ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

א. השפה שבה אנו מדברים (לכל הפחות הבסיס שלה) אינה שפה הסכמית היא שפה אלוקית. אבל גם בשפות אחרות - הסכימו אז הסכימו. ומה, כל אחד ימציא לו מילים אחרות? היאך נבין האחד את השני? מגדל בבל יקום לנו...
גם בשפה זרה - אני מצפה למשפטים בנויים נכונה - לפי ההסכם!

ב. אתה מזלזל פה בכולנו בבוטות. וכי למה החלטת שאנחנו מעדיפים לקרא עיתונות מלוכלכת מבחינת תכנים בעבור שפה מהוקצעת?
אנחנו מצפים מעיתון שתכניו עוברים ביקורת קפדנית, שיעבור ביקורת קפדנית גם מבחינה לשונית.
עיתון שערוך היטב מבחינה לשונית מעיד על רמת כותביו ועורכיו.
מה עוד - גם שגיאות תוכן (אגב, סטירה במקום סתירה - זו שגיאת תוכן, לא שגיאת כתיב...) מרגיזות ומקוממות - אם כותבים בסיפור על ילדה שזוכרת(!) את ימי הבריטים, שגם במלחמת ששת הימים עדין היתה ילדה קטנה (!) גם זה זלזול באינטליגנציה וגם זה מקומם ומרגיז.

חני
 
נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;2218068:
א. השפה שבה אנו מדברים (לכל הפחות הבסיס שלה) אינה שפה הסכמית היא שפה אלוקית. אבל גם בשפות אחרות - הסכימו אז הסכימו. ומה, כל אחד ימציא לו מילים אחרות? היאך נבין האחד את השני? מגדל בבל יקום לנו...
גם בשפה זרה - אני מצפה למשפטים בנויים נכונה - לפי ההסכם!

ב. אתה מזלזל פה בכולנו בבוטות. וכי למה החלטת שאנחנו מעדיפים לקרא עיתונות מלוכלכת מבחינת תכנים בעבור שפה מהוקצעת?
אנחנו מצפים מעיתון שתכניו עוברים ביקורת קפדנית, שיעבור ביקורת קפדנית גם מבחינה לשונית.
עיתון שערוך היטב מבחינה לשונית מעיד על רמת כותביו ועורכיו.
מה עוד - גם שגיאות תוכן (אגב, סטירה במקום סתירה - זו שגיאת תוכן, לא שגיאת כתיב...) מרגיזות ומקוממות - אם כותבים בסיפור על ילדה שזוכרת(!) את ימי הבריטים, שגם במלחמת ששת הימים עדין היתה ילדה קטנה (!) גם זה זלזול באינטליגנציה וגם זה מקומם ומרגיז.

חני

או שלא הבינו אותי או שאני לא מבין. מה כל כך מסובך? אני רק תוהה כאן על עצם הנתון הפסיכולוגי הזה שגורם לנו לסלוד משגיאות כתיב.
א. השפה הייחודית שלנו היא אכן בבסיסה שפה אלוקית אבל זה לא משנה את העובדה שהשפה בצורה בה אנו משתמשים איתה, היא הסכם כוללני שמאפשר תקשורת בין אנשים. (כל עוד לא מדובר במילים בתורה, שם כל תג מדוד ומדויק). ומשכך, כל עוד מבינים את המילה, גם אם היא לא כתובה בצורה מתוקנת, אבל המטרה הושגה. המילה הובנה. התקשורת התחוללה. אז למה בסוף מפריע לנו השגיאה עצמה, אם הבנו אותה איך שהיא? למה זה כל כך נורא? שאלה פילוסופית לגמרי.
ב. חלילה לי מלזלזל באף אחד וקל וחומר שלא בבוטות. אבל נדמה שלא הובנה הנקודה גם בחלק הזה. כל מה שאני טוען, שאנו מוכנים להכיל תכנים שמזלזלים באינטליגנציה שלנו, כמו שמרבית העיתונים המוכרים לי עושים (גם בהיגיון מסוים, כמה כבר אפשר לחדש במגבלת הנושאים הקיים בציבור שלנו. ולמלאות שלוש מאות עמודים מדי שבוע עם תוכן בערך גבוהה, די בלתי אפשרי), אבל מרבית הכתבות וחלק ניכר מהידיעות ובוודאי שמאמרי המערכת - הם פרי יח"צנות ולוביסטיקה בגרוש. וזה מה שעם ישראל קורא בלי להתלונן, אבל כשתמצא שגיאת כתיב, אזי ישפכו קיתונות של לעג על העיתון התת רמה.
 
בעזהי"ת

ב"ה אינני ממחבבי העיתונים, בדיוק מהסיבה שצוינה על ידי חני. כאשר אני חוצב בסלעה של הגמרא החוצבת בסלעה של המשנה, ואתה מוצא מחלוקת עקובה מדיו בין רב פפא לרב זביד (ב"ק לז.) על האם המשנה אמרה "אינו מועד לשאינו מינו", או "ואינו מועד לשאינו מינו", זה מביא ראיות ומקשה קושיות על השני, והלה לא נשאר חייב; וכל שכן בהלכות הנלמדות מאות יתרה בפסוק - אתה חי ומרגיש את העובדה שמי שנתן את התורה לא עשה דבר קטן לבטלה; ורבי יהודה הנשיא ורבינא ורב אשי בחיבוריהם, דבקו במידותיו ודקדקו בכל מילה, בצורה שמפליאה עד היום, ומכל מלה מיותרת בגמרא הראשונים והאחרונים לומדים הלכות.

...
ואז אתה פותח עיתון. ונתקל בטעות מסוימת, או במשפט מיותר לחלוטין. או בחצי פסקה מיותרת לחלוטין. הראש שלך מיד מתחיל לחשב: למה התכוון הכותב? האם הוא התכוון בנוסף לפשט הפשוט, גם לרמוז כאן דבר נוסף? ואולי הוא התכוון ככה? ואולי ככה?
לפעמים אנשים משתעשעים עם חברים בפלפולים כאלה וכיצד ניתן ליישבם ולתרצם באופן שלא תהיה סתירה, אך האמת המרה והקשה לעיכול היא שאלה פלפולי סרק; הכותב פשוט חיפף. ואם הוא חיפף, למה אפוא אני משקיע את זמני בלקרוא את העובדות שהוא מתיימר להעיד עליהן, וכל שכן את דעותיו?

מהסיבה הנ"ל, טעויות קטנות כשגיאות כתיב לענ"ד יש להכיל, אף על פי שזה ההבדל בין כתב טוב לכתב מצוין וכו'. אני מרגיש שהרגישות שלי לטעויות נובעת מפרפקציוניזם מוגזם, והראיה היא שגם במפגש עם בני אדם יש לי את אותה תופעה, אני ממהר לראות את כל החסרונות. זו תכונה שימושית בעבודת עריכה, אך צריך לדעת מתי להתעלם מהחסרונות.
 
נכתב ע"י עימוד ספרים;2211467:
תחרות: מי שקולט בזמן הכי קצר מה כתוב בכותרת יקבל את העיתון בחינם:)

אם כבר הבאת טעות אחת תביא גם את הטעות הסמוכה לה
בכותרת השמאלית למטה, מדהים!
 

קבצים מצורפים

  • טעויות.PNG
    KB 172.2 · צפיות: 126
נכתב ע"י משויטט;2218005:
ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?
בעבר הרחוק קראתי עיתון מסויים שנחשב לעיתון ברמה מאוד גבוהה. (*לא* חרדי)
ואכן- היה תענוג לקרוא עיתון שגם אם יש בו כתבות ממומנות- הרי שהקורא לא מרגיש שהוא קורא כתבה פרסומית.
0 שגיאות כתיב (כמעט), סגנון מכובד. בסך הכל יש תמיד לאן לשאוף.
 
נכתב ע"י טברייני;2221643:
אם כבר הבאת טעות אחת תביא גם את הטעות הסמוכה לה
בכותרת השמאלית למטה, מדהים!

רק אני שמתי לב שהטעויות מחזרות אחר אותו העיתון?:eek::eek::eek:
 
היום באחד העתונים: באסון ורסאי בשנת 2001 נהרגו 23 אנשים כולל החתן והכלה...
 
ורק רציתי לדעת, היכן היה אסור לפרסם את המחירים?
 

קבצים מצורפים

  • IMG_1823.JPG
    KB 332.6 · צפיות: 130
ו...
כמה טעויות אתם מצליחים לגלות במשפט המשעשע הזה?
 

קבצים מצורפים

  • IMG_1824.JPG
    KB 300.5 · צפיות: 135
...יותר נכון: מצאו את המילה הכתובה נכון...
 
יש איזה עיתון די חדש, במגזר החרדי, שכל יום אני מוצאת בו שגיאות לשוניות.
זה נראה כאילו יסדו אותו כאלו שאינם מבינים כלל בלשון העברית.
מתפרסמות שם שגיאות ממש גסות, ואני כל פעם תוהה האם הכתבים יוצרים אותן ואין הגהה, או שהעורכים עצמם אינם שמים לב.
מדובר גם בכותרות ראשיות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה