ברור כשמש בצהרי יום תמוזי, למה אין בו בקיץ כדי ליצור את ההשראה הנכונה: איך תוכל לייצר אמנות, כולה מסתורין ואפילה, כשהכל בחוץ מואר כל כך ופשטני. אם האופק ברור וחד כמו תמונת פורטרט וקרניים אגרסיביות ממיסות כל גילוי של רגש ועננים.
החורף כולו ציורי ונעלם, חומק כמו חתול אשפה כל אימת שאתה נותן בו מבטך; אסוציאטיבי עד כדי הצפה מוחלטת של הדעת והנפש עם חשש לשטפונות; כולו ניגוד מרהיב בין החוץ לפנים, בין סופגניה לגרביים רטובות, בין שלג לטביעות נעליים ובוץ, בין אור לחושך וישראל לעמים;
אנשים מן השורה ומן הישוב ומן העשירון העליון, מסתתרים פתאום תחת כרבולת של מלבושים משונים ברחובה של עיר. לאור יום. על כרחך אתה מרכין ראש לחסות מזרם וממטר, מפסיק לרוץ ומגלה את העולם.
הקיץ שגרתי ובנאלי להקיא, החורף מפתיע ותזזיתי, מלא חיים וקרוסלות.
הקיץ זקן ושקול, מבוגר אחראי - בוגי יעלון, עם מגפיים גבוהות/סטנלי פישר, לא יודע בכלל לחייך. החורף כנגדו, צעיר ורענן, ילד טיפש ובלתי צפוי שלא מקשיב לאף אחד. רטוב וחולמני, מלא חזון ותקוות. כמו מושבניק שתוקע אוהל בהר מירון כל חודש אייר ואומר את מה שהוא חושב, את כל מה שהוא חושב, ורק את זה.
קיציים עלובים, חושו לקריאתו של @מ"ם, בואו הנה לאשכול, וענו לי במטותא:
איזה תחליף מצאתם לברקים המרעידים בחצות הלילה; לסחף האבנים והחול במורד רחוב שגרתי-עד-זה-הרגע; לכלימת העצים העירומים; לילדים הרוקעים בכוונה בשלוליות כאילו אין דין ולא דיינת; לשמש השוקעת בצהריים בחוסר התחשבות, משל היתה היא חיליק בר והשקיעה - בסין.
מה ראיתם בו בקיץ, שבחרתם באיוולת להגדיר כל הדומה לו וסמוך אף על פי שאינו נראה, "
יום נאה" - כי לא נאה כי לא יאה. הקיץ הוא אולי מלך, בעיניכם, אבל לגמרי אביון.
בטח אתם דיירי רחוב, כולכם, ומציק לכם החורף, אשיג לכם שמיכה בפורום החסד.
אה,
איך שכחתי -
השזיפים הבלתי יבשים והחופש הגדול.
חוזרני בי.
באמת, מר מ"ם, דרכת על עשרה יבלות במקביל. קשה לי לנסח תשובה הולמת לשאלתך.
ו ז ה ל פ נ י ש ד י ב ר נ ו ע ל ה ש ל ג
הנושאים החמים
