יומולדת לשוויגער/חמות...

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני הכלה מנסה לשבור את הראש מה לעשות לחמות ליומולדת... כי חשוב לי, היא מהממת שאין דברים כאלה.
לא משהו אישי ממני, אלא מכולם. תוכנית קטנה ומתנה, מה אפשר????
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אנחנו עשינו מצגת עם ברכות מכל הקרובים (אחים, ילדים, חברות, שכנות) - יצא מדהים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היא מאוד אוהבת את הילדים שלה והכלות והחתן.... והנכדים.... בקיצור- את המשפחה הקרובה.
מאוד דואגת, מפנקת, ועושה הכל בשבילינו.
היא עובדת על ספר מתכונים ואני המעצבת:)
יש לה מלללא מקצועות:
דולה, קורסים הכנה ללידה, קונדיטורית, ועוד תפקידים משפחתיים שלא כאן המקום לפרט...

אולי הרקע הנ"ל יעזור לכם לעזור לי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
שני רעיונות פשוטים קלים וזולים
1. מבקשים מכל הידידים/מכרים/אנשי היומיום להשאיר הודעה קצרה בתא הקולי בשעות הערב/בוקר
דואגים שהיא לא תקח עמה את הטלפון אז ונותנים לה לשמוע.
2. כל החתנים ו/או הכלות כותבים ברכה ומאגדים את זה, מגוון הדעות הנושאים וההארות נותן את הטון..
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אלבום דיגיטאלי עם התמונות של כל הנכדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אצלנו עשו לסבתא:
עשו תמונה ע-נ-ק-י-ת, משהו בגודל מטר לאורך ולרוחב, עשו רקע של עץ את הסבתא והסבא שמו על הגזע ןבכל ענף היה ילד שלה עם בן זוגו וכל ילדיו והנכדים משהו מדהים, עם פסוקים מתאימים וכו'
כל פעם נעצרים לראות את התמונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בעבר עשינו תוכנית חמודה. כל אחד קיבל צ'ק כאילו הוא בעל הצ'ק, וצריך לכתוב מתנה לאמא, לא כסף כמובן אלא מתנה. למשל אחד הגיסים אמר שהוא אחראי לבדק הבית חמשך החודש הקרוב, נכד אחד אמר שהוא אחראי על הסוכה לשנה הבאה וכן הלאה.
היו רעיונות מוצלחים יותר ופחות אבל היה מהנה ומשעשע.
כמובן שאחרי שכולם רושמים את הצ'ק, האמא מקבלת "פנקס" צ'קים עב כרס ומתחילה ל"בזבז".
עד היום (שנתיים אחר כך) יש עוד מישהו שלא פרע את חובו וכל פעם שנזכרים מזה פורצים בצחוק..
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ליומולדת לחמותי ה- 65 , הגענו בהפתעה כל הזוגות.
וכל אחד הביא מתנה שנגמרת באותיות סה וקישר אליה ברכה (פרנסה, חסה ועוד)
היה מצחיק חוויתי וקולע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה
למה כדאי לכם להוציא לאור ספר בכוחות עצמכם
(או להגשים את עצמכם באופן כלשהו, בלי לחכות לפידבק או לתוצאה).

לאחר מסע ארוך של רצון להגשים את עצמי במהלכו חלק מספריי הגיעו לחנויות וחלק לא הגיעו לציבור הקוראים.

אני רוצה לשתף אתכם בסיכום המסע ועידוד לעשות את זה, למרות שאין תמיד תוצאות חיוביות.

למה כדאי לכם להגשים את עצמכם?

1. מהגשמה לא תמיד מקבלים כסף, גם זמרים לא תמיד מרוויחים ואפילו סופרים גדולים כמעט ולא מרוויחים.

הגשמה היא שכר לנשמה. כסף זה מאת ה'.

יכול אדם לעבוד כל חייו ולחסוך ואיזו השקעה כושלת לוקחת לו הכל, ויכול אדם להיות בלי ממון ולזכות לברכת ה'.

2. אם מהגשמה לא מקבלים כסף, אפשר להשתדל להגשים את עצמי בלי הרבה הוצאות, אלא באופן מותאם לתקציב מוגדר. יש בעלי מקצוע לא יקרים, מתאים למי שמקים עסק בלי רווח מובטח.

3. לא להתחשבן במחשבות סביב הוצאות או הכנסות אלא להבין שכל דבר עולה כסף, השאלה במה באמת חשוב להשקיע במידה ויש אפשרות כלכלית ומה ניתן להשיג בלי תשלום או בהוצאות מועטות.

4. להשתדל לאהוב ולהעריך מאוד את מה שאתם עושים.

5. להחזיר את עצמכם למרכז כל הזמן, לא לגלוש לשוליים.

שוליים זה קיצוניות, מרכז זה יציבות.

6. הגשמה עצמית אין פירושה הצלחה, אלא נכונות להשתדל לעשות דבר מה שמתאים לכישורים שקיבלתי, זו אפילו רק נכונות לחפש מה מתאים לי לעשות למען עצמי ולמען הכלל.

7. לפעמים אנשים לא משתדלים להגשים את עצמם כי גדלנו לתוך תפיסת עולם של "הכל או לא כלום", פרפקציוניזם - שזה אומר מחשבה שצריך להיות הצלחה מסחררת, הכרה ופידבק מהעולם ועוד... ואם אין אז שוקעים בחוסר עשייה בכלל. בעוד שבעצם יש הרבה גוונים בסקאלה של הצלחה, וכל דבר קטן יכול להיחשב הצלחה.

כי היהדות מציגה כל התקדמות קטנה כמשהו בעל ערך או אפילו רק רצון טוב בתור ערך. - כמו המילים בשיר של ביני לנדאו: "הלא כל דמעה וכל דיבור נחשב, כל זכויותיך שמורות אל בין גנזי המלך." כל מאמץ קטן נחשב, זו תפיסה יהודית אמיתית שיכולה לעודד את כל מי שרוצה להגשים את עצמו הכי טוב שרק אפשר.

לסיכום:

צריך להודות על הכל, ותמיד להשתדל בנתונים שיש בידינו, ולא לחשוב שיש כשלון כי כל עוד האדם מסכים לעצמו לעשות משהו חיובי - זו הצלחה וזה נצחון.
רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה