פרק כ"ד
הזמן עובר, אומרים שעובר מהר כשנהנים. האמת, עובר מהר תמיד.
הפאוצ'יטיס מלוה אותי ביום יום, בסך הכל אני מרגיש טוב, ונמצא תחת מעקב של ד"ר שוסטר.
אי אפשר להשוות את המצב היום לתקופה שלפני הניתוח. אז היה סבל נוראי, בלי רגע של שקט ומנוחת הדעת, כיום ב"ה אני מתפקד טוב, ובשירותים הצמודים לחדרי בעבודה משתמשים אחרים הרבה יותר ממני...
באופן כללי הרפואה מתקדמת, ולמרות שלא נמצא פיתרון למחלה, עדיין התרופות המוצעות כיום יעילות הרבה יותר ואף זמינות יותר מבעבר.
לאחר מעקב גילינו שמצב הדלקת סביר, וד"ר שוסטר ממליץ לי לקחת הפסקה קצרה, לנסות לחיות עם הדלקת לאחר שכל תרופה שניסינו לא הועילה.
אני מנצל את הזמן להשקיע בעבודה בחיידר, לוקח על עצמי פרוייקטים מעניינים, שאמנם דורשים ממני כוחות שלא תמיד יש לי, אבל נותנים סיפוק לא רגיל.
* * *
סעודת ר"ח בחדר מלמדים.
המנהל מחפש נושא שעליו נעבוד בחיידר בתקופה הקרובה, כולם מעלים רעיונות, ולבסוף נבחר הנושא: "לדון לכף זכות".
המלמדים נתבקשו לשוחח עם הילדים בנושא, לקבץ סיפורים ורעיונות ולהגיש אלי, אני נתבקשתי לעבור על החומר, להוסיף עליו ולערוך לחוברת מודפסת שתצא יחד עם מבצע מעניין של מידות ודרך ארץ.
ערב אחד תפסתי לי פינה בבית הכנסת, ישבתי עם הדפים ועבדתי על תוכן החוברת.
התיישב לידי חבר שאני איתו בקשר כבר הרבה שנים והתעניין במה אני עוסק. כשסיפרתי לו, הוא הוסיף לי סיפור מעניין שנכנס לחוברת במקום בולט.
וכך סיפר:
"לפני כמה שנים, בעקבות חיזוק מסויים, קבלתי על עצמי לקום מוקדם בבוקר וללמוד לפני התפילה.
ידעתי שבלי חברותא זה לא יעבוד, וחיפשתי שותף ללימוד הזה.
איכשהו חשבתי עליך, וכבר למחרת נפגשנו ב-6:30 בבוקר ללימוד גמרא, בנחת ובשלוה שיש רק בשעות המוקדמות של הבוקר.
כך יום אחר יום.
דבר אחד שיגע אותי.
למה אתה מסיים את הלימוד, ובמקום להמשיך איתי לשחריס' אתה חוזר הביתה?
מה הקטע? הרי אני קם מוקדם ומתאמץ רק בשביל לחזק את התפילה שלי, ולמה אצלך התפילה פחות חשובה?
והאמת שהיו עוד אנשים שדיברו איתי על זה, והתפלאו עליך.
לא היתה לי תשובה.
עד שיום אחד סיפרת לי כבדרך אגב שמחר לא תוכל ללמוד, כי אתה נאלץ לנסוע לטיפול רפואי, חפרתי קצת וסיפרת לי על ההתמודדות שלך, והבנתי שאתה נאלץ להתפלל בבוקר ללא תפילין ולכן בחרת מניין אחר וקטן יותר.
הבנתי אז שגם שהחצי שעה שאתה משקיע בלימוד שלנו שווה הרבה יותר מהזמן שאני משקיע...
והתחלתי להעריך כל דקה בחברותא המשותפת שלנו...
לצערי, בזמן אמת, לא דנתי אותך לכף זכות. לא אני ולא אחרים. אבל בחוברת תכתוב את זה!
אף פעם אי אפשר לדעת מה השני עובר!
שמעתי את הסיפור וחייכתי.
תיארתי לעצמי שאנשים בקהילה המיוחדת והמגובשת שלנו לא הבינו אותי בתקופות מסויימות, אבל זה חלק מההתמודדות, ולמרות שלא טרחתי להסתיר את הקוליטיס, בוודאי לא חשבתי ללכת עם סטיקר על הגב.
* * *
תקופת הקורונה חלפה ב"ה בטוב, ללא נזקים משמעותיים, (קצת בחוש הריח... אבל לא יותר מזה), השגרה המבורכת חזרה לחיינו, מאז אני במעקב מידי כמה חודשים של בדיקות דם וקלפרוטקטין כדי לעקוב אחר גובה הדלקת, היתה תקופה שדלקת חניכיים העלתה את הCRP וטיפלנו בה, ובסך הכל לא חווינו אירועים חריגים.
בתקופה האחרונה מדדי הדלקת מתגברים, וד"ר שוסטר מבקש להתחיל שוב טיפול ביולוגי, "היום זה כבר הרבה יותר פשוט, לא צריך עירוי, זה מגיע בכדורים" - הוא אומר.
אז בשבוע הבא נעשה קולונוסקפיה, ואח"כ נתחיל בטיפול.
אם יהיו סיפורים מעניינים בדרך אשתדל לשתף...
הנושאים החמים
Reactions: RYM, פרפר משי, מֶנַחֵם ועוד 3 משתמשים6 //