סיפור בהמשכים יונה ספיר פינת ליבי קליין | פנאפיק כפול>

[משולש ברמודה]

תודה!
ניסיתי לכוון בפרק הזה לסגנון של אייל גלבוע, כי זה גם פנאפיק של מרגל להשכרה

הצלחת.

מחשבה זעירה מעיזה לעלות בו, נקודת מבט שונה ממה שחשב עד היום, אולי הפציעה לא הייתה לחינם?

המשפט הזה קצת הפריע לי, קפיצה מהירה קצת למסקנות בסוף הקטע. גם לא בטוחה שזאת המחשבה שתעלה בראש לאדם שאיבד את הראייה שלו כשחבר שלו עוקץ אותו ומציע לו להיות מרצה מבוקש.

 

[-חיה-]

פרק יפהפה! ממש אהבתי.
את הולכת להכניס גם את אלי מתישהו לסיפור?

תודה!
לא, ולמען האמת הסיפור די לקראת הסוף.

 

[מימיי]

בקשתם ארוך? קבלו ארוך!

יש! תודה

הפרק הזה אחד הטובים שלך!
זה שהכנסת את השיח בין אייל לבנצי והשובבות שלהם הוסיף ממש!
קדימה, עוד כאלה!!

לא, ולמען האמת הסיפור די לקראת הסוף

 

[-חיה-]

המשפט הזה קצת הפריע לי, קפיצה מהירה קצת למסקנות בסוף הקטע. גם לא בטוחה שזאת המחשבה שתעלה בראש לאדם שאיבד את הראייה שלו כשחבר שלו עוקץ אותו ומציע לו להיות מרצה מבוקש.

יש בזה
בעקרון המחשבה באה בגלל השיחה כולה ולא בגלל הבדיחה של אייל, כלומר הוא מבין שלאייל היו סטיגמות על יותם בגלל שהוא ראה אותו.

למען האמת יש פה קצת הכוונה לקראת סוף הסיפור.

 

[אריאלל34]

"אתה לא חשבת, אתה ראית אותו והדבקת לו סטיגמות לפי המראה החיצוני שלו: חרדי צולע עם יד עקומה".

מאיפה בנצי יודע איזה מגבלות יש ליותם?
הוא אמנם שמע פה ושם, אבל לא עד כדי כך שידע בדיוק מה.

 

[-חיה-]

מאיפה בנצי יודע איזה מגבלות יש ליותם?
הוא אמנם שמע פה ושם, אבל לא עד כדי כך שידע בדיוק מה.

צודק, פספסתי את זה.
זה בסדר אם אוסיף שם שמישהו סיפר לו את זה?

 

[רוח פרצים]

פרק יפהפה! ממש אהבתי.
את הולכת להכניס גם את אלי מתישהו לסיפור?

כן. תכניסי אותו.
צריך פה איזה לץ שיפשיר את העניינים. חוץ מפירומן סנוב אחד
הייתי שמחה שכל החברה יבואו. זה יכול להיות נחמד.
ויותם בכלל הולך להחזיר את בנצי בתשובה (בטח יביא לו את חנוך) ולעשות את אייל חסיד סאטמר...

 

[רוח פרצים]

תודה!
לא, ולמען האמת הסיפור די לקראת הסוף.

לא.
את לא יכולה לעשות לנו את זה.
עד שהתחברתי אליהם.
זה לא סיפור, אם ככה, זה מיני.

 

[-חיה-]

לא.
את לא יכולה לעשות לנו את זה.
עד שהתחברתי אליהם.
זה לא סיפור, אם ככה, זה מיני.

כיף שככה התחברת לסיפור הזה , זה גורם לי לחשוב על עלילה באמת רצינית לפרסם פה בעז"ה.
בכל אופן, הסיפור נבנה במתכונת סיפור בהמשכים קצר בין עשרה פרקים פחות או יותר, (הכי הרבה שכתבתי עד היום).

 

[מלכי סלמון]

יואו רק עכשיו גיליתי את האשכול הזה!
סיפור מהמם! ממש הכנסת לאוירה

את לא יכולה לסיים אותו כל כך מהר בלי שתיקשר ידידות אמיצה בין גיטי ונורית או משהו!!!

 

[-חיה-]

יואו רק עכשיו גיליתי את האשכול הזה!
סיפור מהמם! ממש הכנסת לאוירה

תודה!
כיף לקבל תגובות כאלה!

את לא יכולה לסיים אותו כל כך מהר בלי שתיקשר ידידות אמיצה בין גיטי ונורית או משהו!!!

זרקת רעיון, אני אחשוב על זה.

 

[-חיה-]

העליתי פרק המשך, אבל אני צריכה לערוך אותו מעט.
אעלה אותו בהמשך, מקווה שהיום

 

[-חיה-]

8#

נורית

בהתחלה הכל היה מטושטש, מכוניות התנגשו לה במוח, הפכו אותו לרסיסים של כאב. אחר הסביבה התבהרה יותר, מתחה קווים של חדר אשפוז ומכשירים רפואיים, סיפרה בשתיקה על תוצאות חוסר תשומת הלב שלה.

סמוך למיטתה ישב בנצי, פניו היו מוסתרות בתחבושת לבנה. עיניו המכוסות לא יכלו לגלות לה את עוצמות הכעס השוכן בהן, עליה, על האסון שהמיטה עליהם.

וכך השעות חלפו, מנחיתות עליה רגליים דוממות ומסע שיקום עתידי שנראה כאין סופי, ורק מילותיו של בנצי על כך שהוא והילדים חולצו בשלום, הצליחו להפוך את המשא שבליבה לאפשרי.

צעדים מתקרבים וקול נקישות מקל מצטרף אליהם, בנצי.

"מה שלומך? התעכבתי קצת".

"דוקטור ליבוביץ' היה פה קודם, הוא אמר שהנשימה שלי יציבה יותר", היא דוממת לרגע, נושמת עמוק, "אבל הוא בכלל לא מרוצה משרירי הרגליים".

בנצי נעצר, "מה זאת אומרת? האם דוקטור סער טעה אתמול כשציין שרואים שיפור?", סימני השאלה שלו דוקרים אותה, מאוכזבים.

"לא יודעת", הקול שלה עייף מידי.

בנצי מתיישב, ידיו משחקות במקל החדש שלו. התחבושת שעוטפת את עיניו צורמת לה פתאום, מזכירה לה כל כך הרבה ציפיות נכזבות. "איך הרגשת כשהבנת שלא תראה יותר?"

גם מזווית ראייתה היא יכולה להבחין בשרירי גופו שמתקשחים, "מה ליבוביץ' אמר?!" שואל בקול גבוה מעט.

תגובתו של בנצי גורמת לה למהר להרגיע: "כלום, כלומר שום דבר שאומר שאני לא אלך, אני רק שאלתי איך הרגשת".

"מה זה משנה עכשיו, את זוכרת את התקופה ההיא מצוין", הוא מתחמק.

"ובכל זאת?"

"אממ... אני זוכר שכעסתי, כעסתי על עצמי ועל אלו שסיבכו אותי, על כל העולם בעצם. הרגשתי שנתתי מעצמי יותר מידי ולא בטוח שהתמורה מצדיקה את זה. זהו, יותר טוב עכשיו?"

"כן", היא לוחשת, מזהה כעס שעוד לא כבה. או אולי הובער מחדש.

 

[משולש ברמודה]

מכוניות התנגשו לה במוח, הפכו אותו לרסיסים של כאב.

אהבתי.

בנצי מתיישב, ידיו משחקות במקל החדש שלו. התחבושת שעוטפת את עיניו צורמת לה פתאום, מזכירה לה כל כך הרבה ציפיות נכזבות. "איך הרגשת כשהבנת שלא תראה יותר?"

גם מזווית ראייתה היא יכולה להבחין בשרירי גופו שמתקשחים בבהלה, "מה ליבוביץ' אמר?!" שואל בקול גבוה מעט.

טבעי מאד ואלגנטי. לקחת פרטים קטנים בשפת הגוף של הדמות ולתת לקורא להסיק מהן את התחושות לבד.
אם תורידי את המילה 'בבהלה' התחושה הופכת להיות לגמרי בחירה של הקורא: חלק יפרשו בהלה, חלק חרדה, חלק רצון להסתיר. זה הופך את התיאור לטבעי ממש, כמו שבחיים האמתיים כל אחד יסיק מסקנה אחרת כשיראה משהו כזה.

 

[-חיה-]

אהבתי.

טבעי מאד ואלגנטי. לקחת פרטים קטנים בשפת הגוף של המתבונן ולתת לקורא להסיק מהן את התחושות לבד.
אם תורידי את המילה 'בבהלה' התחושה הופכת להיות לגמרי בחירה של הקורא: חלק יפרשו בבהלה, חלק בחרדה, חלק רצון להסתיר. זה הופך את התיאור לטבעי ממש, כמו שכל אחד יסיק מסקנה אחרת כשיראה משהו כזה.

ערכתי, תודה!

 

[רוח פרצים]

וואו.
פרק יפהפה.
תעשי טובה אל תסכסכי בין נורית לבנצי.
זה לא מגיע לבנצי.
מגיע לו להתחיל ללמוד, ולהצליח להתאושש מהעוורון בעידודו הישיר של המפקד שלעת זקנה החליט לשכנע את הבחורצ'יק להלחם ולא לוותר. בנחישות שמאפיינת יוצא כידון, להלחם על עיוור. והם יצאו ביחד לחקור את נסיבות התאונה התמימה.
למרות שיש לי הרגשה שאת רוצה לייעל את תאונה לטובת עוורונו של בנצי. והמבין יבין וילייק...

 

[-חיה-]

וואו.
פרק יפהפה.
תעשי טובה אל תסכסכי בין נורית לבנצי.
זה לא מגיע לבנצי.

תודה!
וקצת מלח ופלפל לא יזיקו, לא?
אבל ברצינות, הגיוני שאירוע בסדר גודל של תאונה עם פציעה משמעותית יביא איתו גלי הדף בכל מיני גזרות (לאו דווקא סכסוך).
אני מנסה כיוון מסוים כדי להאריך את הסיפור, מקווה שזה יצליח.

מגיע לו להתחיל ללמוד, ולהצליח להתאושש מהעוורון בעידודו הישיר של המפקד שלעת זקנה החליט לשכנע את הבחורצ'יק להלחם ולא לוותר. בנחישות שמאפיינת יוצא כידון, להלחם על עיוור. והם יצאו ביחד לחקור את נסיבות התאונה התמימה.

חחח אהבתי ממש! נתת לי פה אחלה של כיוון נוסף, תודה!

למרות שיש לי הרגשה שאת רוצה לייעל את תאונה לטובת עוורונו של בנצי. והמבין יבין וילייק...

לא מכחישה...

 

[רוח פרצים]

לא מכחישה..

לא!
באמת?
את משנה סדרי עולם את.
אני לא יודעת אם לקפוץ משמחה או להתעצב.

 

[רוח פרצים]

הי.
מתי תמשיכי?
מחכים!

 

[-חיה-]

הי.
מתי תמשיכי?
מחכים!

גם אני מחכה
הייתה לי תקופה קצת לחוצה ולא הגעתי לזה, מקווה שאצליח ביום יומיים הקרובים להגיע לזה.