עזרה ילדה בת שנתיים ושמונה ביישנית

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבת שלי בת שנתיים ושמונה (תהיה בת 3 בסוף חשוון), לא מדברת הרבה בכלל, ועוד פחות בחברת אחרים.
בבית ראיתי לאחרונה שיפור ממש גדול, אבל בגן עדיין לא רואים את הקפיצה שעשתה.
בנוסף בחברת ילדים אחרים- אם זה ילד או 2 היא ממש פורחת- את הקפיצה הכי גדולה בדיבור היא עשתה כשהיה לה בת דודה בת 3.5 שבת שלמה אצלינו בבית, אבל כשיש הרבה ילדים היא נמנעת מלשחק איתם ונצמדת אליי, או בגן- היא משחקת עם עצמה.
דיברתי אתמול עם הסיעת שלה היא אמרה שלמרות שהיא קטנה בגן, בקבוצה שלה כולם קטנים ובכל זאת היא יותר בודדה מהם.
שנה הבאה היא עולה לגן רגיל, שם זה לא 27 ילדים עם 3 גננות וסיעת, אלא גננת ומקסימום 2 סיעות על 25 ילדות.
השאלה היא עכשיו מה עדיף- לקחת אותה כמה שיותר למקומות עם הרבה ילדים שתחשף לזה ותתרגל או להפך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כן תנסי לחבר אותה עם הרבה ילדים ותעקבי אחרי השיפור שלה בע''ה
ככל שהיא תהיה יותר זמן עם הרבה ילדים היא תלמד להתחבר ולהתנהל בחברה כמו כולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ממש מזכירה את הבת שלי.
הבת שלי השנה בגן גיל 3, גן עם 36! בנות בגן ו 2 סייעות.
הבת שלי גם קטנה בגיל, וגם לא דיברה הרבה ובדקנו מס' דברים:
1. בדיקת שמיעה
2. עשינו בדיקת שפה אצל קלינאית

לפני פסח, היא עשתה קפיצה משמעותית אבל צריך לדעת שיש אופי, וכנראה היא עם אופי ביישני יותר.
מה שאני מציעה לך זה לקבוע תורים עכשיו לבדיקות שפה ושמיעה, ואם הכל תקין אז לתת לה את הזמן, להכיר לה חברות חדשות בבית שלכן שהיא תרגיש בטוח, לפדבק אותה ולשקף לה "איזה כייף שאתן ביחד משחקות וכו'..." וגם לדעת שיש אופי ביישני יותר וזה בסדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ממש מזכירה את הבת שלי.
הבת שלי השנה בגן גיל 3, גן עם 36! בנות בגן ו 2 סייעות.
הבת שלי גם קטנה בגיל, וגם לא דיברה הרבה ובדקנו מס' דברים:
1. בדיקת שמיעה
2. עשינו בדיקת שפה אצל קלינאית

לפני פסח, היא עשתה קפיצה משמעותית אבל צריך לדעת שיש אופי, וכנראה היא עם אופי ביישני יותר.
מה שאני מציעה לך זה לקבוע תורים עכשיו לבדיקות שפה ושמיעה, ואם הכל תקין אז לתת לה את הזמן, להכיר לה חברות חדשות בבית שלכן שהיא תרגיש בטוח, לפדבק אותה ולשקף לה "איזה כייף שאתן ביחד משחקות וכו'..." וגם לדעת שיש אופי ביישני יותר וזה בסדר.
אנחנו אצל קלינאית תקשורת, התחלנו שבוע שעבר טיפול.
הנקודה היא שמה שאני רואה בבית לא רואים בגן. ואין לנו אישור לקלינאית בתוך הגן גי האבחון נעשה יום אחד מידי מאוחר (דווקא יש המלצה לעזרה בתוך הגן)
אנחנו מתחילים שנה ככה, אולי נוסיף רב"ע, ואולי שנה הבאה תלך לגן שפה או לפחות תקבל גננת שיח
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הנקודה היא שמה שאני רואה בבית לא רואים בגן. ואין לנו אישור לקלינאית בתוך הגן גי האבחון נעשה יום אחד מידי מאוחר (דווקא יש המלצה לעזרה בתוך הגן)
הגיוני. בבית היא מרגישה יותר ביטחון, וקצת אנשים לעומת הרעש של הגן וכו'.
בתחילת שנה תבקשי מהגננת שתפנה אותך לוועדה בשביל גננת שיח או גן שפה.
אבל בשביל זה צריך בדיקות ראיה, שמיעה שהתורים ארוכים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הגיוני. בבית היא מרגישה יותר ביטחון, וקצת אנשים לעומת הרעש של הגן וכו'.
בתחילת שנה תבקשי מהגננת שתפנה אותך לוועדה בשביל גננת שיח או גן שפה.
אבל בשביל זה צריך בדיקות ראיה, שמיעה שהתורים ארוכים....
בדיקת שמיעה עשינו- תקין ב"ה
ראיה התורים אחרי החגים- לפני חודשיים קבענו וזה אחד הבעיות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מעולה, הורים מתקתקים...!
עכשיו, מה שכדאי שתכינו אותה בבית לגן-
תספרו לה כל ערב לפני השינה על הגן והרבה ילדות, ועל הגננת, תלכו ותראו לה את הגן, תעשו אולי אפילו סיור...
תספרו לה מה עושים כצמאים וכשצריך שירותים, ואיפה תולים את התיק וכו'
שיהיה לה כמה שיותר מוכר
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם כבר- תגידו עושים בדיקו עיניים בגיל הזה גם באופטיקה רגילה?
מעולה, הורים מתקתקים...!
עכשיו, מה שכדאי שתכינו אותה בבית לגן-
תספרו לה כל ערב לפני השינה על הגן והרבה ילדות, ועל הגננת, תלכו ותראו לה את הגן, תעשו אולי אפילו סיור...
תספרו לה מה עושים כצמאים וכשצריך שירותים, ואיפה תולים את התיק וכו'
שיהיה לה כמה שיותר מוכר
בהצלחה
היא עוד לא גמולה, בחופש הגדול בעז"ה, כמה שיותר מאוחר יותר טוב, אבל באמת תודה על העיצות
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אם כבר- תגידו עושים בדיקו עיניים בגיל הזה גם באופטיקה רגילה?

היא עוד לא גמולה, בחופש הגדול בעז"ה, כמה שיותר מאוחר יותר טוב, אבל באמת תודה על העיצות
בדיקת ראיה עשינו אצל מומחה עיניים- רופא לילדים.
תבדקו בקופה שלכפ מי הרופא המומחה לבדיקות עיייםם לילדים.
אני לא הייתי עושה באופטיקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בדיקת ראיה עשינו אצל מומחה עיניים- רופא לילדים.
תבדקו בקופה שלכפ מי הרופא המומחה לבדיקות עיייםם לילדים.
אני לא הייתי עושה באופטיקה.
פחות מגיל 8 אי אפשר לעשות באופטיקה רק רופא עיניים מוסמך לעשות את זה
אני ניסיתי בגיל 7 + לבת שלי ובאופטיקה אמרו שאי אפשר
לגבי ביישנות, אסור שהילדה תרגיש שהאופי שלה לא בסדר או לא תקין
אם ההבחנה שיש בעיה צריך לטפל רבל אם לא לקבל את הביישנות,
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הכי חשוב:
לא להלחיץ את הילדה לדבר, אלא לגרום לה לדבר כבדרך אגב,
לפי התיאור שלך הילדה יודעת לדבר אבל מתביישת, צריך לתת לה להבין שזה לא כ"כ נורא לדבר בחברת אנשים:
כתבת שבחברת 1-2 ילדים היא מדברת- מעולה, תגדילי את הקבוצה ל-3, 4, ואח"כ ל-5,
תתני לה הזדמנויות לדבר- תשלחי איתה (בתיאום עם הגננת) משחק מהבית, ספר, שתצטרך להראות אותו לחברים וממילא לדבר...
אני גננת- היה לי ילד (בן 4) שגם לא העיז לדבר, אמא שלו בחכמה גדולה שלחה לי אלבום מוקלט (היא אמרה לי שקנתה אותו בחו"ל)- לגן שבו היה בכל עמוד תמונה כלשהיא של הילד וכפתור- כשלחצתי, שמעו את הילד עצמו מדבר ומסביר מה רואים בתמונה, האמא ישבה איתו בבית כשהחברים לא רואים ולא שומעים והקליטה אותו, כשהוא הגיע לגן הוא לא דבר בפועל אבל הילדים שמעו אותו, מה שזה גרם לילד- לא יאומן: בזמן שהראינו את התמונות ושמעו אותו מדבר הוא פשוט זרח מאושר, העיניים שלו נצצו, הילדים שאלו אותו- זה אתה? והוא ענה בתנועות ראש מאושרות...
בפועל- ממש ראינו קפיצה משמעותית בתקשורת שלו בגן החל מאותו היום והלאה...
כמובן שזה תהליך, אבל בסוף השנה הילד דבר כמעט חופשי, ובשנה שאח"כ חלק לגמרי!
בהצלחה!
עכשיו, מה שכדאי שתכינו אותה בבית לגן-
תספרו לה כל ערב לפני השינה על הגן והרבה ילדות, ועל הגננת, תלכו ותראו לה את הגן, תעשו אולי אפילו סיור...
אם רואים שזה מלחיץ אותה, אז לא חייבים לספר כל יום,
תתקדמו בקצב שלה, אבל תתקדמו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הכי חשוב:
לא להלחיץ את הילדה לדבר, אלא לגרום לה לדבר כבדרך אגב,
לפי התיאור שלך הילדה יודעת לדבר אבל מתביישת, צריך לתת לה להבין שזה לא כ"כ נורא לדבר בחברת אנשים:
כתבת שבחברת 1-2 ילדים היא מדברת- מעולה, תגדילי את הקבוצה ל-3, 4, ואח"כ ל-5,
תתני לה הזדמנויות לדבר- תשלחי איתה (בתיאום עם הגננת) משחק מהבית, ספר, שתצטרך להראות אותו לחברים וממילא לדבר...
אני גננת- היה לי ילד (בן 4) שגם לא העיז לדבר, אמא שלו בחכמה גדולה שלחה לי אלבום מוקלט (היא אמרה לי שקנתה אותו בחו"ל)- לגן שבו היה בכל עמוד תמונה כלשהיא של הילד וכפתור- כשלחצתי, שמעו את הילד עצמו מדבר ומסביר מה רואים בתמונה, האמא ישבה איתו בבית כשהחברים לא רואים ולא שומעים והקליטה אותו, כשהוא הגיע לגן הוא לא דבר בפועל אבל הילדים שמעו אותו, מה שזה גרם לילד- לא יאומן: בזמן שהראינו את התמונות ושמעו אותו מדבר הוא פשוט זרח מאושר, העיניים שלו נצצו, הילדים שאלו אותו- זה אתה? והוא ענה בתנועות ראש מאושרות...
בפועל- ממש ראינו קפיצה משמעותית בתקשורת שלו בגן החל מאותו היום והלאה...
בהצלחה!

אם רואים שזה מלחיץ אותה, אז לא חייבים לספר כל יום,
תתקדמו בקצב שלה, אבל תתקדמו...
לא מדויק
היא מדברת חלקית מאוד, לא ברור בכלל, רק בחודש האחרון היא הפסיקה לדבר ג'יבריש, וששאלתצי את הגננת אתמול היא אמרה לי שאתמול היא אמרה לה פעם ראשונה משפט שלם- וגם הוא לא ברור "טאטי שתי קוקו"
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
היא מדברת חלקית מאוד, לא ברור בכלל, רק בחודש האחרון היא הפסיקה לדבר ג'יבריש, וששאלתצי את הגננת אתמול היא אמרה לי שאתמול היא אמרה לה פעם ראשונה משפט שלם- וגם הוא לא ברור "טאטי שתי קוקו"
אז לדעתי את יכולה להיות ממש רגועה- היא ממש בתהליך התפתחות שפתית (תקינה), והיא כ"כ חכמה שלא נוח לה לדבר בצורה משובשת!
ואני מכירה ילדים שלא התחילו לדבר לפני גיל 3+, היום הם מדברים רגיל ללא עזרה וטיפול...(ישי"ג)
כמובן שלא יזיק מעקב של קלינאית, בדיקת ראייה, שמיעה וכו',
אבל הכל תקין!

ולגבי קבוצה גדולה בשנה הבאה, תדברי עם הגננת ממש בתחילת השנה על הגיל הצעיר שלה, ועל הקושי השפתי, תנסו לחבר לה ילדות שמותאמות לקצב שלה, גם במשחקים בגן, וחשוב מאוד- גם אחה"צ בבית! להזמין חברות- זה יוצר המון קשר ותקשורת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אז לדעתי את יכולה להיות ממש רגועה- היא ממש בתהליך התפתחות שפתית (תקינה), והיא כ"כ חכמה שלא נוח לה לדבר בצורה משובשת!
כמובן שלא יזיק מעקב של קלינאית, בדיקת ראייה, שמיעה וכו',
אבל הכל תקין!
לא חשבתי שלא תקין, חשבתי מה תכלס' הולך להיות שם עוד חודשיים כשהיא תצנח לתוך גן של 25 ילדות ואולי 2-3 מהמעון, כשכולן מדברות ורק היא לא
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא חשבתי שלא תקין, חשבתי מה תכלס' הולך להיות שם עוד חודשיים כשהיא תצנח לתוך גן של 25 ילדות ואולי 2-3 מהמעון, כשכולן מדברות ורק היא לא
אל תדמייני שכולן מדברות, כמו הבת שלך שעדיין לא מדברת ברור יש שם עוד ילדות...
ואגב, ערכתי את ההודעה הקודמת שלי, כדאי לך לקרוא שוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #20
לאחר כל האמור, אתן גם את חלקי.
המשפט אומר שהצחוק משחרר.
והרי דוגמא:
יש לנו בגן ילד כזה. כשהגיע בגיל 3, הוא היה מאוד מאוד מאופק, מסוייג, לא מתקשר. תהליך התאקלמות שילד רגיל עובר בשבועיים, לקח לו שנה! בלי להגזים!
אינני יודע מה הזכאות או מה עשו במסגרת הגן. בתחום אצלי של תפילה וקריאה, כמובן, קיבלתי ילד מסוייג, לא ישב עם כולם (הוא עמד.. בצד) לא יצר אפילו קשר עין. מה קירב אותו? (כמובן, אחרי כל ההכלה המדוברת ושארי הכלים) הרגשת הנעימות שהייתה באוויר, אפילו שהוא ידע שהוא לא כמו כולם לא עשיתי עם זה כלום, כאילו זה רגיל ונורמלי. ובעיקר - כשקרה הבלתי יאומן ו... עשיתי משהו מצחיק מאוווווווד, והוא לא יכל היה לעצור את עצמו מלהתגלגל מצחוק (הוא התאמץ מאוד לא לצחוק). שם אני יכול להצביע בבירור שהיו נקודות השיפור המשמעותיות ביותר!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ופתאום, ביום שישי, כשהילדים בבית – רבי אברהם מאיר התלונן שהוא לא נושם.
עד שהגיע האמבולנס הוא דיבר דיבורים אחרים לגמרי.
"עכשיו כבר לא כואב לי כלום" אומר רבי אברהם מאיר לרעייתו.
אנשי ההצלה קלטו מיד מה קורה. הם ביקשו שהילדים יכנסו לחדר והתחילו בהחייאה. עוד מכת חשמל, עוד אחת. למעלה משעה ניסו להפעים את הלב, וכשחזר מעט הדופק העלו אותו לאלונקה והמשיכו לנסות. שוב ושוב, שוב ושוב.
איך אפשר שדווקא אחרי ההשתלה המוצלחת אבא ילך ככה?
זה היה נורא. נורא. הילדים נשארו בבית, ואמא לבד בבית חולים אמריקאי עם אבא זכרונו לברכה. השבת מתקרבת, היא לא יודעת אם עליה להדליק נרות או לא...
המחשבות משוטטות, אחת עשרה שנים התחננו להוסיף נר להדלקת הנרות, אכן התקבלו התפילות, ושלושה נרות הצטרפו לזוג הפמוטים הראשון. אבל אף אחד לא סיפר לה שתישאר לגדל אותם לבד...
מה אנחנו מבינים בחשבונות שמים? הלב נקרע כשרואים את הילדים הללו ליד הקבר של אבא. הגדול רק בן חמש עשרה! ילדים שהיה להם אבא שעשה הכל בשבילם, שאהב אותם בכל נימי נפשו.
כבר הם היו בטוחים שהנה-הנה אבא מבריא לגמרי! הניתוח הצליח, הכל היה טוב!
ולפתע, ממקום בטוח ומוגן הם נופלים לשבעה במקום זר ובשפה זרה.
הראש מפוצץ מבכי. הלב מלא צער איום ונורא. ילד בן 15, ובן 12. ילדה בת 6! הם בוכים את נשמתם, והאלמנה בוכה איתם.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה ---
נכון, אי אפשר להחזיר להם את אבא. אבל אפשר – וחייב! לדאוג שישתקמו וישובו לחיים נורמליים! אחרי שנתיים של גלות וטלטלות – הם צריכים שיקום עמוק ותמיכה כדי לקום, ואנחנו פה בשבילם!
צריכים אותנו! צריכים את הצדקה שלנו!​
בצדקה שלנו נקים בסיס כלכלי לשנים הבאות, כדי להוריד מהאלמנה לפחות את העול הכלכלי. בכסף שלנו ישלמו חובות משנות הציפייה הארוכות, והילדים גם יוכלו לקבל טיפול רגשי אחרי הטראומות שעברו
היכנסו בקישור הבא ותצילו את המשפחה​

להלן הסיפור המלא

האברך הצעיר
הרה"ח ר' אברהם מאיר ליכטנשטיין ז"ל
שנפטר בניכר לאחר מחלה קצרה
והוא בן 47 בלבד והותיר
3 יתומים קטנטנים
הזועקים "על מי נטשתנו"!

"אי אפשר לנתח." אומר הרופא הבכיר באנגלית מתגלגלת.
אמא פוערת עיניים. מה פירוש אי אפשר? שנה שלמה הם מחכים להשתלת כבד! שנה שלמה הם מצטופפים בבית חמותה האלמנה המבוגרת, הילדים עברו בית ספר וישיבה, בעלה צמוד לפלאפון- גם בשבת! כי אולי יקראו לו מהר-מהר דחוף להשתלה מצילת חיים.
ועכשיו, כשסוף סוף הוא על שולחן הניתוחים וכבר התחילו הכנות להרדמה – אי אפשר לנתח?
"אין התאמה מושלמת בין הכבד לדם של בעלך." אומר המנתח. "אני מצטער. זה סיכון גדול מידי."
הם יוצאים מבית החולים מנופצים. חוזרים לילדים שכל כך חיכו לשמוע בשורות טובות, לסבתא שהאירוח המתמשך הזה לא קל עבורה בכלל. איך יספרו להם? איך יגידו שלא, בסוף לא עשו השתלה, וצריך להמשיך לחכות בפחד מוות שיגיע כבד מתאים?
המתנה
הם חיכו המון בחיים.
אחת עשרה שנים היה הבית שקט. בכיור המצוחצח שכנו 2 מזלגות ו2 צלחות ולפעמים גם מחבת וסיר קטן. סלסלת כביסה נמוכה הספיקה לבגדים המועטים, והריק הטריף את הנשמה.
רבי אברהם מאיר השקיט את הכאב הכוסס בדפי הגמרא. הוא למד בכולל שעות על גבי שעות, ובין לבין השקיע את כישרונותיו הברוכים בהקמת בית המדרש המפואר של ויז'ניץ בירושלים. היו לו ידי זהב ולב רחב, והוא טרח בגופו ממש לפאר ולרומם את בית השם.
אבל רק אחרי אחת עשרה שנה של טלטלות ורופאים שהותירו חובות עתק – זכו רבי אברהם מאיר ורעייתו לחבוק בן.
ילד משלהם! תינוק שבוכה ומעיר אותם בלילות, וממלא את החדר בבלגן מתוק של בגדים זעירים מוצצים וטיטולים.
הוא בעצמו התייתם מאביו בגיל 18, עלה ללמוד בארץ והקים כאן את ביתו כשכ"ק מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מלווה אותו אישית. עכשיו הוא מאושר לקרוא לבנו על שם אביו ז"ל.
אחרי שלוש שנים נולד בן נוסף, ושש שנים אחר כך, נולדה הבת. הם חשו עשירי תבל. שלושה ילדים! שלושה אוצרות מדהימים מהקדוש ברוך הוא!
"מאמי," אבא מתקשר לאמו האלמנה בארה"ב. "מגיע לנו מזל טוב! הודו להשם!"
והיא לא חולמת שמהר מאד הם יגיעו אליה בעצמם, כל המשפחה, וזה לא יהיה שמח בכלל.
אסון כבד
אבא יושב בראש השולחן. הגביע המצוחצח לפניו, ופתאום ראשו נשמט על מגש החלות.
הגדול ניגש, מתקרב לאבא ומתחיל לצרוח. "אבא התעלף!" הוא צועק. "אמ - - - אאא!!!!"
מאותה שבת שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אבא פונה באמבולנס, הילדים נשארו לבד במתח עד מוצאי שבת.
אבא הוכנס לבדיקות בהולות בהן מצאו שהכבד שלו הרוס לגמרי. גמור.
"אתה חייב השתלת כבד, ובדחיפות." אמרו הרופאים. "טוסו לארצות הברית, שם יש סיכוי שתוך חודש-חודשיים ימצא עבורך כבד."
תוך שבוע קיפלו חיים שלמים, עלו על מטוס והגיעו להתארח אצל סבתא שמתגוררת מספיק קרוב למרכז הרפואי.
הם מחכים שיקראו להם. דרוכים 24 שעות ביממה. נו, מתי ימצאו כבד? זה עניין של סכנת חיים! כל רגע עלול חס ושלום לקרות משהו!
עוד חודש עובר, עוד חודש, עוד חצי שנה... עורו של אבא קיבל גוון צהוב ומדדי הצהבת נסקו פחד, ועדיין לא נמצא הכבד המתאים.
אחרי שנה הזעיקו את אבא. בוא, יש כבד!
הילדים רקדו מאושר. אמא התקשרה לבכור שבישיבה: "מכניסים את אבא להשתלה! תתפלל ותבקש מהחברים שיתפללו גם."
הם כל כך קיוו! כל כך רצו את אבא!
אבל רגע לפני הניתוח הודיע המנתח על ביטול. אין מספיק התאמה. תחזור הביתה, לחיות בפחד - - -
הפעם השנייה שהעלו אותו על שולחן הניתוחים גם לא היתה מרנינה במיוחד. המצב הידרדר כל כך שבלית ברירה הוחלט להתפשר ולהשתיל גם בלי התאמה מקסימלית... זה כמעט נגמר באסון.
הגוף דחה את ההשתלה, ובעקבותיה ניזוקו גם שתי הכליות. חודש וחצי רבי אברהם מאיר לא הצליח לקום מהמיטה מרוב חולשה. הצהבת הגיעה לסכנת חיים מיידית.
כותבים את זה ככה, מהר. מתמצתים כמעט שנתיים אימה בכמה שורות. הילדים חוו את חיו בחרדה תמידית. ילדה בת חמש יושבת בגן ובראש שלה הבכי המפוחד של אמא. ילדים בני אחת עשרה וארבע עשרה שמיטלטלים בין ייאוש לתקווה גדולה, ושוב מתנפצים, ושוב.
עוברת עוד שבת ועוד שבת, סוכות וחנוכה, פורים ופסח ושבועות ובין הזמנים ושוב ימי הרחמים וסוכות וחנוכה... חגים עצובים, רחוק מהבית, מלאי פחד ודמעות...
אפילו בבית החולים נבהלו מהקטסטרופה בגופו של אבא. הצוות הפך את העולם והצליח להשיג כבד מתאים במצב מצוין, ואבא הוכנס להשתלה בפעם השלישית!
והפעם הזו הצליחה מעל למשוער! אבא התאושש והתחזק במהירות מפתיעה. כבר היה לו כח לקום, ללכת, לדבר...
בפסח אפשרו לו לצאת לחגוג את ליל הסדר עם הילדים. הם צהלו לקראתו. אבא! אבא חזר!!!
"ברוך השם אני מרגיש יותר טוב." אמר אבא לעסקן מסור שליווה אותו מהארץ. "בעזרת השם נשמע בקרוב בשורות טובות!"
הוא כבר שוחרר מבית החולים והתחיל לחזור לעצמו. ללימוד התורה שכה אהב, לשעות של טיפוח ופטפוט עם ילדיו המתוקים...
ופתאום, ביום שישי, כשהילדים בבית – רבי אברהם מאיר התלונן שהוא לא נושם.
עד שהגיע האמבולנס הוא דיבר דיבורים אחרים לגמרי.
"עכשיו כבר לא כואב לי כלום" אומר רבי אברהם מאיר לרעייתו.
אנשי ההצלה קלטו מיד מה קורה. הם ביקשו שהילדים יכנסו לחדר והתחילו בהחייאה. עוד מכת חשמל, עוד אחת. למעלה משעה ניסו להפעים את הלב, וכשחזר מעט הדופק העלו אותו לאלונקה והמשיכו לנסות. שוב ושוב, שוב ושוב.
איך אפשר שדווקא אחרי ההשתלה המוצלחת אבא ילך ככה?
זה היה נורא. נורא. הילדים נשארו בבית, ואמא לבד בבית חולים אמריקאי עם אבא זכרונו לברכה. השבת מתקרבת, היא לא יודעת אם עליה להדליק נרות או לא...
המחשבות משוטטות, אחת עשרה שנים התחננו להוסיף נר להדלקת הנרות, אכן התקבלו התפילות, ושלושה נרות הצטרפו לזוג הפמוטים הראשון. אבל אף אחד לא סיפר לה שתישאר לגדל אותם לבד...
מה אנחנו מבינים בחשבונות שמים? הלב נקרע כשרואים את הילדים הללו ליד הקבר של אבא. הגדול רק בן חמש עשרה! ילדים שהיה להם אבא שעשה הכל בשבילם, שאהב אותם בכל נימי נפשו.
כבר הם היו בטוחים שהנה-הנה אבא מבריא לגמרי! הניתוח הצליח, הכל היה טוב!
ולפתע, ממקום בטוח ומוגן הם נופלים לשבעה במקום זר ובשפה זרה.
הראש מפוצץ מבכי. הלב מלא צער איום ונורא. ילד בן 15, ובן 12. ילדה בת 6! הם בוכים את נשמתם, והאלמנה בוכה איתם.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה ---
נכון, אי אפשר להחזיר להם את אבא. אבל אפשר – וחייב! לדאוג שישתקמו וישובו לחיים נורמליים! אחרי שנתיים של גלות וטלטלות – הם צריכים שיקום עמוק ותמיכה כדי לקום, ואנחנו פה בשבילם!
צריכים אותנו! צריכים את הצדקה שלנו!
בצדקה שלנו נקים בסיס כלכלי לשנים הבאות, כדי להוריד מהאלמנה לפחות את העול הכלכלי. בכסף שלנו ישלמו חובות משנות הציפייה הארוכות, והילדים גם יוכלו לקבל טיפול רגשי אחרי הטראומות שעברו.
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה