עזרה ילדה בת 4 שעברה טראומה משכנה לא בריאה בנפשה.

[פיגלה]

יש לי שכנה מבוגרת לא בריאה בנפשה, שכמה פעמים ביום היא פותחת את הדלת שואגת שאגות איומות וסוגרת את הדלת.
מקודם הבת שליעלתה קומה ובדיוק כשהיא הגיעה ליד הדלת שלה היא פתחה את הדלת ושאגה.
הבת שלי כמובן נ-ב-ה-ל-ה ונתנה צרחה של בהלה, ובוכה.
היא לא רוצה לרדת ממני, לא רוצה לצאת מהבית, אומרת לי כל הזמן שאם נצא שאחזיק אותה, שאני אף פעם לא אצעק בבית....
נכנס לה פחד, כמובן שטיפלנו בענין של השכנה, אבל עכשיו מה אני עושה עם הבת שלי עם הפחד, היא עכשיו אומרת לי שוב אם צריך לצאת מהבית היא נשארת בבית.

 

[רוצה יותר]

קודם כל נשמע שזה קרה ממש עכשיו, אז מה את רוצה, שכבר תשתחרר מהטראומה? תני לה זמן.
אם באמת נכנסה לה חרדה משתקת קחי אותה לטיפול.

 

[אידינע]

בינתיים תני לה גיבוי אבל גם תדברי איתה על זה הרבה, על כל הארוע מה היה לפני , פתאום השכנה צעקה ומה היה אחרי. שהמח יתפוס שהארוע היה ונסגר.
כמה שיותר לדבר. תתקשרו לאבא, לסבתא, עוד בני משפחה וכד'. העיקר שתעבד את זה הרבה פעמים. זה אורך זמן.

 

[פיגלה]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

 

[פוקה פוקה]

לפי מה שאת מתארת .דברי איתה, חבקי אותה חזק.תני לה לספר לך מה קרה? כן תירדי איתה למקום "הפשע"
הזמן מרפא

 

[הדבש והעוקץ]

תני לזמן לעשות את שלו
תנסי שתדבר על זה והכל
אבל את לא באמת יכולה לדעת אם זה עבר אחרי שעתיים.
חכי למחר ותראי אם היא עדיין לא רגועה,
מתי היא לא רגועה
אם כשעוברים ליד הדלת או גם בבית וכו'

 

[דפה]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

לא.
נשמע שאת גם בטראומה ובצדק.
תירגעי, זה היה לא פשוט אבל בעז"ה יחלוף זמן ותעברו בלי סוף על יד ביתה ובסוף תשכחו.

 

[רוגעל'ה]

יש לי שכן די מפחיד בבנין בקומת הכניסה שהבת שלי פחדה ממנו מאד.
לא הסכימה לרדת לבד מהבית שלנו לשכנה שגרה קומה מעליו. (למרות שלא צריכה לעבור ליד הדלת שלו).

כל הזמן אמרתי לה, שנכון, זה נראה מפחיד, אבל באמת הוא לא עושה כלום, הוא רק צועק.
וכמה פעמים עברנו ביחד לידו וראינו שבאמת הוא לא עושה כלום.
ככה לאט לאט עד שהיא נרגעה, והיום היא כבר לא מפחדת.
זה לקח זמן, אבל קרה בסוף.

 

[על הדרך]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

לא.
הדרך לעבד טראומה שתהיה מעוכלת ומחוברת היא לדבר עליה עם מישהו משמעותי מכיל . הוא מקשיב, נותן מילים ומחזיר את החוויה ברורה ונסבלת יותר.
כשלא מדברים החוויה הטראומטית היא נשארת גולמית כמו שנחוותה ו"חיה". ואז מפגש אקראי עם משהו שמזכיר את הטראומה מעלה חוויה עוצמתית שלא תמיד יש לה פשר.

 

[מיכל ב']

בהתחלה תצטרכי לקחת אותה איתך.
היא עברה טראומה ולא נכון לתת לה להתמודד עם זה לבד.
כהיא תראה שאת איתה, וגם הזמן יעבור,
הטראומה תשכח לאט.
ודווקא כן צריך לדבר על זה ולהזדהות:
וואוא, איך נבהלת!
אפילו שאת יודעת שהיא סתם רצתה לצעוק, אבל זה מאד מבהיל!
לתת לה לשחרר,
וללכת איתה ולזרום איתה ולהרים אותה כל זמן שהיא רוצה.
אחכ זה יחלוף.

אם זה ישאר יותר מדי זמן, אז כבר לנסות לבדוק יותר לעומק איך לשחרר.
אבל עכשיו, תהי איתה.

 

[חזקי ☆]

בהתחלה תצטרכי לקחת אותה איתך.
היא עברה טראומה ולא נכון לתת לה להתמודד עם זה לבד.
כהיא תראה שאת איתה, וגם הזמן יעבור,
הטראומה תשכח לאט.
ודווקא כן צריך לדבר על זה ולהזדהות:
וואוא, איך נבהלת!
אפילו שאת יודעת שהיא סתם רצתה לצעוק, אבל זה מאד מבהיל!
לתת לה לשחרר,
וללכת איתה ולזרום איתה ולהרים אותה כל זמן שהיא רוצה.
אחכ זה יחלוף.

אם זה ישאר יותר מדי זמן, אז כבר לנסות לבדוק יותר לעומק איך לשחרר.
אבל עכשיו, תהי איתה.

כל מילה.

 

[על הדרך]

מציעה גם לשחק איתה את מה שחוותה.
לשאול אותה אם רוצה להראות איך זה היה?
להשמיע סוגי צעקות בצורה שקטה יחסית ולתת לה לבחור, להציע לה לצעוק בעצמה גם בקול חזק, כדי לתת לה שליטה.
אפשר עם בובות/ תמונות/ ציור.

 

[רוגעל'ה]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

בזמנו, באסון מירון, דיברו על זה.
ומשהו אמר, אני לא זוכרת מי זה היה, שכשמשהו עובר טראומה צריך לדבר איתו על הצד הטכני, ופחות על הרגשות.
מה היה, מה ראית, מה עשית, איך ההוא הגיב, מה ענית לו, מה הוא עשה ומה קרה.
פחות כמה פחדת, ואיך אתה בהלם וכמה את בטראומה עכשיו.

 

[חוחית]

תפני לייעוץ מקצועי.
חבל על הילדה.

 

[הדבש והעוקץ]

תפני לייעוץ מקצועי.
חבל על הילדה.

רגע רגע רגע
כולנו נבהלנו מכל מיני דברים בעבר
לא על כל צעקה של שכן או נביחה של כלב צריך לרוץ לפסיכולוג
תנו לזמן לעשות את שלו
ברור שיש דברים בתור הורים שכדאי לעשות כמו מה שאמרו פה הרבה
אבל בעז"ה תוך יומיים שלושה הסיפור יכול להיות שייך להסטוריה...

 

[חוחית]

רגע רגע רגע
כולנו נבהלנו מכל מיני דברים בעבר
לא על כל צעקה של שכן או נביחה של כלב צריך לרוץ לפסיכולוג
תנו לזמן לעשות את שלו
ברור שיש דברים בתור הורים שכדאי לעשות כמו מה שאמרו פה הרבה
אבל בעז"ה תוך יומיים שלושה הסיפור יכול להיות שייך להסטוריה...

אמן שיהיה שייך להסטוריה
לפעמים נהיה שייך להיסטריה.
כשילד/מבוגר חווה חויה קשה-הדבר הטוב ביותר זה לטפל מידית ולהוציא את הפחד, ולא לחכות עם זה.

 

[הדבש והעוקץ]

אמן שיהיה שייך להסטוריה
לפעמים נהיה שייך להיסטריה.
כשילד/מבוגר חווה חויה קשה-הדבר הטוב ביותר זה לטפל מידית ולהוציא את הפחד, ולא לחכות עם זה.

באמת אמן ולכן צריך להיות עירניים
אבל אם תרוצי עם כל ילד שלא נרדם בלילה לטיפול
את עלולה לגרום לטראומות לילדים שבבית...
צריך להשאר עם יד על הדופק ולא להזניח, אבל לא להקצין.
שכנה צעקה על ילדה קטנה.
מאדדדד לא נעים
מאדדדדדדדדדדד
אבל אוקי, תני לזה יום יומיים.

 

[Sped]

בזמנו, באסון מירון, דיברו על זה.
ומשהו אמר, אני לא זוכרת מי זה היה, שכשמשהו עובר טראומה צריך לדבר איתו על הצד הטכני, ופחות על הרגשות.
מה היה, מה ראית, מה עשית, איך ההוא הגיב, מה ענית לו, מה הוא עשה ומה קרה.
פחות כמה פחדת, ואיך אתה בהלם וכמה את בטראומה עכשיו.

זה נכון, לפי מחקרים. אפשר וכדאי להדגיש שהיא ידעה מה לעשות - נכנסה מיד לבית - פעולה נכונה וחכמה.

 

[רוגעל'ה]

חבל על הילדה.

אואה.
לא הגזמת בכלל.
מי שישמע איזה טראומה מטורפת היא עברה.

אם על כל דבר נרוץ עם הילדים לטיפול פסיכולוגי. ה' ישמור מה יצא מהם....
ילדים יכולים להתגבר על טראומות, ועל דברים לא נעימים שקורה להם, פשוט צריך להיות לצידם, להבין אותם, ולהשתתף, בד"כ אם לא נעשה מזה וואו, זה ילך בדיוק כמו שזה בא.

 

[אתיס]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

לא נכון.
להיפך.
לא צריך להגזים, כ"כ מהר טיפול פסיכולוגי.
אפשר כמה שיחות ומשחקים עם הילדה וזה בעז"ה יעבור.
לספר שוב מה קרה ולומר את מאוד נבהלת זה היה קצת מפחיד, אבל זה לא באמת באמת מסוכן, השכנה רק צעקה, כי קצת קשה לה, אבא ואמא תמיד שומרים.

לשחק את מה שקרה בבובות פלימוביל/תאטרון, ושוב ושוב לחזור על המשפטים הנ"ל.

נשמע לי שכדאי גם קצת פורפורציות, לא כ"כ מהר זה טראומה, היא נבהלה ובדיוק לכן ההורים שלה שם בשביל לתת לה את התמיכה הרגשית שהיא צריכה, בשום אופן לא להתעלם.
אם עדיין ממשיכה לפחד לצאת בתחילה לאפשר לה להשאר בבית, אחרי כמה ימים להציע לה רוצה לנסות לצאת? בוא נראה אם את מתגברת, בתחילה עם ליווי כמובן.
בעז"ה יעבור כמו שזה בא