עזרה ילדה בת 4 שעברה טראומה משכנה לא בריאה בנפשה.

[אני בודק]

אף אחד/ת פה לא מטפל מקצועי.
אבל המקובל הוא להורות לפתוח את הנושא.
לדבר ולרדת לפרטים.
להבין את הבהלה, לא להסביר למה זה בכלל לא מפחיד,
אלא להיפך, להבין ולהזדהות עם הפחד.

ברוב מוחלט של המקרים זה עובר תוך כמה שעות.

אם לא, חובה לגשת למטפל מקצועי.

בשורות טובות.

 

[א. שטיגליץ]

אני לא מטפל.
אבל אני הייתי מבקש ממנה לחקות את השאגות, ומחקה גם ומצרף את בני המשפחה ועושה מזה צחוק ושמח.
ועוד כמה דברים בכיוון הזה

 

[על הדרך]

אף אחד/ת פה לא מטפל מקצועי.

במקרה אני בהחלט בתחום,
ונראה שהאינטואיציה הבריאה של חלק מחברי פרוג תואמת לגמרי את הידע המקצועי.
אם בכל זאת עובר זמן והחרדה נשארת לא יזיק להתייעץ.

 

[Deleted 66182]

יש כאן שני חלקים:
איך הילדה מרגישה?
ואיך אמא שלה מרגישה?
אמא צריכה לעבד את החויה שהילדה שלה נבהלה..
כשאמא תהיה במקום של: קרה דבר מאד מאד לא נעים, קשה מפחיד מאיים. אבל את מסוגלת לעמוד בזה..
זה המסר שיעבור לילדה.
דבר ראשון שיקוף והכלה של מה שקרה.
לחזור במילים פשוטות טכניות לגמרי מה קרה. בלי אמוציות.
לוודא שהבנו את החוויה.
להסביר שזה טופל, מוחזק ובעז"ה לא יקרה שוב. יש את מלוא הגב.
לאחמ"כ לעבד מבחינה רגשית: חויה לא נעימה, מפחידה מלחיצה.
לשמוע שאלות להקשיב לילדה לבטא את הקושי בכל דרך שרוצה-הרבה פעמים בכלל לא מילולי לא תמיד יודעים להמליל מה קרה ומה קורה כעת בלב.
לעשות פעולות מהנות משחררות נחמדות-לשים לב שזה לא ממקום של פיצוי אמא לא גרמה לכך... אלא-להעניק חויה.
לאט לאט לנסות לגעת בפחד ע"י שיחה לרדת ביחד למקום שזה קרה, לראות שזה לא קורה שוב..
להבין שכרגע תצטקך ליווי גם טכני-לעבור שם.
לא לשר פאניקה או האשמה זה לא בונה.
להתפלל.
להתפלל.
לפנות לעזרה אם פוגע בתפקוד אחרי כמה שבועות. זה המדד (קשיי שינה למידה תקשורת תפקוד טכני)
בשו"ט

 

[אין שם פנוי- אילת]

שמעתי אחד אמר לי לא לדבר על זה, כי כמה יותר שמדברים ועושים עסק מזה ז ה לא טוב,
האם זה נכון?

ברגע שלא מדברים על זה המצב עלול להחמיר
כי הילדה נאכלת בתוך עצמה
צריך לדבר איתה, להסכים אם הפחדים
ולהכנס איתה עמוק לנושא
כך שלאט לאט היא יכולה להבין שאין צורך בפחד