- הוסף לסימניות
- #1
חזרתי עכשיו מנסיעה באוטובוס, והראש שלי מ-ת-פ-ו-צ-ץ. הנסיעה לא מדי ארוכה, תכננתי לנוח בדרך לפני שאני מגיעה לבלגן שבבית. אבל אז הגעתם אתם. חזרתם עייפים ומלאי חוויות מביקור סבא-סבתא מרגש ונלהב, ואת – האמא, התרת את מוסרותיו של העדר ואפשרת להם להשתולל כאוות נפשם: לצעוק, להעביר חפצים דביקים ומטפטפים בין הספסלים, לשיר, לחוד חידות ולבדח בדיחות. כשאני מנסה לרמוז לך בעדינות, את פותחת עלי כאלו עיניים: מה את רוצה מהם? הם הרי ילדים, לא?
נכון, הם ילדים, אבל אתם באוטובוס!! מדי הרבה פעמים אני נתקלת בהורים לילדים המאפשרים לילדיהם לעשות ככל העולה על רוחם באוטובוס, כאילו אין זו רשות הרבים, וכאילו לנוסעי האוטובוס אין זכות לנסוע ברוגע ובשקט. תגידו, אני הלא – נורמלית פה? למה הילדים שלי יושבים בשקט באוטובוס, ואם מישהו מרים את הקול מיד השני ישתיק אותו: "ששש.. אנחנו באוטובוס!!". למה מגיע לי לנסוע בכזו המולה? רוצים נסיעת חוויה משפחתית? אולי תארגנו הסעה?
מעניין אותי לדעת אם רק אני המרובעת והמוזרה שחושבת כך.
נכון, הם ילדים, אבל אתם באוטובוס!! מדי הרבה פעמים אני נתקלת בהורים לילדים המאפשרים לילדיהם לעשות ככל העולה על רוחם באוטובוס, כאילו אין זו רשות הרבים, וכאילו לנוסעי האוטובוס אין זכות לנסוע ברוגע ובשקט. תגידו, אני הלא – נורמלית פה? למה הילדים שלי יושבים בשקט באוטובוס, ואם מישהו מרים את הקול מיד השני ישתיק אותו: "ששש.. אנחנו באוטובוס!!". למה מגיע לי לנסוע בכזו המולה? רוצים נסיעת חוויה משפחתית? אולי תארגנו הסעה?
מעניין אותי לדעת אם רק אני המרובעת והמוזרה שחושבת כך.
הנושאים החמים