דרוש מידע ילדים שלא זזים ללא נוכחות מבוגר בעקבות המלחמה

[מקצה הארץ-:)]

במקרה של הבן שלי, הוא לא פחד מאזעקות כשהוא היה ער
הוא דווקא נהנה מהם
הוא רק פחד שתהיה אזעקה כשהוא יישן ונשכח ממנו
האמת שקרה פעם אחת שהוא נרדם על הספה בליל שבת והיתה אזעקה באמצע הלילה והוא לא שמע
כמובן שנכנסו לכל חדרי הילדים להעיר את כולם אבל רק אחרי שהגענו לאזור המוגן, שמנו לב שמישהו חסר
זה כבר היה אחרי כל הבומים אז לא טרחנו להעיר אותו
הילדים כמובן סיפרו לו בבוקר שהיתה אזעקה ולא הערנו אותו ומאז הוא ישן במיטה שלי ליתר בטחון

"פה טמון הכלב" כלומר מכאן נובע החשש שלו כי קרו דברים מעולם. מקווה שיעבור מהר ולא נכנס שוב ללופ הזה כעת עם סוריה, ימ"ש כבר.. אבל מהררררררר

אה.. ברור... אני שוכבת לידו במיטה שלו עד שנרדם (כשאני עוד ערה יש לי כח להיות יותר חזקה) ואז הוא עובר אלי. הבוקר קמנו עם 4 ילדים איתנו בחדר. 2 איתי 2 עם בעלי.
התינוקת עם חום אז גם הייתה איתי וגם בן ה- 4....
אמרתי להם שיקומו ויתנו לי להחזיר את כל העצמות למקום שלהם.
אצלי הם לא מפחדים כ"כ מהאזעקות.החדר שלהם נחשב ל'מקום המוגן' (אם אפשר לקרוא לזה כך... אין ממד ואין מקלט קרוב) זה פחד כללי שנהיה ורעש מטוסים כל הזמן- עכשיו המטוסים חזרו, אחרי שבוע של כמעט שקט, בגלל סוריה

וואי מוכר עד להחריד!! ומצחיק ומנחם שכוולם אותו דבר.
רק שאצלנו רק האשה סובלת מזה א. כי בד"כ מגיעים רק אליה. ב. כי האבא לא מרגיש גם אם יישנו עליו
אבל צריך לא לוותר להם ולקום (קשה עד מאווד) ולהעביר אותם חזרה למיטותיהם כך יתרגלו וגם יירגעו יותר וילמדו את נפשם שזה הפתרון כרגע ושזה טוב גם להם.

 

[H. Clin]

"פה טמון הכלב" כלומר מכאן נובע החשש שלו כי קרו דברים מעולם. מקווה שיעבור מהר ולא נכנס שוב ללופ הזה כעת עם סוריה, ימ"ש כבר.. אבל מהררררררר

כן, ברור שזאת הסיבה
הפחד שלא היה מוצדק
אבל עכשיו שזה כבר לא יושב על פחד אלא הרצון לקרבה עם אמא

וואי מוכר עד להחריד!! ומצחיק ומנחם שכוולם אותו דבר.
רק שאצלנו רק האשה סובלת מזה א. כי בד"כ מגיעים רק אליה. ב. כי האבא לא מרגיש גם אם יישנו עליו
אבל צריך לא לוותר להם ולקום (קשה עד מאווד) ולהעביר אותם חזרה למיטותיהם כך יתרגלו וגם יירגעו יותר וילמדו את נפשם שזה הפתרון כרגע ושזה טוב גם להם.

אצלנו זה הפוך
בעלי לא מסוגל לישון עם ילד במיטה
אני לפעמים קמה בבוקר ומגלה שניים שלא היו שם כשהלכתי לישון ובכלל לא הרגשתי שהם נכנסו

 

[דיאלוג]

אבל צריך לא לוותר להם ולקום (קשה עד מאווד) ולהעביר אותם חזרה למיטותיהם כך יתרגלו וגם יירגעו יותר וילמדו את נפשם שזה הפתרון כרגע ושזה טוב גם להם.

וואו תודה על השיתוף של כולם (וכנראה יש עוד מאות שמזדהים עם כל הנכתב..)
מרגיע מאוד לדעת שזה לא חריג במיוחד..
באמת תקופה הזויה ולא מובנת כלום מאליה והילדים חייבים אותנו ואין כ"כ סיכוי שיעבדו לבד (כי את הפחדים המבוגרים הכניסו להם.. אז שהם יוציאו )
ב"ה הצלחנו למנוע הרמטית אורחים במיטות ההורים
הבעיה שהזירה עברה לחדר שלהם, נוכחות+יקיצה מוקדמת מאוד וכו' (שנובע מהפחד להיות לבד ב4 אמות ללא אחד מההורים)
נקווה ששיח על זה יעזור עוד ועוד כמו שהציעו כאן.
(אגב, התברר שהפחד לא מהאזעקות "כי כבר נגמר" לדבריהם.. אלא מגויים וחלומות של גויים ("רק בחגים אין חלומות על גויים")

 

[H. Clin]

@אופססס ;) לא התכוונתי להכעיס אותך.

 

[אופססס ;)]

ח"ו זה לא היה כועס זה היה עצוב, מתוסכל, עייף...
זה שזה מוכר לכולם זה מצד אחד טיפונת מנחם ומצד שני זה מחליש
וגם זה שאצלך זה נמשך עד הבוקר...

@אופססס ;) לא התכוונתי להכעיס אותך.

 

[היפרסוני]

דבר ראשון אפשר לדבר בצורה נעימה יותר ולא לבטל בכזו גסות ועזות מצח. סתם נקודה למחשבה.

דבר שני , ילדים קטנים אין להם משל עצמם כמעט כלום והם נסמכים מאד עלינו, היכולת שלהם להירגע תלויה מאד אם אנחנו רגועים וזה מה שאנחנו משדרים. כשקשה לנו לשדר את זה חבל על הזמן לצפות מהם להצליח.
מה הכוונה שיש חלק מהמחשבות שהם יכולים לעזור לעצמם או בכוחות עצמם? זה מה שהבנתי מהכוונה או הכל או כלום
בתכלס ילד בן 5 גם אם היה רוצה לא היה מצליח לעזור לעצמו לבד במצב חירום. לפעמים וזה דבר ניסי ומפתיע כשילד יהיה לבד בלי מבוגר אולי יעזור לעצמו. אבל כשההורה בשטח? הוא כל כך תלוי בו וכל כך נזקק לו שזה חלק ממנו מה שההורה חש ומקרין עליו.
זה מעצבן במידה מסוימת? לגמרי, כי זה מחייב אותנו אבל זו אמת שחבל על הזמן להתווכח איתה.

תקראי את התגובות לעיל, רובם רלוונטיות גם כשההורים לחוצים\מפוחדים.
אם את חושבת שילד "אין לו משל עצמו כמעט כלום" .. יש פה בעיה.
סורי, הבעיה לא אצלי.

 

[היפרסוני]

(אגב, התברר שהפחד לא מהאזעקות "כי כבר נגמר" לדבריהם.. אלא מגויים וחלומות של גויים ("רק בחגים אין חלומות על גויים")

יפה!
אתה מיישם מהר, כל הכבוד!
שמח שעזרתי

 

[אופססס ;)]

אבל צריך לא לוותר להם ולקום (קשה עד מאווד) ולהעביר אותם חזרה למיטותיהם כך יתרגלו וגם יירגעו יותר וילמדו את נפשם שזה הפתרון כרגע ושזה טוב גם להם.

ברור שזה מה שצריך לעשות.
אבל זה הולך ככה- הדלת של אבא ואמא נעולה. ילד א' דופק, אמא קמה טרוטת עיניים לשכב לידו כדי להיות 'האמא החזקה שלא נתנה לילד לבוא למיטת ההורים'. נרדמת. מתעוררת אחרי שעה כשהתינוקת בוכה ואז מגלה שילד ב' ניצל את הדלת שנשארה פתוחה והתנחל לה במיטה. קצת קשה לה להרים ילד בן 10 להחזיר לחדר ילדים ולכן היא מעדיפה להתפתל כסימן שאלה לידו...(אם הוא מתעורר אז היא צריכה לשכב לידו והסיפור חוזר על עצמו אז א"א להעיר אותו ולהגיד ללכת לבד...)
ואבא לא ממש מרגיש

 

[H. Clin]

ברור שזה מה שצריך לעשות.
אבל זה הולך ככה- הדלת של אבא ואמא נעולה. ילד א' דופק, אמא קמה טרוטת עיניים לשכב לידו כדי להיות 'האמא החזקה שלא נתנה לילד לבוא למיטת ההורים'. נרדמת. מתעוררת אחרי שעה כשהתינוקת בוכה ואז מגלה שילד ב' ניצל את הדלת שנשארה פתוחה והתנחל לה במיטה. קצת קשה לה להרים ילד בן 10 להחזיר לחדר ילדים ולכן היא מעדיפה להתפתל כסימן שאלה לידו...(אם הוא מתעורר אז היא צריכה לשכב לידו והסיפור חוזר על עצמו אז א"א להעיר אותו ולהגיד ללכת לבד...)
ואבא לא ממש מרגיש

נראה לי שאני אשתגע עם הבן שלי עדיין יעשה את זה בגיל 10
עכשיו הוא בן 8 ואני תמיד אומרת שבגיל 9 עושים לזה סטופ כי זה כבר לא מתאים
אבל מי יודע אם אני אעמוד בזה
כשאני סו"ס מגיעה למיטה, כל כללי המשמעת יורדים לטמיון
כי אכפת לי רק לישון וכמה שיותר מהר

 

[מירי עוס]

כל הדיבורים עם הילדים מה צריך לחשוב וכו' הם לא משמעותיים אם ההורים חשים אחרת.

או הכל או כלום???

לענין הויכוחון שלעיל-
זה לא שחור ולבן.
ונכון שלילד יש הרבה משל עצמו, אבל הרבה עוד יותר נשען על ההורים שלו. ילדים הם תצפיתנים מעולים, אבל פרשנים גרועים. הם שמים לב לכל דבר, לכל ניואנס במצבם הרגשי של הוריהם (כבר מגיל צעיר מאוד, בחודשים הראשונים), אולם לא יודעים לפרש את משמעות הדבר לבד.
הם אכן לומדים את העולם דרך המשקפיים של הוריהם. רק שמשהו שם יציב ובטוח, אז הם מתפנים לחקירה עצמאית והתפתחות.
ואם נסתכל במבט על-
ילד שהוריו חרדים- יהיה חרד גם. נראה את זה בתגובות אופניות לחרדה- חוסר שקט או ההיפך(כמן קפאון, הסתגרות). אולם, לא כל ילד חרד- אומר וודאי שהוריו חרדים גם. יש לו גם משל עצמו..
מקווה שהובנתי.

 

[היפרסוני]

לענין הויכוחון שלעיל-
זה לא שחור ולבן.
ונכון שלילד יש הרבה משל עצמו, אבל הרבה עוד יותר נשען על ההורים שלו. ילדים הם תצפיתנים מעולים, אבל פרשנים גרועים. הם שמים לב לכל דבר, לכל ניואנס במצבם הרגשי של הוריהם (כבר מגיל צעיר מאוד, בחודשים הראשונים), אולם לא יודעים לפרש את משמעות הדבר לבד.
הם אכן לומדים את העולם דרך המשקפיים של הוריהם. רק שמשהו שם יציב ובטוח, אז הם מתפנים לחקירה עצמאית והתפתחות.
ואם נסתכל במבט על-
ילד שהוריו חרדים- יהיה חרד גם. נראה את זה בתגובות אופניות לחרדה- חוסר שקט או ההיפך(כמן קפאון, הסתגרות). אולם, לא כל ילד חרד- אומר וודאי שהוריו חרדים גם. יש לו גם משל עצמו..
מקווה שהובנתי.

בדיוק!

כל הדיבורים עם הילדים מה צריך לחשוב וכו' הם לא משמעותיים אם ההורים חשים אחרת.

כל מילה מיותרת

 

[פטריות יער]

ילד שהוריו חרדים- יהיה חרד גם. נראה את זה בתגובות אופניות לחרדה- חוסר שקט או ההיפך(כמן קפאון, הסתגרות). אולם, לא כל ילד חרד- אומר וודאי שהוריו חרדים גם. יש לו גם משל עצמו..

לגמרי איתך כשהנקודה המשמעותית היא כשההורה חרד אז זה יקרין גם לילד. חרדה של ילד לא מגיעה בגלל שההורה חרד זו חרדה שלו בפני עצמו אבל היכולת להירגע תלויה מאד בהורה.