התייעצות ילד לא בשל בכיתה א' - תסכול עמוק!

[gazoz]

הוא קטן בכיתה, ילד סופר יצירתי, עולם עשיר, אבל לדעתי בולעים אותו. יש בו תמימות מסוימת

זה סוג הילדים (בבנים) שפחות בולטים בחברה, בגלל האופי, הבולטים יותר זה מי שמצליח לטפס ראשון על הגדר. מום עובר...

 

[כוכבה ה.]

נשמע שהבת הקטנה ממנו מוכשרת ממש ואולי גורם להשוואות, אבל א"א להשוות בין ילד לילד
יכול להיות שבסופו של דבר תחליטי להעביר אותו אבל נשמע שיש הרבה דברים שאת יכול לעשות ולעזור לו גם היום,
לדוגמא:להזמין הביתה חברים שנח לו איתם, בדיקת ראיה, שמיעה (לעיתים קשיים יושבים על הפרעות אפי' קלות בתחומים אלו), ואם הרבה בכיתה זורם עם הענין לבקש להעביר אותו לקידמת הכיתה/ להושיב ליד ילד שיהיה לו נעים וכו'
וכמובן להתפלל,
מבינה ומעריכה את הקושי והדאגה שלך...

 

[משהו]

מהכרות עם ילד שחווה את הדברים שתארת,
ממליצה מאד על ספורט טיפולי
גם חזק את הצד המוטורי והקל על הכתיבה
גם חזק את הצד החברתי כי קבל שפשוף חזק במשחקי כדור, טיפוס ושאר משחקי חצר
וגם עבודה מסיבית על הביטחון העצמי.

 

[מדינאית]

אולי גם אתם חוויתם חוויה דומה?
ככה זה בכל מקום?

הבן שלי בכיתה א', ילד חמד,
בגן חיידר הבנתי שיש פער ושהוא רכרוכי ולא בשל. לא קיבלתי שום מידע מהגננת,
ורק שפניתי אליה היא אמרה שאני צודקת... רצינו להשאיר שנה בגן, ולא הסכימו.
במכינה, שיכנעתי את הרב'ה שהילד לא בשל, הרב'ה הסכים איתי באופן חלקי, אמר שהוא חלק, אבל לא היה מודאג מידי,
עשינו אבחון כנדרש, וועדת שילוב, קיבל שעות, מקבל קלינאית תקשורת. רצינו להשאיר במכינה ולא הסכימו.

אבל תכל'ס,
הילד המתוק הזה - לומד השנה בכיתה גדולה מאוד, (כמעט פי שניים מהמכינה)
אוהב את הלימוד מאוד, אבל חורק שיניים כל הזמן.
רכש יפה את הקריאה אבל מתאמץ מאוד, כותב נפלא, אבל בכיתה מתקשה ממש לכתוב והספר שלו מלא במחיקות
מבין מעולה את הנלמד, אבל לא מרגישה שזה מלהיב אותו במיוחד.
תכל'ס- מרגיש לי שהוא יכול לצלוח את זה, אבל הוא לא בשל.
כאילו בכח משאירים אותו במשבצת הזו ומנסים לעזור לו עם קביים, מה שיתכן, שאם רק היה נשאר עוד שנה במכינה,
יכולנו לחסוך לו את רוב הקשיים. אולי הוא לא היה שפיץ, אבל בטוח לא היה חלש.

א. למה ההורים צריכים לרדוף אחרי הצוות לקבל מידע? למה מרגיש כאילו, אם מסתדרים, אז יאלה יופי, נחליק את זה?
ב. למה בחיידרים אין אפשרות להשאיר גן / מכינה בעת הצורך? למה טובת הילד לא עומדת במרכז?
ג. האם אתם מכירים חיידר מעולה בירושלים שאפשר יהיה לקבל בו מענה אישי ומקצועי לילד ושיהיו קשובים לצרכים שלו?

אני חושבת שהשנים האלו קריטיות לכל העתיד של הילד, ואם עכשיו הוא רודף אחרי עצמו, מה יהיה בצמתים הבאים????

יש לי ניסיון די מגוון בחינוך- גנים/ בתי ספר ממ"ד משרד החינוך/ בתי ספר חרדיים /חינוך מיוחד...
אני רק מחדדת-
הסנדרט אצלנו (החרדים ) הוא ממש גבוה!!!
קחי בחשבון שבהרבה בתי ספר ממ"ד יש קבוצות נכבדות של ילדים שבכיתה ג' לא רכשו עדיין קריאה חלקה!!!
יש אפילו בעיתיות להעביר ילד בגיל מכינה שילוב אם אין לו קשיים אחרים בולטים לעין-
כי ילד בגיל זה אמור רק לרכוש אותיות (זה גיל גן חובה) לא קריאה!!!
אני כמעט בטוחה שאם תעשי בדיקה בכיתה- תבדקי שיש עוד ילדים כמוהו,
כי ה"גאונים" בציבור הכללי זה הסטנדרט אצלנו, זה לא הופך את הרגילים לחלשים...

(ולהשאיר שנה ספציפית בגיל הגן זה בעייתי... לאחר מכן זה בד"כ יותר קל... בעת הצורך)
בכל אופן כל הכבוד על הערנות זה תמיד טוב...תבדקי טוב טוב כמה יש כמוהו בכיתה ותפעלי בהתאם לזה...
בהצלחה!!!

 

[חלי פיינשטיין]

את מאד צודקת.
גם אני מרגישה אצלי, שהבנות מגיעות הרבה יותר בשלות לכיתה א', והרבה יותר קל להן מבחינת התארגנות, הבנת הוראות, וגם בהבטים הרגשיים.
אבל - ככה זה אצלנו... הבנים עולים לכיתה א' עוד לפני גיל 6. ומצפים מהם להפגין מיומנויות שנדרשות בכיתה א', למרות שמבנות עדיין לא היו מצפים.
יש ילדים שיותר קל להם ויש שיותר קשה, אבל תבדקי עם הרב'ה: האם הילד שלך מפגר משמעותית אחרי כולם? כי הרבה פעמים יש כשל גם מהצד של הקתדרה..
(רק אני מרגישה שהמורות של כיתה א' הרבה יותר רכות, מסבירות, נותנות הזדמנויות.. מהרב'ס? והיו לי מגוון מורות ומגוון רב'ס, ובאופן חד משמעי זה כך. כיתה א' אצל בנות זה ממש "גן מעבר" מגן חובה לכיתה ב', ואילו אצל הבנים - הם נדרשים להכנס לכיתה ולהיכנס מייד לעניינים)

 

[BIZZARC- עשירה]

הסנדרט אצלנו (החרדים ) הוא ממש גבוה!!!
קחי בחשבון שבהרבה בתי ספר ממ"ד יש קבוצות נכבדות של ילדים שבכיתה ג' לא רכשו עדיין קריאה חלקה!!!

זה נכון, אבל לא משנה כלום לילד שנמצא ברף הנמוך של הכיתה (או פחות) לכן אצל בנים הרבה פעמים הישארות במכינה משנה את כל התמונה בשונה מבנות שהישארות בגן חובה הרבה פעמים רק תדחיק את הקשיים לתקופה קצרה.
(כמו שלילד בחו"ל שבגיל 6-7 כבר אמור לקרוא ולכתוב ב2 שפות והוא מסתדר בקושי רק עם שפה אחת, לא יעזור שבארץ ילדים בגיל שלו ילדים מלכתחילה לומדים רק שפה אחת וגם לא כולם מסתדרים)
בשביל שילד ירגיש נח בכיתה הוא צריך להרגיש שוויוני ל50 אחוז מהילדים בכיתה ואם גם בקריאה, גם בכתיבה, גם בציור, גם במשחק, הוא קצת פחות וקצת מתקשה הוא יכול להסתדר אבל לא יהנה מהיום יום.
וזה עניין של בשלות בהתאמה לשאר הכיתה.
אז אין מה לבכות כי ההורים עשו את מירב ההשתדלות וכן ניסה להשאיר במכינה וה' דאג שיהיה אחרת
אבל צריך לבדוק איך לעזור לו בהתאם לתמונה הכללית, כי להסתכל על כל נתון בנפרד ולהגיד שזה בסדר ואולי לא באחד המקומות הראשונים אבל יש עוד ילדים כאלה בכיתה רק שלילדים האחרים זה הדבר היחיד שהם קצת חלשים בו אז זה לפספס את הילד.

(רק אני מרגישה שהמורות של כיתה א' הרבה יותר רכות, מסבירות, נותנות הזדמנויות.. מהרב'ס? והיו לי מגוון מורות ומגוון רב'ס, ובאופן חד משמעי זה כך. כיתה א' אצל בנות זה ממש "גן מעבר" מגן חובה לכיתה ב', ואילו אצל הבנים - הם נדרשים להכנס לכיתה ולהיכנס מייד לעניינים)

מה שאני מרגישה זה שאצל בנים 'המכינה' זה השנת מעבר המקבילה לכיתה א' של בנות

מאוד יכול להיות. אני רואה את הצביעה שלו לעומת הצביעה של הבת שלי בת 3.5... אין השוואה!!

אני הייתי עובדת איתו בבית על מוטוריקה כי את אומרת שהוא כבר הולך לקלינאית תקשורת וזה ממש קשוח ללכת גם וגם,
ואישית הייתי מתייעצת עם פסיכולוגית להבין איך נכון לעזור לילד מבחינה כוללת של למידה וחברתי ואז עושה את השיקולים איך להמשיך את התנהלות הלאה.

 

[כתב עט]

קראתי את כל התגובות בעיון.
כל אחת הוסיפה לי משהו!
תודה תודה!

באמת הבנות מעליו ומתחתיו מוכשרות במיוחד ולכן הקושי שלו מאוד בולט.....

קחי בחשבון שבהרבה בתי ספר ממ"ד יש קבוצות נכבדות של ילדים שבכיתה ג' לא רכשו עדיין קריאה חלקה!!!
יש אפילו בעיתיות להעביר ילד בגיל מכינה שילוב אם אין לו קשיים אחרים בולטים לעין-
כי ילד בגיל זה אמור רק לרכוש אותיות (זה גיל גן חובה) לא קריאה!!!

אני יודעת שהדרישות אצלנו גבוהות מאוד לכיתה א',
אבל עם זה הוא ילך עד הישיבה...
כלומר תמיד יהיה פער ותמיד הדרישות ממנו יהיו גבוהות יותר. כך שאם עכשיו הוא ככה,
מה יהיה עם משנה וגמרא?
ראיתי אצל אחים שלי, כמה תחרות וכמה קשוח בכיתות ו-ח - שינונים במשניות אחה"צ ומבצעים ומבחנים,
שבאמת היה להם קשוח..... (לא בכל החיידרים זה ככה) אבל אם אנחנו שואפים בסוף לישיבה טובה,
הוא צריך לבוא עם יכולות, לא רק עם רצון טוב.

זה סוג הילדים (בבנים) שפחות בולטים בחברה, בגלל האופי, הבולטים יותר זה מי שמצליח לטפס ראשון על הגדר. מום עובר...

ממליצה מאד על ספורט טיפולי

הוא ילד ספורטיבי מאוד גמיש בצורה בלתי רגילה, רוכב על אופניים ובכלל המיומנויות הספורטיות שלו גבוהות.
חשבנו על רכיבה טיפולית. והנה עוד פעם נכנסו למעגל הקביים והעזרה, במקום לתת לילד לגדול בנחת ובסך הכל לעשות דברים בהתאם ליכולת ולבשלות שלו. זו דעתי בכל אופן, אולי אני טועה

 

[nori]

נשמע בסדר הילד.
אולי אם תרפי זה יקל עליו..
אל תשוי אותו לבנות. ספרי הבנים לרב מלאים מחיקות, חריקת וחסרים. לכתב שלהם לוקח הרבה זמן להשתפר אם בכלל.
אני חושבת שאת צריכה לתת לו רוגע ולא קביים שמעמיסים על הלוז..
אם את רודפת אחרי הצוות כנראה באמת שהוא בסדר כי כשיש בעיות הצוות יחפש אחרייך.
הילד קורא, כותב, מבין את הנלמד. פשוט תחזקי אותו כמה שהוא מקסים וחרוץ. הוא לא חיב להיות מושלם וכתיבה מושלמת לא פותחת דלתות בישיבות...
תעמיקי לו את הבטחון וההנאה. זה לדעתי הדברים הכי חשובים שיקדמו אותו הלאה בכל השלבים.

 

[BIZZARC- עשירה]

הוא ילד ספורטיבי מאוד גמיש בצורה בלתי רגילה, רוכב על אופניים ובכלל המיומנויות הספורטיות שלו גבוהות.
חשבנו על רכיבה טיפולית. והנה עוד פעם נכנסו למעגל הקביים והעזרה, במקום לתת לילד לגדול בנחת ובסך הכל לעשות דברים בהתאם ליכולת ולבשלות שלו. זו דעתי בכל אופן, אולי אני טועה

נכון שזה כרגע לתת קביים ועזרה, אבל רק מציינת שהרבה פעמים את הקביים צריך לשנה-שנתיים הראשונות ואז הילד כבר מדביק את הקצב.
זה שיכול להיות שעכשיו היה לו טוב יותר להיות במכינה שנה שניה, ממש לא אומר שהוא יגרור איתו את הקשיים עד הישיבה.
והרבה פעמים ככל שמביאים את העזרה והקביים מוקדם יותר ככה מדביקים טוב יותר את הפער.
(ואולי תמיד הוא יצטרך מקום רגוע יותר ולא תחרותי, וזה גם יכול להיות. בסוף בכל שנתון יש ילדים בכל הסקאלה של היכולות)

לגבי הספורט הטיפולי- תבררי על זה כי מה שהבנתי זה לא קשור ליכולות ספורט דווקא אלא לטיפטל חברתי דרך הספורט. (איך להתמודד עם ילדים בכיתה, לחזק את הביטחון העצמי וכו') דווקא רכיבה טיפולית פחות מתאימה לתיאור של הילד שלך לפי הברור שעשיתי כשהתלבטתי בין שתיהם.

ואני ממש מסכימה גם עם זה-

הילד קורא, כותב, מבין את הנלמד. פשוט תחזקי אותו כמה שהוא מקסים וחרוץ. הוא לא חיב להיות מושלם וכתיבה מושלמת לא פותחת דלתות בישיבות...
תעמיקי לו את הבטחון וההנאה. זה לדעתי הדברים הכי חשובים שיקדמו אותו הלאה בכל השלבים.

עם זה לצערי אני דווקא לא מסכימה, כי ראיתי שזה בכלל לא מחייב...

אם את רודפת אחרי הצוות כנראה באמת שהוא בסדר כי כשיש בעיות הצוות יחפש אחרייך.

כן חושבת שיש מה לבדוק את זה בצורה רצינית (לדעת איזה שאלות לשאול את הצוות) ולבדוק בצורה נייטרלית ולא בהשוואה לילדים האחרים בבית.

 

[-דינה-]

אני לא רוצה למרוח את עצמי במחשבות כאלו
ולהגיע לסוף השנה ולהתחרט שלא עשיתי הכל כדי שיהיה לו קל וכיף ללמוד.

את האמא. ואת מרגישה.
יכול להיות שאת לא מצליחה לשים את האצבע על דוגמאות מדוייקות יותר לנושא הבשלות
אולי תנסי לפרק את זה לעצמך קודם- מה בדיוק מרגיש לך לא בשל

 

[Shainec]

תשאפי לישיבה פחות ברמה
את רצינית שלזה את דואגת מעכשיו

 

[ברוך ר]

רכש יפה את הקריאה אבל מתאמץ מאוד, כותב נפלא, אבל בכיתה מתקשה ממש לכתוב והספר שלו מלא במחיקות
מבין מעולה את הנלמד, אבל לא מרגישה שזה מלהיב אותו במיוחד.

לפי הנסיון שלי במכינה (בכמה מכינות) כל הילדים מתאמצים מאד בקריאה וכן בכיתה א'
מכיר מישהו שעובד על קריאה עם ילדים בכיתה ב' וכמעט כל הכיתה עוברת אצלו. וזה חיידר רגיל, לא מיוחד.
יש כמה דברים שסותרים את עצמם. מצד אחד

אוהב את הלימוד מאוד

ומצד שני

מבין מעולה את הנלמד, אבל לא מרגישה שזה מלהיב אותו במיוחד.

יכול להיות שלך יש כל מיני הבנות מה זה נקרא מלהיב במיוחד

כלומר תמיד יהיה פער ותמיד הדרישות ממנו יהיו גבוהות יותר. כך שאם עכשיו הוא ככה,
מה יהיה עם משנה וגמרא?

במשנה וגמרא הדגש הוא בעיקר על ההבנה, ואם הוא

מבין מעולה את הנלמד

אז איפה נמצאת הבעיה ??
אם עכשיו הוא מבין מעולה, אז ההבנה שלו תתפתח עם השנים עוד יותר והוא יהיה בשל מאד לגמרא
נראה לי הבעיה היא

במכינה, שיכנעתי את הרב'ה

כלומר הבעיה אצל האמא הלחוצה

הרב'ה הסכים איתי באופן חלקי, אמר שהוא חלק

בכל תחום מתייעצים עם המומחה. ואם הרבה טוען שהוא חלק אז אפשר לא להילחץ. כי אם הרב'ה הזה הוא ותיק ומנוסה ונגיד שיש לו רק 5 שנות ניסיון. נגיד.
כבר הוא ראה 150 ילדים ! (30 ילדים בשנה5X שנים) אז בפרספקטיבה של זמן, הוא יודע יותר מה בעיה ומה לא. מה מקובל לדעת בגיל הזה ומה עדיין לא. ואצלך לעומת זאת כמה ילדים ראית מקרוב ממש ? 5 ילדים ? 10 ? 15? (לא מזלזל בך, אבל ברור שכשיש ניסיון רחב יותר ורואים יותר מצבים וילדים ומקרים אז רואים מה הנורמה ומה חריג. מאשר מי שרואה קצת)
אני הייתי במילואי מקום כמה שנים בשלושה מכינות שונות של כמה חיידרים. וראיתי שהרבע'ס שם יושבים כמעט כל יום עם ילדים וכמעט כולם, והמתקשים בוודאי ומתרגלים איתם פרטני וכותבים דוחות מעקב.

לא חושב שיש מה להילחץ מדי. ברגע שהוא רכש היטב את הקריאה, אז ההבנה תבוא בהמשך.
הרי בסה"כ מי שיודע בדיוק מה הדרישות בלימוד הם הגברים והרבע'ס.

אם יותר חוששים, אז אפשר לפנות ליועץ חינוכי/מנהל שמידיעה ברורה - מקבלים מידע על כל תלמיד מה המצב שלו. ולפני אסיפת הורים יושבים עם כל מלמד שעה ארוכה ומדברים על כל תלמיד ועוברים על הדוחות.

 

[כתב עט]

יישר כח על התשובה המפורטת.

האמת היא שכבר ביום שפתחתי את האשכול הזה, בזכות התגובות פה, הרמתי טלפון לרב'ה.
לא רציתי להלאות פה אז לא שיתפתי- אבל כל חששותי התאמתו.
הילד שקט מאוד, קושי במוטוריקה, קושי בשפה (לא מדבר כי קשה לו להתבטא). הקריאה בסדר.
כלומר, עד כה הלד היה שקוף.... וזאת הסיבה לתסכול שהוא צבר ולחוסר חשק שלו ללכת לחיידר.
אציין לשבח את הרב'ה שלקח את הענין ברצינות, וכבר יום למחרת כל היחס שלו היה שונה כלפי הילד.
הוא הביא לו מבצע אישי הביתה והעביר אותו קרוב אליו..... מבחינתי זה המון.

כך שזה לא רק שאני לחוצה ומדמיינת אלא באמת יש קושי. ואפ' שאלתי את הרב'ה לגבי להשאיר כיתה,
והוא לא לגמרי שלל, אבל בהחלט שאלה שמצריכה מחשבה.

לא חושב שיש מה להילחץ מדי. ברגע שהוא רכש היטב את הקריאה, אז ההבנה תבוא בהמשך.
הרי בסה"כ מי שיודע בדיוק מה הדרישות בלימוד הם הגברים והרבע'ס.

נכון.
ובכל זאת לקחתי מהאשכול:
א. לחשוב על ספורט טיפולי לחיזוק הביטחון.
ב. לפנות למורה מתקנת מקצועית ולתת לו את כל התמיכה הלימודית.

אז שוב תודה לכולם, כל תשובה פה היתה לתועלת...

 

[בתיה3752]

יישר כח על התשובה המפורטת.

האמת היא שכבר ביום שפתחתי את האשכול הזה, בזכות התגובות פה, הרמתי טלפון לרב'ה.
לא רציתי להלאות פה אז לא שיתפתי- אבל כל חששותי התאמתו.
הילד שקט מאוד, קושי במוטוריקה, קושי בשפה (לא מדבר כי קשה לו להתבטא). הקריאה בסדר.
כלומר, עד כה הלד היה שקוף.... וזאת הסיבה לתסכול שהוא צבר ולחוסר חשק שלו ללכת לחיידר.
אציין לשבח את הרב'ה שלקח את הענין ברצינות, וכבר יום למחרת כל היחס שלו היה שונה כלפי הילד.
הוא הביא לו מבצע אישי הביתה והעביר אותו קרוב אליו..... מבחינתי זה המון.

כך שזה לא רק שאני לחוצה ומדמיינת אלא באמת יש קושי. ואפ' שאלתי את הרב'ה לגבי להשאיר כיתה,
והוא לא לגמרי שלל, אבל בהחלט שאלה שמצריכה מחשבה.

נכון.
ובכל זאת לקחתי מהאשכול:
א. לחשוב על ספורט טיפולי לחיזוק הביטחון.
ב. לפנות למורה מתקנת מקצועית ולתת לו את כל התמיכה הלימודית.

אז שוב תודה לכולם, כל תשובה פה היתה לתועלת...

לב של אמא...
הרבה נחת!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[e.m.p]

מה תאריך הלידה שלו?

 

[חנה ש.]

לא כדאי להיות מתוסכלת כי זה לא מוביל למקום בונה,
גם לגבי תסכול מהמערכת.
כן כדאי להפנים את המצב, זאת אומרת להגדיר מה את חושבת
שהמצב של הילד ומה אפשר לעשות.
כך תוכלי מצד אחד להבין ולקבל את הקושי ומצד שני למצוא
דרכים לתמוך בו.
הכי חשוב זה לכבד את המקום של הילד איך שהוא ולא לנסות
למקם אותו במקום שהוא לא נמצא בו, כי אז התסכול יכול לעבור לילד.
זו עבודה של הורה, להכיר, לקבל, לעזור, וזה נכון גם לגבי חולשה בתחום
לימודי, חברתי וכשהם גדלים בדרך אותה הם בוחרים.
להיות הורה תומך זו עבודת חיים.

 

[עת רצון]

יישר כח על התשובה המפורטת.

האמת היא שכבר ביום שפתחתי את האשכול הזה, בזכות התגובות פה, הרמתי טלפון לרב'ה.
לא רציתי להלאות פה אז לא שיתפתי- אבל כל חששותי התאמתו.
הילד שקט מאוד, קושי במוטוריקה, קושי בשפה (לא מדבר כי קשה לו להתבטא). הקריאה בסדר.
כלומר, עד כה הלד היה שקוף.... וזאת הסיבה לתסכול שהוא צבר ולחוסר חשק שלו ללכת לחיידר.
אציין לשבח את הרב'ה שלקח את הענין ברצינות, וכבר יום למחרת כל היחס שלו היה שונה כלפי הילד.
הוא הביא לו מבצע אישי הביתה והעביר אותו קרוב אליו..... מבחינתי זה המון.

כך שזה לא רק שאני לחוצה ומדמיינת אלא באמת יש קושי. ואפ' שאלתי את הרב'ה לגבי להשאיר כיתה,
והוא לא לגמרי שלל, אבל בהחלט שאלה שמצריכה מחשבה.

נכון.
ובכל זאת לקחתי מהאשכול:
א. לחשוב על ספורט טיפולי לחיזוק הביטחון.
ב. לפנות למורה מתקנת מקצועית ולתת לו את כל התמיכה הלימודית.

אז שוב תודה לכולם, כל תשובה פה היתה לתועלת...

אותי היה מעצבן

למה הרבה רואה ילד שקוף שלא מדבר ולא מטפל?
למה לחכות לטלפון של האמא???

 

[BIZZARC- עשירה]

אותי היה מעצבן

למה הרבה רואה ילד שקוף שלא מדבר ולא מטפל?
למה לחכות לטלפון של האמא???

לצערינו, בכל כיתה יש ילדים כאלה שהם 'שקופים' כי הם לא עושים רעש, והבעיות שלהם לא מפריעות לסדר הכיתתי.
אז עד שהרבה/המורה מתפנה לטפל בזה עובר הרבה זמן או שההורים מתקשרים.

 

[הטעם המושלם]

כך שזה לא רק שאני לחוצה ומדמיינת אלא באמת יש קושי. ואפ' שאלתי את הרב'ה לגבי להשאיר כיתה,
והוא לא לגמרי שלל, אבל בהחלט שאלה שמצריכה מחשבה.

כל הכבוד שפנית לרב'ה.
לגבי התשובה שלו- קלינאית תקשורת אמרת שהוא מקבל, אפשר להוסיף ספורט טיפולי/ ריפוי בעיסוק. לדעתי אם יש קושי חברתי/ רגשי עדיף ספורט טיפולי, אלא אם כן הקושי המוטורי הוא ממש חריג. (ספורט טיפולי הוא גם מחזק מוטורית וגם חברתית ורגשית. ריפוי בעיסוק- רק קצת חברתית ובכלל לא רגשית, אבל הרבה יותר מחזק מוטורית).
להשאיר כיתה- בגיל הזה זה יחסית חריג, ולכן עדיף בחיידר אחר אולי.