התייעצות ילד מאתגר במסגרת חרדית רגילה - עצה

[ברוך ר]

אפשר להמליץ לעשות אבחון וללמוד בשיטת הרב וובר.
זה לא אבחון קשב וריכוז, ולא אבחון דידקטי, אבל זה אבחון לימודי בגמרא שבה בודקים מה האישיות של הילד, היכולות שלו החוזקות והחולשות ומשתמשים בחוזקות כדי לטפל בחולשות.
ואז מצמידים לו אברך מטעמם וזה מחולל פלאים ! מקדם מאד ! נותן סיפוק לילד שהוא לומד בדיוק לפי התכונות אופי שלו והאישיות שלו וזה מאד מקדם בגמרא.
אגב, זה יכול לגלות כשרונות שיש לילד וללמד אותו איך להשתמש בהם וזה יגרום לו לתדמית חיובית בעיני עצמו ובעיני חבריו.

 

[160 איי קיו]

אולי באמת יש לכם רעיונות בתחום? גם להורים לפעמים חסר רעיונות....

בזמנו היה העונש המבריק והאפקטיבי: לרשום X פעמים "יותר לא.... (כאן אמורה להופיע הצהרה מרגשת שהילדון התורן לא בדיוק מבין את משמעותה.). כבר לא באפנה?

 

[byy]

מה שאני מבינה מהסיפור זה שהילד מצא דרך למשוך אליו עודף תשומת לב (שלילית אמנם)
והדרך שהוא מצא זה לסכסך בין ההורים שלו לצוות הת"ת.
יתכן באמת שחיידר חדש יחד עם עוד עצות שהובאו לעיל יתן לו חשק ורצון לפתוח דף חדש.

 

[y&m]

מה שאני מבינה מהסיפור זה שהילד מצא דרך למשוך אליו עודף תשומת לב (שלילית אמנם)
והדרך שהוא מצא זה לסכסך בין ההורים שלו לצוות הת"ת.
יתכן באמת שחיידר חדש יחד עם עוד עצות שהובאו לעיל יתן לו חשק ורצון לפתוח דף חדש.

וואו, בלי להתבלבל.
וכשיעבירו אותו חיידר הוא כבר לא ירצה עוד תשומת לב ולסכסך בין ההורים לצוות הת"ת החדש?
כי מה? דף חדש כידוע מחזיק מעמד כל עוד הוא חדש.

בעיות לא מטופלות, ממשיכות להיות לא מטופלות.

 

[byy]

וואו, בלי להתבלבל.
וכשיעבירו אותו חיידר הוא כבר לא ירצה עוד תשומת לב ולסכסך בין ההורים לצוות הת"ת החדש?
כי מה? דף חדש כידוע מחזיק מעמד כל עוד הוא חדש.

בעיות לא מטופלות, ממשיכות להיות לא מטופלות.

חבל שלא קראתם בעיון. העיצה היתה לפתוח דף חדש בד בבד עם טיפול בבעיות

 

[ניק 31137]

יש לנו ילד כבר בכיתה ה', לומד בחיידר רגיל (ליטאי), הוא ילד מוכשר, חכם מאוד,
אבל הוא מאוד "מתאגר", כלומר הוא פעיל כמה רמות מעל מה שאתם יכולים לשער... וזה גורם להוציא את כל הצוות מהכלים
נוסף לזה יש לו בעיה חברתית, הוא אוהב "להציק" ועל כן הוא קצת לא במרכז החברה

עיקר השאלה שלי,
היא איך להתמודד איתו מול החיידר,
החיידר כבר הודיע לי כמה פעמים, שהוא "לא מתאים"
וזה ברור, אין להם כח אליו
הוא מעייף אותם
[כמו שאמר לי המפקח שלו: "אנחנו צריכים לרדוף אחריו כל היום ולכבות שריפות...."].
ככה זה כבר כמה שנים, והוא "סוחב", בשנה האחרונה המצב החריף, וה"רבנים" מוציאים אותו על בסיס יומיומי כמעט כל היום הוא "בחוץ"... כמה שביקשתי בטוב או באיומים, כבר זה לא עוזר, הם גם משדרים את זה לילד בכמה אופנים...

מה עושים?
יש מנופי לחץ על החיידר מבחינת חוקית? שלא ישיאירו אותו כל היום מחוץ לכיתה? שלא ישלחו אותו לבית כמעט כל יום?

אציין, שהוא עבר אבחונים רבים ובכולם הוא מעל הממוצע, רק שיש לו בעיה של "מוסחות" שאין לזה תרופה ברורה, מלבד סוג מסויים של "ריטלין" שנתנו לו תקופה, אבל זה הביא לו תופעות לוואי משמעותיות שחייבו להפסיק

אודה לכל עצה
או לרעיון על חיידר אחר - בירושלים

הוא יודע להעסיק את עצמו לבד?
בבית יש את אותן בעיות?

 

[ח.ג.ג'.]

מה שאני מבינה מהסיפור זה שהילד מצא דרך למשוך אליו עודף תשומת לב (שלילית אמנם)
והדרך שהוא מצא זה לסכסך בין ההורים שלו לצוות הת"ת.
יתכן באמת שחיידר חדש יחד עם עוד עצות שהובאו לעיל יתן לו חשק ורצון לפתוח דף חדש.

ילד כזה לא יוצר סכוסכים בגלל שהוא רוצה תשומת לב, זה בכלל לא בתחום היכולות שלו. אם הוא היה יודע לחזות איך ההתנהגות שלו תשפיע על הסביבה, הבעיה הנוכחית לא היתה קיימת.
ילד כזה יוצר סכסוכים כי הוא לא יודע להימנע מהם, ומציק לאחרים כי הוא רוצה אינטראקציה אבל לא יודע ליצור אותה בדרך הנכונה.
רצון וחשק הם בין הגורמים האחרונים להתנהגות כזו אצל ילד עם הפרעת קשב. צריך להיזהר לא לשדר לילד שאם הוא רק היה רוצה הוא היה יכול להתגבר על הבעיה, כי יש סיכוי לא מבוטל שזה פשוט לא בשליטתו ואז הציפיות האלו מתסכלות אותו עוד יותר ומורידות את המוטיבציה והדימוי העצמי עוד יותר. קודם צריך לתת לו את הכלים (בראש ובראשונה, טיפול תרופתי) ורק אז אפשר לדבר איתו על שיתוף פעולה ומוטיבציה.

 

[הטעם המושלם]

יש לנו ילד כבר בכיתה ה', לומד בחיידר רגיל (ליטאי), הוא ילד מוכשר, חכם מאוד,
אבל הוא מאוד "מתאגר", כלומר הוא פעיל כמה רמות מעל מה שאתם יכולים לשער... וזה גורם להוציא את כל הצוות מהכלים
נוסף לזה יש לו בעיה חברתית, הוא אוהב "להציק" ועל כן הוא קצת לא במרכז החברה

עיקר השאלה שלי,
היא איך להתמודד איתו מול החיידר,
החיידר כבר הודיע לי כמה פעמים, שהוא "לא מתאים"
וזה ברור, אין להם כח אליו
הוא מעייף אותם
[כמו שאמר לי המפקח שלו: "אנחנו צריכים לרדוף אחריו כל היום ולכבות שריפות...."].
ככה זה כבר כמה שנים, והוא "סוחב", בשנה האחרונה המצב החריף, וה"רבנים" מוציאים אותו על בסיס יומיומי כמעט כל היום הוא "בחוץ"... כמה שביקשתי בטוב או באיומים, כבר זה לא עוזר, הם גם משדרים את זה לילד בכמה אופנים...

מה עושים?
יש מנופי לחץ על החיידר מבחינת חוקית? שלא ישיאירו אותו כל היום מחוץ לכיתה? שלא ישלחו אותו לבית כמעט כל יום?

אציין, שהוא עבר אבחונים רבים ובכולם הוא מעל הממוצע, רק שיש לו בעיה של "מוסחות" שאין לזה תרופה ברורה, מלבד סוג מסויים של "ריטלין" שנתנו לו תקופה, אבל זה הביא לו תופעות לוואי משמעותיות שחייבו להפסיק

אודה לכל עצה
או לרעיון על חיידר אחר - בירושלים

עצוב לי לשמוע מה אתם עוברים. מסכן הילד, מסכנים אתם, ולמעשה- גם הצוות.
אין לי מידע מסוים אבל 2 כיוונים:
1- אני לא יודעת איפה עשיתם איבחון, אבל אם לא עשיתם אצל פסיכיאטר- מומלץ ללכת לפסיכיאטר. (אבחון לא עושים רק אצל פסיכיאטר, יש כמה אופציות, אבל כשהבעיה מורכבת ולא מוגדרת עדיף ללכת לפסיכיאטר שימקד את הקשיים ויראה הכל, גם בקטע החברתי.)
2- להעביר את הילד לחיידר קטן. כיתות קטנות. אני לא מדברת על חנ"מ, אבל חיידר של 20-25 ילדים מקסימום בכיתה, בלי כיתות מקבילות, או מקסימום 2 כיתות במחזור. בחיידר כזה היחס יותר חם ואישי, אין שום סיבה שיעשה אח"כ בעיות בקבלה לישיבה כי אני מדברת על חיידר רגיל.

 

[יהלומים]

בשם אותם ילדים, בני הדור הקודם- אל תוותרו לילדים שלכם. אל תחתמו על 'הפסקת אש' עם המורים, אל תוותרו על הילדים שלכם... כי ילד מוכשר וחכם בהרבה מהממוצע, שסובל מהפרעת קשב חמורה שאינה מטופלת, עלול למצוא את עצמו בגיל 30 מתוסכל, תקוע, לא ממוצה, בודד.

לא תמיד ולא חייב
מכירה מקרוב כמה בעלי הפרעות קשב, שסבלו מאוד גם בפן הלימודי וגם בפן החברתי
ברגע שהם השתחררו מהממסד ויצאו לחיים עצמאיים
הם פרחו!! ומאוד מאוד מצליחים!

 

[דידקטית]

יש בעיה היום.
יותר מדי פוקוס על הילד, ואמונה שיש לו בטוח בעיה שדרושה טיפול.

אולי כן, אולי לא.

לצאת מנקודת הנחה שמוסד הלימודים הוא מצוין, והבעיה היא בילד - שם שם הבעיה.
יש מצב של 50% סיכוי שבמוסד אחר, יותר מכיל ובלי בעיות מתחת לשטיח - הילד יפרח!

ילד כזה צריך כבוד, הקשבה ומבצעים שיעודדו אותו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.
כל עוד הילד לא מקבל אוזן קשבת, הכלה לאופי ולסגנון שלו, ומוסד לימודים מכבד -
זה לא נכון, לא הוגן ואפילו טעות להגיד
"לכו תטפלו בילד"

כן, אני יודעת שהגישה שלי לא קלאסית, אבל היא עומדת במבחן המציאות.

אני 100% בעד לטפל בקשיים של הילד, 200% בעד לקדם אותו ולהיות איכפתי כלפיו.
אבל לא בגישה אקסטרה טיפולית של "יש לו בטוח בעיה, בו נטפל בו כי במוסד אחר זה ימשיך"
צר לי, זה פשוט לא נכון.

יש בעיות גם במוסדות
ועלולים להיות בחיידר רבנים שלא מאפשרים לילד לצמוח

בתור הורה, צריך קודם כל להקשיב לילד, לפתוח שיח.
לבדוק שטוב לו במוסד בלימודים, לנסות לתת הפסקה כמה ימים, לבדוק אופציה של מוסד לימודים שההקשבה והכבוד כלפי הילד זה נקודות יסוד.
וזה לא מובן מאליו, בכלל לא.

 

[הטעם המושלם]

יש בעיה היום.
יותר מדי פוקוס על הילד, ואמונה שיש לו בטוח בעיה שדרושה טיפול.

אולי כן, אולי לא.

לצאת מנקודת הנחה שמוסד הלימודים הוא מצוין, והבעיה היא בילד - שם שם הבעיה.
יש מצב של 50% סיכוי שבמוסד אחר, יותר מכיל ובלי בעיות מתחת לשטיח - הילד יפרח!

ילד כזה צריך כבוד, הקשבה ומבצעים שיעודדו אותו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.
כל עוד הילד לא מקבל אוזן קשבת, הכלה לאופי ולסגנון שלו, ומוסד לימודים מכבד -
זה לא נכון, לא הוגן ואפילו טעות להגיד
"לכו תטפלו בילד"

כן, אני יודעת שהגישה שלי לא קלאסית, אבל היא עומדת במבחן המציאות.

אני 100% בעד לטפל בקשיים של הילד, 200% בעד לקדם אותו ולהיות איכפתי כלפיו.
אבל לא בגישה אקסטרה טיפולית של "יש לו בטוח בעיה, בו נטפל בו כי במוסד אחר זה ימשיך"
צר לי, זה פשוט לא נכון.

יש בעיות גם במוסדות
יש רבנים שלא מאפשרים לילד לצמוח

בתור הורה, צריך קודם כל להקשיב לילד, לפתוח שיח.
לבדוק שטוב לו במוסד בלימודים, לנסות לתת הפסקה כמה ימים, לבדוק אופציה של מוסד לימודים שההקשבה והכבוד כלפי הילד זה נקודות יסוד.
וזה לא מובן מאליו, בכלל לא.

העקרון הוא לשלב בין 2 הדברים- מוסד מתאים- צוות חם ומסור, כיתות שהילד לא נבלע בהם, חיידר שמחזיק יועץ חינוכי מנוסה שגם משפיע על המלמדים.
אבל מצד שני לראות מהם הקשיים של הילד וטפל בהם. אני לא אומרת רק ריטלין- אמרו שזה לא עוזר לילד. אז לא. אבל מה עם ריפוי בעיסוק בדגש על כישורי חברה? יש עוד דברים, זה רק דוגמא אחת.

 

[דבורה חזקיה]

לא יודעת מי מהכותבים פה היה/ היתה מורה
אני היתי, אומנם לרוב עם ילדים עם הפרעות התנהגות ולא בכיתות רגילות.
ילד לא מטופל זה לא קל בכלל!
א"א לנהל כיתה כשכל דקה הוא קופץ, משתולל, מעיף, מציק, מדבר, מסתובב ועוד היד נטויה.

כשרואים שההורים מעצמם רוצים לעזור, נותנים כיסוי תרופתי
לבית הספר הרבה יותר קל להיות מוכנים להכיל את זה.

יכול להיות שהכיתה/ המוסד לא מתאימים לא,
אבל לפי התיאורים נשמע שכדור טוב ומתאים יעזור לו ויפחית המון המון בעיות.
יש באזור ה15 סוגי כדורי קשב, יודעת שזה סיוט לנסות
אבל כשהוא יהיה מכוסה תרופתית יהיה לו הרבה יותר קל.

 

[מיכל ב']

אציין, שהוא עבר אבחונים רבים ובכולם הוא מעל הממוצע, רק שיש לו בעיה של "מוסחות" שאין לזה תרופה ברורה, מלבד סוג מסויים של "ריטלין" שנתנו לו תקופה, אבל זה הביא לו תופעות לוואי משמעותיות שחייבו להפסיק

בלת"ק.

בשבילו ולמענו את חייבת למצוא לו חלופה תרופתית.
יש כל מיני, ושווה לנסות עד שתגיעו לתרופה הנכונה.
הוא סובל, הסביבה סובלת, ואתם סובלים.
גםלמי שכואבת לו הבטן ואקמול לא עוזר לו- הוא מחפש תרופה שתתאים,
העיקר שלא יסבול.
הפתרון היחיד זה לנסות טיפול תרופתי ולהתעקש עד שתמצאו מה עוזר לו.

הרבה נחת!

 

[ח.ג.ג'.]

יש בעיה היום.
יותר מדי פוקוס על הילד, ואמונה שיש לו בטוח בעיה שדרושה טיפול.

אולי כן, אולי לא.

לצאת מנקודת הנחה שמוסד הלימודים הוא מצוין, והבעיה היא בילד - שם שם הבעיה.
יש מצב של 50% סיכוי שבמוסד אחר, יותר מכיל ובלי בעיות מתחת לשטיח - הילד יפרח!

ילד כזה צריך כבוד, הקשבה ומבצעים שיעודדו אותו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.
כל עוד הילד לא מקבל אוזן קשבת, הכלה לאופי ולסגנון שלו, ומוסד לימודים מכבד -
זה לא נכון, לא הוגן ואפילו טעות להגיד
"לכו תטפלו בילד"

כן, אני יודעת שהגישה שלי לא קלאסית, אבל היא עומדת במבחן המציאות.

אני 100% בעד לטפל בקשיים של הילד, 200% בעד לקדם אותו ולהיות איכפתי כלפיו.
אבל לא בגישה אקסטרה טיפולית של "יש לו בטוח בעיה, בו נטפל בו כי במוסד אחר זה ימשיך"
צר לי, זה פשוט לא נכון.

יש בעיות גם במוסדות
ועלולים להיות בחיידר רבנים שלא מאפשרים לילד לצמוח

בתור הורה, צריך קודם כל להקשיב לילד, לפתוח שיח.
לבדוק שטוב לו במוסד בלימודים, לנסות לתת הפסקה כמה ימים, לבדוק אופציה של מוסד לימודים שההקשבה והכבוד כלפי הילד זה נקודות יסוד.
וזה לא מובן מאליו, בכלל לא.

מדובר על ילד עם בעיית קשב וריכוז מאובחנת, ותסמינים קלאסיים של בעיה כזו.
מה שאת כותבת היה יכול להיות רלוונטי למקרה שיש בעיה מול מוסד הלימוד ולא יוע מה המקור שלה. פה באופן ברור כבר ידוע שיש לילד בעיה משל עצמו, שמתבטאת לא רק כלפי מוסד הלימודים. לא הולכים לחפש את הבעיה אצל הילד, כבר ידוע שהיא שם.

 

[דידקטית]

יש לנו ילד כבר בכיתה ה', לומד בחיידר רגיל (ליטאי), הוא ילד מוכשר, חכם מאוד,
אבל הוא מאוד "מתאגר", כלומר הוא פעיל כמה רמות מעל מה שאתם יכולים לשער... וזה גורם להוציא את כל הצוות מהכלים
נוסף לזה יש לו בעיה חברתית, הוא אוהב "להציק" ועל כן הוא קצת לא במרכז החברה

ההגדרה מוכשר וחכם מאוד, בדר"כ תואמת יכולות של ילדים שנתיים מעליו בגיל ומעלה.
זה יוצר פער שכלי-רגשי משמעותי שאמור לקבל התייחסות יומיומית ותיווך רגשי.

גם בבית הוא מאתגר? איך ההתייחסות אליו?

בעיה חברתית היא תוצאה ולא מקור הבעיה.
אם יש פער שכלי-רגשי (שזה תקין להיות עם רגש של גיל 10 ועם שכל של גיל 1, רק צריך תיווך וכלים)
ואם בחיידר הוא כבשה שחורה
יש סיכוי גבוה לבעיה חברתית.

אם הבית מאוד תומך, מעריך ומאמין בילד על אף כל הנ"ל - יש לזה ערך גבוה מאוד.

אציין, שהוא עבר אבחונים רבים ובכולם הוא מעל הממוצע, רק שיש לו בעיה של "מוסחות" שאין לזה תרופה ברורה

הוא מאובחן כקש"ר?
מוסחות זה משהו אחר לגמרי.

מדובר על ילד עם בעיית קשב וריכוז מאובחנת, ותסמינים קלאסיים של בעיה כזו.

לא ראיתי שכתוב אבחון כזה במוצהר.
וגם אם יש כזה אבחון - חלק מהבעיה היא הדברים שכתבתי לעיל.

 

[y&m]

ילד כזה צריך כבוד, הקשבה ומבצעים שיעודדו אותו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.
כל עוד הילד לא מקבל אוזן קשבת, הכלה לאופי ולסגנון שלו, ומוסד לימודים מכבד -
זה לא נכון, לא הוגן ואפילו טעות להגיד
"לכו תטפלו בילד"

לא סותר בכלל טיפול בילד.
מספרים כאן על ילד עם תופעת מציקנות.

ילדים שהקש"ר שלהם התבטא עם מציקנות זה הלך איתם ממקום למקום, העברת ילד ממוסד למוסד היא לא פעם בעצמה גורם סיכון בפרט לילד שנשמע שהתשתית שלו לא במיוחד יציבה.

שום כדור לא עוזר אם אין סביבה תומכת.
אבל גם סביבה תומכת צריכה תשתית בסיסית.

 

[ח.ג.ג'.]

הוא מאובחן כקש"ר?
מוסחות זה משהו אחר לגמרי.
לא ראיתי שכתוב אבחון כזה במוצהר.
וגם אם יש כזה אבחון - חלק מהבעיה היא הדברים שכתבתי לעיל.

מוסחות היא אחד התחומים של הפרעת קשב וריכוז: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות.
אבחנה של הפרעת קשב וריכוז ניתנת גם כאשר יש בעיה רק באחד מהתחומים הללו.
הילד מאובחן עם מוסחות, כלומר הפרעת קשב, וגם נרשם לו טיפול תרופתי מתאים להפרעת קשב.
לא שייך לדבר על אובר-אבחון ועל טיפול בילד במקום במוסד כאשר באופן מאד ברור יש לילד בעיה, מאובחנת, שבאה לידי ביטוי לא רק מול מוסד הלימודים, ושידוע שכאשר אינה מטופלת היא גורמת בדיוק לאותן בעיות שמתוארות.
זה כמו שתגידי שאם ילד לא מצליח ללמוד לקרוא אז צריך לבדוק לא רק אם לילד יש בעיה אלא גם אם מלמדים אותו כמו שצריך - במצב שבו ידוע שילד צריך משקפיים.

 

[דידקטית]

מוסחות היא אחד התחומים של הפרעת קשב וריכוז: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות.
אבחנה של הפרעת קשב וריכוז ניתנת גם כאשר יש בעיה רק באחד מהתחומים הללו.
הילד מאובחן עם מוסחות, כלומר הפרעת קשב, וגם נרשם לו טיפול תרופתי מתאים להפרעת קשב.
לא שייך לדבר על אובר-אבחון ועל טיפול בילד במקום במוסד כאשר באופן מאד ברור יש לילד בעיה, מאובחנת, שבאה לידי ביטוי לא רק מול מוסד הלימודים, ושידוע שכאשר אינה מטופלת היא גורמת בדיוק לאותן בעיות שמתוארות.
זה כמו שתגידי שאם ילד לא מצליח ללמוד לקרוא אז צריך לבדוק לא רק אם לילד יש בעיה אלא גם אם מלמדים אותו כמו שצריך - במצב שבו ידוע שילד צריך משקפיים.

מסכימה איתך.
וברור שצריך לתת לילד טיפול.

ועדיין יש מקום גדול בכל התהליך לבדיקת הדברים שכתבתי. היה לי חשוב להציף את הנושא.

 

[לורנס]

לבעיית מוסחות בהחלט יש פתרון תרופתי!!
אל תתייאשו מלמצוא את התרופה.
בעיה חברתית - יש היום תחום שנקרא 'מיומנות חברתית' מפותח בעיקר אצל בנות,
אבל אם הוא בגיל שהיית שולחת אותו לאישה, כדי להשקיע בתחום הזה,
ילד שסובל חברתית הוא ילד מסכן מאד!!
ותחשבי על ישיבה, שם הוא כל היום רק עם חברים

 

[160 איי קיו]

לא תמיד ולא חייב
מכירה מקרוב כמה בעלי הפרעות קשב, שסבלו מאוד גם בפן הלימודי וגם בפן החברתי
ברגע שהם השתחררו מהממסד ויצאו לחיים עצמאיים
הם פרחו!! ומאוד מאוד מצליחים!

ב"ה! איזה יופי. אבל במבט ריאלי, קודם כל- ברור שישנם אלו שמתראיינים בתקשורת תחת הכותרת הדרמטית: "ההצלחה שלי נזקפת להפרעת הקשב החמורה שלי." האמירה המפתיעה הזאת כבר די שחוקה....
אבל אם נדייק, ההצלחה שלהם היום היא לא תוצאת הקשיים הלימודיים והחברתיים, כן? מה שסייע להם להגיע למקום הזה, (סיעתא דשמיא!! ו)המעלות השמורות לבעלי הפרעות הקשב. אותן מעלות לא סותרות את הקשיים והאתגרים, שבהם רצוי וחובה לטפל!
את מכירה כמה שפורחים היום, מחוץ למסגרת הלימודית, וכמה את מכירה- שלא? כמה מבעלי הפרעות הקשב מתרסקים שוב ושוב, לא מוצאים את עצמם באף מסגרת- משפחתית, תעסוקתית, חברתית?
בכלל- מהי הצלחה בחיים? עסקים? כסף? מנהיגות? כי אם אלו הפרמטרים, כמקובל בתקשורת, אז אוקי. הם עשויים להצליח מהבחינות הללו, אלו מגרשים שתואמים את הכישורים האופיינים לבעלי הפרעות קשב. אבל האם זאת אכן 'ההצלחה'?
הלוא גם אם ניקח את אותם 'מצליחנים', (שמייצגים את הסטנדרט?? לא נראה) ע"פ רוב גם הם סובלים מאתגרי ההפרעה, אם כי זאת התמודדות מאחורי הקלעים. האם הם מרוצים מחייהם האישיים? האם הם עומדים במחויבויות המשפחתיות? האם הם מסוגלים להרפות לרגעים מהמרוץ, לנשום אויר של בוקר? האם הם מצליחים לשלוט בדחפים שלהם? בקיצור- מהי אותה הצלחה עלומה? איזה סעיף מזכה אותך בתווית: "מוצלח"? ועד כמה התואר הזה רלוונטי לחיים הפרטיים, בבית, בראש, בלב?