הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ילד.
אני אוהב עכשיו רק את המשפחה שלי. כל החברים האלו בכלל לא חברים אמיתיים. למה איך שהתחלתי לצרוח הם מיד ברחו?! אפילו כשהמנהל שאל אותם מה קרה לי הם ענו לו לאט, ולא היה אכפת להם שבנתיים אני סובל. והכי הכי אני שונא את נפתלי. כי הוא היה הראשון שברח וכולם ברחו אחריו ועזבו את הקרשים, ובגלל זה כל הקרשים נפלו עלי.
עכשיו אני מחכה לאמא בלובי של טר"ם. הכי כיף זה להיות לבד עם אמא כשהיא יוצאת באמצע העבודה, כי אז יש לה את התיק של העבודה והיא מביאה לי משם סוכריות מנטה, אח"כ היא קונה לי רוגלע ענק בקיוסק וכל הדרך אני מספר לה והיא מחייכת לי. אבל עכשיו היד שלי כואבת ואני לא רוצה בכלל שהיא תקנה לי כלום, רק שהיא תבא ותחבק אותי חזק כי כואב לי מאד, ורק היא יכולה להבין כמה זה כואב לי.
אבל במקום אמא הגיע המנהל של החיידר, והוא חייך חיוך גדול אבל לא שמח, אני חייכתי לו בחזרה כדי לא להעליב אותו, אבל בכלל לא רציתי בכלל שהוא יהיה איתי. והוא שאל אותי מה קרה, וסיפרתי לו כל מה שתכננתי לספר לאמא, ובגללו ירדו לי דמעות שרציתי שאמא תראה אותם ולא הוא בכלל.
ואז הוא ליטף לי את הלחי וזה לא היה כיף בכלל, כי הוא לא אימא ויש לו יד של זקנים.
מנהל.
שאף אחד לא יספר לי שזו סתם עבודה של 'כבוד' ו'שטעלע'. כי לפעמים מה שמנהל אחד עושה, גם עשרה רעבעס' לא יכולים לעשות, כמה חימם לי את הלב לראות את חיוך של ילד קטן שמחכה לבד לאמא שלו שתחזור מהעבודה, ואין בינתיים מישהו שיושיט יד מלטפת. ואיך שהילדים נפתחים - זה מדהים! תוך כמה רגעים והוא כבר בוכה ומוציא הלב הכל.
וגם האמא שלו בוודאי מאד נרגעה כשראתה אותי שם, כי לך תדע מה הילד רואה ומבין כשהוא נמצא במקום כזה המוני ללא השגחה, אבל כשרואים שהמנהל נמצא אותו זה כבר מרגיע ונותן תחושת בטחון,
כך שלהיות מנהל חיידר זה ממש לא מה שחושבים, זה עניין של אחריות ושל הבנה לנפש התלמיד, ובעיקר זה הכישרון לדעת מה הטיימינג הנכון לכל זה, כמו שהוכחתי היום.
אמא.
אוף, אני אמא גרועה לפעמים. בושות שאין לי במקפיא אוכל מוכן למקרים כאלו. במקום תזונה בריאה אני קונה לו שטויות בקיוסק, שלא לדבר על היחס שאני לא מצליחה להעניק לו בזמנים כאלו, כל הראש שלי בעבודה ואני לא מצליחה להתרכז במה שהוא אומר, ממש רחמנות על הילד.
והמנהל הזה, איש טוב שירבו כמותו. אבל לא ידעתי שהם חייבים ללוות את התלמיד עד שהאמא מגיעה, אם הייתי יודעת לא הייתי מאחרת, ממש בושות. לא יודעת מי המציא את המנהג הזה אבל זה ממש מיותר, מסכן, בטח זה על חשבון המשפחה שלו.
----
ביקורות בכיף
אני אוהב עכשיו רק את המשפחה שלי. כל החברים האלו בכלל לא חברים אמיתיים. למה איך שהתחלתי לצרוח הם מיד ברחו?! אפילו כשהמנהל שאל אותם מה קרה לי הם ענו לו לאט, ולא היה אכפת להם שבנתיים אני סובל. והכי הכי אני שונא את נפתלי. כי הוא היה הראשון שברח וכולם ברחו אחריו ועזבו את הקרשים, ובגלל זה כל הקרשים נפלו עלי.
עכשיו אני מחכה לאמא בלובי של טר"ם. הכי כיף זה להיות לבד עם אמא כשהיא יוצאת באמצע העבודה, כי אז יש לה את התיק של העבודה והיא מביאה לי משם סוכריות מנטה, אח"כ היא קונה לי רוגלע ענק בקיוסק וכל הדרך אני מספר לה והיא מחייכת לי. אבל עכשיו היד שלי כואבת ואני לא רוצה בכלל שהיא תקנה לי כלום, רק שהיא תבא ותחבק אותי חזק כי כואב לי מאד, ורק היא יכולה להבין כמה זה כואב לי.
אבל במקום אמא הגיע המנהל של החיידר, והוא חייך חיוך גדול אבל לא שמח, אני חייכתי לו בחזרה כדי לא להעליב אותו, אבל בכלל לא רציתי בכלל שהוא יהיה איתי. והוא שאל אותי מה קרה, וסיפרתי לו כל מה שתכננתי לספר לאמא, ובגללו ירדו לי דמעות שרציתי שאמא תראה אותם ולא הוא בכלל.
ואז הוא ליטף לי את הלחי וזה לא היה כיף בכלל, כי הוא לא אימא ויש לו יד של זקנים.
מנהל.
שאף אחד לא יספר לי שזו סתם עבודה של 'כבוד' ו'שטעלע'. כי לפעמים מה שמנהל אחד עושה, גם עשרה רעבעס' לא יכולים לעשות, כמה חימם לי את הלב לראות את חיוך של ילד קטן שמחכה לבד לאמא שלו שתחזור מהעבודה, ואין בינתיים מישהו שיושיט יד מלטפת. ואיך שהילדים נפתחים - זה מדהים! תוך כמה רגעים והוא כבר בוכה ומוציא הלב הכל.
וגם האמא שלו בוודאי מאד נרגעה כשראתה אותי שם, כי לך תדע מה הילד רואה ומבין כשהוא נמצא במקום כזה המוני ללא השגחה, אבל כשרואים שהמנהל נמצא אותו זה כבר מרגיע ונותן תחושת בטחון,
כך שלהיות מנהל חיידר זה ממש לא מה שחושבים, זה עניין של אחריות ושל הבנה לנפש התלמיד, ובעיקר זה הכישרון לדעת מה הטיימינג הנכון לכל זה, כמו שהוכחתי היום.
אמא.
אוף, אני אמא גרועה לפעמים. בושות שאין לי במקפיא אוכל מוכן למקרים כאלו. במקום תזונה בריאה אני קונה לו שטויות בקיוסק, שלא לדבר על היחס שאני לא מצליחה להעניק לו בזמנים כאלו, כל הראש שלי בעבודה ואני לא מצליחה להתרכז במה שהוא אומר, ממש רחמנות על הילד.
והמנהל הזה, איש טוב שירבו כמותו. אבל לא ידעתי שהם חייבים ללוות את התלמיד עד שהאמא מגיעה, אם הייתי יודעת לא הייתי מאחרת, ממש בושות. לא יודעת מי המציא את המנהג הזה אבל זה ממש מיותר, מסכן, בטח זה על חשבון המשפחה שלו.
----
ביקורות בכיף
נערך לאחרונה ב:
)
