עזרה ילד שמפספס

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
מה עושים עם ילד שגמול כבר שנה וחצי, לא מרטיב בעקרון ויבש גם בלילה,
הענין הוא שבמהלך היום הוא מפספס בקטנה, הוא אפילו לא שם לב לזה- תוך כדי משחק וכד'
רק שתכל'ס הוא מסתובב קצת רטוב, זה מביא כמובן לריח לא נעים וגם לחררה.
אנחנו מזכירים לו הרבה ללכת לשירותים, אבל זה לא הענין. זה יכול להיות גם אחרי רבע שעה מאז שהוא היה בשירותים.

אני חושבת שזו בעיה פיזיולוגית כלשהי, רק שאין לי מושג מה עושים עם זה.

אשמח לעזרה מנסיונכם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מתוך נסיון רב בתחום (לצערי)
יכול להיות שבאמת המערכת אצלו עוד לא מפותחת לגמרי/ואין לו מספיק כח איפוק
*רופא בתחום (אורולוג) אם יש בעיה רצינית אמורים לבדוק אצלו, אני לא יודעת מה הגיל של הילד אבל בד"כ פחות מגיל 6-7 הרטבות עוד לא אומרות שיש בעיה שמצריכה טיפול,
*ריח חזק זה בד"כ מדלקות, אפשר לעשות בדיקת שתן
*רפלקסולוגיה - היא מחזקת את השרירים ומביאה תוצאות פלאים, מתאים בול למה שאת מתארת, אחרי 3 פעמים בד"כ כבר רואים תוצאות

בהצלחה וסייעתא דשמיא
המון נחת
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה!
הילד בן 4.
הריח לא חריג, אבל בהחלט לא נעים- כמו שמדיף בגד רטוב.
זה באמת נשמע כמו שרירים חלשים, אצל בנות מחזקים רצפת אגן במקרים כאלה, לא ידעתי מה אצל בנים.
יש דברים כאלה דרך קופת חולים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כשהיה אצלי בעיה כזו, קבלתי הדרכה פשוטה וקלה מרפלקסולוגית, תירגלתי עליו כמה פעמים ביום, תוך יומיים שלוש זה נגמר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אצל הבת שלוש וחצי שלי זה בדיוק המצב. כמעט תמיד טיפה רטוב
חשבתי בהתחלה שהיא מפספסת. אחכ חשבתי שהיא יושבת לא נכון על האסלה אז נוטף לה

תכלס אחרי שגמרתי להתעצבן ולהאשים, המצב בשיפור והיא כבר יכולה כמעט תמיד לשבת עלי...

ילד בגיל הזה נראה לי עדיין לא בעייתי אבל צריכה להיות מגמת שיפור. נגיד לקראת שבועות שיקרה פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא קראתי את כל ההודעות הקודמות.
מנסיון רב עם ילדים בכל הגילאים יש מושג שנקרא ערנות! יש ילדים שאין להם מספיק ערנות ולכן זה קורה להם.
יש מספר תרגילים לפתוח ערנות שלב ראשוני תני לו בלון לא כדור! ושיזרוק 20 פעמים לקיר ולתפוס ככה במשך תקופה כל יום. זה כבר משפיע על המוח ... יש עוד סידרה של תרגילים אבל קודם תתחילי. בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ערנות ספציפית לזה?
כי הילד הזה טיפוס ערני בצורה הכי ערנית שאפשר
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני חושבת שהיא התכוונה שהוא עירני לצורך ללכת
ודווקא זה שאת מציינת שהוא ערני-ז"א פעיל
מאד הגיוני שתו"כ משחק הוא לא ישים לב
בגן היו לי כמה ילדות כאלה
אז הייתי מזכירה להן כל חצי שעה
אחרי תקופה של שבועיים בערך
כבר לא היה צורך להזכיר
כי הם התרגלו ללכת
אפילו אמרתי להם לפעמים
הולכים כל כמה זמן גם אם לא צריך
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
שימי לב למגוון התשובות היפה שקבלת... אהבתי את כיווני החשיבה השונים.
שימי לב למה שרלוונטי לך, ומה שלא רלוונטי - פשוט תודי על ההתייחסות, אבל אל תיישמי בשטח...



ריח חזק זה בד"כ מדלקות, אפשר לעשות בדיקת שתן
ודלקת גם יכולה להשפיע על הרטבה. סוג של גלגל חוזר.

אגב, יש גיל שהילד נהיה פתאום 'עסוק יתר על המידה' ו'שוכח' לצאת לשירותים מרוב 'עיסוקים חשובים'. זה שלב נורמלי למדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
שימי לב למגוון התשובות היפה שקבלת... אהבתי את כיווני החשיבה השונים.
שימי לב למה שרלוונטי לך, ומה שלא רלוונטי - פשוט תודי על ההתייחסות, אבל אל תיישמי בשטח...

ברור :)
אני מודה למי שטורח ומנסה לעזור, וכל עזרה מקדמת.

הענין הוא שאני שולחת אותו לשירותים והוא הולך, ואחרי רבע שעה של השתוללות הוא יכול להרטיב, לכן חשבתי יותר על הענין שמדובר על רפיון בשרירים.

יש טיפול לדבר כזה דרך הקופה, או שצריך משהו פרטי?
ומה אני מבקשת? למי פונה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
פניתי לקופת חולים והם הציעו לי דיקור.

במקביל, ניסיתי אצל מישהי שפרסמה באופן פרטי, היא הציעה לי מכשיר רטט וזמזם בתוספת מעקב עם הילד וכו'.

גם ניסיתי לברר במרפאה של ע. גונן - אבחון ע"י קשתית העין, וטיפול בתכשירים טבעיים וכד'

שמעתם על אחד מאלה? המלצות? יעילות?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
יכול להיות שהוא כל כך ממהר לחזור למשחק, שהוא לא מתרוקן עד הסוף.
אולי תנסי לומר לו להיות זמן מסוים בשירותים/לספור עד עשרים ואז לצאת/לנסות להרגיש אם הוא צריך עוד או משהו בסגנון
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
שמעתי פעם שיש דבר כזה פיזיותרפיה של רצפת האגן גם לילדים
כמה שביררתי בקופ"ח- לא היה להם מידע
מי שיודעת- אשמח
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
המקום להתייעץ על כך זה כנראה קופת חולים.


אני חושב שזה קצת לא הוגן כלפי הילד. פריסת הבעיה שלו מעל במה ציבורית. וגם לא המקום הנכון לכך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
המקום להתייעץ על כך זה כנראה קופת חולים.


אני חושב שזה קצת לא הוגן כלפי הילד. פריסת הבעיה שלו מעל במה ציבורית. וגם לא המקום הנכון לכך.
זה נכון, מצד שני - מנסיון עגום - לא תמיד הרופאים הם באמת אלו שאפשר להתייעץ עימם. לפעמים, עד שהם עולים על בעיה מסויימת אפשר לראות כוכבים.
חלקם לא מודעים לסוגי בעיות ופתרונותיהם, חלקם בוחרים בדרך הקלה (קח כדור והבעיה תפתר מאליה. הבעיה לא נפתרת, היא נודדת למקום אחר), וחלקם מסתכלים על פציינט מלמעלה למטה, כך שהפציינט המסכן מרגיש ג'וק קטן שבא להטריד בהבליו ובשטויותיו את הרופא הדגול (שבינינו, רמת הידע שלו בינונית ומטה...)
אני לא שוללת את הרופאים הטובים והאיכותיים שמתייחסים בכובד ראש.

אני רק מציינת שהיום הרשת זה מקור לעשות מחקר, אפילו שטחי, ולהגיע לרופא להתייעצות עם רקע וקצת ידע מקדים.
לפעמים הידע הזה יכול ממש להגיע להצלת חיים או לפחות לשיפור איכות חיים.




והילד של @כל טוב, אינו חריג בכלל. הכרתי ילדה חמודה מאד שהיתה גם מרטיבה, היה מאד לא נעים להיות בקרבתה. אין לי מושג מה עשו ואיך, אבל הבעיה נפתרה מתישהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גם אצל הבן שלי היה תקופה

התייעצתי עם פסיכולגית והיא אמרה לי- לא לאמר מילה לילד מטוב ועד רע.

אם הוא מבקש להחליף, תני לו לבד שיחליף, את ממש לא קשורה לעסק- פשוט להתעלם.

היה קשה - אבל אחרי שבוע, עבר כלא היה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אוקי, הבנתי מחכמי הפורום פה שכתיבה וקבלת ביקורת זה אחד הדברים שהכי מקדמים. ויש לי ספר שאני חולמת לכתוב על החיים שלי, כי יש בו מסר מאוד חזק.

אשמח מאוד מאוד לחוות דעת של המומחים האלופים כאן!!!
הנחתי פה בעיקר בשביל ביקורת בונה, כל מילה, דעה, זווית ראיה והערה אקבל בברכה.

תודה מראש על כל מילה שקראתם!
ועוד יותר על כל מילה שכתבתם :)

גילוי נאות: כבר פרסמתי את זה פעם בפרוג, אבל לא באשכול הזה ולא למטרת לימוד.




הסיפור

ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה בת 8.
שישה אחים, הגדולה בת 15 הקטנה בת 4.

זה לא ממש עניין אותי, הוא לקח אותנו אליו פעם בשבוע וקנה משחקים והפתעות אז זה היה אפילו די נחמד.
הסכם הגירושין היה פעם בשבוע אצלו לכמה שעות ופעם בחודש באים לשבת.

כבר בהתחלה אמא שלי התחילה לספר לכולם שאני, נקרא לי שירה, שומרת לה אמונים. "שירה שומרת לי אמונים, היא לא נוסעת שבת לאבא שלה, היא מעדיפה להישאר איתי".

ואני? ילדה טובה ורגישה, ברור שאני שומרת לה אמונים ולא אסע לאבא!
אני זוכרת את השבת הראשונה שנשארתי איתה לבד, השכנים ארחו אותנו וגם להם אמא סיפרה כמה שאני מדהימה, ואני הרגשתי סיפוק גדול. יותר מזה. ממש תחושת שליחות!

האחים חזרו במוצאי שבת עמוסים בחוויות ושקיות עם הפתעות וממתקים, ואני הרגשתי צביטה קלה בלב. כמובן אבא לא שכח אותי והביא גם לי שקית במיוחד. שאל למה לא באתי, לא ממש ידעתי מה לענות לו. הוא לא לחץ.

אחר כך אמא הסבירה שהוא פשוט "אבא דיסני". הוא לא מוכן להשקיע זמן וכח בשבילנו, אז הוא קונה דברים וככה מרגיש טוב.

אבל הוא כן משקיע נראה לי... אבל אוקי. אמא אמרה שהוא אבא דיסני.

אחרי חודש הגיעה עוד שבת, כמובן שגם אז לא באתי. והפעם כבר מ"רצון ובחירה". אני הרי שומרת אמונים לאמא!! כולם נוסעים להם, ורק אני כאן כשצריך באמת!!

ולא הייתי יותר אצלו שבת לעולם.

הייתי ממש מחכה לימי שני שיקח אותנו, הוא היה משחק איתנו כל הדרך בלספור שלטים כחולים ואם מצאנו יותר מ 40, אז יאללה קונים לכם הפתעות. כשהיינו מגיעים לכיכרות בדרך הוא היה מסתובב שוב ושוב ושוב מסביב לכיכר ואנחנו היינו מאושרים וצוחקים, וגם הוא.

היינו מגיעים לדירה שלו והוא היה מבשל אוכל פשוט טעים, שבחיים לא ידעתי בכלל שהוא יודע לבשל. היו שם גם משחקים שאנחנו בחרנו ומרפסת גדולה והיה פשוט כיף.

אחרי שלוש שנים אבא ב"ה הכיר אישה.
מקסימה, חמה, לבבית, נקיה, מסודרת, יפה.
נקרא לה נעמה.
הם התחתנו.

אבא היה מאושר.
אנחנו היינו מדברים איתה, נהנים ממנה.
קראנו לה "האישה החמודה".

ואז החלה ההשתוללות האיטית וההרסנית שממנה המשפחה שלי לא השתקמה יותר לעולם.

אמא הסבירה לנו שהיא בכלל לא דתיה האישה הזאת, שהיא ממש אישה טיפשה ורדודה.
היא גם ממש מתחנפת אלינו ומנסה לקנות אותנו.

"אבל אתם ילדים שלי, אתם חכמים. לא יקנו אותכם כל כך מהר. היא לא תצליח עליכם."

ואנחנו? ברור שאנחנו חכמים ולא יצליחו לקנות אותנו!
התחלנו פשוט לשנוא אותה בכל כוחנו.
היא לא ידעה את זה כי לידה היינו בסדר,
אבל היא הפכה להיות "המפלצת המשפחתית".
בכל הזדמנות צחקנו עליה, דיברנו עליה,
לא ממש היה על מה, אז פשוט חזרנו שוב ושוב על אותם דברים.

אני לא זוכרת בדיוק איך, אבל לאט לאט נוצר מצב כזה שלי היה אסור לדבר איתה.
לכולם היה אסור להתיידד איתה כמובן, אבל לי היה ממש אסור ליצור איתה שום קשר שהוא.

כמובן שזה היה מתוך תחושת שליחות עמוקה והרגשת קדושה מעונה עילאית.
הייתי בת 11, והאמת שלא ממש הבנתי למה אני לא יכולה לדבר איתה, אבל זה לא הפריע לי.
הייתי שונאת אותה ממש, מדברת עליה, ומתבדלת כמה שרק יכולתי.

הייתי פשוט בתפקיד אקדח.
היא רצתה לירות בו.
אז אני שימשתי לה נשק.

נשק ממש מוצלח, אני חייבת לאמר.

כמובן שמיד אחרי החתונה שלהם היה אסור לי בכלל לבוא לבית שלהם בשום אופן,
כי מה "את מסוגלת לדבר איתה?? לראות אותה???"

ברור שאני לא מסוגלת. לא, אני לא אבוא.

ואבא שאל אותי בשקט "שירהלה, למה את לא באה מותק?"
אבל לא ידעתי למה אני לא באה אז לא ידעתי מה להגיד לו.
והוא גם לא הבין.
אבל לא לחץ.

פעם אחת הוא החליט שמהיום ניסע שבוע אחד לבית שלו ושבוע שני ניסע כל פעם למקום אחר, נחפש לאיפה.
העיקר ששירה תבוא גם.

בשבוע שנסעו לבית שלו הייתי יוצאת להגיד לו שלום,
מדברים כמה דקות, צוחקים, ואז הם היו נוסעים, ואני הייתי נשארת בבית. לבד.

לפעמים גם נעמה היתה באה איתו ואז לא ידעתי מה לעשות, אז הייתי מסתכלת מהחלון או שולחת את אחד האחים לבדוק, ואם היא היתה שם פשוט "לא הייתי בבית בדיוק".

אחר כך זה קצת יותר הסתבך, כי אמא החליטה שזה ממש לא מוסרי ולא יעלה על הדעת שכשהוא מגיעה אנחנו פשוט עומדים לנו באמצע הרחוב ומדברים איתו, הוא מחבק אותנו, ואשכרה אנשים רואים שלמשפחת כהן יש קשר טוב עם אבא שלהם!! לא, לא, זה ממש לא תקין.

היא היתה צופה מהחלון ואם זה היה יותר מכמה דקות היינו "נשטפים" אחר כך. "מה הבעיה להיכנס לתוך האוטו ולדבר שם???" למה ככה לעמוד בחוץ כשכולם רואים? בכוונה אתם עושים בשביל להשפיל אותי נכון?

זה היה מפחיד אז הרבה פעמים פשוט העדפתי לנעול את עצמי בשירותים ולהעביר את המסר "שירה לא בבית".
הוא היה נוסע ואני הייתי נושמת לרווחה. אבל משהו היה עומד לי בגרון. אוף, מסכן. הוא בא פעם בשבוע וגם אז לא רואה אותי.

מוצאי שבת אחת, אבא החזיר אותם קצת אחרי השעה שהיא הקציבה לו.
זה היה נורא.

היא התקשרה אליו וצעקה עליו כאילו הוא עדיין נשוי לה.
וגם אחר כך, היא לא הפסיקה לדבר ולצעוק על "שיטת הרגע האחרון" שלו.
"הוא לא יודע לעמוד בזמנים! הילדים צריכים לקום מחר ללימודים, וזה פשוט לא מעניין אותו!
הוא פשוט לא דואג לכם, לא מעניין אותו! עושה מה שבא לו ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו קשר טוב איתכם!
ככה אבא לא מתנהג! זה לא אבא!"

במוצאי שבת אחרת היא החליטה, לא על סמך משהו, שאבא דיבר בטלפון בשבת.
"הוא לא דתי". שבת! שבת הוא לא שומר! הילדים שלי לא ילכו לכזה בית! לא ילכו! כאן זה נגמר, אין יותר שבתות אצל אבא, ילדים. הרוחניות שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר.

זה היה לו קשה מאוד, אבל אם זה מה שטוב בשביל הילדים, הוא יספוג את זה.
גם את זה.

בימי שישי הוא היה מתקשר ומבקש להגיד שבת שלום לכל ילד.
הוא לא ידע שהוא על רמקול, וכל מילה שלו יכולה לשמש כתב אישום נגדנו, הוכחה שאנחנו מידי אוהבים אותו, "ממש בכיס שלו".
הוא גם לא ידע שכשאומרים לו שמיכלי ורפאל לא בבית, זה לא באמת.
זה רק מה שהשפתיים של אמא לחשו תוך כדי השיחה.

אז הוא רק אמר שחבל, כי גם שבוע שעבר הוא לא דיבר איתם, ובשבוע שלפני גם עם הודיה הוא לא דיבר,
אבל שתהיה לנו שבת שלום והוא אוהב אותנו מאוד.

כשגדלתי קצת ניסיתי לצאת מהבית ולדבר בחוץ בשקט.
הייתי בהיכון על הטלפון בשעות שלפני שבת, ומיד כשהייתי מזהה את המספר שלו על הצג הייתי יוצאת, מדברת, מוחקת את השיחה ונכנסת הביתה "אוף לא מצאתי בחוץ את המטריה! אני בטוחה שהשארתי אותה שם!"

זה עבד כמה פעמים.
אחר כך היא קלטה.

היה בה משהו שלא ניתן להסבר. כמו חיישנים שקלטו כל שביב מידע בנושא "אבא".
הכל היא היתה יודעת. עד היום יש דברים שאני לא מצליחה להסביר איך ידעה ומאיפה.
מה שבטוח, זה דיכא מראש כל ניסיון למרד. כל ניסיון להיות בקשר קצת יותר קרוב.
גם שנים אחר כך, כמו הפיל שלא ניסה אפילו לנתק את החבל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה