קודם כל... תודה!
מקווה שזה לא ארוך....
עמוד 2 – הילד החדש
חיים הגיעו לכיתה באמצע השנה. הוא היה שקט, חייכן, אבל היה משהו שונה בו - הוא ישב בכיסא גלגלים. בפעם הראשונה, כל הכיתה השתקקה. כמה ילדים לחשו זה לזה, ואחרים פשוט הסתכלו בסקרנות.
איור: חיים נכנסים לכיתה, הילדים מביטים בו במבטים שונים – חלקם מופתעים, חלקם מסוקרנים.
עמוד 3 – שלומי מציע יד לעזרה
שלומי, שתמיד היה הראשון לעזור, רץ אליו מיד. "היי, אני מוצא שלומי! אני עוזר לך מקום לשבת." חיים חייך בהקלה.
בהמשך הימים, שלומי לא נתן לחיים להרגיש לבד – הוא מחזיק את הדלת, עזר לו להביא מחברת שנפלה, והזמין אותו לשחק בהפסקה.
איור: שלומי מחייך אל חיים ומראה לו מקום לשבת.
עמוד 4 – לעג ופגיעות
אבל לא כולם התנהגו יפה. מנחם, הילד הרעשן של הכיתה, אהב להיות במרכז תשומת הלב. הוא התחיל לחקות את החיים, מעוות את פניו ואומר בקול לעגני: "בואו נראה אם חיים תופס אותנו!"
כמה ילדים צחקו, ואחרים רק שתקו. חיים הוריד את הראש. הוא ניסה להתעלם, אבל בליבו, הוא הרגיש דקירה של כאב.
איור: מנחם מחקה את חיים מול כולם, בעוד שחיים נראה פגוע.
עמוד 5 – התאונה של מנחם
יום אחד, מנחם יצא מבית הספר בריצה, כרגיל. הוא לא הסתכל לצדדים. לפתע נשמעה חריקת בלמים צורמת – בום! מנחם חוטח על הכביש.
הכול קרה כל כך מהר. ילדים צרחו, המורה רצה לעבור, ואמבולנס הוזעק מיד.
איור: מכונית עוצרת בפתאומיות, מנחם שוכב פצוע על הכביש, תלמידים מביטים המומים.
עמוד 6 – בשיקום
מנחם פקח את עיניו בבית החולים. "שבר חמור ברגל," אמר הרופא. "תצטרך להיות על כיסא גלגלים לפחות חודשיים."
מנחם הרגיש שהעולם מתהפך עליו. עכשיו הוא לא יכול ללכת, הוא זה שתלוי באחרים.
איור: מנחם בבית החולים, יושב בכיסא גלגלים, נראה עצוב.
עמוד 7 – מנחם מבין את החיים
מנחם חזר לבית הספר, אבל הפעם – בכיסא גלגלים. פתאום, הוא הרגיש איך זה להיות במקום של חיים. קשה להגיע לכיתה, קשה להרים דברים, וקשה כשכולם מביטים בך אחרת.
אף אחד לא לעג לו, אבל הוא לא היה צריך שיצחקו עליו כדי להרגיש את הבדידות.
איור: מנחם יושב לבד בכיסא הגלגלים שלו, מביט בילדים בה משחקים פסקה.
עמוד 8 – שלומי עוזר גם למנחם
שלומי, שתמיד היה טוב לב, ראה את מנחם יושב לבד וניגש אליו. "בוא, אני עוזר לך," אמר לו.
מנחם הרים אליו עיניים מלאות צער. "אני... אני מצטער," מלמל. "עכשיו אני מבין איך חיים הרגיש."
שלומי חייך אליו, ועזר לו להתקדם.
איור: שלומי עוזר לדחוף את כיסא הגלגלים של מנחם.
עמוד 9 – מנחם משנה את דרכו
הוא ידע שהוא לא יכול להמשיך להיות ילד שהציק של מנחם החלימה והוא חזר ללכת.
הוא ניגש לחיים, עמד מולו, ולראשונה בחייו, אמר בכנות: "אני מצטער. אני רוצה להיות חבר שלך."
חיים הסתכל עליו רגע, ואז חייך. "תודה, מנחם."
איור: מנחם וחיים לוחצים ידיים, שלומי מחייך לידם.
עמוד 10 – מעגל של טוב
מנחם, שלומי וחיים טובים לחברים טובים. אני יודע: העולם יכול להיראות אחרת במקום של מישהו אחר.
אנחנו באמת מבינים אותו.
איור: שלושת הילדים משחקים יחד בשמחה, וברקע ילדים נוספים מצטרפים.
הנושאים החמים
