שיתוף - לביקורת ירושלים של דורות

[הדוויג]

מאנשי ירושלים הוא רבי אנשיל.
מאלו שמכונים במוספי חג 'אנשי ירושלים של מעלה'. אלו שסופרים אוהבים לעטוף אותם בתיאורים חגיגיים כמו 'דמויות הוד' ו'שריד לימים עברו'. שמצלמות רודפות אחריהן להנציחם פוסעים עטופים בטלית אל צינת הבוקר.
יושב רבי אנשיל על הקרקע הקרה, ומבכה את החורבן. בין סמטאות האבן החיה של מאה שערים, ב'שול' נושן עם טעם של הוד.
אח, איפה ירושלים של פעם? הוא נאנח. איפה הבכיות של ברוך דער שוסטער? איפה התיקון חצות של ר' מאניש?
מה נשאר היום מירושלים. אפילו להתאבל כבר אין מי שיתאבל.
אוי טאטע, עד מתי! מתי ישובו בניך לביתך?

~~~​

שלומי אוהב את ירושלים.
חוץ מהתקופה ששירת בבסיס בדרום - אף פעם לא עזב את ירושלים.
הוא אוהב את ההווי, את האוויר, את האווירה הירושלמית. כל פינה ואיש בירושלים, החל מסוחרי השוק העממיים, עבור דרך ערביי העיר העתיקה החמים, ואפילו יהודי מאה שערים הפרימיטיביים אשר ליוו את שנות ילדותו.
איך אומר שלומי? אפילו מסיבות הלילה של ירושלים שונות מהמסיבות של תל אביב. עדינות יותר, אנושיות יותר.
הוא מדריך קבוצות תיירים, ומנסה להטעים אותם מטעמה של נחלאות, מיופיה של המושבה הגרמנית, מקסמו של שוק מחנה יודה, מפארן של החומות.
אבל בשנים האחרונות ירושלים תופסת כיוון שהוא לא אוהב. זה התחיל בגשר המיתרים המפלצתי, וברכבת הקלה עם הניחוח החול"י. הסלוגן האחרון של יחצ"ני העיר בכלל הסליד אותו: 'ירושלים - הכי חו"ל בארץ'.
זה מביך אותו. מרגיש אשה מבוגרת שמנסה להיות קולית ולהתלבש כצעירה.
יש לירושלים מספיק מה למכור, בלי שיצטרכו לשווק אותה כ'הכי חו"ל בארץ'.

~~​

ענבל שונאת את ירושלים.
תלפיות, שכונת מגוריה, קטנה עליה.
בכל הזדמנות היא עוזבת את ירושלים הצפופה, המיושנת והישנונית, ונוסעת לתל אביב. או ליוון. שם אפשר לעשות חיים, לרקוד בקצב הדינמי והסוער של החיים הצעירים, של העיר הגדולה, של המסיבות וההופעות.
"למה אנחנו גרים פה בכלל?" שואלת את אביה, " אני שונאת את העיר הזו. בא לי שנעבור למרכז"
"מה? אבל זו עיר כל כך מקסימה", משתומם האב.
"מקסימה אולי לזקנים שאוהבים מוזיאונים וחומות. לא לי".

~​

ורבי אנשיל עדיין מבכה את חורבן ירושלים - - -

 

[מנוחה כהן]

כמה קצר ככה מביע. תודה!

בקטנה-

אומר לה אביה

מרגיש לי חזרה.. אולי יתאים: 'הוא עונה לה' ?

 

[שרה.]

מדהים.
יש בו משהו מצמרר. מעלה דמעות - אולי אהבה גם?... - וגעגוע, וכאב. ועם זאת, לא נכון לומר שהוא עצוב. הוא מיוחד.

בעיני מיותר הקשר בין הדמויות. איכשהו זה קצת פגם לי בקסם, התחברתי לזה יותר עד הקטע האחרון שמסביר שהם אבא-בן-נכדה. אולי זה טוב יותר כאנשים בודדים, לקט של דמויות מאנשי ירושלים. יש בלקט הזה אמירה בפני עצמו.
עם זאת, ברור שהקשר ביניהם מבהיר את הגלות ומדגיש את הכאב. יתכן שזה עדיף ונכון יותר.

 

[הדוויג]

בעיני מיותר הקשר בין הדמויות. איכשהו זה קצת פגם לי בקסם, התחברתי לזה יותר עד הקטע האחרון שמסביר שהם אבא-בן-נכדה. אולי זה טוב יותר כאנשים בודדים, לקט של דמויות מאנשי ירושלים. יש בלקט הזה אמירה בפני עצמו.
עם זאת, ברור שהקשר ביניהם מבהיר את הגלות ומדגיש את הכאב. יתכן שזה עדיף ונכון יותר.

גם אני הסתפקתי.

עריכה:
בסוף ערכתי ושיניתי.

לאלו שבאים עכשיו, הסיום המקורי היה כך:

ורבי אנשיל עדיין מבכה את ירושלים.​

מבכה את בניו של הקב"ה, שסרו מדרכו. שכבר לא מעניין אותם מה שמעניין אותו.​

מבכה את בנו שלמה שהתרחק, ואת נכדתו ענבל שהתרחקה עוד יותר.​

מתי ישובו הבנים לביתם?​

אשמח לשמוע עוד חווֹת דעת. מה עדיף?

 

[רוחי בלבוחי]

עם טעם של הוד.

נהניתי - חזק!

מרגיש אשה מבוגרת שמנסה להיות קולית ולהתלבש כצעירה.
יש לירושלים מספיק מה למכור, בלי שיצטרכו לשווק אותה כ'הכי חו"ל בעולם'.

כל כך נכון!

תודה!
קטע קצר ונוגע בדיוק בנקודות הנכונות.

 

[מנוחה כהן]

דווקא אהבתי שזה דורות.

 

[anotherית]

אשמח לשמוע עוד חווֹת דעת. מה עדיף?

באמת מיותר. האמת שחיכיתי לזה כסיום, ונהניתי שזה לא הגיע.

 

[shira bira]

גם אני הסתפקתי.

עריכה:
בסוף ערכתי שיניתי.

לאלו שבאים עכשיו, הסיום המקורי היה כך:

ורבי אנשיל עדיין מבכה את ירושלים.​

מבכה את בניו של הקב"ה, שסרו מדרכו. שכבר לא מעניין אותם מה שמעניין אותו.​

מבכה את בנו שלמה שהתרחק, ואת נכדתו ענבל שהתרחקה עוד יותר.​

מתי ישובו הבנים לביתם?​

אשמח לשמוע עוד חווֹת דעת. מה עדיף?

אני הייתי מסיימת במשפט הזה:

ורבי אנשיל עדיין מבכה את ירושלים.

זהו.

 

[מנוחה כהן]

אשמח לשמוע עוד חווֹת דעת. מה עדיף?

הסוף העכשווי יפה יותר ואומר יותר.
השני יכול להיות צפוי (למרות שאני לא חשבתי על זה בכלל.)

 

[מנוחה כהן]

אני הייתי מסיימת במשפט הזה:

לגמרי.

 

[@Simcha]

בסוף ערכתי שיניתי.

הקשר בין הנ"ל עדיין ניכר בין השורות.

שלומי שגדל במאה שערים,
ענבל שמדברת עם אביה שחושב שירושלים מקסימה ועוד.

לטעמי, אכן, ניתוק מוחלט בין הדמויות כאשר כל אחד מתאר את ירושלים שלו בלי קשר לדורות הקודמים והבאים יכול להיות יפה יותר.

 

[הדוויג]

אני הייתי מסיימת במשפט הזה:

נכון.
תודה!

אערוך שוב...

 

[anotherית]

הערה לא קשורה לקונטקסט.
הגלים באמצע מלכלכים בעיניים. לדעתי.
סתם צורת הגשה.

כדאי להשאיר ריק או לשים כוכבית אחת.

 

[דוכסוסטוס]

בפתיח התקבל הרושם שזה הולך לכיוון ציני, בהמשך התברר שממש הפוך.

הקשר בין הנ"ל עדיין ניכר בין השורות.

שלומי שגדל במאה שערים,
ענבל שמדברת עם אביה שחושב שירושלים מקסימה ועוד.

לטעמי, אכן, ניתוק מוחלט בין הדמויות כאשר כל אחד מתאר את ירושלים שלו בלי קשר לדורות הקודמים והבאים יכול להיות יפה יותר.

קראתי את הנוסח הערוך ולא עלה בדעתי שיש קשר משפחתי עד לתגובות, למפרע התחשבנתי עם הכותרת.
נשמע לי מיותר להפוך אותם למשפחה אחת, זה דוחף סיפור עלום מאחורי האבחנה החשובה לכשעצמה וקצת גונב לה את הפוקוס, מספיק שהם עם אחד. אולי פער הגילאים והדורות כן נצרך.
חוץ ממה שבסטראוטיפ הבן של רבי אנשיל לא יהיה ירושלמי מוקסם אלא יהיה בעצמו ענבל.

 

[stars]

אני דווקא חושב שזה מיוחד מאוד הנקודה של הדורות.
בצורה שזה כתוב עכשיו אין אופציה להבין את זה. (אמנם כנפי דמיונו של הקורא מסוגלים להוביל אותו למי-יודע-לאן, אבל הסיפור לא מרמז על הכיוון הזה).
הייתי מסיים משהו כזה:

ורבי אנשיל מבכה את בנו שלמה שהתרחק, ואת נכדתו ענבל שהתרחקה עוד יותר.
רבי אנשיל מבכה את ירושלים.
מתי ישובו הבנים לביתם?

 

[שיילה]

עצוב.
הכי חוֹל בארץ.

 

[+shira]

מיוחד.
אהבתי במיוחד את זה

זה מביך אותו. מרגיש אשה מבוגרת שמנסה להיות קולית ולהתלבש כצעירה.

יפה מאוד בעיני שהם דורות.
ועוד יותר יפה לא להגיד את זה במפורש, לתת לנו להישאר עם התחושה העמומה ועם הכותרת.
אגב, עצוב עוד יותר אולי היה לכתוב על ר' שלמה ושלומית שחיים בירושליים שלנו, בכולל ובסמינרים. ועדיין, משאירים את ר' אנשיל די לבדו להתאבל עליה.

 

[yonatanr]

לדעתי המחיקה בהחלט נכונה.
בלעדיה זה היה מסתיים באקורד של הטפה, שעשוי להישמע צורם.

ובכלל, השם 'שלומי', והאיזורים בהם הוא הסתובב, עושים רושם שהוא מעדות המזרח, והקטע האחרון עשוי להיראות מלאכותי ומעושה.

 

[RACHELIZ]

אני באתי לאחר העריכה וגם שכחתי מהכותרת כך שקראתי ולא הבנתי את הקטע עם ענבל, איך הוא מתקשר לשניים האחרים שכן איכשהו קשורים לירושלים. משהו כאן צריך ליטוש אחרי העריכה.

 

[תלמוד]

עצוב וחד כאחד!
חזק ביותר!
אחרי שנגדעו הדורות, המסר חד הרבה יותר.
כל אחד והירושלים שלו, ירושלים שבלב.