בס"ד
במורה יקרה, משתתפת בכאבך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
רק רוצה לשתף אותך מניסיוני- אין תפילה ששבה ריקם!!!
גם אני המתנתי שנים לא מעטות לישועה, וכל הזמן הרגשתי שכביכול תפילותי אינן נענות.
בכיתי, והתפללתי, וזעקתי, והתחזקתי, אבל בלב הרגשתי שאף אחד לא שומע.
הרגשתי שאני תקועה מחוץ לדלת, דופקת, בועטת, שורטת, צועקת - ואף אחד לא פותח...
היתה לי תחושת בדידות איומה, ויאוש, ותסכול, ושחיקה, וכל מה שאת מתארת...
אבל מה שלא ידעתי זה, שבזמן שאני המתנתי שם בפנים, כאובה ונטושה,
בזמן הזה ממש, טרחו ועמלו להכין עבורי את השביל שמעבר לדלת...
בזמן שאני חיכיתי והמתנתי, בינתיים שם בחוץ סללו, ורצפו, וניקו וצבעו...
ועדיין לא באתי.
אז שתלו פרחים, וספסלים, וסככות לנוי.
ועדיין לא באתי.
אז הקימו דוכנים של מיני מתיקה ועוד קישוטים ושלטים....
ועדיין לא באתי.
אז המשיכו לסלול את השביל הלאה והלאה, וגם שם קישטו וסדרו...
ואני לא ידעתי.
ואז, ביום אחד בהיר, נפתחה הדלת. ואני יצאתי אל כל הטוב הזה.
ועד היום, שנים רבות אחר כך, אני עוד פוגשת מדי פעם את הפרחים ההם,
ומגלה בצידי הדרך שלי במפתיע פה ספסל, ושם סככה, ואני יודעת שזה בטוח מאז.
היום אין לי את הזמן, ואת הפניות, ואת שברון הלב להתפלל כמו אז.
וברור לי שדברים טובים שקורים לי היום, הוכנו עבורי מאז...
הם נוצרו על ידי התפילות ההן, המיואשות, המתוסכלות, הבודדות, מחוץ לדלת.
וזה היה כדאי.
אז היום כשאת מתפללת, אל תחשבי רק על השידוך, או על העבודה...
תזכרי שהתפילות שלך יוצרות עבורך מציאות לכל החיים.
תתפללי על השידוכים של הילדים, על המשכנתא לשיפוץ, על כאבי הברכיים לעת זקנה...
ותאמיני שכל הטוב הזה ממתין לך. הוא ממש שם בחוץ, מעבר לדלת.
קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת.
בשורות טובות בקרוב!!!
הנושאים החמים
