יש לכן בן שנה וחצי- שנתיים?

[מלפפון]

דרושה הזדהות.
אינני יודעת אם כל הילדים בגילו אחוזי תזזית או רק הוא.
כל דקה מניבה בלגן אחר.
אני מפקססת את הבית וכשהוא חוזר מהגן, תוך כמה דקות לא נראה כי היה פעם סדר בבית.
אחרי האוכל, הצלחת עם התכולה שנותרה מגיעים אחר כבוד לרצפה. אח"כ הוא יורד מכסא האוכל שלו בעצמו, ודורך על האוכל, ואז אץ רץ למקרר, םתוח, מוציא בקבוק שתיה, לוגם במהירות כשחצי על החולצה ורבע על הרצפה. הולך עם טביעות רגליים לחדר ומוציא חולצה (שסוחבת אחריה עוד כמה) ומנסה ללבוש. חצי שניה אח"כ הוא כבר פיזר את כל הקופסא של הקליקס (1000 חלקים).
תארתי פה 5 דקות..

 

[לאה ורחל]

זה לא נשמע נורמלי
את צריכה למנוע את הדברים מראש
הוא גומר לאכל תחטפי לו את הצלחת
אל תתני לו לפתוח את המקרר
את יכולה להוציא את הכפתור
של המקרר שלוחצים עם הרגל כדי שהוא לא יפתח

 

[GRN]

זה נשמע נורמלי
אם זה מרגיע אותך אצלנו זה נרגע בסביבות גיל 3.5

 

[maty]

מזדהה
בני בן השנה ותשע כנראה מקבל משכורת שמנה על ההעסקה שלי,
אבל יש גבולות, לדוג', מקרר וארונות הוא לא פותח (יש סוגרים מיוחדים בדיוק בשביל זה)
ארון הצעצועים הוא כוורת פתוחה....
זה עובר,
מנסיון עם הגדולים.
זריקת הצלחת אופיינית מאד, יושבים ליד ילד כשהוא אוכל. אז זה לא קורה.

 

[GRN]

...

 

[Art Studio]

וואו, את מזכירה לי את אחי; אולי זו תהיה נחמה פורתא עבורך...
בגיל שנתיים הוא כבר ידע את כל האותיות כולל קמץ (עוד טרם דיבר שוטף), על אף שנהוג אצלנו ללא ללמד הבנים אותיות טרם גיל שלש. בדיוק מהסיבה הזו.

היום הוא לומד בכולל רציני מאד - "חושן משפט".

בנוסף, ידוע שהשובבים הם בדרך כלל חכמים...

 

[מלפפון]

לפניו יש לי שתי בנות.
ואינני זוכרת כ"כ הרבה בלגן ברגע אחד. אבל אולי הזיכרון של אמהות עובר מהר, הוא צריך להתפנות לזכרונות אחריןם נעימים יותר..
אין לנו פותח למקרר, הוא פותח מהדלת. אנחנו נוסעים מחוץ לעיר רק בלילה כשהוא ישן, אחרת הוא יוצא מהקשירה ונעמד באמצע הנסיעה (יום אחד הרגשתי שמישהו עוזר לי לסובב את ההגה..).
בעגלה- אין מה לדבר.. הוא נשלף ממנה מתחת לרצועת הרגליים, ואץ רץ.
הייתי איתו היום בסופר, והוא פתח שלוקים מהעגלה על כל המוצרים..
אני יודעת שזה עובר. היום הוא פתח את המקרר ושפך את כל הפפריקה ותבלין ה'על האש' על הרצפה ועל הבגדים שלו.
כשטיטאתי את הבלגן הצידה, הוא בא ונעמד לי על הלכלוך האדמדם הזה. כעסתי עליו אז הוא נשכב על כל הלכלוך והדמעות שלו ערבבו את הפפריקה והעל האש ביחד והספיגו אותם ברצפה...
אם לא הבת של חברה שלי, בת גילו, ששמרתי עליה היום ו10 דקות היא ישבה באותו מקום בלי לזוז, אולי לא הייתי פותחת את האשכול..

 

[Art Studio]

אם לא הבת של חברה שלי, בת גילו, ששמרתי עליה היום ו10 דקות היא ישבה באותו מקום בלי לזוז, אולי לא הייתי פותחת את האשכול..

טוב, אז אם כבר בעיה - זה לה.

 

[GRN]

חחח
את מטיבה לתאר

 

[Art Studio]

מה תגידי על ביתי בת השמונה חדשים בקושי, שמטפסת לי בזחילה מדרגות, פותחת ארון ומפזרת תכולה, לארון אחר היא נכנסת וזה כמובן לא הכל...

 

[נוי]

אין לי.
ואין לי מה להגיד לך.
מה שבטוח שטיפשון הוא לא. הבחורצ'יק מוכשר, והכל עניין של גיל.
אם הוא היה בן שש, הייתי רצה אתו לאבחון.

 

[מירי ב]

מזדהה מאוד!!
עכשיו תדמייני 2 כאלה...

 

[Aאילה]

ככה זה הגיל, אחד יותר אחד פחות אבל שובבים ב"ה...
הבת שלי בת שנה וחמש רגע אחד לא מסתכלים עליה,
והיא כבר בשירותיים משכשכת ידיים באסלה

 

[פיקצר פרפקט]

מזדהה איתך מאוד!
התיאור שלך אופייני מאוד לבנים, (אחד יותר ואחד פחות, וכמובן יש גם יוצאים מן הכלל...)

אחרי ארבע בנים זכיתי ב"ה ל 2 בנות, הבת הגדולה היום בת שנה ועשרה חודשים, אין להשוות את הגידול שלה לגידול הבנים!
הבנים בגיל שלה הפכו לי את הבית... וכל היום רק רצתי סביבם. כשהם רצו משהו הם נלחמו. כשאני לא הרשתי משהו הם מרדו...
הבת, כמה שהיא גם שובבה (בכל אופן חיה בין בנים...) אבל זה אחרת לגמרי! החינוך שלה לא כ"כ מתיש אותי. סוף סוף "תינוק" שומע בקולי!!
כשהיא התחילה לפתוח ארונות בגיל שכל התינוקות מתחילים, אמרתי: לאאאאא תסגריייי (עם חיוך, ובמנגינה הכי מתוקה וכיפית...) והילדה סגרה את הארון! הייתי בהלם

 

[תמי1]

הבן שלי בן שנתיים וב"ה שובב גדול, אז אני פשוט מיגנתי את הבית ככל יכולתי ואני משתדלת שלא יישאר בלי השגחה אפילו לזמן מועט.
כל הארונות- סלון, מטבח, מגרות של הילדים בחדר- נעולים.
את המקרר הוא לא מצליח לפתוח (אבל יש סוגרים גם למקררים אם את רוצה. )
אפילו את הדלתות של השירותים והאמבטיה אני נועלת מבחוץ.
כל מה שבהישג ידו זה נזקים שאפשר לספוג. דהיינו, שתייה בשרות עצמי עם כל המשכנתא שלה, פיזור צעצועים שנמצאים על המדף ולא בארון וכד'. ובערב משקמים.

 

[דיני 2013]

אני מאחלת לך-
שאלו יהיו הצרות הגדולות שלך!!!
אחרי הכל זה הגיל הכי מתוק! (בעיני).
ותנחומי- שזה עובר מהר מאד!

 

[אסתי-בראון]

מאד מזדהה איתך.
אני חושבת שילד בגיל כזה כבר מבין ואפשר לשים לו גבולות, וללמד אותו מה אסור ומה מותר. (אפילו שהם כאלו חכמים ועושים את עצמם שהם לא מבינים. יש לי עציץ עם אבנים, הבת שלי כל הזמן ניגשה ושמה בפהף ואני כעסתי ולימדתי אותה שאסור. בהמשך היתה ניגשת תוך הגנבת מבטים קונדסיים לעברי, לראות אם אני רואה ומה אני מגיבה. היום כבר ב"ה לא ניגשת לזה בכלל, זה כבר מחוץ לתחום, והיא בגיל של בנך, הרי.
עוד דבר, תהיי פרו-אקטיבית (נראה לי שהזכרתי את המושג הזה פה פעם).
תיזמי בשבילו פעילויות כדי שלא ישתעמם.
למשל, כשהוא חוזר, תהיה מונחת כבר קופסת לגו על הרצפה, בדרך כלל ילדים יגשו לזה.
תני לו דפים עם מדבקות גדולות להדביק. שלי כבר יודעת לעשות זאת וגם היא מלאת מרץ בלי עין הרע.
אמנם אלו תעסוקות שלא לוקחות הרבה זמן ויש ילדים שמאבדים מהר את הסבלנות ומחפשים את הדבר המרתק הבא. אבל זה נותן מרווח נשימה של כמה דקות.

 

[GRN]

מאד מזדהה איתך.
אני חושבת שילד בגיל כזה כבר מבין ואפשר לשים לו גבולות, וללמד אותו מה אסור ומה מותר. (אפילו שהם כאלו חכמים ועושים את עצמם שהם לא מבינים. יש לי עציץ עם אבנים, הבת שלי כל הזמן ניגשה ושמה בפהף ואני כעסתי ולימדתי אותה שאסור. בהמשך היתה ניגשת תוך הגנבת מבטים קונדסיים לעברי, לראות אם אני רואה ומה אני מגיבה. היום כבר ב"ה לא ניגשת לזה בכלל, זה כבר מחוץ לתחום, והיא בגיל של בנך, הרי.
עוד דבר, תהיי פרו-אקטיבית (נראה לי שהזכרתי את המושג הזה פה פעם).
תיזמי בשבילו פעילויות כדי שלא ישתעמם.
למשל, כשהוא חוזר, תהיה מונחת כבר קופסת לגו על הרצפה, בדרך כלל ילדים יגשו לזה.
תני לו דפים עם מדבקות גדולות להדביק. שלי כבר יודעת לעשות זאת וגם היא מלאת מרץ בלי עין הרע.
אמנם אלו תעסוקות שלא לוקחות הרבה זמן ויש ילדים שמאבדים מהר את הסבלנות ומחפשים את הדבר המרתק הבא. אבל זה נותן מרווח נשימה של כמה דקות.

כשאני שומעת כאלו אנשים אני מחייכת לעצמי וממשיכה הלאה.
מי שכותבת כך פשוט לא מכירה באמת את המציאות שמלפפון תיארה.
יש לי חברה טובה, שכל פעם שהייתי מספרת לה מה מעולל בני מחמדי הציעה לי הצעות כמו הנ"ל. ברוך ה', נולד לה בן שובב ביותר. עכשיו היא מבינה וצוחקת על עצמה.
רק לשמור על שפיות ועל בריאות. להשתדל כמה שיותר לחייך ולא לכעוס. אם את צריכה חופש - תפרגני לעצמך (האמת, שהלוואי שהייתי מפרגנת לעצמי) וכל פעם שמישהו נותן לך עצות או אפילו כשאת רואה איך ילדים אחרים מתנהגים תאמרי לעצמך משפטים מחזקים. זה לא קל, אבל אומרים שהילדים האלו חכמים יותר. לו יהי.

 

[גיטי 123]

מי שצריך לשנות משהו זה אנחנו בעצמינו- האמהות.
קודם כל למנוע גישה לארונות ע"י סוגרים מיוחדים / גומיות על הידיות וכד'.
כמו כן לאחסן גבוה כל דבר שעלול לקבל טיפול. (סבונים- לא להניח על אדן האמבטיה אלא על מדף גבוה, סלסלת ירקות- בתוך הארון או על השיש וכו' וכו')
שהמשחקים יהיו מסודרים כך, שהקרובים והנגישים יהיו כאלה שאפשר לאסוף בקלות (עגלת בובה, אוטו בימבה- אם את מרשה בבית, ועוד מס' חפצים גדולים יחסית) וככל שיותר מעצבן לאסוף את המשחק- שימי אותו במקום יותר גבוה.
כשאני מביאה לבנותי לשחק בקליקס, אני מעבירה להן לקופסה נפרדת כ- 40 חלקים, והן מסתפקות בזה (הגדולה בת 3) וככה לא מתהפכת לי קופסה של 400 חלקים.
המגירה במטבח שהקטנה שלי אוהבת לפתוח (יש אחת ספציפית שאהובה במיוחד)- בגלל שאני מרוצה שזה מעסיק אותה להרבה זמן- דאגתי לאחסן שם מס' קערות ותבניות פלסטיק שקל לי לאסוף, ואני מרשה לה בכיף לפתוח.

בקיצור, ככל שהילדים יותר פעילים ושובבים, צריך להתאים את הבית אליהם. אין מה לעשות.

(אני מדברת עם קצת נסיון, לא מידי הרבה. כי ב"ה בנתיים היו לי רק טיפוסים רגועים יחסית)

 

[פיקצר פרפקט]

כשאני שומעת כאלו אנשים אני מחייכת לעצמי וממשיכה הלאה.
מי שכותבת כך פשוט לא מכירה באמת את המציאות שמלפפון תיארה.
יש לי חברה טובה, שכל פעם שהייתי מספרת לה מה מעולל בני מחמדי הציעה לי הצעות כמו הנ"ל. ברוך ה', נולד לה בן שובב ביותר. עכשיו היא מבינה וצוחקת על עצמה.
רק לשמור על שפיות ועל בריאות. להשתדל כמה שיותר לחייך ולא לכעוס. אם את צריכה חופש - תפרגני לעצמך (האמת, שהלוואי שהייתי מפרגנת לעצמי) וכל פעם שמישהו נותן לך עצות או אפילו כשאת רואה איך ילדים אחרים מתנהגים תאמרי לעצמך משפטים מחזקים. זה לא קל, אבל אומרים שהילדים האלו חכמים יותר. לו יהי.

חבל שאי אפשר לצלצל לך פעמיים!