שיתוף - לביקורת יש פה איש, באוטו.

[rrrrrrrrrrrrrr]

ישׁ פֹּה יַלְדָּה, בַּמִּטָּה.
תַּלְתַּלִּים רְטֻבִּים וְעֵינַיִם תַּמּוֹת,
שֶׁמְּסָרְבוֹת לְהֵעָצֵם
לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּאלֶ'ה, וִינַשֵּׁק.

יֵשׁ פֹּה תִּינוֹק, בַּעֲרִיסָה.
שֵׂעָר בָּהִיר שֶׁמִּיתַּלְתֶּל
בַּקְּצָווֹת,
בְּכִי עָיֵף, צָרוּד.
מְחַכֶּה שֶׁאָבָּאלָ'ה יְנַדְנֵד בַּעֲדִינוּת,
יְזַיֵּף "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל".

יֵשׁ פֹּה אִשָּׁה, בַּמִּטְבָּח.
קָפֶה מִתְקָרֵר,
בְּלִינְצֶ'עס בֵּיתִיִּים וְסִירוֹפּ.
מְחַכָּה שֶׁיָּבוֹא, וְיִטְעַם.
וְיִתְרַגֵּשׁ.

הַשָּׁעָה מִתְאַחֶרֶת.
תַּלְתַּלִּים לַחִים עַל כָּרִית וְרֻדָּה,
רִיסִים אֲרֻכּוֹת עֲצוּמוֹת.
עִקְבוֹת דְּמָעוֹת עַל לֶחִי שְׁמַנְמַנָּה,
נְשִׁימוֹת קְצוּבוֹת, מַלְאָכִיּוֹת.
בַּכִּיּוֹר כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשָׁה, מְלֻכְלֶכֶת.
בַּמְּקָרֵר בְּלִינְצֶ'ע מְכֻסֶּה בְּמַפִּית.

יֵשׁ פֹּה אִישׁ, בָּרֶכֶב.
עֵינַיִם לְטוּשׁוֹת בַּמָּסָךְ.
אוֹר חִוֵּר נִשְׁפַּךְ
עַל תָּוֵי פָּנִים מְטֻשְׁטָשִׁים.

 

[צביה ר.]

כמה נוקב. כמה מצמרר. כמה כואב. כמה נוגע.
הכתיבה שלך מופלאה!!

רִיסִים אֲרֻכּוֹת עֲצוּמוֹת.

ארוכים עצומים.

 

[אימפולסיבי]

ישׁ פֹּה יַלְדָּה, בַּמִּטָּה.
תַּלְתַּלִּים רְטֻבִּים וְעֵינַיִם תַּמּוֹת,
שֶׁמְּסָרְבוֹת לְהֵעָצֵם
לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּאלֶ'ה, וִינַשֵּׁק.

יֵשׁ פֹּה תִּינוֹק, בַּעֲרִיסָה.
שֵׂעָר בָּהִיר שֶׁמִּיתַּלְתֶּל
בַּקְּצָווֹת,
בְּכִי עָיֵף, צָרוּד.
מְחַכֶּה שֶׁאָבָּאלָ'ה יְנַדְנֵד בַּעֲדִינוּת,
יְזַיֵּף "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל".

יֵשׁ פֹּה אִשָּׁה, בַּמִּטְבָּח.
קָפֶה מִתְקָרֵר,
בְּלִינְצֶ'עס בֵּיתִיִּים וְסִירוֹפּ.
מְחַכָּה שֶׁיָּבוֹא, וְיִטְעַם.
וְיִתְרַגֵּשׁ.

הַשָּׁעָה מִתְאַחֶרֶת.
תַּלְתַּלִּים לַחִים עַל כָּרִית וְרֻדָּה,
רִיסִים אֲרֻכּוֹת עֲצוּמוֹת.
עִקְבוֹת דְּמָעוֹת עַל לֶחִי שְׁמַנְמַנָּה,
נְשִׁימוֹת קְצוּבוֹת, מַלְאָכִיּוֹת.
בַּכִּיּוֹר כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשָׁה, מְלֻכְלֶכֶת.
בַּמְּקָרֵר בְּלִינְצֶ'ע מְכֻסֶּה בְּמַפִּית.

יֵשׁ פֹּה אִישׁ, בָּרֶכֶב.
עֵינַיִם לְטוּשׁוֹת בַּמָּסָךְ.
אוֹר חִוֵּר נִשְׁפַּךְ
עַל תָּוֵי פָּנִים מְטֻשְׁטָשִׁים.

אאוצ'.

 

[Sara led]

שורף.
כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שהבנתי לאיזה סוף טראגי זה הולך ולא הייתי בטוחה שיש לי כח להכיל את זה עכשיו.
על כזה כיוון בועט לא חשבתי.

 

[שמעון הכהן]

כואב! קשה להכיל

 

[תילה.]

אחד על הכתיבה, וואווווווווווווו.
התרשמתי ממש.

שני על התוכן.
קורע.
איה.
כואב.
וכל כך נכון שזה בלתי נתפס.

 

[מלכה שליסל]

יש פה שיר מופלא
על מציאות נוראה
ואין איש שם על לב

 

[מקצה הארץ-:)]

מסר חד נוקב ויורד עד התהום!!

שורף.
כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שהבנתי לאיזה סוף טראגי זה הולך ולא הייתי בטוחה שיש לי כח להכיל את זה עכשיו.
על כזה כיוון בועט לא חשבתי.

בדיוק.

 

[tmr]

עצוב
עליו לא פחות מעליהם
והלב שלי פשוט מסרב להכיל שיש מציאות כזאת

כתוב מדויק

 

[דודה]

כבר כתבו כאן את כל מי שרציתי לומר,
אבל הייתי חייבת להגיב.
אז קבלי רק- וואו.

 

[סיפור8]

הכנת אותנו באומנות שיר שלם כדי שזה יהיה כואב ממש...
וואו, איזו כתיבה
ובהחלט כיוון לא בנאלי

 

[הודיה לוי.]

@rrrrrrrrrrrrrr קטע מדהים. אהבתי ממש גם את הכתיבה וגם את התוכן.
תודה שכתבת על הנושא הזה.

 

[נתנאל היוצר]

ישׁ פֹּה יַלְדָּה, בַּמִּטָּה.
תַּלְתַּלִּים רְטֻבִּים וְעֵינַיִם תַּמּוֹת,
שֶׁמְּסָרְבוֹת לְהֵעָצֵם
לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּאלֶ'ה, וִינַשֵּׁק.

יֵשׁ פֹּה תִּינוֹק, בַּעֲרִיסָה.
שֵׂעָר בָּהִיר שֶׁמִּיתַּלְתֶּל
בַּקְּצָווֹת,
בְּכִי עָיֵף, צָרוּד.
מְחַכֶּה שֶׁאָבָּאלָ'ה יְנַדְנֵד בַּעֲדִינוּת,
יְזַיֵּף "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל".

יֵשׁ פֹּה אִשָּׁה, בַּמִּטְבָּח.
קָפֶה מִתְקָרֵר,
בְּלִינְצֶ'עס בֵּיתִיִּים וְסִירוֹפּ.
מְחַכָּה שֶׁיָּבוֹא, וְיִטְעַם.
וְיִתְרַגֵּשׁ.

הַשָּׁעָה מִתְאַחֶרֶת.
תַּלְתַּלִּים לַחִים עַל כָּרִית וְרֻדָּה,
רִיסִים אֲרֻכּוֹת עֲצוּמוֹת.
עִקְבוֹת דְּמָעוֹת עַל לֶחִי שְׁמַנְמַנָּה,
נְשִׁימוֹת קְצוּבוֹת, מַלְאָכִיּוֹת.
בַּכִּיּוֹר כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשָׁה, מְלֻכְלֶכֶת.
בַּמְּקָרֵר בְּלִינְצֶ'ע מְכֻסֶּה בְּמַפִּית.

יֵשׁ פֹּה אִישׁ, בָּרֶכֶב.
עֵינַיִם לְטוּשׁוֹת בַּמָּסָךְ.
אוֹר חִוֵּר נִשְׁפַּךְ
עַל תָּוֵי פָּנִים מְטֻשְׁטָשִׁים.

עברה לי צמרמורת, לא קורה הרבה.
הכתיבה מהממת ברמה גבוה, והמסר כמו סכין מלובן - צורב אבל אמיתי.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

כמה נוקב. כמה מצמרר. כמה כואב. כמה נוגע.
הכתיבה שלך מופלאה!!
ארוכים עצומים.

תודה רבה! (שיניתי אצלי.)

אאוצ'.

מאוד.
תודה על השיתוף הכנה.

שורף.
כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שהבנתי לאיזה סוף טראגי זה הולך ולא הייתי בטוחה שיש לי כח להכיל את זה עכשיו.
על כזה כיוון בועט לא חשבתי.

הפתעת אותי, ממש. חשבתי שהכותרת מבהירה הכל, אפילו התלבטתי אם לשנות אותה לטובת פאנצ'יות מינימלית.
בסוף החלטתי באבחת אמת להשאיר את הכותרת הזו.
מקווה שהצלחתי להעביר מעט מהצמרמורת שאחזה בי, כשחזרנו מקניות בשעת לילה מאוחרת ו"יש כאן איש באוטו!"
לא, הוא לא נשכח שם. הוא לא נרדם או ננעל. הוא לא בסכנה.
הוא כן, ילד. הוא כן.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

כואב! קשה להכיל

נכון. בלתי אפשרי, כמעט.

אחד על הכתיבה, וואווווווווווווו.
התרשמתי ממש.

שני על התוכן.
קורע.
איה.
כואב.
וכל כך נכון שזה בלתי נתפס.

תודה גדולה, תילה.

יש פה שיר מופלא
על מציאות נוראה
ואין איש שם על לב

יש איש, וכל זמן שיש לב- יש תקווה.
ועוררת בי רצון לכתוב על זה קטע נפרד.
תודה לך.

מסר חד נוקב ויורד עד התהום!!

ברוך השם... תודה!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

עצוב
עליו לא פחות מעליהם
והלב שלי פשוט מסרב להכיל שיש מציאות כזאת

כתוב מדויק

ממש. הכרתי הורים שנשרפים מגעגוע לבן, פגשתי בנים שלעולם לא ישלימו עם חסרונו של הורה.
יש משהו טראגי יותר, באנשים שמפסידים במו ידיהם את המשפחה (והעבודה, והתחביבים, והחיים עצמם.).

כבר כתבו כאן את כל מי שרציתי לומר,
אבל הייתי חייבת להגיב.
אז קבלי רק- וואו.

וואו, תודה.

הכנת אותנו באומנות שיר שלם כדי שזה יהיה כואב ממש...
וואו, איזו כתיבה
ובהחלט כיוון לא בנאלי

מציאות שפגשתי, לא פעם ולא פעמיים. הרבה רכבים חונים מתחת לבנין שלנו, ומכמה מתוכם משתקף אור קלוש, מסך ושבר.

@rrrrrrrrrrrrrr קטע מדהים. אהבתי ממש גם את הכתיבה וגם את התוכן.
תודה שכתבת על הנושא הזה.

זה נכתב, מעצמו.
תודה על המילים הטובות.

עברה לי צמרמורת, לא קורה הרבה.
הכתיבה מהממת ברמה גבוה, והמסר כמו סכין מלובן - צורב אבל אמיתי.

אין מחמאה גדולה מזו שדבריי נגעו בלב הקוראים. תודה על זה.

 

[הבזק של שפיות]

היום ראיתי אחד כזה. נזכרתי בשיר המיוחד הזה. חשבתי לרגע על אלו שמחכים לו. איה. באמת כואב.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

היום ראיתי אחד כזה. נזכרתי בשיר המיוחד הזה. חשבתי לרגע על אלו שמחכים לו. איה. באמת כואב.

כל כך...
תודה רבה על השיתוף, על המחשבה.

 

[אפאצ'י]

וואו!! הובלת אותי במין מתיקות של מסירות
יד ביד עד קצה הצוק
שם הנחת לתודעתי ליפול בחדות למצולות הכאב

אגב
מדהים לחשוב שהכאב האוטומטי שמתארים כולם, קרוב מאוד לכאב של אובדן של מוות סופי של אישיות קרובה
ובמה מדובר, באדם בוגר עם מכשיר קטן וממש לא כובל לכאורה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

מדהים לחשוב שהכאב האוטומטי שמתארים כולם, קרוב מאוד לכאב של אובדן של מוות סופי של אישיות קרובה
ובמה מדובר, באדם בוגר עם מכשיר קטן וממש לא כובל לכאורה.

נראה לי שכמות התגובות והצפיות מעידה כל כך שהציבור מכיר את הכאב הזה מקרוב...
ולא, לא מוות סופי כי התקווה לא מתה.
יש אנשים שחזרו משם.
תודה על המילים החמות, ועל ההתייחסות.