קורונה כבדו את הפרטיות שלנו...

[ה. בקר]

לא הבנתי.
במאוחדת אמרו שניתן להזמין מדא אך לוקח גשבוע עד שהם באים.
איך מזמינים דוגם מקופ"ח?

לא יודעת
אצלינו בעיר יש 2 דוגמות של הקופה עצמה והן הולכות לבתים.

הגיעו אלי גם פעמיים ממד"א, אבל 8 פעמים מקופת חולים עצמה. וזה היה בלי שביקשתי בכלל....

 

[חילזון]

מאוחר יותר התקשרה שכנה, ש"רק" הילדה שלה צפתה במחזה המרהיב ועדכנה את האמא
שהיתה חייבת לרחרח מה מי מו
היא הציעה גם עזרה, חייבת לציין

ורציתי לפנות לכולם שרוצים לעזור
אנשים אומרים, אם צריך להוריד פח\קניות\וכו'-רק תתקשרו.
ובכן-אני לא אתקשר, לא נעים לי לבקש מהשכנה לרוץ בשבילי ב10 בלילה לקנות לי אייס קפה
אבל אם מתקשרים ואומרים לי "אנחנו בדרך ל-X (מאפיה מסוימת) צריכה משהו?" הייתי אומרת להם שכן
כי לא נעים להוציא אנשים מהפוך לבקשת עזרה
אם הם ממילא על הדרך-קל יותר

ומה תגידו על שכנים שרק צעקו ברגע ששמעו שאנחנו בבידוד : התקשרו רק בשביל לספר לנו מה הכללים ..מתי מותר לצאת ולמי! ובאיזה חדר המבודד.. עד לאיום שאם נצא יזמינו משטרה! כמובן לא שאלו איך אתם מרגישים, לא שלחו כלום ועזרה לא הציעו בכלל. מדובר באנשים משלנו לצערי.

 

[Harmonyapro]

לא חייבים לחנך ברעש ,
ומספיק להסביר לילדים פעם אחת בסיטואציה כזאת עבור כל הפעמים שיתקלו באמבולנס שנעצר ליד הבית
אני זוכרת שבסמינר לימדו אותנו זאת בעקיפין דרך פרשת נח עם בניו

נראה לי שממש לא הבנת אותי..
אבל לא נורא.

שיהיה שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!!

 

[אוהב0ישראל]

הרכילות וחוסר הכבוד לאדם באשר הוא אדם הם חולי שכמעט ואין רפואה ממנו.

 

[הני מושקוביץ]

על אף ההסכמה והאמפיה העמוקה עם המתלוננים / ות, במחילה מכבודכם - נראה לי שהעניין יצא מפרופורציה.

ראשית, נניח בצד את הילדים הקטנים [- עד גיל? אינדבידואלי. לכאורה בין 12 - 17] שאין לצפות מהם לטקט, ואין להוריהם יכולת אמיתית להשפיע על הדברים כשהם אינם בסביבה. [חישבו היטב מה עושים הילדים המחונכים שלכם בכל מיני מקרים. האחד בענייני טקט, השני שובבות והשלישי כבוד הזולת וכו']
שנית, כל אחד מכיר את אלו שהמתינו בקוצר רוח בסוף תור הארוך של חלוקת השכל....

מה נשאר?
אנשים בוגרים שלא שמים לב [על עצמם וילדיהם שלידם], והנהגות שהתקבעו בציבור כלגיטימיות.

כעת, אנא עיצמו עיניים ונסו להעביר מקרים מהשנה האחרונה.
וכעת אימרו: כמה גדולה הבעיה? האם אכן כצעקתה?

לאדם המצוי בתוך האירוע, ישנה נטיה טבעית לראות את הדברים בזכוכית מגדלת, וזה בסדר.
אבל במבט לאחור נראה אני בכ"א כך ראיתי, שרוב האנשים השפויים מתנהגים אנושי.

במצב רגיל בד"כ גם ההתנהגות רגילה
ולי יש בחירה למשל אם יש אמבולנס ברחוב לרוץ ולהציץ או לא,
לפתוח את הדלת לראות מי הזוג שצועק בחוץ
ולהסתכל מהחלון כשהורה צועק על הילד שלו
אודה ואתוודה, באמת לפעמים הסקרנות מפעפעת בי ולפעמים אני חוטאת וגם מציצה.
אבל יש סיטואציות שבחיים, בחיים לא אפר את כללי הטקט הלא כתובים
אם מגיע אמבולנס, משטרה, או הצלה ובטח ובטח לא כשמגיע "אסטרונאוט"
אלו הזמנים בהם אדם נמצא במקום חשוף ופגיע ואין לו אפשרות לבחור מי ידע מה ולמי יעביר איזה מידע.

ובמקום הזה אני "נעלמת"
ולכן אני לא רואה דברים בזכוכית מגדלת, אני נמצאת בסיטואציה מביכה, חושפת, לא רחמנית
והופ, בלי להתכוון, הפכתי לסנסציה של השכונה,
כולם דנים מאחורי דלתינו הסגורה מי מאומת ואיך כל אחד מרגיש וממי נדבקנו והאם שמרנו על ההנחיות ובלה בלה בלה

אז כן, בסיטואציה כזו, זה הכצעקתה

אבל תכל'ס @מאי נפקא מינא

 

[הני מושקוביץ]

חייבת להוסיף עוד נתון
השכנה ההיא שהתקשרה, באמת ראויה להערכה,
חוץ מהצעת עזרה, שלחה לנו משלוח מחמם את הלב לשבת
כולל ספר קומיקס יוקרתי לילדים

כל הכבוד לה, לא רק מדברת-עושה