כבוד התלמידה

[שכהן]

לי יש סיפור מהחיידר של הבן שלי, אבל נראה לי מתאים גם פה. הבן שלי בכיתה ו' החזיר אתמול מבחן בגמרא שקיבל בו 100+ וביקש חתימת הורים, צחקתי ואמרתי לו שבציון כזה לא צריך חתימת הורים, אז הוא אמר שלהיפך, רק מעל ציון 85 הרבה מבקש חתימת הורים. אומר שמתחת לציון זה נגרם צער להורים... התפעלתי ממש!

 

[חביבה]

לי יש סיפור מהחיידר של הבן שלי, אבל נראה לי מתאים גם פה. הבן שלי בכיתה ו' החזיר אתמול מבחן בגמרא שקיבל בו 100+ וביקש חתימת הורים, צחקתי ואמרתי לו שבציון כזה לא צריך חתימת הורים, אז הוא אמר שלהיפך, רק מעל ציון 85 הרבה מבקש חתימת הורים. אומר שמתחת לציון זה נגרם צער להורים... התפעלתי ממש!

מדהים!!!

 

[einkamoni]

אז איפה המילה שלך כמורה?
והכבוד לילדות ולמילה שלך עצמך?
בימים הקרובים תהיה אסיפת הורים אשוחח עם המורה.
היא לא אחת שממש תנסה להבין, אבל אני את שלי אעשה בעז"ה.[/QUOTE]

ולחיוב- הבת שלי ג"כ לא הרגישה טוב מסי ימים, אבל ביום שנערך להם מבחן התעקשה ללכת, כי לא רצתה להפסיד... (למרות שלא היתה שום בעיה להשלים).
יצרתי קשר עם המורה בבוקר, עוד לפני תחילת הלימודים וסיפרתי לה את המקרה, היא התייחסה ברגישות ראויה לציון, שיבחה את החריצות של ביתי לפני כל הכיתה, שלחה אותה להכין תה, והקדימה את המבחן לשיעור ראשון כדי שתוכל לצאת הביתה מיד אחריו.

מובן שאין לתאר את הטעם הטוב שמעשה זה השאיר אצל ביתי, ויותר משה- אצלי.

שכחתי לציין- שהיא התקשרה אחה"צ הביתה בשביל לשאול בשלום ביתי, ולספר לה שהיא קיבלה 100...

 

[23]

סיפורים מרגשים ביותר,
תודה לכולן על השיתוף,הדבר עוזר לי מאד.
תמשכנה, תודה.

 

[הר]

כתה ז' או ח', הייתי חולת קריאה, לא התאפקתי וקראתי את הספר "מצפון נקי" באמצע השיעור, אני לא אשכח את ההערה העדינה של המורה, שאם אני רוצה "מצפון נקי", שלא אעשה זאת יותר בשיעור. (הספר כמובן נלקח אליה והוחזר רק ע"י המנהלת, אבל זה כבר היה אחרי ההרגשה הטובה)
זה היה לי לימוד גדול, שאפשר להעיר בדרך עדינה.

עוד ספור לכוון השני: תלמידה לא הגיעה ללימודים לשיעור מסוים, למחרת ג"כ היה שיעור אם אותה מורה, והתלמידה הפריעה בשיעור, המורה אמרה לה: "למה הגעת? אתמול היה יותר שקט בלעדייך.........."

 

[יעל אייזיקוביץ]

במחילה על הנושא הלא אסתטי:
לשים פחים בשרותים של הבנות.
מינימום כבוד האדם.

 

[23]

"C H A N Y"
את מוכשרת וואו!

 

[יעל אייזיקוביץ]

ועוד כמה מסרים ישירים:

מורתי היקרה מכתה ג', אני לא זוכרת שומדבר ממה שלימדת... אבל אני זוכרת מצוין איך הקראת בקול רם את החיבור שלי ואמרת לכולם שאני כל כך מוכשרת.

מורתי היקרה מכתה ו' אני לא זוכרת כלום, לצערי, מכל החומר החשוב שהתאמצת ללמד. אבל אני לא אשכח לעולם את החיבוק שנתת לי כשהודיתי על מעשה לא טוב שעשיתי, ואמרת:"ירדה לך אבן מהלב,עכשיו, כשספרת את האמת, נכון?

 

[קפוצון]

הייתי ילדה מאוד קפיצית וכמובן שהיה לי קשה לחכות שהמורה תקרא לי לענות אז הייתי עונה תוך כדי הצבעה, המורה רשמה בצד ימין של הלוח "אדיוט קופץ בראש" וכל פעם שעניתי היא היתה מצביעה לשם,

מאחר ובד"כ הייתי מבינה את דברי המורה על ההסבר הראשון הייתי ובכדי לא להפריע עם פטפוטים הייתי משתדלת להעסיק את עצמי בציור פעם צירתי דמות והמורה החליטה שצירתי אותה היא שלחה אותי להביא חתימות מההורים מהמחנכת ומהמנהלת ....

יש לי עוד המון סיפורים אבל אני לא מעונינת לפתוח את התיבה הזו אני מסוגלת להציף את עצמי ברגשות שלילים שאני משתדלת לא להגיע אליהם ...

 

[23]

"בעילום שם"
הייתי ילד בכיתה ה', ילד מעולה, מצטיין בלימודים, ילד טוב ירושלים
יושב לו בשקט בשעורים, מתנהג בד"א וכו'....
המורה שלי היה איש חשוב מאד, שגישת חייו הייתה
שתלמיד חרוץ הוא כנראה בלי מידות, וקוצר את ציוניו מהשרוול (הוא טרח לומר את זה הרבה)
חשוב לציין, שהייתי תלמיד משקיען, למדתי שעות למבחנים, למרות שידעתי את החומר
פשוט, אהבתי ללמוד, ואף פעם לא סמכתי על הראש והזכרון שלי!
בקיצור, לפי ההקדמה ברור שבכל אספות ההורים אבא שלי היה חוזר מרוצה ושמח.
באותה שנה, המורה אמר לאבא שלי משפט ששינה את חיי:
הבן שלך 10 בכל המקצועות, אבל,גרוע ביותר במידות!
אני עדיין זוכר את המקום המדויק שעמדתי כשאבא שלי אמר לי את המשפט הזה
בבית שלנו, הכבוד למבוגרים ולמורים היה בנשמה,
ואם מורה אמר משהו, כנראה הוא צודק.......
מיני אותו יום, בכל מריבה עם אחיי, בכל מקרה שהיה אפשר לשפוט וכמעט כל יום
המשפט המנצח היה: אתה רואה, המורה שלך צדק.....
בתחילת הישיבה אבא שלי נפטר, רק לפני פטירתו, הוא קלט כנראה את עומק הטעות
וניסה ליצור איתי קשר קרוב יותר, אבל, לצערנו, לא היה ממש הרבה זמן לתיקון הטעות.......
אחרי פטירתו, היחס המשיך,
תמיד תמיד תמיד אחי הקטנים צדקו בכל בקשותיהם וגחמותיהם,
אני זוכר עד היום רגע כזה, שאחי הקטן ביקש ממני שאתן לו לשתות,
והייתי באמצע משהו, וסרבתי....
קיבלתי גערות מהאורח שהיה בבית, שגם הוא קלט את האווירה שבבית
רק אחרי החתונה, כשגם אחי הקטן נישא, הקשר ביננו חזר ושב, כי עד אז, לא נתנו לנו להתחבר
כל התקרים האלו, רק ניתקו ביננו.
המורה הזה, אפילו לא קולט כמה הוא הרס לי את החיים והקשה עליהם בימים שגם ככה לא היו קלים.
אגב, אין מצב שאדם הוא בלי מידות, תמיד יש מידות טובות, ואם כבר מדברים
אני אישית, מאד רגיש לאחרים, ואף פעם לא פגעתי בילד בכיתה, אז, באמת אין לי מושג מאיפה הוא הביא את המשפט המצמרר שלו!
עוד סיפור קטן באותו רעיון על אותו מורה:
קבלנו מבחן, רק אני ועוד חבר קיבלנו 100, (שוב, כי למדתי והשקעתי המון, זה היה בדם שלי!)
באופן טבעי כל החברים התקבצו סביבנו והתלהבו, המורה השתיק את כולם
והכריז בקול: זה לא חכמה להתייחס ל... שקיבל 100 תתיחסו ל... שקיבל 94+4 (מדויק!)
הוא למד והשקיע, לו מגיעה ההתייחסות.......
עד היום, אני תוהה אם אני לא צריך להגיד למורה שנפגעתי, על מנת שיבקש סליחה
בינתים, לפחות שאחרים ילמדו מהסיפור!
המון הצלחה
"סיפור אמיתי וכואב"

 

[סטודיו פלאש]

הבת המתוקה שלי היתה חולה במשך 5 ימים
בכיתה ב', המורה נתנה לכל הילדות דפים והן ציירו וקישטו לה, כתבו לה 'תחזרי מהר לכיתה' ועוד משפטים שממש חיממו לה את הלב..., היא ישבה ודפדפה בדפים שעה ארוכה!
וכן המורה התקשרה אליה מהכיתה וביחד עם כל הבנות, הן איחלו לה 'רפואה שלימה' זה היה מרגש מאוד
הערכתי מאוד את המורה שעושה כזה דבר, אין מילים, הערכתי נתונה לה גם כאן על גבי הפורום..

 

[סטודיו פלאש]

"בעילום שם"
הייתי ילד בכיתה ה', ילד מעולה, מצטיין בלימודים, ילד טוב ירושלים
יושב לו בשקט בשעורים, מתנהג בד"א וכו'....
המורה שלי היה איש חשוב מאד, שגישת חייו הייתה
שתלמיד חרוץ הוא כנראה בלי מידות, וקוצר את ציוניו מהשרוול (הוא טרח לומר את זה הרבה)
חשוב לציין, שהייתי תלמיד משקיען, למדתי שעות למבחנים, למרות שידעתי את החומר
פשוט, אהבתי ללמוד, ואף פעם לא סמכתי על הראש והזכרון שלי!
בקיצור, לפי ההקדמה ברור שבכל אספות ההורים אבא שלי היה חוזר מרוצה ושמח.
באותה שנה, המורה אמר לאבא שלי משפט ששינה את חיי:
הבן שלך 10 בכל המקצועות, אבל,גרוע ביותר במידות!
אני עדיין זוכר את המקום המדויק שעמדתי כשאבא שלי אמר לי את המשפט הזה
בבית שלנו, הכבוד למבוגרים ולמורים היה בנשמה,
ואם מורה אמר משהו, כנראה הוא צודק.......
מיני אותו יום, בכל מריבה עם אחיי, בכל מקרה שהיה אפשר לשפוט וכמעט כל יום
המשפט המנצח היה: אתה רואה, המורה שלך צדק.....
בתחילת הישיבה אבא שלי נפטר, רק לפני פטירתו, הוא קלט כנראה את עומק הטעות
וניסה ליצור איתי קשר קרוב יותר, אבל, לצערנו, לא היה ממש הרבה זמן לתיקון הטעות.......
אחרי פטירתו, היחס המשיך,
תמיד תמיד תמיד אחי הקטנים צדקו בכל בקשותיהם וגחמותיהם,
אני זוכר עד היום רגע כזה, שאחי הקטן ביקש ממני שאתן לו לשתות,
והייתי באמצע משהו, וסרבתי....
קיבלתי גערות מהאורח שהיה בבית, שגם הוא קלט את האווירה שבבית
רק אחרי החתונה, כשגם אחי הקטן נישא, הקשר ביננו חזר ושב, כי עד אז, לא נתנו לנו להתחבר
כל התקרים האלו, רק ניתקו ביננו.
המורה הזה, אפילו לא קולט כמה הוא הרס לי את החיים והקשה עליהם בימים שגם ככה לא היו קלים.
אגב, אין מצב שאדם הוא בלי מידות, תמיד יש מידות טובות, ואם כבר מדברים
אני אישית, מאד רגיש לאחרים, ואף פעם לא פגעתי בילד בכיתה, אז, באמת אין לי מושג מאיפה הוא הביא את המשפט המצמרר שלו!
עוד סיפור קטן באותו רעיון על אותו מורה:
קבלנו מבחן, רק אני ועוד חבר קיבלנו 100, (שוב, כי למדתי והשקעתי המון, זה היה בדם שלי!)
באופן טבעי כל החברים התקבצו סביבנו והתלהבו, המורה השתיק את כולם
והכריז בקול: זה לא חכמה להתייחס ל... שקיבל 100 תתיחסו ל... שקיבל 94+4 (מדויק!)
הוא למד והשקיע, לו מגיעה ההתייחסות.......
עד היום, אני תוהה אם אני לא צריך להגיד למורה שנפגעתי, על מנת שיבקש סליחה
בינתים, לפחות שאחרים ילמדו מהסיפור!
המון הצלחה
"סיפור אמיתי וכואב"

סיפור מזעזע, תודה על השיתוף

 

[90543]

"בעילום שם"
הייתי ילד בכיתה ה', ילד מעולה, מצטיין בלימודים, ילד טוב ירושלים
יושב לו בשקט בשעורים, מתנהג בד"א וכו'....
המורה שלי היה איש חשוב מאד, שגישת חייו הייתה
שתלמיד חרוץ הוא כנראה בלי מידות, וקוצר את ציוניו מהשרוול (הוא טרח לומר את זה הרבה)
חשוב לציין, שהייתי תלמיד משקיען, למדתי שעות למבחנים, למרות שידעתי את החומר
פשוט, אהבתי ללמוד, ואף פעם לא סמכתי על הראש והזכרון שלי!
בקיצור, לפי ההקדמה ברור שבכל אספות ההורים אבא שלי היה חוזר מרוצה ושמח.
באותה שנה, המורה אמר לאבא שלי משפט ששינה את חיי:
הבן שלך 10 בכל המקצועות, אבל,גרוע ביותר במידות!
אני עדיין זוכר את המקום המדויק שעמדתי כשאבא שלי אמר לי את המשפט הזה
בבית שלנו, הכבוד למבוגרים ולמורים היה בנשמה,
ואם מורה אמר משהו, כנראה הוא צודק.......
מיני אותו יום, בכל מריבה עם אחיי, בכל מקרה שהיה אפשר לשפוט וכמעט כל יום
המשפט המנצח היה: אתה רואה, המורה שלך צדק.....
בתחילת הישיבה אבא שלי נפטר, רק לפני פטירתו, הוא קלט כנראה את עומק הטעות
וניסה ליצור איתי קשר קרוב יותר, אבל, לצערנו, לא היה ממש הרבה זמן לתיקון הטעות.......
אחרי פטירתו, היחס המשיך,
תמיד תמיד תמיד אחי הקטנים צדקו בכל בקשותיהם וגחמותיהם,
אני זוכר עד היום רגע כזה, שאחי הקטן ביקש ממני שאתן לו לשתות,
והייתי באמצע משהו, וסרבתי....
קיבלתי גערות מהאורח שהיה בבית, שגם הוא קלט את האווירה שבבית
רק אחרי החתונה, כשגם אחי הקטן נישא, הקשר ביננו חזר ושב, כי עד אז, לא נתנו לנו להתחבר
כל התקרים האלו, רק ניתקו ביננו.
המורה הזה, אפילו לא קולט כמה הוא הרס לי את החיים והקשה עליהם בימים שגם ככה לא היו קלים.
אגב, אין מצב שאדם הוא בלי מידות, תמיד יש מידות טובות, ואם כבר מדברים
אני אישית, מאד רגיש לאחרים, ואף פעם לא פגעתי בילד בכיתה, אז, באמת אין לי מושג מאיפה הוא הביא את המשפט המצמרר שלו!
עוד סיפור קטן באותו רעיון על אותו מורה:
קבלנו מבחן, רק אני ועוד חבר קיבלנו 100, (שוב, כי למדתי והשקעתי המון, זה היה בדם שלי!)
באופן טבעי כל החברים התקבצו סביבנו והתלהבו, המורה השתיק את כולם
והכריז בקול: זה לא חכמה להתייחס ל... שקיבל 100 תתיחסו ל... שקיבל 94+4 (מדויק!)
הוא למד והשקיע, לו מגיעה ההתייחסות.......
עד היום, אני תוהה אם אני לא צריך להגיד למורה שנפגעתי, על מנת שיבקש סליחה
בינתים, לפחות שאחרים ילמדו מהסיפור!
המון הצלחה
"סיפור אמיתי וכואב"

אני הייתי ילדה מחוננת, קצרתי ציונים מעולים
אבל היה קשה לי להקשיב, לא הייתי מקשיבה בכלל בשיעורים,
רק חולמת או מציירת. שיעורי בית בקושי עשיתי,
אבל במבחנים- קיבלתי ציונים הכי גבוהים בכיתה.
המורות לא יכלו לסבול את זה!
רובן היו בסדר,
אבל היו מורות שהחליטו שאני מזלזלת בלימודים,
הן ירדו עליי והציקו לי.
באמת לא זלזלתי!
הן לא הבינו שהיה לי פשוט קשה, מבחינתן הייתי
עצלנית ומזלזלת.
מצד שני, לבנות החלשות-
הן התייחסו יפה וריחמו עליהן.
היה לי קשה, באמת.
השיעורים שיעממו אותי, למבחנים הייתי
צריכה ללמוד חומר של שבועיים בשעה כי לא הקשבתי.
אבל אני מחוננת הרי, לא? אז מה הבעיה שלי?
כנראה שאני פשוט סומכת על השכל שלי!!

רוב המורות/ים יכולים להבין ולהיות מורים מקסימים
כשמדובר בילדים חלשים, אבל את המחוננים קשה
להם הרבה יותר לקבל!

 

[פילפל]

הסיפור שלי - לגבי אחד המרצים בסמינר (היה לנו גם מורות וגם רבנים- כמו שיש בגייטסהד)

הוא היה מבוגר מאד, איטי, וקצת משעמם... והרבה בנות ניצלו את שיעוריו לפטפטת...

כמובן שאני תמיד הייתי בשקט... לפעמים הקשבתי ולפעמים רק עשיתי את עצמי, אך לא פטפטתי או הפרעתי, פשוט מרחמים על המסכן...

באותו שיעור, הפטפטת והצחוק גברו למימדים מבהילים כנראה, במיוחד מכיוון הבת שמאחורי וזו שלידי... לפתע אני רואה אצבע מזדקרת מולי: צאי מהכיתה. לא התיחסתי, ברור שזו מי שמאחורי, ואז שוב, את - צאי מהכיתה! אני? הייתי בהלם, (וכמוני כל הכיתה, נחשבתי לאחת השקדניות) זו היתה הפעם הראשונה שנשלחתי החוצה, ופשוט לא ידעתי איך "אוכלים" אותה... טראומה שכזו

יצאתי, כמובן שהכיתה סערה על חוסר הצדק ודאגה להעמידו על טעותו...

לאחר כמה ימים הוא קרא לי, התנצל מעומק הלב, על השולחן היתה מעטפה ובה סכום כסף שביקש לתת לי בתור פיצוי, (איני יודעת כמה היה שם, לא הסכמתי לקחת...) ולא נרגע עד שהצהרתי שאני סולחת בלב שלם כמה וכמה פעמים...

עברו כמה שנים טובות... שעת ארוחת ערב, אני באמצע להשקיט את התינוקיאדה הצורחת... והנה צלצול טלפון, על הצג קידומת חוץ, אני מרימה ולא מצליחה בשום אופן להבין מי הדובר ומה מבוקשו, עד שהצלחתי לקלוט... זה היה אחד מבני משפחתו של אותו ראביי, הנ"ל ביקש ממשפחתו לוודא שאין עליו אף צל של קפידה או תרעומת ח"ו...

עד היום אין לי מושג איך הצליחו להשיג את מספר הטלפון, אחרי שגם בבית הורי המספר התחלף ואני עברתי דירה להונלולו

 

[אשמורת]

הזכרונות שמציפים אותי מחיי ביה"ס,
מובילים אותי ישר למורה ממלאת מקום שנהגה בי בצורה חכמה מאין כמותה ומכבדת.

כיתה ח'.
אני לא זוכרת בדיוק מה היה, אבל מאמינה ששוב פעם התחצפתי / השתוללתי וכו..
אותה מורה לא הגיבה מיידית, (היא היתה ממלאת מקום ל-3 חדשים)
אלא חיכתה להפסקה ושלחה לי פתק סגור במעטפה.
אני לא ממש זוכרת את מה שהיה כתוב רק את הפוזה הזו שאני יושבת וזולגות לי דמעות.
במכתב היה איזה חידוש רעיוני על הפס' שבע יפול צדיק וקם.
(משהו בכיוון שבפס' הוא נקרא צדיק עוד לפני שהוא קם מהנפילה,
כי אם הוא נפל - הוא היה בדרגה גבוהה
ואם הוא היה בדרגה גבוהה - ודאי הוא צדיק וחזקה עליו שישוב להיות כזה)
בסוף, היא חתמה: (את זה אני זוכרת הכי טוב..)
בברכת - שבע יפול צדיק וקם.
המורה-------

עד עכשיו עוברת לי איזו צמרמורת.
מורה יכולה לעשות נפשות. ממש!

סתם ככה, היום אני למעלה מ-7 שנים אחרי -
עוד זוכרת ומתחזקת מזה לעיתים.

 

[עין כחולה]

1. בכיתה ג' הגיע לכיתה ממלאת מקום חדשה בבית הספר, הפרעתי לה בשיעור אז היא הוציאה אותי החוצה.
השיעור היה אחד מתוך שני שיעורים רצופים, בסוף השיעור השני היא פתחה את הדלת וראתה אותי בחוץ, היא התנצלה בפני שהיא שכחה שהוציאה אותי והשאירה אותי כזה הרבה זמן בחוץ... (עד היום אני זוכרת את הפרצוף שלה האמתי שזה באמת הפריע לה).

2. שוב העסק עם ממלאת מקום צעירה שהחליפה מורה לאנגלית בחופשת לידה, על השיעור הראשון הוצאנו החוצה שתי בנות ואסור היה לנו להיות באותה קומה.
העונש היה לכל שיעורי אנגלית, באחד מהימים הגיע מישהי מהמזכירות לתת קבלות על התשלום שכר לימוד, והיה בידה את הקבלה של החברה שהיתה גם בחוץ, אז אמרתי שאני יעביר לה את זה.
המורה מסתכלת עלי במבט חודרני, מה את בכלל עושה פה? את צריכה להיות אצל המנהלת... טוב, את תקבלי כמעט מספיק בתעודה, חזרה לכיתה והודיעה לכל בנות הכיתה, שהבנות בחוץ יקבלו כמעט מספיק בתעודה.. וכך המשיכה לה השנה שאנו מבלות בחוץ עם חסר רב באנגלית וציון כמעט מספיק

3. נסיים במורה חיובית מהסמינר שלא היתה מעירה לתלמידות גם שהפריעו והסבירה את עצמה שהיא היתה מורה צעירה היא העירה לתלמידה שהיתה לא רגועה בשיעור... יום לאחר מכן התלמידה התארסה (מאז היא לא העירה) זה אדם!

 

[אשמורת]

...

 

[chayasl]

יש לי חיובי ושלילי...
חיובי:
היתה לי מורה בתיכון, שלדעתי אין עוד הרבה מורות כמותה.
כשהסתיים השיעור, היא היתה "מעסיקה" את עצמה כמה דקות, כדי לראות אם יש בנות שלא מביאות אוכל לבית הספר. אם היא היתה רואה שזה סדרתי, היתה בודקת אם יש בעיות בבית.
שלילי:
מורה בבית ספר בכיתה ג', בתחילת השיעור שאחרי ההפסקה, קראה לי לקדמת הכיתה. לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ואז היא אומרת לי תרימי את החצאית שלך, שכולם יראו כמה את לא צנועה (הגרביים "נזלו" לי קצת אחרי הברך) ואז שלחה אותי הביתה באמצע היום, בלי לבדוק אם מישהו בכלל בבית. בנס אחותי באותו יום היתה בבית. אחרת הייתי צריכה לחכות מ11 עד 2 מחוץ לבית...

 

[Dvori B]

יש לי חיובי ושלילי...
חיובי:
היתה לי מורה בתיכון, שלדעתי אין עוד הרבה מורות כמותה.
כשהסתיים השיעור, היא היתה "מעסיקה" את עצמה כמה דקות, כדי לראות אם יש בנות שלא מביאות אוכל לבית הספר. אם היא היתה רואה שזה סדרתי, היתה בודקת אם יש בעיות בבית.
שלילי:
מורה בבית ספר בכיתה ג', בתחילת השיעור שאחרי ההפסקה, קראה לי לקדמת הכיתה. לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ואז היא אומרת לי תרימי את החצאית שלך, שכולם יראו כמה את לא צנועה (הגרביים "נזלו" לי קצת אחרי הברך) ואז שלחה אותי הביתה באמצע היום, בלי לבדוק אם מישהו בכלל בבית. בנס אחותי באותו יום היתה בבית. אחרת הייתי צריכה לחכות מ11 עד 2 מחוץ לבית...

אני לא מבינה, מותר חוקית ככה לשלוח באמצע היום ילדה בת 9 הביתה בלי להודיע להורים?

 

[23]

כנראה זהו סיפור ישן,
פעם לא הקפידו על זה.
היום לא יקרה!