אם כבר מדברים בקשר למצ'ינג,
שמעו סיפור מעניין ויפה, כואב וגם מצחיק
אומרים שהוא אמיתי.
די לי שהוא יכול להיות כזה.
(אזהרה: קצת ארוך, בהשראת שם האשכול...)
היה היה יהודי יקר מארץ ישראל
של"ע זוגתו תחי' חלתה במחלה נדירה וקשה.
גדולי הרופאים אמרו, שהיא חייבת לעבור בדחיפות ניתוח מורכב ויקר בחו"ל
וגדרו את זמנו לתוך שבוע ימים.
אם לא - - -
אלא מאי? שעלותו של הטיפול מציל החיים, גבוהה עד מחרידה: כמליון שקלים טבין ותקילין!
ולרש - כמובן שאין כל.
הלכו העסקנים, ונדברו יחד עם האיש, וסיכמו שיטוסו לאמריקה לפגישה עם גביר פלוני, הוא כבר תרם ותורם להרבה מקרים רפואיים הון רב, רובם דרך ההכפלה של "מצ'ינג".
אך בגלל הזמן הקצר, והרצון להשאיר את המקרה בחשאיות ככל האפשר, ועוד סיבות טובות ושאינן, עשו על הדרך "קיצור דרך" (בלע"ז: "קומבינה"...)
דהיינו: באו וישבו עם הגביר, ואמרו לו שיש צורך לגייס חצי מליון דולר, ומבקשים ממנו לתרום חצי מזה בשביל ההכפלה הידועה של המצ'ינג.
חצי מהכסף כבר יש, אמרו לו, וחסרה רק ההכפלה שלו...
יבוא הגביר וישלים איפוא את הרבע מליון דולר שלו, וליהודים תהיה אורה ושמחה...
(י"א ששאלו רב אחד, והתיר להם לעשות כן. לא אכנס כאן לזה...)
הסתכל הגביר הנה והנה, בדק בניירות ובמסמכים השונים.
ובסופו של דבר קרא למזכירו שיכין ש'ק ע"ס 250,000 $
וימסרו באופן אישי ליהודי המסכן שישב בצד, שצרה קשה זו ניחתה עליו בפתע פתאום.
אך, רק זאת ביקש - שיואילו לתת לו אח"כ כמה דקות לשבת ביחידות עם היהודי.
רוצה הוא לדבר איתו משהו קטן.
טוב, הם נכנסים לחדר הפנימי.
הגביר פותח את המחשב, מקליד משהו, ואחרי רגע קט אומר לו:
אתה יכול לקרוע את הש'ק שקיבלת.
פשוט כך.
הבנק בין כה לא יכבד את זה, הודעת הביטול שלו כבר נשלחה.
דע לך נאמנה, הוסיף ואמר, כי המצב הכספי שלי דחוק מאוד, אין לי אפשרות לתת אפילו עשר אלף דולר! כן.
רק ראה ראיתי, שהיות שכל ההצלחה של הגיוס של חצי הסכום תלויה בי, חשבתי שאם לא אגיד שאני תורם את חלקי - לא תקבל כלום. והחצי שנאסף מה יהיה עליו?...
ריחמתי עליך ואמרתי שאני גם אתן. אך באמת אין לי מאיפה.
ואזהרה חמורה הוסיף ואמר לו:
אוי ואבוי אם אתה מוציא את זה החוצה ואומר את זה לעסקנים בחוץ! אם אתה מגלה את זה לבן אדם אחד נוסף, אתה יכול לגרום לכך שאקרוס סופית וטוטלית...
וייצא האיש בפחי נפש, קרח מזה ומזה.
"שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה
בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי..."
(ירמיה ט, ה)