כיצד יותר נכון לומר: משיקוליו שלו או משיקוליו הוא

[הקיפוד המיקרוביוטי]

דונאלד טרמפ עשה את זה משיקוליו שלו

או

דונאלד טראמפ עשה את זה משיקוליו הוא

תודה

 

[אפכא מסתברא]

שלו

 

[ערך רב]

משיקוליו הוא

כמו "ופגריכם אתם" (במדבר יד, לב), ולא "ופגריכם שלכם".

 

[שמואל גרינשטיין]

שלו

האם זו אינה כפילות?
שיקוליו - השיקולים שלו.
שיקוליו שלו - השיקולים שלו שלו?

משיקוליו הוא נשמע יותר כמו השיקולים שלו עצמו.

חני

 

[חגי פאהן]

האם זו אינה כפילות?
שיקוליו - השיקולים שלו.
שיקוליו שלו - השיקולים שלו שלו?

משיקוליו הוא נשמע יותר כמו השיקולים שלו עצמו.

חני

ו"שיקוליו הוא" זו פחות כפילות? "השיקולים של הוא הוא"?

אבל הראיה של ערך רב יפה. יש תשובה?

 

[אפכא מסתברא]

'שיקוליו שלו' זו אכן כפילות הבאה לשם הדגשה, כשם שתאמר: אני הלכתי - כשרצונך להדגיש את ה'אני'.
'פגריכם אתם' שאני, וזה ברור, כי אין אלו 'שלכם' אלא אתם עצמכם, וזו ההדגשה.

 

[ערך רב]

'פגריכם אתם' שאני, וזה ברור, כי אין אלו 'שלכם' אלא אתם עצמכם, וזו ההדגשה.

אם כן, "ופגריכם אתם תפלו" היה לו לומר, בלשון נוכח; ומדוע אמר "יפלו" בלשון נסתר?

 

[אברוּמי]

דונאלד טרמפ עשה את זה משיקוליו שלו
או דונאלד טראמפ עשה את זה משיקוליו הוא
תודה

אובמה.
כשפתחת את הנושא, האם היה זה משיקוליך אתה
או שמא היה זה משיקוליו שלו [טראמפ]?

 

[אפכא מסתברא]

לפני קרוב לחמשים שנה אמר המורה שלי לדקדוק וללשון באופן חד משמעי שיש להשתמש בהטיות של המילית 'של' במקרים כאלה, ולא נכון להשתמש בכינוי הגוף, והראיה לדבר - 'כרמי שלי לא נטרתי'... אבל הראיה של ערך רב (למרות שמבחינת ההגיון המילולי אפשר לתרץ בדוחק) הציקה לי. שאלתי באקדמיה, והתשובה המפתיעה (?? אחרי שסברתי כי דברי המורה הם קדוש קדוש) - שתי הצורות נכונות...

 

[קייטרינג פלטה]

ו"שיקוליו הוא" זו פחות כפילות? "השיקולים של הוא הוא"?

אבל הראיה של ערך רב יפה. יש תשובה?

דווקא מאד התחברתי להסבר של חני גרינשטיין.

למה "השיקולים של הוא הוא"? מי אמר כזה דבר?

שיקוליו - השיקולים שלו. הוא - זו מילה נוספת אך שונה, ומבטאת שייכות חזקה יותר, השיקולים שלו עצמו.

 

[חגי פאהן]

דווקא מאד התחברתי להסבר של חני גרינשטיין.

למה "השיקולים של הוא הוא"? מי אמר כזה דבר?

שיקוליו - השיקולים שלו. הוא - זו מילה נוספת אך שונה, ומבטאת שייכות חזקה יותר, השיקולים שלו עצמו.

עיקר הכפילות היא ש"שיקוליו" כבר משוייך לנסתר ומזכירים עוד פעם נסתר.

ולמה "שיקוליו הוא" מבטא שייכות חזקה ו"שיקוליו שלו" לא?

 

[חגי פאהן]

לפני קרוב לחמשים שנה אמר המורה שלי לדקדוק וללשון באופן חד משמעי שיש להשתמש בהטיות של המילית 'של' במקרים כאלה, ולא נכון להשתמש בכינוי הגוף, והראיה לדבר - 'כרמי שלי לא נטרתי'... אבל הראיה של ערך רב (למרות שמבחינת ההגיון המילולי אפשר לתרץ בדוחק) הציקה לי. שאלתי באקדמיה, והתשובה המפתיעה (?? אחרי שסברתי כי דברי המורה הם קדוש קדוש) - שתי הצורות נכונות...

יש לחלק: פגריכם - הם בעצם אתם. אבל כרמי הוא לא חלק ממני, ולכן לא כתב "כרמי אני" אלא שלי. לפי זה שיקוליו הם מופשטים וחלק ממנו, ולכן צ"ל "שיקוליו הוא". (אלא אם כן מדובר בשיקולים זרים )

 

[אפכא מסתברא]

אני סברתי ש'פגריכם אתם' הרי זה משום שבהיותכם מתים אין כבר שום דבר שהוא 'שלכם' (חוץ מהקבר), ובכל אופן, הפגרים הללו הם אתם.. אבל רב ערך טען שא"כ הל"ל 'תפלו' ולא 'יפלו', וכאן נסתתמו טענותי...
לטעמי, אי אפשר לטעון ש'שיקוליו' הם חלק ממנו.
מעניין אם יש במקרא עוד מעין אלו, שנוכל להסיק מתי 'של' ומתי הוא עצמו.

 

[עדיאל]

ברור לי ש'משיקוליו הוא' הוא ביטוי יותר עשיר. לא יודע להסביר למה.

 

[אפכא מסתברא]

מאחר ששתי הצורות נכונות, יכול כל אחד לבחור מה שמתאים לטעמו הוא (או לטעמו שלו)