שיתוף - לביקורת כי חיים רק פעם אחת

[יאן]

הנה, הם נכנסים, עוד ועוד. רובם המוחלט אינו מוכר לו. אחד החכמים, לבוש ג'לביה לבנה, מחייך אליו ונבלע אף הוא באולם הקבלה.
הדלת נסגרה.
אין לו תלונות. הוא פחות מארבעים. בוא נראה לפחות מה יש בשיעור הרגיל. המודעה זוהרת אליו, מאירה כאש. שיעור של רבי אברהם גנחובסקי בענין אם עלו לא ירדו. כבר שלוש שנים הוא פה והוא בחיים לא יתרגל. הביטוי מצחיק אותו, אבל החיוך נמחק מיד מפניו.

מילא, הוא לא ישתעמם. כבר מצא הרבה במעמד שלו. יש גם רבים מתחתיו. אבל מה זה עוזר לו.
ובכן, יכנס שוב עם מרינגר וילמדו בבא קמא. או בבא מציעא. או קידושין פרק ראשון. אלעזר מרינגר, פנסיונר עם זקן לבן ובעל הבנה די טובה, למד בחברון. הנה מרינגר פוסע לכיוונו. גם הוא לא יודע זבחים. האמת שפעם ניסה להיכנס לשיעור של ר' שמואל בעירובין. ר' שמואל. הוא למד הרבה ר' שמואל בחיים. מה כבר יכול להיות. אבל הוא לא הבין כלום. בבושת פנים יצא החוצה והבטיח לעצמו שלא עוד.

המולה קלה צדה את תשומת ליבו. מישהו חדש הגיע. ר' עויזר. בחייו היה ידוע כמחזיק תורה ומוקיר תורה גדול. והנה שני כלבים גדולים הולכים איתו, יורקים אש. הוא מנסה לברוח, הם נושכים אותו.
הוא לא מתפלא. כבר ראה דברים קשים. כמו אותו אברך שיצא מהגהינום אך פניו נותרו שחורות ממש. אבל יש גם הפתעות טובות. למשל אותו זקן מהבית כנסת של סבא, שהיה כל היום יושב ומהמהם מול כוס תה וגמרא פתוחה. תמיד חשב לעצמו שאם יהפוך לו דף הזקן אפילו לא ישים לב. אך כאן הוא נכנס לכל השיעורים, ונראה שמבין ענין. גם לאולם הקבלה ראה אותו נכנס לא פעם.

הוא יושב מול מרינגר, אך מחשבותיו נודדות. המראה של ר' עויזר הטריד אותו. הוא זוכר אותו טוב. היה מתפלל בבית כנסת של השווער. בזמנו עשה עליו רושם טוב. הנה, חטא. חשב שאף אחד לא יודע.
מה הוא מבזבז את הזמן. נשאר לו רק עוד שלוש ורבע שעות ללמוד. צריך לנצל. איפה סיימנו אתמול? כן. לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא. אה! זה נהנה וזה לא חסר. הוא שולט, בטוח. למד את זה גם בישיבה גדולה וגם בכולל. יש כאן קהילס יענקב פלאי פלאים! הוא מבשר למרינגר. בסוף הסוגיא, כבר נגיע. הסוגיא מאירה לו פנים. הם דנים ביחד. בזה לא נהנה וזה חסר, למה פטור? מה זה שונה ממזיק? שואל מרינגר. הוא מקמט את הראש. עונה תשובה. געשמאק. הוא יכול ללמוד ככה עשרים, שלושים, אפילו ארבעים שעות. אבל יש לו אישור להיות כאן רק ארבע שעות. מה שהיה הוא שיהיה, הסביר לו אז הממונה. באותו מעמד הבין גם למה כמעט כל המתפללים יוצאים אחרי ברכות השחר וחוזרים למזמור חנוכת הבית. מי שלא היה לו זמן לומר קרבנות למטה, לא יגיד גם למעלה.

נותרה עוד רבע שעה. הקהילות יעקב שואל פה ככה. הרי בחשבון הסוגיא... הם מחשבנים שוב ושוב, אך הקושיא לא צפה. הלך. הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר. הוא זוכר את ההלם שאחז בו כשהיה צריך לענות על השאלה הפשוטה: עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית. הוא עוד היה המום מהתאונה, מהמוות, מכל העולם החדש. ניסה לסדר את הנשימה. מה הוא דואג. הרי למד שלוש שנים בישיבה קטנה, ועוד שש שנים בישיבה גדולה, ועוד שמונה שנים בכולל, יש לו הרבה מה להגיד. מאיפה להתחיל? שאל אז. תתחיל מברכות, היתה התשובה. הוא אמר את המשנה הראשונה, וגם את השניה. אותם זכר מהמתמידים שעשו מבצע שינון משניות.
זהו? שאל הדיין. הוא הסמיק. אפשר רמז?
רמז? כבר??? עוד לא התחלנו. יש לך שבוע לדבר. נהיה לו שחור בעיניים.
אולי פאה? שאל הדיין בעיניים רחומות כשהבין עם מי יש לו עסק. הוא נענע בראשו לשלילה.
דמאי. כלאיים. שביעית. לא. לא.
בשבת כבר הפגין יותר ידע. אבל הכל היה מעורפל. שברי סוגיות, חלקי ידיעות. איכשהו עבר את זה.
עירובין. נקסט. פסחים. קצת. שקלים. מה? לא. לא.
המבחן נגמר, הודיעו לו. חכה בחוץ לתוצאות.
מלאך יצא אליו, מושיט ארגז ספרים. בהצלחה. הוא עלעל בספרים. חומש ללא רש"י ותרגום. כרך מקובץ מכל מיני משניות בש"ס ללא סדר. כרך דקיק של גמרא שעליו כתוב: תלמוד בבלי. נראה אחת מהמסכתות הקטנות בסוף הש"ס. הוא פתח. ממסכת ברכות הופיעו שתי משניות. משם התחילה מסכת שבת, כמה דפים בודדים. פסחים עוד כמה דפים. עיקר הכרך הכיל דפים מנשים נזיקין, רובם ללא תוספות. בנוסף קיבל כרך אחד של משנה ברורה מלוקט מסימנים שונים. וזהו.
מה שאין פה, לא תוכל ללמוד, אמר המלאך ונעלם.
הוא שם לב לטשטוש שיש לו בעין. נזכר משהו שדנו על שמירת העיניים שלו. תמיד חשב שמצבו טוב. כנראה שלא.
הוא חש חשק גדול ללמוד. פתח את הגמרא. המלאך עצר אותו. רק רגע, ידידי. חכה לבוקר. בשעות אלו אתה אמור לגלוש בפרוג על הספה, שכחת?
לאחר כמה ימים פגש את מרינגר, והם התחברו. הוא התפלא לראות שהגמרא של מרינגר די עבה. גם מספר כרכי שולחן ערוך עמדו לרשותו.
איך זה? שאל אז. זה בגלל הכולל ששי שבת שלי. ענה מרינגר בגאווה. החזקתי אותם גם בזמנים הכי קשים.
בושה. הוא, האברך, יוכל ללמוד איתו רק כמה סוגיות בש"ס. מרינגר מצא לו חברותות לנדה, עירובין, ועוד הרבה דברים שחשקה נפשו.
בזמנים אלו היה הוא יושב ומהרהר כמה טוב היה עכשיו להיות חי וללמוד עוד דף גמרא.

 

[הנף מקלדת]

חזק ומחזק!
תמיד שאלתי את עצמי, איפה אתה מתחבא בזמנים שאתה לא כותב? עכשיו הכול מובן. חילך לאורייתא!

 

[פרוגמטי]

מזעזע!!!

 

[כותב השורות]

מזעזע!!!

אכן כן.
לא עברתי על כל התיק האישי של האברך כדי להאמין שהתחזית הזו אכן תקרה.
ולפי מה שנכתב בסיפור, האם זה נשמע מידתי? לדעתי לא!

בנוסף, הייתי שמח להבין לעומק את טיב הביקורת שנרמזת בין השורות
זה הרי לא רק הנקודה של לנצל כל רגע...

ולציבור האברכים שלומדים 7-9 שעות ביממה אני יאמר:
תהיו רגועים!!!
ואתם יכולים ללמוד גם בשישי שבת...

 

[יאן]

האם זה נשמע מידתי? לדעתי לא!

בנוסף, הייתי שמח להבין לעומק את טיב הביקורת שנרמזת בין השורות

למה אתה מתכוון? פרט נא.

 

[קוביד]

אני נודניק. אבל מקמטים את המצח, לא את הראש.