הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בית הוא המקום בו אתה מבזבז יותר מדי חמצן.
כשאליק בועט באבני החצץ, ההבנה הזו מתגבשת בו אט אט. גם כאן הוא לא מצליח לאסוף מספיק חמצן אל ריאותיו, אבל לפחות מותר לו לנסות.
בית הוא המקום בו אין מספיק מרצפות בשבילך, לא משנה כמה רזה תהיה.
האבנים מדרדרות אל הנחל, לא מקלות על משקל הלב. גם כשהלב שוקל כמו בית, הוא לא באמת עשוי מאבנים.
הנחל קורא לו, מציע נוחם וצליל חיובי יותר.
אליק מתעלם, יורד בין הסלעים. מבריח שפני סלע בלי להתכוון, בועט בלטאה שעצרה למנוחה.
לא מגיע לה מנוחה, אלוקים. לא מגיע לה. כי אתה בראת אותה עם משפחה, ואותי בראת בתוך משפחה הרוסה.
עוד אבן עפה אל התהום, ואליק מהרהר בכל מי שהיה רוצה לזרוק איתה.
כל המורים שעיקמו את אפם. עוד ילד של אותה משפחה? גם איתו נצטרך להתמודד?
כל האחים שכבר מזמן לא בבית, באים רק כדי לאכול, להשפיל, וללכת.
ההורים שאינם. ואולי קיימים, אבל אליק לא רוצה לדעת איפה.
ההורים החורגים, הורי האומנה וכל שאר האבות האימהות שהחליף במהלך החיים.
כמה אבות יש לבן אדם אחד, ואין לו אפילו אב אחד.
הוא יורק אל השמיים.
לא רוצה להאמין שיש לו אבא אחד, למעלה.
"אם אתה אבא שלי, נראה אותך מוצא לי מקום לליל הסדר." הוא צועק.
כלב נטוש נובח לעומתו.
"בהצלחה." הוא מפטיר בייאוש, בריקנות.
הלב שלו לא ריק. הוא מלא בהרבה מאוד מנעולים, מחסומים וקירות ברזל.
הסלעים מקיפים אותו מכל צד, אוויר הפסגות כבר מזמן לא איתו.
רוח עדינה מעזה להתגנב בין חריצי הסלעים, לגעת גם בו.
ואליק יושב שם, מחכה שמישהו יגיע לשום מקום, יסכים לאסוף אותו.
לפחות לליל הסדר.
כשאליק בועט באבני החצץ, ההבנה הזו מתגבשת בו אט אט. גם כאן הוא לא מצליח לאסוף מספיק חמצן אל ריאותיו, אבל לפחות מותר לו לנסות.
בית הוא המקום בו אין מספיק מרצפות בשבילך, לא משנה כמה רזה תהיה.
האבנים מדרדרות אל הנחל, לא מקלות על משקל הלב. גם כשהלב שוקל כמו בית, הוא לא באמת עשוי מאבנים.
הנחל קורא לו, מציע נוחם וצליל חיובי יותר.
אליק מתעלם, יורד בין הסלעים. מבריח שפני סלע בלי להתכוון, בועט בלטאה שעצרה למנוחה.
לא מגיע לה מנוחה, אלוקים. לא מגיע לה. כי אתה בראת אותה עם משפחה, ואותי בראת בתוך משפחה הרוסה.
עוד אבן עפה אל התהום, ואליק מהרהר בכל מי שהיה רוצה לזרוק איתה.
כל המורים שעיקמו את אפם. עוד ילד של אותה משפחה? גם איתו נצטרך להתמודד?
כל האחים שכבר מזמן לא בבית, באים רק כדי לאכול, להשפיל, וללכת.
ההורים שאינם. ואולי קיימים, אבל אליק לא רוצה לדעת איפה.
ההורים החורגים, הורי האומנה וכל שאר האבות האימהות שהחליף במהלך החיים.
כמה אבות יש לבן אדם אחד, ואין לו אפילו אב אחד.
הוא יורק אל השמיים.
לא רוצה להאמין שיש לו אבא אחד, למעלה.
"אם אתה אבא שלי, נראה אותך מוצא לי מקום לליל הסדר." הוא צועק.
כלב נטוש נובח לעומתו.
"בהצלחה." הוא מפטיר בייאוש, בריקנות.
הלב שלו לא ריק. הוא מלא בהרבה מאוד מנעולים, מחסומים וקירות ברזל.
הסלעים מקיפים אותו מכל צד, אוויר הפסגות כבר מזמן לא איתו.
רוח עדינה מעזה להתגנב בין חריצי הסלעים, לגעת גם בו.
ואליק יושב שם, מחכה שמישהו יגיע לשום מקום, יסכים לאסוף אותו.
לפחות לליל הסדר.
