- הוסף לסימניות
- #1
היי לכולם!
מלא זמן לא שיתפתי.
אתם יודעים,
חשבתי לעצמי, שריבוי משימות גורם להפחתת הספקים באופן ניכר ממיעוט מטלות. כלומר, אם ביום רגיל אני צריכה להספיק 10 משימות נניח ומתוכם אני מספיקה 5- הרי שביום שבו אני אמורה להספיק 30 משימות, אני יכולה לסמן וי בקושי על 3.
מרוב שהמוח מבולגן לחוץ ומבולבל ממה שהוא אמור לזכור לעשות. כל היום מרוב מתח הסיר הגועש של הזיכרון רק מגליש חלקי משימות ופרטי מטלות מטושטשים שמסחררים את היממה לרצף אחד ארוך וסבוך של מלא-דברים-לא פתורים.
טוב, נו, סתם התפלספויות של שעה-לא-שעה, בה גלגלי המוח נמשחים באופן נואש בכמויות קפאין מלאכותי. לא חייבים לקרוא או להתייחס להגיגי.
אז בקיצור,
ולענייננו,
רציתי לשתף אותכם בכמה רישומים (קצת עתיקים, במחילה, מלפני חודש)
שבהם ניסתי לתפוס כמה פוזות מהיום הראשון ללימודים.
הראשונה- איך שהגעתי לבית הספר. שעות האוטובוסים לא ממש חשבו על צ'אנס חדש לשנה החדשה.
הקונספט פה שביום הראשון אני עוד משתדלת לרוץ לכל הפחות.
הלורדים היו על הפנים, השתדלתי למזער את הנזקים עם צבעי אסטרא. על המדף של בר כל הם דווקא נראו משהו (ונדחפתי שם בין בנות שטווח גילן נע בין 7 ל12. זו הייתה חוויה)
והשני- קשיש חביב שראיתי בתחנה. רוסי זקן שהצריך ניצוח מידי. הפוזה מדויקת עד לחרטומי סנדליו
האמת שמה שהכי תפס אותי, זה הכרס שקראה תיגר לעולם שבחוץ למרות שהחולצה הייתה רכוסה עד הסוף. הפרצוף החמוץ והאדישות הגלובלית ליום הנהדר שסביבו (היום שבו חזרו ללימודים. אוחזים ראש, כן?!)
זה לראות קריקטורה מהלכת מול הפרצוף, תודו שזה חייב ציור.
ריחמתי עליו וויתרתי על הלורדים.
ואם קראתם עד פה, אמיגוס, תודתי שלוחה.
ים הצלחות ואוקיינוס של ברכות!
צפה בקובץ המצורף 319421
צפה בקובץ המצורף 319422
מלא זמן לא שיתפתי.
אתם יודעים,
חשבתי לעצמי, שריבוי משימות גורם להפחתת הספקים באופן ניכר ממיעוט מטלות. כלומר, אם ביום רגיל אני צריכה להספיק 10 משימות נניח ומתוכם אני מספיקה 5- הרי שביום שבו אני אמורה להספיק 30 משימות, אני יכולה לסמן וי בקושי על 3.
מרוב שהמוח מבולגן לחוץ ומבולבל ממה שהוא אמור לזכור לעשות. כל היום מרוב מתח הסיר הגועש של הזיכרון רק מגליש חלקי משימות ופרטי מטלות מטושטשים שמסחררים את היממה לרצף אחד ארוך וסבוך של מלא-דברים-לא פתורים.
טוב, נו, סתם התפלספויות של שעה-לא-שעה, בה גלגלי המוח נמשחים באופן נואש בכמויות קפאין מלאכותי. לא חייבים לקרוא או להתייחס להגיגי.
אז בקיצור,
ולענייננו,
רציתי לשתף אותכם בכמה רישומים (קצת עתיקים, במחילה, מלפני חודש)
שבהם ניסתי לתפוס כמה פוזות מהיום הראשון ללימודים.
הראשונה- איך שהגעתי לבית הספר. שעות האוטובוסים לא ממש חשבו על צ'אנס חדש לשנה החדשה.
הקונספט פה שביום הראשון אני עוד משתדלת לרוץ לכל הפחות.
הלורדים היו על הפנים, השתדלתי למזער את הנזקים עם צבעי אסטרא. על המדף של בר כל הם דווקא נראו משהו (ונדחפתי שם בין בנות שטווח גילן נע בין 7 ל12. זו הייתה חוויה)
והשני- קשיש חביב שראיתי בתחנה. רוסי זקן שהצריך ניצוח מידי. הפוזה מדויקת עד לחרטומי סנדליו
האמת שמה שהכי תפס אותי, זה הכרס שקראה תיגר לעולם שבחוץ למרות שהחולצה הייתה רכוסה עד הסוף. הפרצוף החמוץ והאדישות הגלובלית ליום הנהדר שסביבו (היום שבו חזרו ללימודים. אוחזים ראש, כן?!)
זה לראות קריקטורה מהלכת מול הפרצוף, תודו שזה חייב ציור.
ריחמתי עליו וויתרתי על הלורדים.
ואם קראתם עד פה, אמיגוס, תודתי שלוחה.
ים הצלחות ואוקיינוס של ברכות!
צפה בקובץ המצורף 319421
צפה בקובץ המצורף 319422
הנושאים החמים