מידע שימושי כמה הרהורים בתוך אבלות כואבת

  • הוסף לסימניות
  • #61
כ"כ משתתף לנאמר...
כשישבתי שבעה הגיעו מכמה עיתונים לראיין אותי :mad::mad::mad: (זה היה טרגדיה גדולה ומפורסמת)

הראשון שלח מישהו שהעיר אותי משנ"צ ואמר שהראיון כ"כ חשוב...
לשני החלטתי שאני לא מתראיין ויהי מה! וזה אפילו לא עזר... הוא ישב לפני. צמוד אלי. וכמה שניסתי לא להתייחס אליו זה לא עזר... בסוף קמתי לסיבוב של כמה דקות וכשחזרתי הוא חיכה...
כבר לא היה ברירה אז עניתי לו בריפיון על כל מה שהוא שאל... העיקר שיילך
בלילה האחרון של השבעה התקשרו אלי מתחנת רדיו וניסו להעלות אותי לשידור :mad::mad::mad::mad: (לא זוכר שעדכנו אותי קודם) במשך עשר דקות לא עניתי עד שמישהו ניגש אלי ואמר שהם פרסמו שאני עולה לשידור והם לא מצליחים להשיג אותי.. ריחמתי עליהם ועניתי להם בכן לא... אחרי כמה ימים מישהו ניגש אלי ואמר שהייתי נשמע כ"כ מסכן בראיון... מעניין למה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
ועוד משהו...
באמצע השבעה (כאמור, זה היה טרגדיה ענקית) ניגש אלי מישהו ואמר לי שהרב של המשפחה פסק שאלך לבית של משפחה מסויימת מהאזור (שלא הכרתי) למרות שאני יושב שבעה
כשהגעתי לשם היו שם כמה קרובי משפחה שלי עם... ארוחת ערב מפנקת!!! פשוט ישבתי על הרצפה ואכלתי כמו שלא הספקתי לאכול כמה ימים... בשקט עם עצמי וכמה קרובי משפחה... וזה היה הצלה שאין כדוגמתה
בהרגשה שלי זה חסד יותר מלנחם. מי שרק יכול - להוציא את האבל לכמה שעות מכל הבלאגן של המנחמים. ולתת לו להיות עם האנשים שהוא באמת רוצה להיות לצידו... אבל שיהיו בשקט ויתנו לו לאכול... לפעמים זה כ"כ חסר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אחרי כל החכמים באמת שהגיבו לפני אין הרבה מה להוסיף!

מה כן?

אז כך:
חשוב לי להציג את הצד השני, בא יהודי טוב לנחם, יש מצווה כזו מה לעשות...
הוא איננו איש דברים הוא לא בהכרח חכם גדול אבל הוא מתכוון לטובה, אז בואו אנחנו ה"שכולים" ננסה להבין גם את המנחמים, ונכיל אותם גם אם לא מיד בניחום ובשבעה, אז בתקופה שאחר כך.

זכורני שבתקופה ששיכלנו את ילדנו, היה זוג "חכם" שאמר לנו: בעבר גם אנחנו הפלנו, וברוך השם תראו היום... כמה כעסנו מההשוואה הזו בין הפלה לפטירת תינוק.
היום אנחנו כבר מכילים אותו, הוא באמת התכוון לנחם, אז מה לעשות, הוא לא העפרון בכי מחודד בקלמר אבל לב טוב יש לו, ואל לנו לשכח שגם הוא במצוקה לנוכח האסון שלנו ולא באמת יודע מה לומר.
אגב, האם אנחנו השכולים תמיד הגבנו ונגיב נכון?

לגבי העניין של השאלות והחפירות, לא באתי לגונן על כך אך דעו לכם שחלק נכבד מן החזרה לשפיות וליכולת השרדות וחזרה לשגרה נגרמת בעקבות הטשטוש והבלבול שיש לאבל בראש.

ישנם שני מצבים דרמטים אצל האדם.
חיבור עוצמתי המביא לשמחה עצומה בחתונה.
ניתוק עוצמתי בדרך כלל המביא לעצב ודכדוך בפטירת קרוב.
בשניהם יש תקופת מיצוע של שבוע בין רגשות השיא לשגרה הקצבית והמשעממת ובלי זה ההסתגלות לשגרה הינה קשה ביותר.

אפשר לקרוא להם נודניקים, חפרנים, או כל כינוי גנאי אחר, רק זאת יש לזכור: מעבר למה שכתבתי למעלה אודות מבוכתם של המנחמים, הם מסייעים לנו לשוב לשגרה בצורה נורמטיבית יותר, ויעידו על כך אלו שלא ישבו שבעה, כי חג קטע אותו, כי התינוק היה פחות מחודש, כי היתה שמועה רחוקה וכו' וכו'.

אז בואו ננסה להוקיר ולהעריך את המנחמים, [יתכן שגם אנו נחשבים בקבוצה הזו מבלי משים כפי שכתבתי] ונראה את הטוב שהם מנסים וגם מצליחים להיטיב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אבאלה,
איך אפשר לחשוב על ר"ה בלעדך?
על קריאת הסימנים
בכוונה גדולה
עם התוספת שתמיד הוספת
"בין ברוחניות בין בגשמיות"

בבחרותי אהבתי ללכת
לבי"כ של הארגנטינאים
לשמוע אותך מתפלל בשקט
בכוונה גדולה

כמה ענק היית ?
כמה הסתרת עצמך מפנינו ?
בחיים לא דרשת כבוד
מעולם לא דרשת משהו בכלל

רק אמרת את דבריך והלכת
כי באמת החשבת את עצמך לכלום

בשנים האחרונות הבנו שאתה גדול מאוד
אבל בפטירתך נודע לנו
שאתה הרבה יותר משחשבנו

איך אפשר לחשוב על סוכות
בלי אבא?
כל קרית הרצוג מכירה את הסוכה של עובדיה
סוכות זה היה החג האמיתי שלך
הלכת, קנית, טרחת
לא חסכת מאומה
במטעמים ממתקים
בדברים טובים שהיה לכל אחד ואחד מאיתנו...


מי היה מאמין שסוכות האחרון יהיה סוכות אחרון עם אבא
כל הסעודות טרחת עלית וירדת
רצית שיהיה רק טוב
החדרת שמחה של מצוה בעצמות !
שמחת חג אמיתית

איך שרת כל חג וחג
בדבקות עצומה
בעיניים עצומות
"אתה בחרתנו"

מי ישיר לנו השנה ?
חשנו את התרגשותך
בכל מילה ומילה מהפסוקים...

איך קידשת כל שבת בכוונה הגדולה
איך אמרת דברי תורה
כשכל השבוע הכנת את הדברים
עם מוסר עקיף לסועדים
מבלי שירגישו
בעדינות כל כך

תמיד שמת לב לפני כולנו
מה חסר לכל אחד מהסועדים
(ושלא תדעו כמה סועדים בלעה"ר..)

נהרנו אחריך כולנו
כי זה כח של אדם גדול
חפצנו לעשות לך רק טוב
רק נחת
לא זכינו שתלווה את ילדינו לחופה
לא זכינו שילדינו יכירו אותך
כי אין כמו לחזות בהנהגות של גדול מקרוב

לא זכינו
לראות אותך מאושר מלווה את אחותינו
המדהימה והאצילית לחופה
ועל כך דמעתינו...

תתפלל בעדינו
תתפלל על אחותינו הצדקת והגיבורה
שאין סוף לגבורתה
ולאצילות נפשה
תתפלל על אמא
שיתן ה' לה כח
ושנזכה לכבד אותה
ולתת לה מעט מן המעט
מהכבוד שרחשת לה

תתפלל על כל אחד מעמ"י
שכל כך דאגת לכל יהודי
ללא בדיקות מוצאו וגדולתו
סתם כי הוא יהודי

שהגאולה כבר תבוא
אבל באמת תבוא
כי אנחנו כבר לא יכולים
להכיל כל כך הרבה כאב וצער
של עמ"י

תודה לכל משתתפי הפורום
המבינים המחזקים והמיעצים
ייתן ה' שמחה לכל אחד מאיתנו
יברכנו בשנה טובה ומבורכת
שנת ברכה שמחה אושר ועושר
נחת מהילדים
וזיווגים הגונים בקרוב לכל
הממתינות
אמן
 

קבצים מצורפים

  • בסיום מסכת (1).jpg
    בסיום מסכת (1).jpg
    KB 860 · צפיות: 250
  • אבא כתבה ביתד.jpg
    אבא כתבה ביתד.jpg
    6.1 MB · צפיות: 253
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד



ווואו, חייבת לשתף במשהו,

חייבת.



אני אישית משתדלת לכבד הורים,
אוהבת את המצווה הזאת,
מבינה, ומתחברת אליה.
אבל כמו כולנו, לא תמיד קל.
לא תמיד הדבר הענק הזה-
הוא מה שבא ובזורם לעשות.

היום פגשתי חברה שלי,
חברה טובה מהילדות.
אני זוכרת אותנו קטנות,
גדלנו ביחד, התפתחנו,
היינו חברות שנים.
גדלנו, החיים עשו את שלהם,
וכל אחת פנתה לעיסוקיה,
בנתה לעצמה את החיים
שטובים בשבילה.

תמיד מאז שהיינו חברות
היה משהו שונה,
לא דיברנו עליו, אבל ידענו
אמא שלה הייתה לא נורמלית.
לא "לא נורמלית" של גרביים נוזלים,
מדברת מוזר, הולכת עקום.
לא, אמא שלה דווקא הייתה נראית
תמיד בטופ, תמיד בשיא.
אבל הפה שלה היה גדול, לא פיזי,
מילולי.

היא הייתה חולה בנפש.
היא יכלה להראות הכי נחמדה
אבל שלא היה את מי להרשים,
זה היה מסוכן,
חברה שלי עברה אלימות מילולית קשה,
בשנים שהייתה הכי צריכה לשמוע מילים טובות,
בזמנים שהכי צריך חיבוק חם, מעריך.
לחברה שלי לא היה את זה.
אני לא אפרט כי זה קשה לי לכתוב על זה,
אבל משפטים כמו "חבל שילדתי אותך", או-
"אם לא תתעוררי בבוקר- זה לא יפריע לאף אחד"
היו מילים שהיא התרגלה לשמוע.
מצמרר, כן. זה נשמה קטנה,
טובה, כל כך טובה.
ששומעת מילים שהיא לא צריכה לשמוע.
לא מגיע לה. זה לשקר לה.
זה לקרוע לה את הנפש,
שהיא גם ככה לא יציבה.

לחברה שלי לא הייתה ילדות קלה,
אבל כשהיינו ביחד, היינו שתי ילדות
נהנות, צוחקות, משחקות.
לא הבנתי כמה החיים שלה שונים.
רק כשגדלתי יותר, התחלתי להבין,
שאני לא מבינה בכלל,
ממה שהגיבורה הזאת עוברת.
אבל היו דברים שראיתי, ששמעתי.
הרווחה התערבה, המשפחה התפרקה
והיא נשארה לבד. עברה בין דירות,
חיפשה את עצמה בעולם המטורף הזה.
היו לה משברים, קשיים מכל הכיוונים
אבל היא החליטה שהיא נלחמת,
שהיא מנצחת. מול כל הסיכויים.
כששאלתי אותה מאיפה הכוחות שלה
היא אמרה לי:
"התיקון שלי זה להיות אמא,
אבל הכי טובה שאני יכולה להיות".

כל הנ"ל הקדמה למשפט ששמעתי היום
מהמלאכית הזאת.
נפגשנו במקרה, אחרי הרבה זמן.
ותוך כדי דיבור היא אומרת לי
"את יודעת, לא היה לי קל,
הנפש שלי סבלה המון, אבל
שתדעי, שאין לי אפילו 1%
שנאה על אמא שלי, שום אחוז.
ואם אני אגיד לך שכן, זה יהיה שקר.
ואת יודעת למה?
כי כל אמא בטבע שלה,
אוהבת את הילדים שלה,
רוצה לעשות את המקסימום בשבילם,
אבל לאמא שלי הייתה מוגבלות
והיא, אני בטוחה- עשתה את המקסימום,
המקסימום שלה, ביכולות שלה
אז איך אני אכעס עליה??
איך אני לא אאהב?!"

עמדתי מצומררת מול הנסיכה הזאת.
אין לי מילים, לפני שנים הייתי שם עדה,
איך היא מצליחה להוציא את המילים
הכל כך נדירות האלה מהפה שלה?
לא היה לי מה להגיב.
רק החלטתי להסתכל מחדש על המצווה-
"כיבוד הורים".

הזכות לכבד את האנשים שעושים בשבילנו-
את המקסימום שלהם.
לאחרונה אני שומעת הרבה מחמאות, לא דווקא כלפיי אלא בסביבה, בכל מקום.
(או אולי רק עכשיו התחלתי לשים לב אליהם).

שמתי לב כמה טוב לשמוע מחמאות, כמה אנשים משתנים בעקבות מחמאות.
איך טיפוסים נרגנים מאירים פנים בעקבות מילה טובה.
לי יש יחס מורכב למחמאות: מצד אחד אני חשה אושר לשמוע מחמאות, מצד שני זה קצת נראה לי ציני,
כי מחמאות נתפס בעיני כמשהו אינטרסנטי לפעמים. כאילו: לא מהעוקץ ולא מהדבש. לא צריך מחמאות וגם לא עקיצות.
כך שהיתה תקופה שממש התנגדתי למחמאות או לא חיבבתי אותן.
מחמאות? זה נשמע לי חלקלק וצבוע.
על מי אנשים עובדים כשהם מחמיאים? הם אולי רוצים להשיג משהו? רוצים להשתלט? אומנם זה משמח לשמוע מחמאות,
אבל גם נראה שמחמאות זה דבר צבוע מעט.

אבל לא משנה מה המניע של המחמאות, אנשים שמחים יותר כשמחמיאים להם!
הם משתנים!
נעשים יותר חביבים ופחות עצבנים!
כמו מעגל של אור, מחמאות זה דבר שמתגלגל מאחד לשני וגורם לאווירה טובה ונינוחה.

לאחר כל הנ"ל אני רוצה להעלות כאן קטע שכתבתי על מחמאות, וגם בקשה מכם, ממי שקורא את הדברים:
יש לכם רעיונות למחמאות? כיתבו כאן וכל אחד יבחר אלו מחמאות מתאים לו לנכס לעצמו ולתת לסביבה.
כי יש כל כך הרבה טוב בעולם.
כי תחשבו על זה: באמצע היום אמא אומרת לילדיה: איך זכיתי בכם, איזה ילדים מיוחדים ה' נתן לי. (למרות שיש לה כלפיהם טענות רבות, היא בוחרת לראות את הטוב ואומרת את הטוב פעם אחר פעם).
רק לחשוב איזה מעגל של טוב יכול להיות.
או מורה אומרת לתלמידות עד כמה הן אהובות מיוחדות כל אחת בדרכה.
וגם להפחית ביקורת, ולומר הערות בדרכי נועם.


קטע שכתבתי כשהבנתי עד כמה מילים טובות זה דבר טוב:

בא לי להציף את העולם במחמאות
לומר לכל אדם עד כמה הוא מיוחד
ויחודי
ואין כמוהו בעולם,

בא לי להטביע את העולם במחמאות
שאנשים ילכו עם מחמאות בכיסים
בתיקים
מכל מקום יישפכו מחמאות
בלי סוף
שאנשים ישמעו רק מילים טובות
ויצופו בתוך טוב

בא לי למלא את העולם במחמאות
כמו מבול
שיכסה ארץ
במחמאות.
שאנשים ילכו מבסוטים מעצמם
ולא יצטרכו דבר.

אבל אז הבנתי
שאי אפשר לומר מחמאות
לאדם שהוא רעיל לעצמו
וכל עוד לא נאמר לעצמנו מחמאות,
גם מבול חיצוני של מילים טובות
לא יוכל לעזור.

אז בבקשה
תמלאו את עצמכם במחמאות
כל הזמן מילים טובות, מעודדות,
קחו מלוא חופניים ים של מחמאות
תדעו כי יחודיים אתם.
ומיוחדים. קחו לכם צידה, מחמאות.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה