דרוש מידע כמה כסף לתת במתנה בחתונה שמגיעים רק לחופה?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
וואו
אף פעם לא חשבתי שזה כזה יקר בני דודים חילונים
ובאמת יש פה שיקול רציני
רק שלא יגידו שאנחנו אוכלי חינם באים לחתונות לאכול בלי לשלם ;)
אם אתה יושב לאכול מתחיל ב500
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אף פעם לא חשבתי שזה כזה יקר בני דודים חילונים
גם בני דודים ספרדים..
וכשכל שבוע צריך לצאת לחתונה, חייב להיות תקציב מיוחד למתנות.

אבל זה מחזיר את עצמו, מכבד ומאד נוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אני לא מגיע לחתונות של העובדים החילוניים, כי יש לי תנאים [הפרדה וכו']
אבל אם מגיע לחופה, מביא 250

מכיוון והם לא עם הרבה ילדים, ואני ברוך השם עם יותר ילדים,
ההשקעה משתלמת :)

והם כרגיל מגיעים בהרכב מלא, יושבים לאכול ורוקדים, ונהנים מהשהות עם החרדים באירוע משמח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מחיר מנה לאולמות של חילונים בד"כ מתחיל בסביבות ה350 למנה ומעלה. (יש פחות, אבל מי שבוחר להתחתן באולם "נחשב", אלו המחירים פלוס פלוס).
דבר שני - 250 אצלם זה המינימום שבמינימום.
סתם למשל: לחתונה של חברים (מהמעגל הקרוב) שמים 800-1000. לאלו שפחות -זה בערך 400-500.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
סתם למשל: לחתונה של חברים (מהמעגל הקרוב) שמים 800-1000. לאלו שפחות -זה בערך 400-500.
שמעתי גם על חברים הדוקים ביותר שהביאו 10,000 ש"ח, אבל זה באמת הגזמה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בלתק
תלוי כמה אתם קרובים וכו' אבל סביבות 200-300+
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
קופצת על האשכול:
אצלנו בעבודה כולם שמים כסף. לא אברכים כמובן.
בחתונה הבאה יש אברכית שמחתנת.
האם הגיוני שאביא לה רק 150 שח? כי יותר מזה אני לא אביא.
או שלדעתכם גם לה עדיף לא להביא בכלל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אולי בכלל להביא מתנה יפה שיזכרו אתכם באמת
איזה מזוזה או משהו כזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
סתם ללמוד מושגים.
כל ההרכב משלם במעטפה ביחד או כל אחד לחוד ?
הכי מעצבן זה אלו שמתאספים יחד באולם ומרכזים את המתנה - אז הם יכולים לתת 200-300 לאחד ומרגישים בשמים, כי הנה יש במעטפה סכום נכבד.
הרבה יותר כייף אלו שלא מתארגנים, ואז לא נעים להם להכניס סכום שכזה...
לך תסביר להם שהמנה הטעימה עלתה 100 שקל, הם בטוחים שזה פי כמה וכמה.

בחתונה האחרונה, 6-7 התארגנו יחד באולם, עוד 15-20 הביאו כל אחד לבד.
פעם הבאה אני מזמין כל אחד לשעה אחרת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
קופצת על האשכול:
אצלנו בעבודה כולם שמים כסף. לא אברכים כמובן.
בחתונה הבאה יש אברכית שמחתנת.
האם הגיוני שאביא לה רק 150 שח? כי יותר מזה אני לא אביא.
או שלדעתכם גם לה עדיף לא להביא בכלל?
150 זה יפה
200 היה יותר נחמד;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
קופצת על האשכול:
אצלנו בעבודה כולם שמים כסף. לא אברכים כמובן.
בחתונה הבאה יש אברכית שמחתנת.
האם הגיוני שאביא לה רק 150 שח? כי יותר מזה אני לא אביא.
או שלדעתכם גם לה עדיף לא להביא בכלל?
נקודה למחשבה
לאברכית עדיף להביא הכי הרבה כסף
כי לאחת שיש לה כסף ואת מביאה לה אז זה חוזר לך בשמחה שלך
אבל לאברכית שאת מביאה לה וכ"ש המון זה יחזור לך בעולם הבא
שווה לך לדעת שזה מסוג ההשקעות הכי מוצלחות בעולם
שההחזר יהיה בעולם הבא ולא איזה החזר של כמה מאות שקלים בעולם הזה
שתבואי לעולם הבא אחרי זקנה ושיבה בעז"ה
תראי כמה החזקת תורה יש לך בזכות הכסף שהבאת
ואז תגידי לעצמך אוי חבל שלא הבאתי יותר
ובכלל איך הסתפקתי האם להביא לה בכלל
איך???????????
אבל כל זמן שהנר דולק וכו'
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נקודה למחשבה
לאברכית עדיף להביא הכי הרבה כסף
כי לאחת שיש לה כסף ואת מביאה לה אז זה חוזר לך בשמחה שלך
אבל לאברכית שאת מביאה לה וכ"ש המון זה יחזור לך בעולם הבא
שווה לך לדעת שזה מסוג ההשקעות הכי מוצלחות בעולם
שההחזר יהיה בעולם הבא ולא איזה החזר של כמה מאות שקלים בעולם הזה
שתבואי לעולם הבא אחרי זקנה ושיבה בעז"ה
תראי כמה החזקת תורה יש לך בזכות הכסף שהבאת
ואז תגידי לעצמך אוי חבל שלא הבאתי יותר
ובכלל איך הסתפקתי האם להביא לה בכלל
איך???????????
אבל כל זמן שהנר דולק וכו'
בהצלחה
מסכימה עם כל מילה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
ולבריתות של אחים (אחיינים כאילו) כמה אתם מביאים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

המעטפה בדואר קרצה לה החוצה, והיא פתחה אותה בסקרנות מה.
וואו. איזה יופי. סוף-סוף שירי מתחתנת.
עיניה רצו בין השורות במהירות שיא, תרות אחר הנקודה החשובה ביותר עבורה. האולם.

אאוצ'.

היא נזכרת בחתונה של איילת לפני שנה, ומתכווצת.

---

מוזיקת רקע שקטה ונעימה, החתן והכלה נכנסו בזה הרגע לחדר ייחוד. מנה ראשונה מוצעת אחר כבוד למוזמנים היקרים, בתפריט מנות עשירות ביותר. דג? סטייק? ההתלבטות קשה.

"איזה אוכל טוב. וואו". תהילה לעסה סטייק עשוי היטב, הרוטב שלו מבריק על שפתיה. "זה אולם!"

מיכל הנהנה במרץ, מתענגת אף היא על מנת גורמה. "כן, ממש. לא כמו האולם שאילה התחתנה בו. פשוט בושה להביא לשם אנשים. אוכל שלא הייתי מגישה לחתולים של השכנה המבוגרת שלי. שבוע כאבה לי הבטן". היא עיוותה את פניה בגועל, ולאביטל היושבת לצידה התחשק שיגביהו את המוזיקה השקטה ברקע. רק לא לשמוע את המשפטים הנוראיים האלה.

"אהה". הפה של שירי עמוס גם הוא. "לגמרי. אגב, כמה שמתן לה? אני שמתי שלוש מאות וחמישים. המנה כאן היא מינימום מאתיים וחמישים שקל. אז שיהיה קצת עודף לחתן ולכלה".

"אני שמתי לה שלוש מאות". ענתה מיכל. תהילה הצביעה על עצמה תוך כדי, לאות שאף היא נדבה את אותו הסכום. "המינימום זה לכסות את המנה. אי אפשר לבוא לחתונה, לאכול ולא לשלם. אנשים שילמו הרבה כסף, השקיעו באולם יקר בשביל האורחים. לפחות תכסה את מה שאתה אוכל".

ואביטל?!

אביטל ישבה בצד וסירבה למנה מהמלצרית בנימוס. לחברות היא הפטירה ש'כואבת לה הבטן ואין סיכוי שהיא מכניסה אפילו סיכה'. אם הן היו מתקרבות אליה קצת יותר היו שומעות את הקרקורים ברעש צורם.

ולכלה? לכלה היא כתבה מכתב ארוך ויפה על חברוּת ארוכת שנים ועל ההתחלות שתמיד קשות אבל יפות, רקדה איתה במעגלים וגרמה לעיניה להבריק מאושר. היא תוהה לעצמה מה שימח את איילת יותר. היא, או הכסף של החברות שלצידה שכיסה את המנות.

היא לא יודעת.

היא רק יודעת שאם הייתה מביאה מאתיים וחמישים שקל למנה, זה היה גוזל מהמנות היומיומיות שלה ושל בעלה. בעלה ברוך השם אברך. המשכורת שלה מדוייקת כל כך, שלפעמים הם מגרדים בקושי את החודש.

בדרך חזור הסתכלה אביטל על הרחוב החשוך דרך שמשת האוטובוס, משקף בדיוק את מצב רוחה הקודר. והגשם שהחל לטפטף בדיוק באותו רגע, כמו הזדהה עם הדמעות שנקוו בזוויות עיניה. ההחלטה שלה לאחר השיחה הצולבת בשולחן החתונה של איילת הייתה חד משמעית. לא לכל חתונה היא הולכת.

---

"ראיתי את ההזמנה". יוסף נעץ מזלג בתפוח אדמה רותח, נושף עליו. "את הולכת, כן?"

אביטל אכלה בדממה, עיניה נעוצות בנקודה נעלמת. "לא".

יוסף הרגיש בשקט המוגזם מצידה של אשתו ועצר ממלאכתו, מניח את המזלג. הוא הסתכל עליה בתהייה, עיניו מצטמצמות. "למה? אני זוכר שהיית מדברת עליה מדי פעם. הייתן באותה כיתה, לא?"

"נכון". יש דברים אחרים שחשובים לי יותר, יוסף.

"אז למה?" מה יש לה?

היא התיקה את מבטה המרוכז בנקודה הנעלמת והביטה בו באדישות מעושה. "ראית באיזה אולם החתונה?" סתם, אגב. לא הכי חשוב בעולם.

יוסף הסתכל על המקרר, ההזמנה תולה בו בססגוניות מזויפת. שם האולם נכתב למטה, מרצד באותיות גאוותניות. "אהה. הספקתי לשכוח. אבל אני לא מבין אותך". הוא הסב אליה מבטו חזרה. "למה את חושבת שאת צריכה לממן לה את המנה? היא החליטה להתחתן שם. זה אומר שאת צריכה לשים מעטפה של שלוש מאות שקל?"

"יוסף, ככה זה". עוד פעם אותו ויכוח חסר תועלת שלא מוביל לשום מקום. החֶברה שלה שונה משלו. מה היא אשמה?!

"מי החליט?" הוא מרגיש שהזעם מתחיל לפעפע בו. "אנשי השופוני? שלא יזמינו אנשים פשוטים כמונו לאירועים שלהם, וככה גם לא יצפו למשהו שלא ביכולתינו. חכם יותר, לא?" כמה שזה מכעיס אותו. אצלו בחבר'ה, אף אחד לא ציפה ממנו למעטפה שמנה. הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא לרקוד במעגלים מסחררים ולפזר חיוכים לשמחתו של החתן.

אביטל מסכימה. בהחלט. אבל מה אפשר לעשות שהמציאות העגומה היא ששירי תפגע אם היא לא תגיע? כך או כך - המצב לא מלבב.

"שירי תיפגע אם אני לא אבוא". היא אומרת את מחשבותיה בקול. "זה מה שיושב עליי. אותי היא ממש שמחה בחתונה".

"אם אחד הקריטריונים של לשמח כלה תלוי בכמה שמים לה במעטפה". הוא עוצר לרגע, נושם עמוק. "אז חבל שיש כאלה חברות באמת".

חבל באמת.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה