כמה נכון... ומחזק!

[חיה 92]

קיבלתי במייל:

כשהייתי ילד קטן תמיד התבוננתי על אמי תופרת. אהבתי לשבת על הרצפה, להסתכל
ולשאול...אמא מה את עושה? רוקמת....הייתה תשובתה...

כל יום אותו הטקס...אני התבוננתי בסקרנות...שאלתי... וקיבלתי את אותה התשובה....

יום אחד אמרתי לה שהמקום בו אני מסתכל, אני רואה רק משהו מאוד לא ברור, מאוד
לא... יפה, המון חוטים בכל הצבעים,דקים ועבים,והמון קשרים לא ברורים... אני לא
מבין...מה את עושה???!!!

היא חייכה ועם קולה המתוק אמרה לי: לך בני,שחק בחוץ וכשאני אסיים אקרא לך כדי
שתוכל לראות את הרקמה שלי...

אבל לא הייתי יכול להפסיק להתבונן ולשאול, למה היא טורחת לעשות כזו עבודה לא
מסודרת?הרי אמא תמיד מסודרת...מהם כל החוטים האלו???

אבל יום אחד כשהייתי באמצע המשחקים שלי, אמא קראה לי להיכנס הביתה...

התבוננתי בעבודה שכבר הייתה מושלמת...הכל היה כ"כ שונה מלמעלה...איזו עבודה
מדהימה...כמה צבעים!!כולם יחד כאילו ציירו את התמונה הכי מקסימה...

חמוד שלי, מלמטה ראית תמיד הרבה אי סדר כי לא התבוננת אף פעם על כל העבודה שאני רוקמת מלמעלה..

מאז חלפו השנים והרבה פעמים אני מתבונן לשמים ושואל..אלוקים...מה אתה עושה? וזה תמיד נראה לי שהוא עונה לי...אני רוקם את חייך...

וכמו אז, אני שואל... למה אני רואה את הכל כל כך מסובך? למה יש כ"כ הרבה
קשרים..למה החוטים כל כך כהים? למה אין חוטים בהירים...??

ואז נראה לי שאלוקים עונה: תדאג לעבודה שלך בני, ואני דואג לעבודה שלי...יום
אחד תוכל לראות את העבודה הגמורה,אלו הם החיים שלך...

לא תמיד אנו מסוגלים להבין מה עובר עלינו בחיינו...הכל מסובך ונראה ששום דבר לא
מצליח...

מתברר שאנו מביטים על העבודה מלמטה..בצד הנכון אלוקים רוקם את חיינו...