שיתוף - לביקורת כמו שמן למפית

[עידו לסרי]

רגש הוא כמו שמן, מרקם סמיך, לעיתים צבוע בצבע עז, לפעמים מלווה בריח עדין או חריף, וכשהוא נספג, הוא לא יורד, גם אחרי כביסה.

מוזיקה היא כמו מפית, מרקמים שונים, צבעים שונים, דוגמאות מגוונות, משמעויות נתונות לפרשנות והעיקר - סופגת הכל.

כשרגש מפעפע בתוכינו, אין ברירה אלא לפרוק אותו, אפשר לבכות, לשיר, לצרוח, להשתולל, להטיח ולאכול.

יש דרך טובה יותר, אפשר תמיד להספיג את השמן במפית, לרוקן את עומסי הרגש אל המוזיקה, זה לא מפריע לאיש, לא מציק לאף אחד ולא דורש משאבים.

אבל חשוב לזכור, כל מפית שסופגת שמן, השמן נותר ספוג בה,
אם הספגתם את המוזיקה בזיכרון שמח, אזי יהיה לה ריח נעים של שמן בניחוח תפוז,
אם הספגתם אותה בזיכרון מרגש, אזי יהיה לה ניחוח מנטה חריפה,
אם הספגתם אותה בזיכרון עצוב אזי יהיה לה ריח רקוב מעט,
אם הספגתם אותה בזיכרון טראומטי, אזי יהיה לה ריח חריף כשל שמן צ'ילי עז טעם,

ולאחר שנה כשתפתחו את המגירה ותוציאו את המפית החביבה עליכם, תקרבו אותה אל האף, תקוו שהיא תמלא אתכם בניחוחות נעימים...

אז למה כשידידי היקר מצא אתמול את זיווגו, הייתי צריך לספוג את רגשותי ביותר מחפיסה אחת של מפיות?