מידע שימושי כמעט נאות

[תילי5565]

רק שאלה לי:
כשמציבים לילדה מטרות ויעדים, מביאים בחשבון שבן אדם לא משתנה בבת אחת אלא בצעדים קטנים?
כלומר, אם לי (או לאמא אחרת, מה פתאום אני) יש הרגל גרוע לצרוח על הילדים,
ונגיד שיתנו לי על זה ציון,
גם אם יציבו לי גזר ומקל הכי מפתה שיש - אני לא אתהפך בבת אחת מאה שמונים מעלות.
נכון?
כל אחד מבין שעבודה עצמית נרכשת בצעדים קטנים.
אז אני מאמינה שככה זה גם עם ילד.

ילדים משתנים הרבה יותר מהר מאיתנו, אין לך מושג כמה..
מכירה תלמידות שעשו סוויצ׳ ביום אחד!

 

[גלבוע]

ילדים משתנים הרבה יותר מהר מאיתנו, אין לך מושג כמה..
מכירה תלמידות שעשו סוויצ׳ ביום אחד!

ואני מכירה נשים שהתחילו לאכול רק כרוב וחסה ביום אחד.
(קוראים לזה דיאטה).
נו באמת.

 

[פרספכתיבה]

כבר 4 עמודים ואף אחת לא ציינה את הפתרון הגאוני שנהוג אצלינו בחיידר (דרכי יושר- ברכפלד) ואני מאמינה שבטח בעוד מקומות רבים...

בכיתה א' כ-ל הילדים מקבלים תעודה חלקה רשמית ויפה- להשוויץ להורים ולסבים ולסבתות המרוגשים...

ו... לתיקיית דפי הקשר של הילד מצורף דף דיסקרט שמסביר שבהנהלת החיידר חשוב להם מאוש הילדים ירגישו טוב ולא יתביישו, ומתחשבים מאוד שזו תעודתם הראושנה בחיים שעתידה להיראות קבל עם ועולם. ולכן המדיניות היא לתת לכולם תעודה מצויינת.
אבל כיון שחשוב להם גם שההורים יהיו מודעים למצב האמיתי של הילד ויוכלו לעזור לו ולקדם אותו היכן שצריך מצורף כאן דף עם הציונים האמיתיים שלו.
ומצורפת מעטפה ובתוכה דף עם הציונים האמיתיים וההערות של הרבה.

 

[תילי5565]

כבר 4 עמודים ואף אחת לא ציינה את הפתרון הגאוני שנהוג אצלינו בחיידר (דרכי יושר- ברכפלד) ואני מאמינה שבטח בעוד מקומות רבים...

בכיתה א' כ-ל הילדים מקבלים תעודה חלקה רשמית ויפה- להשוויץ להורים ולסבים ולסבתות המרוגשים...

ו... לתיקיית דפי הקשר של הילד מצורף דף דיסקרט שמסביר שבהנהלת החיידר חשוב להם מאוש הילדים ירגישו טוב ולא יתביישו, ומתחשבים מאוד שזו תעודתם הראושנה בחיים שעתידה להיראות קבל עם ועולם. ולכן המדיניות היא לתת לכולם תעודה מצויינת.
אבל כיון שחשוב להם גם שההורים יהיו מודעים למצב האמיתי של הילד ויוכלו לעזור לו ולקדם אותו היכן שצריך מצורף כאן דף עם הציונים האמיתיים שלו.
ומצורפת מעטפה ובתוכה דף עם הציונים האמיתיים וההערות של הרבה.

מריח לי לא חינוכי..
מה הילד חושב?! סתם מעניין...
ומי אמר שחייבים להשוויץ עם תעודה, איפה האמא שתקום ותאמר אצלינו בבית התעודה היא אישית רק לילד, אצלינו לא מראים... בחיוך כמובן..
שהילד יבין שזה מסמך אישי ולא תעודת הצטיינות..

 

[נתניה]

אנחנו לא מראים תעודות לסבתות באופן עקרוני, ואפילו שהתעודות ב"ה מצוינות.
מספרים בטלפון או בע"פ שברוך ה' קיבלו תעודות נפלאות.
וגם המתנות שאנחנו מכינים לכבוד התעודות, לא קשורות לתעודה. הילדים מקבלים את המתנה או השוקולד עוד לפני שאנחנו פותחים לראות מה יש בפנים.

לסבתא אחת היה קשה בתחילה לקבל את זה, אבל גם זה יעבור לה.

 

[ניק 5056]

כנ"ל אני זאת שהפסקתי עם טקס השוצת התעודות
וגיסה נוספת מודה לי על כך.

עכשיו באמת!!
אם המורה אמרה שהבת שלך כביכול לא שווה, את באמת חושבת שזה כך?!?
אוקי, בבית ספר היא כך וכך שהמורה תתמודד, אבל זה לא אמור לגרוע ממה שאת מרגישה כלפי הבת שלך..

הציון הוא שלה, לא שלך!!

ואם הבת שלך באמת מרגישה שנעשה לה עוול, שתכתוב מכתב למורה או תיגש אליה, תני לה כח להתמודד מול הצדק שאולי מגיע לה, למה לתת לה קביים מיותרות!
(ואז אולי תשמעי שלא נעים לה כי המורה צודקת, והיא לא באמת א גיטע נשומה כמו בבית..)

ברור שאני לא חושבת שהיא לא שווה
ולא יצאתי נגד הציון שניתן לילדה
אבל גם אם הציון הוא שלה
הילדה הזאת היא שלי!!
ואני אמורה לדאוג לחינוכה
אם לא הצלחתי לפחות להתפלל על זה
לא בטוח שזה קביים מיותרות
צריך לבדוק כל מקרה לגופו
יתכן וגם אני אמליץ לה על מכתב למורה או אמליץ לה על פניה למנהלת
אבל זה בפירוש תלוי
וזה שהיא לא גיטע נשומה כמו בבית עדין לא אומר שאין לה נשומה
(ושוב אני לא יוצאת נגד הציון רק מבררת לעומק מה ניתן לעשות. מדבריך הכל נופל על הילדה. ולדעתי לא. זה הכל )

 

[בא יבוא]

אני קיבלתי בתעודה של כיתה ז'( שזו בד"כ תעודה שמבקשים לראות בתיכון...)
טוב מאוד פחות בתפילה!
וכששאלתי את המורה למה? (והייתי ביישנית! אבל זה מאוד הפריע לי..) היא ענתה לי בפנים חתומות- תחשבי לבד למה,
הגעתי הביתה והתחלנו לנחש ולהעלות סיבות ולא הצלחנו להבין למה לילדה טובה ותמימה מורידים ציון בתפילה..
כשאימי שוחחה עם המורה הבנו שזה בגלל שלא אהבתי להיות חזנית,
תמיד היה לי לחץ מלהיות חזנית, הייתי בישנית ולא מסוגלת להתפלל בקול כשכולם בשקט,
זה יצר אצלי ממש חרדה ברמה הזויה, אבל תמיד השתדלתי למצוא מחליפה,
ועל זה המורה החליטה להוריד לי ציון, יש לציין שאף פעם המורה לא דיברה איתי על הנושא ולא העליתי בדעתי שזו הסיבה,
לבסוף המורה החליטה לכתוב לי תעודה חדשה...

מזעזע...

 

[veredb]

מסכימה עם המורה
כאמא לשלל ילדים עם מגוון רחב של ציונים
אני חושבת שהילד צריך לקחת אחריות על הציונים שלו גם בכיתה ב' וג' -
ציונים בהתנהגות לא בלימודים
יש לי בת (בכיתות הנמוכות) שיש לה קשיים בהתנהגות ואנחנו מטפלים בזה והיא קיבלה ציון לא מזהיר במיוחד
בהחלט הסברתי לה שיש חלק שהיא לא יכולה לתקן ואנחנו נעזור לה
אבל יש חלק בו היא בוחרת איך להתנהג והתוצאה שייכת לה
ואני מוכרחה להגיד שהיא שיפרה את ההתנהגות שלה
כמובן שהיא צריכה עזרה נוספת בשביל להתמיד אבל כשהעברתי אליה את האחריות
היא קיבלה אותה
זה קשה לילד לא טאטאלע להתנהג בסדר כל הזמן אבל חייבים להיות גבולות מסויימים
וזה רק לטובת הילד שידע איך לשלוט בעצמו ולא לגרום לו לביזיון כשיגדל,
כי כשהם קטנים זה מצחיק ומתוק אבל כשהם גדלים וממשיכים באותה נימה זה כבר חוצפה ועובר כל גבול ואז באמת אין שליטה
לא כדאי לקחת קשה - אפשר לעודד את הילדה והיא תצליח ולהסביר לה שהעיקר זה ההשתדלות

 

[רחלי טל]

השאלה המאד חשובה אם הילדה הוזהרה מראש, ערבו את האמא, התרו והתרו, הענישו ולא עזר,
או שפתאום בבום הגיע הציון המאד לא נעים הזה.
קראתי את ההודעה ברגשות מעורבים, כי זה הציף לי זכרונות לא נעימים.
בכיתה א' סמינר הייתי אחת הבנות האנרגטיות והמקובלות בכיתה.
תוססת ,חברותית, א' סמינר עם כל המרץ. מבחינת המורות זה התבטא בכך שדי פטפטתי בשיעורים , עד למבט חמור של המורה ואז הייתי משתתקת לכמה שיעורים.

בסוף המחצית הראשונה קיבלתי בדרך ארץ נאות פחות! לא שוכחת את היום את השוק והדמעות הרותחות. הייתי ילדה טובה מבית טוב כמו שאומרים, לא חצופה, לא מתקרבת לזה אפילו .
עמודת הציונים היתה חלקה , עמודת ההליכות- מבישה.
והכי כאב לי שאף פעם לא העירו לי על זה רציני , לא הוזהרתי, לא נענשתי, רק בתעודה .
פרקתי.

 

[תרצה613]

לא קראתי את כל האשכול, אולי אני חוזרת על משהו
אבל יש לי חברה עם 3 בנות בגילאי בית ספר יסודי, שלושתן (!!) חזרו עם נאות פחות בתעודה.
בבת הראשונה היא היתה בהלם, בשניה גם, בשלישית הן פשוט פרצו בצחוק.
לפני שבועיים היתה אסיפת הורים, לא אמרו לאמא מילה רעה על אף אחת מהבנות. אמרו שהן מושלמות לגמרי
לכל אחת היה איזה סיפור קטן בשבועיים האלה. אבל לא משהן שמצדיק להוריד ציון
נראה לי שהיד על ההדק קלה יותר היום, וחבל. מאבדים את המומנטום

בזמני זו היתה סנקציה רצינית מאוד, וההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה.
זה היה הציון היחיד שעניין אותם (מסכנים)
אני גם קיבלתי ציון כזה בהתנהגות באחת משנותי בבית הספר, אבל תאמינו לי שעבדתי קשה בשביל זה... הייתי הכי מופרעת בכיתה.

 

[מריומה~]

זכור לי מהעבר הרחוק כשהייתי בכיתה ו' נראה לי. השאירו לי את ציון ההתנהגות פתוח והמורה אמרה שהיא לא כותבת כלום עד עוד שבועיים בערך
במקום לכתוב פחות.

מאד התרגשתי(לא שזוכרת איזה חוצפנית הייתי אבל כיום אני מצליחה איך שהוא להבין למה נקראתי חוצפנית -לא סתמתי את הפה והייתי צריכה תשובות על הכל.. הם הצליחו.. למדתי שאסור יותר לשאול אלא עונים לעצמינו ועושים מה שנראה לנו כל עוד הצעקות של המורה סבירות..)
כי הרגשתי שהיא לא מרוצה אבל נותנת לי צאנס להוכיח את עצמי.
בסוף כתבו לי ציון טוב.

 

[שמואל גרינשטיין]

ואם הבת שלך באמת מרגישה שנעשה לה עוול, שתכתוב מכתב למורה או תיגש אליה, תני לה כח להתמודד מול הצדק שאולי מגיע לה, למה לתת לה קביים מיותרות!
(ואז אולי תשמעי שלא נעים לה כי המורה צודקת, והיא לא באמת א גיטע נשומה כמו בבית..)

ולזה את מצפה מילדה בכיתה ג'?
(כתבת שאין הבדל בין ילדה בג' לנערה בט'...)

חני

 

[מלפפון]

, אבל גם זה יעבור לה

 

[מריומה~]

לא קראתי את כל האשכול, אולי אני חוזרת על משהו

אבל יש לי חברה עם 3 בנות בגילאי בית ספר יסודי, שלושתן (!!) חזרו עם נאות פחות בתעודה.
בבת הראשונה היא היתה בהלם, בשניה גם, בשלישית הן פשוט פרצו בצחוק.
לפני שבועיים היתה אסיפת הורים, לא אמרו לאמא מילה רעה על אף אחת מהבנות. אמרו שהן מושלמות לגמרי
לכל אחת היה איזה סיפור קטן בשבועיים האלה. אבל לא משהן שמצדיק להוריד ציון
נראה לי שהיד על ההדק קלה יותר היום, וחבל. מאבדים את המומנטום

בזמני זו היתה סנקציה רצינית מאוד, וההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה.
זה היה הציון היחיד שעניין אותם (מסכנים)
אני גם קיבלתי ציון כזה בהתנהגות באחת משנותי בבית הספר, אבל תאמינו לי שעבדתי קשה בשביל זה... הייתי הכי מופרעת בכיתה.

אם יש כאן מורות ואולי המורות של ביתי יקירתי מהעבר או שתזכינה להיות בעתיד הקרוב.
אז אנא מכן הקשבנה לבקשתי-
אני כותבת בעקבות דבריך תרצה.
קרה כמה פעמים שהבת שלי חזרה נזופה ובוכיה עם טונות של הערות ממורתה המחנכת.
וזה היה סמוך לאסיפת הורים.

בהגיעי לאסיפת הורים אמרתי לעצמי הפעם אני מטפלת. אני באמת רוצה לשמוע מה קורה-מי נגד מי ומה ולשמוע מה דרוש שיפוץ ולחנך.
הגעתי עם אוזניות כרויות ולב נכנע וכל מילה של המורה הרגשתי שכנראה התבלבלתי בכיתה..
שום כלום. נופת צופים. הכל טוב.
מהממת, מקסימה, חכמה, אהובה, מוסיפה הרבה בדעותיה.

תאמת שרציתי לשאול אם היא מקריאה על ביתי.
אבל תקשיבו מחמאות זה כיף לקבל. אז שתקתי.

את מסקנותי לא בטוחה שהמורה היקרה תשוש לשמוע-
אני אישית לא מתרשמת מהערות שלה בכיתה בעיני זה סתם ציניות וסתם התנכלות.
יש אנשים כאלו ואפשר להתמודד איתם.
וחבל שזה כך.

 

[מריומה~]

אנחנו לא מראים תעודות לסבתות באופן עקרוני,

לסבתא אחת היה קשה בתחילה לקבל את זה, אבל גם זה יעבור לה.

ואני לתומי חשבתי שהצעירות אמורות להתמודד עם כל ההשלכות..

סבתא של בעלי נותנת פרס על כל תעודה לנכדים והנינים.
בגלל שהוא צאצא שלה.

 

[תילי5565]

ולזה את מצפה מילדה בכיתה ג'?
(כתבת שאין הבדל בין ילדה בג' לנערה בט'...)

חני

בטח, למה את חושבת שהיא לא יכולה לכתוב מכתב או לדבר?
הילדים שלנו מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
אם היא רוצה ממתק או לעבור מקום או לקבל תפקיד, היא יודעת לדבר?!

 

[פרספכתיבה]

גם אני פורקת פה משהו שיושב לי הלב כבר 5 שנים...
הבכורה שלי כשהיתה בכיתה א' היתה מטבעה ילדה עם אופי עצמאי ובוגר. התחילה שנה וב"ה התאקלמה יפה עם המעבר מהגן לבית הספר, רק עדיין לא הפנימה שיש גבולות מסויימים שאסור לעבור אותם.
חודשיים אחרי תחילת הלימודים אני מתארגנת לשבת ביום שישי בשעה 9:30 בבוקר ופתאום דלת הבית נפתחת לרווחה ובפתח ביתי הנחמדת ש"קפצה הביתה לקחת מחברת ששכחה..." - היא בתמימות ניצלה את ההפסקה ורצה הביתה. לא יודעת איך יצאה מהשער שאמור היה להיות בו שומר וכיצד עברה את הכביש...
נחרדתי כולי מיהרתי להתקשר לבית הספר שיודיעו למורה שהיא הגיעה הביתה ואני מחזירה אותה עכשיו, הייתי בטוחה שהם בטח נבהלו שהילדה נעלמה... (היום אני מתחרטת שהתקשרתי בכלל...)
הגעתי איתה חזרה לכיתה, המורה והמנהלת התנצלו בפני מאוד מאוד ואמרו שבדיוק היום עקב מו"מ ממושך עם חברת השמירה עדיין אין שומר קבוע והשומר הזמני הסתובב ולא היה בשער ולכן לא קלטו שהילדה הלכה וכו' וכו... אבל בעז"ה ביום ראשון הכל יסתדר.
חלף חודש נוסף וביתי היתה צריכה להשתחרר הביתה לצורך ביקור אצל רופא בשעה 11:00. כתבתי לה פתק ובו ביקשתי מהמורה שתורה לה בדיוק מתי ללכת הביתה. ולביתי הסברתי שרק אחרי ההפסקה היא חוזרת. והייתי רגועה.
התכוננתי לצאת מהעבודה בשעה 10:45 לכיוון הבית ושם לפגוש את ביתי וללכת יחד לקופ"ח.
בשעה 9:45 מצלצל הפלאפון שלי ועל הקו המורה ההסטרית "רותי נעלמה!!! היא בבית אולי???"
הייתי בשוק... הבנתי שהיא כנראה טעתה בהפסקה וחשבה שאחרי הפסקת האוכל היא משתחררת...
מיהרתי לרוץ הביתה... אבל הילדה לא נראתה בשום מקום לא בבית ולא בדרך לשם.
המנהלת בינתיים התעדכנה והתקשרה גם היא והמורה יצאה לחפש את הילדה מכיוון בית הספר...
בסופו של דבר הילדה הגיעה למשרד שבו עבדתי בכוחות עצמה...היא ראתה שאני לא בבית והלכה לעבודה...
שוב לא הבנתי איפה היה שומר בכל הסיפור הזה ולמה לא עצר אותה בשער... המורה טענה שלא שמה לב שהיא יוצאת ותכננה לומר לה ללכת רק ב11:00... אבל יש לציין שמאותו יום תוגברה מאוד השמירה על בית הספר והשומר לא נתן לאף אחת לצאת ללא אישור חתום ובירור במזכירות שאכן הבת משוחררת באישור.
ויהי ערב התעודות... בשעות הערב התקשרה אלי המורה להכין אותי נפשית שבניגוד לכל בנות מחזור כיתות א' מאז ועד היום, ביתי היקרה הולכת לקבל ב"משמעת ודרך ארץ" את הציון "נאות" ולא "ראוי לשבח" כיון ש"בית הספר לא יכול להתעלם מהעובדה שפעמיים במחצית הילדה הלכה הביתה ללא רשות - זה ממש גובל בחוסר דרך ארץ ומשמעת וזה יתבטא בציון".
כמו כל אמא טובה ניסיתי להגן על ביתי אמרתי שאת הפעם הראשונה איש לא היה מגלה לולא אני גיליתי אחריות לעדכן אותם וזה היה בתחילת שנה שהכללים עדיין חדשים לילדות וכשאף אחד לא עוצר אותן בשער אי אפשר לדרוש שתבנה מעצמן שזה דבר אסור...
והפעם השניה היא היתה אכן אמורה להשתחרר ולא ברחה מעצמה רק שלא יידעו אותה שזו לא השעה הנכונה ולא עצרו אותה בשער.
לא עזרו כל דיבורי. הציון נשאר על כנו לדראון עולם.
ב"ה ביתי היתה קטנה ושמחה בתעודה החלקה והמצויינת שלה בלי להשוות עם חברות ולהבין שהנאות הנחמד בדרך ארץ ומשמעת הוא סוג של עונש בשבילה, או אולי בעצם גם בשבילי?
לא טרחתי להסביר לה....

 

[גלבוע]

בטח, למה את חושבת שהיא לא יכולה לכתוב מכתב או לדבר?
הילדים שלנו מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
אם היא רוצה ממתק או לעבור מקום או לקבל תפקיד, היא יודעת לדבר?!

בכיתה ג'?
לא תמיד.

 

[מריומה~]

גם אני פורקת פה משהו שיושב לי הלב כבר 5 שנים...
הבכורה שלי כשהיתה בכיתה א' היתה מטבעה ילדה עם אופי עצמאי ובוגר. התחילה שנה וב"ה התאקלמה יפה עם המעבר מהגן לבית הספר, רק עדיין לא הפנימה שיש גבולות מסויימים שאסור לעבור אותם.
חודשיים אחרי תחילת הלימודים אני מתארגנת לשבת ביום שישי בשעה 9:30 בבוקר ופתאום דלת הבית נפתחת לרווחה ובפתח ביתי הנחמדת ש"קפצה הביתה לקחת מחברת ששכחה..." - היא בתמימות ניצלה את ההפסקה ורצה הביתה. לא יודעת איך יצאה מהשער שאמור היה להיות בו שומר וכיצד עברה את הכביש...
נחרדתי כולי מיהרתי להתקשר לבית הספר שיודיעו למורה שהיא הגיעה הביתה ואני מחזירה אותה עכשיו, הייתי בטוחה שהם בטח נבהלו שהילדה נעלמה... (היום אני מתחרטת שהתקשרתי בכלל...)
הגעתי איתה חזרה לכיתה, המורה והמנהלת התנצלו בפני מאוד מאוד ואמרו שבדיוק היום עקב מו"מ ממושך עם חברת השמירה עדיין אין שומר קבוע והשומר הזמני הסתובב ולא היה בשער ולכן לא קלטו שהילדה הלכה וכו' וכו... אבל בעז"ה ביום ראשון הכל יסתדר.
חלף חודש נוסף וביתי היתה צריכה להשתחרר הביתה לצורך ביקור אצל רופא בשעה 11:00. כתבתי לה פתק ובו ביקשתי מהמורה שתורה לה בדיוק מתי ללכת הביתה. ולביתי הסברתי שרק אחרי ההפסקה היא חוזרת. והייתי רגועה.
התכוננתי לצאת מהעבודה בשעה 10:45 לכיוון הבית ושם לפגוש את ביתי וללכת יחד לקופ"ח.
בשעה 9:45 מצלצל הפלאפון שלי ועל הקו המורה ההסטרית "רותי נעלמה!!! היא בבית אולי???"
הייתי בשוק... הבנתי שהיא כנראה טעתה בהפסקה וחשבה שאחרי הפסקת האוכל היא משתחררת...
מיהרתי לרוץ הביתה... אבל הילדה לא נראתה בשום מקום לא בבית ולא בדרך לשם.
המנהלת בינתיים התעדכנה והתקשרה גם היא והמורה יצאה לחפש את הילדה מכיוון בית הספר...
בסופו של דבר הילדה הגיעה למשרד שבו עבדתי בכוחות עצמה...היא ראתה שאני לא בבית והלכה לעבודה...
שוב לא הבנתי איפה היה שומר בכל הסיפור הזה ולמה לא עצר אותה בשער... המורה טענה שלא שמה לב שהיא יוצאת ותכננה לומר לה ללכת רק ב11:00... אבל יש לציין שמאותו יום תוגברה מאוד השמירה על בית הספר והשומר לא נתן לאף אחת לצאת ללא אישור חתום ובירור במזכירות שאכן הבת משוחררת באישור.
ויהי ערב התעודות... בשעות הערב התקשרה אלי המורה להכין אותי נפשית שבניגוד לכל בנות מחזור כיתות א' מאז ועד היום, ביתי היקרה הולכת לקבל ב"משמעת ודרך ארץ" את הציון "נאות" ולא "ראוי לשבח" כיון ש"בית הספר לא יכול להתעלם מהעובדה שפעמיים במחצית הילדה הלכה הביתה ללא רשות - זה ממש גובל בחוסר דרך ארץ ומשמעת וזה יתבטא בציון".
כמו כל אמא טובה ניסיתי להגן על ביתי אמרתי שאת הפעם הראשונה איש לא היה מגלה לולא אני גיליתי אחריות לעדכן אותם וזה היה בתחילת שנה שהכללים עדיין חדשים לילדות וכשאף אחד לא עוצר אותן בשער אי אפשר לדרוש שתבנה מעצמן שזה דבר אסור...
והפעם השניה היא היתה אכן אמורה להשתחרר ולא ברחה מעצמה רק שלא יידעו אותה שזו לא השעה הנכונה ולא עצרו אותה בשער.
לא עזרו כל דיבורי. הציון נשאר על כנו לדראון עולם.
ב"ה ביתי היתה קטנה ושמחה בתעודה החלקה והמצויינת שלה בלי להשוות עם חברות ולהבין שהנאות הנחמד בדרך ארץ ומשמעת הוא סוג של עונש בשבילה, או אולי בעצם גם בשבילי?
לא טרחתי להסביר לה....

אני בהלם!

 

[תילי5565]

בכיתה ג'?
לא תמיד.

בת שמפריעה בשיעור והיא עם אופי סוחף ( כפי שכתבה פותחת האשכול...)
יכולה בהחלט!!